חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - כירה · דף מז.
מחתה באפרא. פי' הרא"ה ז"ל בשם רבו דמיירי באפר שהוסק בשבת וכר' שמעון דמתיר בנר לאחר שכבה, וקשיא לי שהרי הוכחנו במס' י"ט דאפר שהוסק בי"ט אסור לר' שמעון משום נולד, והנכון לפרש באפר שהוסק מבעוד יום ואע"ג דאפר כירה מוכן הוא אפשר דאפר מחתה לא חזי לכלום דהא לית בי' מששא:
קרטין בי רבי מי חשיבי וכיון דמוקצין הן לעשירים בבית עשירים מוקצין הן אפילו לעניים ואין מטלטלין אותו שכבר הוקצו מדעתו של בעל הבית העשיר. וכי תימא מ"מ הא חזו לעניים ולא הוקצו להם והתניא בגדי עניים לעניים וכו' אבל דעניים לעשירים לא. פירוש אבל בגדי עניים דהיינו שלש על ג' דחזו לעניים לא מיקבלי טומאת מדרס לעשירים דהא לא חזו להו והכא נמי בקרטין אע"ג דחשיבי לעניים כיון דלא חשיבי לעשירים מוקצין הן לכל וכן פי' הרא"ה ז"ל אלא שקשה לי דלעניים מיהו דחזו הני קרטין לישתרי לטלטולי דומיא דבגדי עניים, אלא דאנן לא קשיא לן אלא דאף לעשירים לישתרי כיון דחזו לעניים ומיתי' ראי' דלא מבגדי עניים, ואולי הרב ז"ל לא אסר לעניים אלא דוקא בבית עשירים, אלא שקשה לי דהאיך אפשר במוקצה שיהא מותר לזה לטלטל ולזה אסור וצ"ע לי:
ועוד גרף של רעי מיגלי. נ"ל פירושא ומגו דמאיס ועוד שהוא מגולה וריחו רע עונה לבריות התירו לטלטלו משום כבוד הבריות דגדול כבוד הבריות:
אלא אמר רבא כי הוי' וכו'. פי' השתא הדרי' ממאי דקס"ד מעיקרא דמיירי באפר שאינו ראוי ומשום קרטין שרי רבי לטלטלה והשתא אמרי' דלא היא דאדרבה משום קרטין הי' אסור לטלטלה דנעשה המחתה בסיס להם אלא דמיירי באפר הראוי ומשום האפר מותר לטלטלה דנעשה בסיס לדבר האסור והמותר כנ"ל, אלא דקשיא קצת לישנא דמחתה באפרה דהוה לי' למימר אגבי אפרה ומדברי רש"י ז"ל נראה דלא הוו בה קרטין:
מטלטלין כנונא אגב קיטמא. מדברי רש"י ז"ל נראה דהכלי בפני עצמו וגם האפר בפני עצמה מותר לטלטלה בשצריך לכסות בו צואה או רוק דמיירי באפר שלא הוסק בי"ט וא"ת ומה איסורא יש בכלי להכי קאמר אף על גב דאיכא עלי' שברי עצים והיינו דקאמר מטלטלין כנונא אגב קיטמא ולומר דדוקא משום קיטמא שהוא דבר המותר מטלטלין הא לאו הכי דליכא קיטמא כיון דאיכא שברי עצים דחשיבי אז ודאי אסור משום דנעשה בסיס להם , והרא"ה ז"ל פי' דמיירי באפר שהוסק בי"ט דאסור לטלטלו ואדרבה משום היתר הכלי שרי' האפר או העצים דכולהו בטיל לגבי כלי שאין נטילת הכלי בשבילן כלל אלא בשביל עצמו ולא נעשה הכלי בסיס להם, והכא תרתי קאמר שהאפר ניטל מחמת הכלי ולא תימא דוקא אפר דלא חשיב בטיל לגבי כלי אלא אפילו שברי עצים שנשתיירו דחשיבי טפי מקיטמא בטילי לגבי הכלי, והא דאמרי' אגב קיטמא לאו דוקא דאדרבה קיטמא אגב כנונא הוה לי' למימר אלא דאשכחן כה"ג תני אבל מביאה ע"ג עורה, וזה להתיר ספות העור עם הבשר וכבר הארכתי בזה במס' ביצה פרק י"ט שחל בס"ד, ועוד פי' ז"ל דהאי כנונא כלי הוא כעין מוליאר ואע"פ שהוסק האפר בו ביום אחר שכבה האש מותר לטלטלו ולא נעשה בסיס לגחלים כיון שאף הוא עשוי למים ואף על פי שהמוליאר אין שותין ממנו לאחר שכבו הגחלים ודאי מותר:
ושוין שאם יש בה שברי פתילה שאסור לטלטלה אפי' לר' שמעון שמתיר בנר ישן ולא אמרי' שיהו בטלין שברי פתילה לגבי הנר, והכא ש נמי נימא דלא בטילי שברי עצים לגבי כנונא:
אמר אביי בגלילא שנו. פירש רש"י ז"ל שחשובות להם שברי פתילה שאין הבגדים מצויין להם והילכך חשיבי ולא בטילי, וזה קשה דהא ודאי עשירים היו והי' להם שמן כדמוכח בסנהדרין ובנדרי' וגם פשתן הי' מצוי להם כדאמרי' בבבא קמא ומקבלין מהן דבר מועט כגון כלי פשתן בגליל, והנכון מה שפי' הרא"ה ז"ל דפשתנן הי' יפה ומדליקין בשברי פתילה לפי שחשובין להם שברי פתילה כפתילות שלימות דעלמא:
לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור. פי' לא יחזיר אפי' בריפוי גזירה שמא יתקע במסמרים או ע"י יתדות וחייב משום מכה בפטיש אע"ג דסבירא לן אין בנין בכלים: