אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק ב - במה מדליקין › דף כג:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק ב - במה מדליקין · דף כג:

דף כג.

תבוא מארה לפלו' שלא הניח פאה וכו' וא"ת ומנא ידעי דלימרו הכין דלמא כבר הניחה ונטלוה עניים, רש"י ז"ל נשמר מזה ופי' שהעוברין ורואין בגמר קצירו שהוא מכלה את הכל לא ידעו שנתנה כבר:

אטו כולהו לאו משום לא תכלה נינהו. פי' הני דאמרי מפני גזל עניים ומפני בטול עניים ומפני החשד מי לא מפרשי טעמא דקרא דאמר רחמנא לא תכלה דמשמע בשעת כלוי ולא בתחלת קצירו וכיון שכן אמאי קתני ומשום לא תכלה. אמר רבא מפני הרמאין, כלומר עוד יש טעם אחר בלא תכלה דאמר רחמנא שאין באלו שאמרנו כדי שיעברו הרמאין בלאו דלא תכלה לפי שיאמרו כבר הנחנוה.

עולה לכמה בני אדם. פירש"י ז"ל למהדרין העושה נר לכל א' וא'. וי"מ עולה לשני אכסנאים שאינן נשואין שצריכין הן להשתתף או להדליק בפ"ע בלא להוסיף נר עליהם:

לא כפה עלי' כלי עשאה כמדורה. ואפי' לאחד אינו עולה, ודוקא בקערה לפי שאין לה פיות ונראה כמדורה אבל נר שיש לה שתי פיות או שלש או כמה שיכול לתת פתילה בכל פה ופה אע"פ שאין לו כיסוי עולה לכמה בני אדם וכן כתב ה"ר יהונתן ז"ל:

נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו כתב הרא"ה ז"ל דהה"נ דקדים וליכא למיחש לקבלה דידי' דלא שייך אלא באומר זמן כדאי' בעירובין דהוא מלתא דמשחשיכה מן הדין ומלתא דקדושת היום מה שאין כן בזה שהוא עושה מלאכה, וגבי תקיעות אמרי' שלישית להדליק את הנר ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור אלמא דבתר הכי שרי עכ"ל, ומכאן קשה לבעל הלכות גדולות ז"ל שכתב דהיכא דבעי לאדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבת דאי מדליק דשבת ברישא איתסר לי' דחנוכה משום דקבלה לשבת עלי'. ועוד קשיא שאם אתה אומר הדלקת הנר עושה קבלה מכי אדליק נר ראשון קבלה ואסור לו להדליק נר שני ונמצא שאסור להדליק שתי נרות בערב שבת, ואי אפשר לדחות משום דכולהו נרות דשבת הויא מצוה חדא וכנר אחת דמיא דלא היא דמצות נר שבת היינו אותה שמדליק לסעודת שבת וכיון שכן מכי אדליק אותו נר שהיא לסעודת שבת אסור להדליק נר אחר והא לא אפשר אלא ודאי הדלקת הנר אינה עושה קבלה:

נר חנוכה וקדוש היום פי' ה"ר יהונתן ז"ל כגון אדם עני שאם יקנה שמן לנר חנוכה לא יהי' לו לא יין ולא פת שיוכל לקדש עליהן שאם הי' לו אחד מהן יכול לקדש על היין או על הפת כדאמרי' בפסחים. והמקדש על הפת מברך המוציא תחלה ואח"כ מקדש דהא ברכת הלחם תדירא כמו ברכת היין ע"כ:

דדחיל מרבנן הוא גופי' הוי צורבא מרבנן. פי' לפי שהיראה גדולה מן הכבוד שהכבוד אינו אלא בפניו והיראה בין בפניו בין שלא בפניו לפיכך שכרו מרובה שיהא הוא עצמו תלמיד חכם:

גזירה י"ט אטו שבת. ולאו גזירה לגזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא, ואע"ג דאיכא מילי טובא דאסירי בשבת ולא בי"ט ולא גזרי' י"ט אטו שבת אפשר דלגבי הא כחדא מלתא חשבינן לה:

רב חסדא אמר לשמא יטה לא חיישי'. פי' מהאי טעמא דמצוה עליו לבערו אלא הכא בי"ט שחל להיות ערב שבת עסקי' לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט אבל בשבת דעלמא שלא חל יו"ט ערב שבת מותר דכיון שהוא התחיל להדליק בחול ואזלי' בתר התחלת הדלקתו וההיא בחול הויא והוי לי' כאיברים ששלטה בהן האור מחול שעושה להן מערכה בשבת כנ"ל. ולא גזרי' רוב שבתות אטו שבת שיש לפניו יו"ט אבל בכל ערבי י"ט גזרי' דאי שרית לי' לאדלוקי בערב י"ט לצורך י"ט אתי להוסיף עליו שמן עוד וקא עבר משום שאין שורפין קדשים בי"ט מה שאין כן לגזור בכל שבתות השנה דהא מיבדיל בדיל מנר משום שבת ולא נגע בי' כלל. ורבא דלא ס"ל טעמי' דרב חסדא משום דס"ל דטעמא דאין שורפין קדשים בי"ט היינו בקדשים גמורים שאסורין בהנאה בשעת בעורן אבל בתרומה כיון דמותרת בהנאה בשעת ביעורה אשתכח דצורך הדיוט הוא ומותר לשורפה בי"ט אלא משום גזירה י"ט אטו שבת, ואע"ג דלגבי תרומה וחלה שנטמאו אמרי' לא יזיזם ממקומן, מיירי בתרומה שאין דרכה לשריפה, א"נ שנטמאו בי"ט דאיכא משום מוקצה דמעיקרא חזו לאכילה והשתא לשריפה. א"נ כיון שחכמים אסרו שמן של תרומה גזרה משום שבת אלמא לא חזיא וכיון דלא חזיא מהי טעמא דתהוי לא יזיזנה ממקומה, ואפשר דרב חסדא דאסר אף בתרומה דוקא מדרבנן אבל מדאורייתא שרי משום צורך הדיוט חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים בי"ט פי' דאע"פ שמותר לשרוף שמן שרפה בשבת דליכא למיחש להטי' וכ"ש דהוה לן למשרי בי"ט (מהן) אפי' הכי בי"ט אסור לפי שאין שורפין קדשים בי"ט והיינו סייעתי' דרב חסדא כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה