אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ג - כירה › דף מ:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ג - כירה · דף מ:

דף מ.

ובלבד שלא ישתטף בצונן ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו. פי' הרא"ה ז"ל דלאו משום איסורא דהפשר מים נגעו בה דודאי הפשר מים שרי אלא משום גזירת מרחצאות נגעו בה דכיון שנשתטף גופו בצונן ומתחמם כנגד המדורה נראה כרוחץ במים פושרין:

ולא בשביל שיחמו. פי' ה"ר יהונתן ז"ל שלא יעמידם קרוב למדורה אלא מרחוק שלא יוכל להתחמם ולא פי' כן רש"י ז"ל:

שמן אעפ"י שהיד סולדת בו מותר קסבר ת"ק שמן אין בו משום בישול. נקיטינן מהא דכל מידי דלית בי' משום בישול מותר להחם כנגד המדורה ואפי' יד סולדת בו או יותר. ואע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל כל שהיד סולדת בו אסור וקי"ל כותי' היינו דוקא בשמן ומים שיש בהן משום בישול והלכך כל שנתבשל מבעוד יום ואפי' כמאכל בן דרוסאי מותר בשבת ואפי' יד סולדת בו וכל שנתבשל מבעוד יום הי' מותר לבשלו לכתחילה ע"ג כירה אלא משום מראית העין ולפיכך התירו בחזרה בגרופה וקטומה דכיון שאינה מחזירה אלא כדי שלא תצטנן והיא גרופה וקטומה תו לא מחזי כמבשל דבר חי לכתחלה וכ"ש שמותר להגיס שאין במגיס משום מבשל היכא שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי והילכך תבשיל צונן מותר לחממו כנגד המדורה אפי' יד סולדת בו אבל אם אינו מבושל להפשיר כנגד המדורה מותר וע"ג כירה אסור אפי' להפשיר ולא דמי למיחם שפינהו דמותר לתת לתוכו מים מרובין להפשירן דהתם הרי העבירן מע"ג האור וכן דעת הרא"ה ז"ל, ועוד כתב הרא"ה ז"ל שאסור להטמין את הצונן בבגדים שע"ג החמין ואפי' להפשירו דהוה לי' השתא לגבי דהאי מטמין בדבר המוסיף אע"ג דלאו דינייהו דבגדים הכי לגבי חמין גופי' משום דגופי' דחמין רתיחתו מחמת האור ובגדים בעצמן אינן דבר המוסיף אבל לגבי דהאי דבר המוסיף הוא שהרי מחממין אותו כל זמן שהן במקומן אבל סילק הבגדים ממקומן נראה שמותר להטמין בהן בדבר שאינו מוסיף כדקי"ל דמותר להטמין את הצונן בדבר שאינו מוסיף ואלו ג"כ דבר שאינו מוסיף הם כיון שאין חומן מעצמן והן תשין והולכין ומצטננין ואפי' ליתן אותה על גביהן בעודן במקומן קרוב לאסור דהא לסמוך בכירה אסור בודאי בנותן לכתחלה ואפי' בגרופה לא התירו אלא בלסמוך בשהיה או במחזיר ואפי' בשאינה גרופה, ועכשיו למדנו זכות להתיר מה שנהגו עכשיו ליתן מים חמין לתוך החמין בשבת אחר שכבר הוחמו בכדי שהיד סולדת בהן שבאו לכלל בישול, אף על פי שעכשיו אינן חמין כל כך מכיון שאינן צוננין דמשום בישול ליכא והוה לי' כחזרה דמותר בגרופה וקטומה, ואי משום דנותן מכלי לקדרה הא לעיל איבעיא לן בפינן ממיחם למיחם לענין חזרה ולא איפשיטא ולקולא עבדינן, וע"ג קרקע כל שבדעתו להחזיר מותר ועודן בידו אע"פ שאין בדעתו להחזיר מותר עכ"ל, וה"ר יונה ז"ל כתב באגרת התשובה דאסור ליתן מים חמין לתוך החמין בשבת ואין העולם נוהגין כן:

ובקשתי להניח לו פך של שמן באמבטי פירוש אמבטי כמין בריכה עשוי' בבית המרחץ שהמים החמין נמשכין בה ונאספין שם ואסר ליה להניח הפך שם משום שהוא כלי ראשון וכלי ראשון מבשל אלא אמר לי' ליטול מן המים החמין בכלי שני דכלי שני אינו מבשל:

וש"מ הפשרו לא זהו בישולו. כך היא גרסת הספרים ופי' דאי הוה בהפשר משום בישול אף בכלי שני הי' אסור והשתא נמי דהפשרו לא זהו בישולו דוקא בכלי שני הוא דשרי הא בכלי ראשון אסור דומיא דע"ג מדורה דאסור ואפילו להפשיר, אבל רש"י ז"ל גרס הפשרו זהו בישולו:

ואמר לו אין סכין וא"ת ואין סיכה אלא באבני שיש ובהא ליכא למיחש לאשויי גומות, וי"ל דגזרי' הא אטו שאר קרקעות:

אלא לאפרושי מאיסורא שאני הכא נמי לאפרושי וכו'. ואם תאמר ומאי ראי' מר' מאיר התם שאני דאי הוה שתיק אתי למיעבד איסורא ולא סגי דלא למימר לי' ולאפרושי. ויש לומר דא"כ לא הוה לי' למימר בלשון הוראה אין מדיחין אין סכין אלא אין רצוני שתדיח ושתסוך, ולעיל נמי הוה ליה למימר אין רצוני שתניחנו באמבטי אלא שמעינן דלאפרושי מאיסורא שרי למימר ליה בלשון הוראה כי אורחי' כי היכי דלא ליגע באיסורא כלל ולאזדהורי טפי, ומיהו שרי ליה למימר לי' לחברי' עביד לי הכין והכין ואע"ג דממילא הויא הוראה ובלבד שלא יאמר לו דרך הוראה וכן כתב הרא"ה ז"ל:

דהא מעשה דרבי אחר גזירה הוה וכו'. פירוש ועל כרחין רבי שנכנס למרחץ לא להזיע נכנס שם שהרי אחר שגזרו על הזיעה הוה רבי אלא ודאי לרחוץ נכנס שם בבית המרחץ ובחמי טברי' שהרי התירו להן חמי טברי' ואפ"ה אמר טול מן המים בכלי שני אבל לא באותה בריכה שחמי טברי' שם מפני שהוא מבשל:

מכת מרדות דרבנן. פי' דכיון דתולדות חמה נינהו לית בהו איסורא אלא דרבנן, ויש מי שכתב דכיון דאינו חייב דאורייתא, שמעינן מינה דבכל מידי דלענין הגעלה בעינן לה כלי ראשון לא סגי ליה בחמי טבריא אבל במידי דסגי ליה בכלי שני איכא מאן דאמר דמהני לי', ולא נהיר' דכיון דאסיקנא דחמי טבריא תולדות חמה נינהו בעינן בהגעלה כבולעו כך פולטו מה בולעו ע"י תולדות האור אף פולטו ע"י תולדות האור, ול"נ דהיינו דוקא לרב חסדא דס"ל דחמי טברי' הן תולדות חמה. אבל לר' יוסי דס"ל לעיל דתולדות האור נינהו דחלפי אפתחא דגיהנם אפי' לענין הגעלה דבעינן לי' כלי ראשון מהני דככלי ראשון חשיבי כנ"ל:

ואפילו עומדת בחצר. פי' רש"י ז"ל אפ"ה אסור אע"ג דליכא למיגזר שמא יתיז מים ברגליו חוץ לד"א:

הא דלית לי' גידודי הא דאית לי' גידודי פי' רש"י ז"ל דכי אית לי' גידודי כיון שהיא עמוקה בשפתה כאמצעה דמיא לכלי ושרי אבל כי לית לי' גידודי ואין המים עמוקים בשפתה כאמצעה דמיא לנהר ואסור, וי"מ דכי לית לי' גידודי דאסור הוי טעמא דכיון שאין המים עמוקים בשפתה כאמצעה כי מטי סמוך לשפתה נועץ רגליו בקרקע וחופר וממחה העפר בתוך המים ודמי למגבל, והראשון עיקר וכן כתב הרא"ה ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה