אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק א - יציאות השבת › דף יא:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - יציאות השבת · דף יא:

דף יא.

אלא לאו כרמלית וא"ת והא אמרינן לעיל דאין דין כרמלית בכלים. ותירצו בתוספות דמיירי בגת גדול וכובדו קובעו, ואכתי קשיא לי' דמ"מ תורת כלי עליו. והנכון דמיירי בגת של אבנים רחב ארבעה דדין כרמלית עליו:

רבא אמר היא גופה גזירה ואנן נגזור גזירה לגזירה וכתב הרא"ה ז"ל דאביי לא פליג אהא דהא כ"ע היא ומודו דלא גזרינן גזירה לגזירה ולאביי גופי' שמעי' בעלמא דאית לי' הכין וחדא מיניהו פ"ק די"ט אלא דס"ל לאביי בהא דכולה חדא גזירה היא דאי לא הא לא קיימא הא והיינו דלא מייתי' בשמעתין אלא מידי דהוצאה ומילי דסבירא לן דדמיין להא.

רבא אמר וכן בגת לענין מעשר. פרש"י ז"ל דהאי וכן אראשו ורובו קאי דכי היכי דלא מישתרי לשתות אלא א"כ ראשו ורובו למקום שהוא שותה כן נמי לענין מעשר שאם ראשו ורובו על הגת מיחזי עראי ואם אין ראשו ורובו על הגת מיחזי קבע וחייב. ונראה לי דלהאי פירושא הא דמייתי' עלה דתנן שותין וכו' לומר שמצינו שחולקין בשתיית יין של מעשר איזו שתיית עראי ואיזו שתיית קבע ולומר דלכולהו בעינן ראשו ורובו למקום שהוא שותה ואפ"ה ר' אלעזר ב"ר צדוק מחייב וחכמים לא מחייבי היכא שראשו ורובו למקום שהוא שותה אלא דוקא בחמין לפי שמים חמין על יין צונן מחמיץ ואינו מחזיר את המותר ומיחזי שתיית קבע כנ"ל:

תנן לא יצא החייט במחטו וכו' וש"מ דגזרינן גזירה לגזירה פי' וקשיא לרבא ופריק רבא לא דנקיט לי' בידי' ומיירי בשעומד ליפוש כשחשיכה דאיכא עקירת גופו ועקירת חפץ דאי לא אמאי אסור דהא אפי' בשבת גופי' ליכא איסורא דאורייתא דהא לא הוה עקירה באיסור:

אלא מעתה הדיוט שחקק קב בבקעת לר' מאיר וכו'. ונראה לי דהאי אלא מעתה לא מתפרש כשאר אלא מעתה דתלמודא שאין אנו רוצין להקשות למאן דמחלק מלתי' דר' מאיר במידי דהיינו אורחי' למידי דלאו היינו אורחי' אלא סתמא דמלתי' הוא והרי הוא כאלו אמר דאי לא תימא הכי אלא דר' מאיר לעולם לא מחייב אלא בדרך שכל העולם מוציאין אותו אבל זבין אע"ג דאורחייהו בהכי כיון דלאו אורחייהו דבריאים להוציא כיס שלהם בראש האמה אפי' זבין לא מחייב אלא הרי הוא כהוצאת מחט של חייטין התחובה לו בבגדו א"כ איכא לאקשויי דהדיוט שחקק קב בבקעת שכך דרכו שאינו בקי בחקיקה הכי נמי דפטר ר' מאיר מכיון דלאו אורחייהו דכולי עלמא בהאי חקיקה דאלו אומן חקיק בה שלשה קבין, וכי תימא אין ה"נ דפטר הא לא אפשר דהא מלאכה גמורה היא הגע עצמך מי שאינו אומן שבונה בית מי פטר ר' מאיר אלא מאי אית לך למימר דודאי הדיוט שחקק קב בבקעת מחייב ר' מאיר הואיל וחקיקתו של זה בכך והכא נמי הואיל והוצאתו של זה בכך חייב לר' מאיר ולא דמי להני דלעיל כגון נגר וסורק וכולהו דקתני בברייתא דהתם כיון דאין דרך להוציאם אלא ביד אפי' לאומן גופי' אלא בשעה שהוא רוצה להכריז על עצמו שהוא אומן דין הוא דליפטר משום דהויא הוצאה שאינה כדרכה וכן נראה מדברי רש"י ז"ל:

כל אצולי טינוף לא חשיב. פי' והלכך לא חשיב לי' האי הוצאה דכיס והוצאה שלא כדרכה היא ופטור דומיא דכופה קערה על גבי הכותל דכל היכא דכופאה בשביל שלא ילקה הכותל דהוי אצולי טינוף לא חשיב לי' כפי' דקערה שיהיו הפירות מוכשרין ע"י שכפה הוא הקערה ונימא דכיון שהוא עצמו כפאה קרינן בי' כי יתן דניחא לי' וקערה דומיא דכיס. ואקשינן מי דמי התם לא קא בעי וכו' כלומר והפירות אינן מוכשרין מתוך כפיית הקערה אלא משום המשקין ואנן סהדי דלא קא בעי להו להני משקין כלל ונהי נמי דכפיית הקערה חשיבא אנן חשיבותא דמשקין בעינן אבל לענין שבת נהי דלא קא בעי לי' בהאי זיבה אנן לא מחייבי אלא משום הוצאה דכיס והך הוצאה דכיס חשיבא דקא מיבעי לי' להציל בגדיו:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה