חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ה - במה בהמה יוצאה · דף נב:
בשריתכן פי' שנפשט ונתרחב הנקב סביב סביב. וה"ה בחבל הקשור בטבעת שלא יהא קשור בדוחק אלא בריוח כדי שלא יחוץ בטבעת:
כי קאמר לי' נמי בשיפא פי' שאינה חלודה בלעז לימד"א כדמתרגמי' ושפית יתי' בשופינא שקורין לימא:
ובשיפא דא ודא אחת היא. פי' קס"ד השתא דבמחט שתופרין בה הבגדים מיירי וקס"ד נמי דה"ק כל שהיא חלוקה ואינה חלודה בין אינה נקובה בין שהיא נקובה אין חילוק לגבי טומאה:
בגלמי דאעפ"י שהיא חלוקה כיון שעומדת לינקב אינה מקבלת טומאה אבל במחט שנגמרה מלאכתו כגון איישפינגל"א דא ודא אחת היא לטומאה כיון שאינה עומדת לינקב ולגבי שבת הוא דיש חילוק כדמוכח פרק במה אשה. והילכך במחט שתופרין בה והיא נקובה מקבלת טומאה ולענין הוצאות שבת חייבת חטאת ויש מחט שאינה נקובה ונגמרה מלאכתו כיון שאינה עומדת לינקב כגון איישפינגל"א שמקבלת טומאה ולענין הוצאות שבת הוי תכשיט ואינה חייבת חטאת והיינו דלענין טומאה דא ודא אחת ולגבי שבת יש חילוק אבל לא מיירי בשתי מחטין שהן במה שתופרין דאם כן אין חילוק להוצאת שבת בין נקובה לשאינה נקובה דהא משוי לה כלי לנטילת קוץ ועוד דלענין טומאה נמי יש חילוק כדמוכח בשמעתין כנ"ל:
מתני'
חמור יוצא במרדעת. פי' שמניחין אותו עליו כל היום לחממו דאמרי' חמרא אפילו בתקופת תמוז קריר לי':
בזמן שהיא קשורה בו. ואמרינן בגמרא והוא שקשור לו מערב שבת, ופי' הרא"ה ז"ל דלאו משום איסור קשירה דשבת נגעו בה דהא לקמן איירי' בה בבעיא דר' אסי בר נתן מרבי חייא בר רב אשי אלא משום דהשתא הוא דחשיב לי' כמלבוש טפי לענין להתירו לו לאותה שבת ע"כ, ורבי' יהונתן ז"ל פי' שאם לא קשורה לו מבעוד יום אסור לקושרה לו בשבת שאי אפשר לקושרה לו אלא אם כן יסמוך בצדדי הבהמה *) ונמצא משתמש בבעלי חיים. ובעיא דרב בר נתן דמהו ליתן במרדעת כבר פי' רבינו יהונתן ז"ל דלא שיקשרנה לה אלא ישליכנה על גביו שאם יקשרנה נמצא משתמש בצדדי הבהמה ובחצר קא מיירי ולא להוציאה לרשות הרבים ע"כ:
**(הגה"ה א"ה כן הוא בהדי' בירושלמי והובא גם כן בהרא"ש ע"ש:
)**
זכרים יוצאי לבובין. כולה מתני' מפרש בגמר':