חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי
פרק ג - כירה · דף לח.
כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה פי' ברייתא קודם גזירה והילכך בשוגג יאכל והא דרב נחמן לאחר גזירה, אלא לרבה ורב יוסף אי קודם גזירה קאמר רבה ורב יוסף כברייתא דנשנית קודם גזירה קשיא מזיד אי לאחר גזירה קשיא נמי שוגג דאפי' בשוגג הוה להו למיסר, ולאו דוקא קודם גזירה דהא רב אמר לה לגזירתא כדבסמוך ורבה ורב יוסף דתרצו אליבי' דרבי חייא בר אבא בתר רב הוה ר' חייא בר אבא אלא ה"ק אי מקמי דשמיע לי' גזירתא או בתר דשמיע לי' גזירתא:
בשוגג יאכל. פי' דלא קנסי' שוגג אטו מזיד ואוכל הוא עצמו ביום שבת, חזרו וקנסו על השוכח דאפי' בשוגג לא יאכל טפי ממזיד וכן הלכתא:
קשיא דר' מאיר אדר' מאיר. פי' דאלו לעיל לא קא שרי ר' מאיר אליב' דב"ה אלא חמין אבל לא תבשיל והכא שרי אפי' תבשיל, וקשיא דר' יהודה אדר' יהודה דאלו לעיל קאמר חמין ותבשיל והכא חמין אבל לא תבשיל:
דר' יהודה אדר' יהודה נמי ל"ק כאן בגרופה וקטומה וכו'. נראה לי דה"ה דהוה מצי לאוקומי ברייתא דלעיל בתבשיל המצטמק ורע לו דבהא קא שרי ר' יהודה אלא דלקושטא דמלתא קא פריק הכין דההיא דלעיל בגרופה וקטומה, ועוד דלרוחא דמלתא קא פריק הכין דהא דלעיל תבשיל סתמא קתני ומשמע כל תבשיל ואפי' מצטמק ויפה לו וכן תירץ הרא"ה ז"ל:
איבעיא להו עבר ושהה מאי. פי' עבר ושהה במזיד בכירה שאינה גרופה ובנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו קא בעי וקא מיבעי' לי אי כר' מאיר אי כר' יהודה, ודכותה בכתובות מהו לבעול בתחלה בשבת, ונראה לי דלא שנה האי בעיא כבעיא דאביי דבעי מרב יוסף מהו לשהות דההוא אם בא לפנינו מי שרי' לי' או לא קא בעי וקא פשיט רב נחמן דאם הוא מצטמק ויפה לו אסרי' לי' ואי מצטמק ורע לו קא שרי' לי', והכא קא בעי שאם עבר ושהה במזיד דבר המצטמק ויפה לו אם הוא מותר לאוכלו או קנסי' לי' שלא לאוכלו כנ"ל. ולענין פסק הלכה קי"ל כחנני' דכל שהגיע למאכל בן דרוסאי מותר לשהות בכירה שאינה גרופה והוא שמצטמק ורע לו אבל במצטמק ויפה לו אפי' חנני' מודה דאסור וכמו שכתבנו לעיל וליתא דבשהיי' אפי' מצטמק ויפה לו מותר ובהחזרה הוא דאיכא לאיפלוגי אם הוא כירה שאינה גרופה דמצטמק ורע לו מותר בחזרה אע"פ שאינה גרופה דבהא איירי' דאילו בגרופה אין חילוק בין שהיי' לחזרה. אבל בשיל ולא בשיל ולא הגיע למאכל בן דרוסאי אסור בין בשהיי' בין בחזרה ואע"פ שהיא גרופה מפני שהוא כמבשל בשבת וה"ה לצלי בגדי שלם דחיישי' לחיתוי כדמשמע בהדיא בפ"ק משום דצלי בצליי' מועטת דיו ומשום הכי חיישי' לחיתוי דאפשר דחזי לי' לשעתי' אבל בקדרה חיתא דעלמא לא חיישי' משום דהתם לאורתא לא בעי לה למחר בעי לה ולמחר בלא חיתוי תהא מבושלת משא"כ בעסוסות ותרמוסין שאין ראויין אלא לאחר בישול מרובה ואפי' קא בעי למוצאי שבת איכא למיחש לחיתוי כדי למהר בישולם כדי שיהו ראויין למוצאי שבת, ודוקא בשהיי' הוא דקא שרי חנניא לפי שאינו נוגע בגחלים כלל או אפילו נוגע בגחלים הרי כל הקדרה מגולה אבל במטמין אפי' בגרופה וקטומה אסור דהוה לי' מטמין בדבר המוסיף דאסור אפי' מבעוד יום. ומה שנהגו עכשיו להטמין בבגדים לא חשיבא הטמנה לפי שאין הקדרה נוגעת בגחלים כלל ובגדים עצמן אינו דבר המוסיף הבל ושהיי' הוא ולא הטמנה ומיהו אם הניחה (ודאי) בגחלים או באפר חם והוא הטמינה בבגדים ודאי אסור שהרי כולה טמונה ואיכה במקצתה דבר המוסיף וכיון שקצתה נוגעת באיסור חשבי' כאילו כולה טמונה והכין מוכח פרק במה טומנין גבי קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים, וכן דעת הרא"ה ז"ל:
אמר רב ששת לדברי האומר מחזירין מחזירין אפילו בשבת. פי' דלא תימא מחזירין דמתני' עם חשיכה בשעה שגרף וקטם אלא אפי' בשבת דא"ר הושעיא וכו' ואע"ג דמתני' מיירי בגרופה ואיהו קא מייתי מחמין וסתם חמין מצטמק ורע לו וכל מצטמק ורע לו מותר להחזיר אפי' בשאינה גרופה וכמו שכתבנו למעלה מ"מ הא דר' אושעיא בשאינה גרופה היא ומדחמין באינה גרופה תבשיל נמי שרי בגרופה להחזיר ואסיקנא דאם הניחן ע"ג קרקע ודעתו להחזיר מותר ואי לא לא אבל בידו אע"פ שאין דעתו להחזיר שרי וכן פסק הרא"ה ז"ל להקל כלישנא בתרא וכן בכל הני בעיין דתלאן במקל והניחן ע"ג המטה ופינן ממיחם למיחם מותר להחזיר דלקולא אזלינן ואין כן דעת רוב הפוסקים אלא לחומרא דכל שהניחן ע"ג קרקע אפי' דעתו להחזיר אסור ואין העולם נזהרין על זה וה' ברחמיו יכפר עון ולא יבוקש. וטוב לתת מפה או כר תחת הקדרה כדי שלא יניחנה על הקרקע ממש וכן נוהגין בקצת מקומות: