אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ג - כירה › דף לז:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ג - כירה · דף לז:

דף לז.

שמעת מינה מצטמק ויפה לו מותר. פי' בעלמא בכירה שאינה גרופה וקטומה כיון שנתבשל מבעוד יום כל צרכו דהא הכא אע"ג דקיטמה כמי שלא קיטמה דמי כיון שהובערה ואפ"ה קתני דתבשיל שנתבשל כל צרכו מותר וההיא ע"כ בתבשיל דמצטמק ויפה לו קמיירי דאי במצטמק ורע לו מאי קמ"ל פשיטא דכיון שנתבשל כל צרכו ורע לו דלא אתי לחתויי ופריק שאני הכא דקיטמה., פי' לעולם בעלמא שאינה גרופה וקטומה מצטמק ויפה לו אסור והכא דמותר מצטמק ויפה לו משום דקיטמה מעיקרא ואע"פ שהובערה הרי היא כקטומה וכאלו לא הובערה והאי דנקט חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו אפי' לא בישל כל צרכו נמי כיון שדינה כקטומה שרי אליבא דכ"ע אלא אתא לאשמעי' דאפי' בישל כל צרכו בעינן קטומה, ואקשי' אי הכי מאי למימר, וא"ת ומאי קושיא הא קמ"ל דמצטמק ויפה לו אסור אפי בישל כל צרכו אלא א"כ קטומה תירץ הרא"ה ז"ל דמ"מ פשטא דשמעתא כולה פשיטא ולא הוי לי' למימר משום דיוקא ועדיפא לי' למימר בהדיא מצטמק ויפה לו אסור. ופרקי' הובערה איצטריכא לי' וכו' והשתא ודאי פשיטא דלר' יצחק פשיטא לי' דמתני' לשהות תנן אלא דלעיל קא בעי' למיפשטה ממתני' או מברייתא כנ"ל דמתני' חנני' היא וממתנייתא דקתני בהדיא אין משהין לא מצינן למיפשט דדילמא הנהו רבנן דפליגי עלי' דחנני' הוא דאסרי לשהות אלא ע"ג גרופה וקטומה, וכן ראיתי לרא"ה ז"ל:

אמר רב ששת אמר ר' יוחנן וכו'. פי' רב ששת פליג אהא דרבה בר בר חנה ואהא דר' יצחק שהרי התיר להשהות חמין שלא הוחמו כל צרכן ותבשיל שבישל כל צרכו בכירה שאינו גרוף ואינו קטום ובלבד בתבשיל שיגיע לכדי מאכל בן דרוסאי אבל מים מכיון דהוי חמין כלל לאלתר חשיבי בדיניהו כתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי לגבי שהייה:

עקר לא יחזיר פי' אלא א"כ בגרוף וקטום ודוק' בתבשיל שהגיע למאכל בן דרוסאי דאי לא אית בי' משום מבשל ומים נמי דוקא בהוחמו כל כך שחסרו קצת דחשיבי כמבושלין דאי לא לגבי דידהו חשיב כמבשל כיון דקי"ל דבמים יש בהם משום מבשל:

הא קרמו פני' שפיר דמי פי' והאי שיעורא הוא כמאכל בן דרוסאי ולא כל צרכו ותנור לאו גרוף וקטום הוא וא"כ מאי קמ"ל רב ששת ועקר לא יחזיר אלא א"כ גרף וקטם נמי תנינא. וא"ת למה לי' למידק מחררה לידוק מרישא דאין צולין בשר דליכא למימר דמיירי בשנתבשל כל צרכו דא"כ אמאי לא מייתי לה הכא בשמעתין למיפשט מינה דמצטמק ויפה לו מותר, וי"ל דליכא למיפשט מינה מצטמק ויפה לו דבשר ובצל וביצה שאני דלא עביד דאתי לחתויי דאי מחתה אתי קטמא ומפסדא לצלי דמיירי בצלי שרואה פני האור ולא מפיק לי' מן התנור והדר מחתה משום דקשה לי' זיקא אלא א"כ שלם דלא קשה לי' זיקא, וכן בבצל וגם ביצה נמי לא ניחא לי' בצימוק דחייס עלה דילמא פקעה ולא אתי לחתויי ואע"ג דלקמן חשבי' ביצה מצטמק ויפה לו היינו בשהפסיק שום דבר בינה ובין האש, והיינו דמייתי הכא מחררה כי היכי דלא תדחי לי' כדדחי' והיינו דלא מותבי' מהא דאין צולין להני אמוראי דסברי לשהות תנן משום דאיכא לדחויי דהכא שאני כדדחי', וא"ת לותיב מינה מהא דחררה דמשהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום, וי"ל דהני אמוראי סברי דחררה נמי מזקא לי' קיטמא ולא אתי לחתויי והיינו דלא מצי' למפשט מתני' מינה דלהחזיר תנן וחנני' משום דאיכא לדחויי כדדחי'. וי"מ דהני אמוראי סבירי להו כרבנן דפליגי עלי' דחנני' וכהני מתנייתא דאין מקיימין, ולי נראה להוסיף על דבריהם דרב ששת ס"ל כחנני' ומוקי מתני' כותי' דכל שהגיע כמאכל בן דרוסאי משהין בכירה שאינה גרופה משום דמתני' דחררה על הגחלים מסייעא לי', וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:

ורב ששת דיוקא דמתני' קמ"ל. פי' ואע"ג דרב ששת ודאי טובא קמ"ל דמפיק מאידך אמוראי דפליג עלי' מ"מ לרוחא דמלתא קאמר דאפי' לפום דעתי' דרבא דסבר דתרווייהו תננהי בפשיטותא דיוקא דמתני' קמ"ל דדוקא מכיון שקרמו פני' דלאלתר מותר וכן פי' הרא"ה ז"ל:

א"ר שמואל בר יהודה א"ר יוחנן כירה וכו' ואפי' מצטמק ויפה לו. פי' הרא"ה ז"ל דרב שמואל בר יהודה פליג אדרב ששת דרב שמואל לא קא שרי אלא א"כ בישל כל צרכו ורב ששת שרי אפי' בישל כמאכל בן דרוסאי, ואין כן דעת הרשב"א ז"ל בשם רבי' האי גאון ז"ל:

אמר לי' אביי לרב יוסף מהו לשהות. פי' בכירה שאינה גרופה ומצטמק ויפה לו דדבר הלמד מענינו הוא, נראה לי דממתני' או מברייתא או מעובדא קא בעי למיפשטה דאי לא ליפשטה מהני אמוראי דלעיל, ותמיהא לי וליפשוט מינה מהא ברייתא דאין מקיימין עלי' אלא א"כ גרופה וקטומה, ומתוך הדחק נראה לי דאיהו קא בעי אי עבדי' עובדא כחנני' או לא, אלא דקשה קצת די"מ דחנני' לא קא שרי אלא מצטמק ורע לו דלא ניחא לי' בצימוק ונוח לו שיתבשל מאליו משיחתה שמא יצטמק ויתפסד וצ"ע:

אפי' בשבתא נמי שרי למיעבד לי'. פי' ע"י כותי כ"ש עכשיו לשהות בשאינה גרופה כדי שיהא המאכל חם וטוב ומתוקן וכן פי' הרא"ה ז"ל, ומכאן נראה לי דכיון דאמרי' דאפי' בשבתא שרי למיעבד לי' ע"י כותי דאינו מסוכן כל כך דאי מסוכן גמור אפי' ע"י ישראל שרי, וכיון שכן מותר לעשות אש בימי החורף ע"י כותי שיתחממו התינוקות או הזקנים לפי שכולם כמסוכנים אצל האש כנ"ל.

ולא ידענא אי משום דקסבר מצטמק ויפה לו מותר. פי' ומשום הכי אכיל מיני' הא לאו הכי לא הוה אכיל מיני' אחר גזירה דקי"ל דגזרו אף על השוכח:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה