אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ג - כירה › דף לז.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ג - כירה · דף לז.

דף לו:

והך חזרה דאמרי לך לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה. פי' דלב"ש אפי' חמין אין מחזירין ולב"ה אפי' תבשיל מחזירין כיון שהיא גרוף וקטום כמו שפירשנו לעיל:

לא שנו אלא על גבה אבל בתוכה אסור. ומפרש בירושלמי דתוכה הוא משלשה טפחים ולמטה מקום שאין היד שולטת בו:

אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה. פי' דתוכה כיון דנפיש הבלא מיחזי כמאן דמבשל בשבת והרי הוא כמי שמניחה ע"ג גחלים ממש, אלא אי אמרת לשהות תנן מה לי תוכה מה לי על גבה דכיון דגרופ' וקטומה היא ודאי ליכא למיחש לחתויי ומה לי אי נפיש הבלא דאלו משום הטמנה ליכא שהרי אין בתוכה ולא בתוך תנור צורת הטמנה ולא דין הטמנה כלל ואע"ג דאסרינן בתנור בין תוכו בין על גבו ואפי' בהוסק בקש ובגבבא דליכא למיחש לחיתוי שאני תנור כיון דנפיש הבלא טובא טפי אתי לאיחלופי בכירה שאינה גרופה וקטומה מה שאין כן בתוכה דכירה, כן כתב הרא"ה ז"ל:

אי ר' מאיר קשיא לב"ש בחדא. פי' בחמין ולב"ה בתרתי בתבשיל וחזרה, אי ר' יהודא קשיא גרופה וקטומה, דאי מתני' להחזיר אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה וקטומה ואלו בהא מתניתא אמרינן דאין משהין אלא ע"ג גרופה וקטומה, וא"ת אי לאו ר' מאיר ור' יהודה תהוי חנניה כדאוקימנא לה, וי"ל דאין הכי נמי אלא משום דר' מאיר ור' יהודה איירי בפלוגתא דב"ש וב"ה קשיא לן היכי קתני מתני' פלוגתא דב"ש וב"ה דלא כר' מאיר ור' יהודה דאלו חנני' לא איירי בפלוגתא דב"ש וב"ה מידי:

סבר לה כר' יהודה בחדא בחמין ותבשיל ונוטלין ומחזירין. פי' דסבר ודאי דהכי לישנא דפלוגתא דב"ש וב"ה כדתני ר' יהודה ופליג עלי' בחדא וכו' פי' ולעולם מתני' חנני' היא:

אבעיא להו מהו לסמוך בה. פי' מהו לתת קדירה סמוך לדופני הכירה מבחוץ בכירה שאינה גרופה מי גזרינן דילמא אתי לחתויי בגחלים אע"ג דקיימא רחוק לכירה כי היכי דגזרינן בתוכה וגבה או דילמא לא גזרינן כל כך דודאי בכירה שאינה גרופה בין בתוכה בין בגבה אסור, וא"ת אנן אפי' למאן דאמר להחזיר קא בעינן ולומר מהו להחזיר בסמיכה ואם כן אמאי נקט תוכה וגבה בכירה שאינה גרופה דלמאן דאמר להחזיר תנן תוכה אפי' בגרופה וקטומה אסור ולא הוה לי' למימר השתא באינה גרופה אלא גבה הוא דאסור, וי"ל דאגב שיטפא נקיט לה תוכה וגבה דתרווייהו אסירי, אי נמי משום לשהות דבשהיי' אינו אסור תוכה וגבה אלא בכירה שאינה גרופה אלא דסתמא אמרי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ולהכי אמרי' תוכה וגבה הוא דאסור:

שאני התם כיון דמדלי שליט בה אוירא. פי' דבשתי כירות הקדרה עומדת על שפיתת הכירה שהיא גרופה והאש תחת אותה שאינה גרופה נמצאת הקדרה עומדת גבוהה לאש ושליט בה אוירא ביני ביני אבל לסמוך שעומדת בדפנותי' סמוך למקום האש שלמטה אפשר דאסור.

סומכין לה ומקיימין עלי' פי' ומקיימין ומשהין עלי' דאפי' בשהיי' בעי קטימה כנ"ל:

וליטעמיך נוטלין הימנה דקתני קיטמה אין לא קיטמה לא. פי' בתמיהה הא ודאי לנטילת הקדירה אפי' לא קיטמה שרי לנוטלה, אלא תנא נוטלין משום מחזירין פי' דלהחזיר בעינן קטימה הכא נמי תנא סומכין וכו':

מאי הוי עלה ת"ש דתניא כירה שהסיקוה בגפת ובעצים סומכין לה ואין מקיימין עלי' אלא א"כ גרופה וקטומה וכו'. פי' ומינה דבסמיכה שרי אפי' בכירה שאינה גרופה, וכתב הרא"ה ז"ל ותפשוט מינה לההוא לישנא דאמר לשהות תנן דאלו למ"ד להחזיר תנן אבל לשהות משהין ליכא למיפשט מינה לענין חזרה בסמיכה, דליכא למימר דכיון דלמאן דאסר בשהיי' אלא א"כ גרופה ושרי בסמיכה, תפשוט נמי למאן דאסר בחזרה דשרי בסמיכה דהא ליתא מידי דהוה אתוכה דשרי בשהיי' ואסר בחזרה כדלעיל אלא דאיכא למימר דתפשוט מיהת לענין שהיי' דשרי בסמיכה ולענין חזרה אכתי בעיא ולא איפשיטא, ומ"מ הוי לי' ספיקא דרבנן ולקולא ע"כ:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה