אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק א - יציאות השבת › דף טו:

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - יציאות השבת · דף טו:

דף טו.

ועל ספק מי רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה. פירש"י ז"ל דאע"ג דאיכא תרי ספיקי דהו"א מדהני דבהמה הני נמי דבהמה ואת"ל דאדם נינהו אכתי איכא למימר שמא מטהור היו ולא מזב וכיון שכן מירגלי בהמה דנקט לרבותא נקטינהו, והנכון מה שפי' הרא"ה ז"ל דדוקא נקט מי רגלי בהמה דהשתא מינכרא מילתא דהני הוו דאדם כי איכא מי רגלי בהמה בהדייהו דאי לא הוו בהדייהו מי רגלי בהמה הוו תרי ספיקי ואזלינן לקולא דשמא דבהמה נינהו ואפי' תמצא לומר דאדם שמא מטהור היו אבל השתא דאיכא דבהמה חיישי' דאלו הם דאדם המחמר אחרי' והוא ה' זב:

הזפת והמור בכלי זכוכית. פירוש דאדם מקפיד עלייהו משום דדביקי טובא ולאפוקי שאר מילי דלא מקפיד עלייהו משום דלא דביקי בכלי זכוכית שהם חלקים ולא הוי חציצה:

מטמא משום ר' מאיר. פי' מטמא מכאן ולהלאה אבל אם נטמא קודם שנשבר לא חזר לטומאה ישנה דהא ס"ל דכלי זכוכית ככלי חרס דמו ומה כלי חרס אחר שנשבר שוב לא חזר לטומאתו אף כלי זכוכית כן ואע"ג דר' מאיר סבר הכל הולך אחר המעמיד ודינייהו ככלי מתכות שחוזרין לטומאתן ישנה לא משוי להו לגמרי אחר המעמיד אלא אין דינו ככלי חרס לגמרי ולא ככלי מתכות, תדע דהא כלי חרס שניקב וסתמו לא מקבל טומאה מכאן ולהבא כדתניא בתוספתא דכלים חרס שפירש מן החבית ומן הקדירה אם מקבל כשיעור טמא כלומר כשיעור השנוי שם במס' כלים, ואם לאו טהור, ניקב וסתמו בזפת טהור שכלי חרס שטיהר שעה אחת שוב אין לו טומאה לעולם נראה לי פי' ואפי' הטיפו באבר אינו מקבל טומאה מכאן ולהבא מה שאין כן בכלי זכוכית, וזפת דנקט אורחא דמלתא נקט דאם איתא דמקבל טומאה מכאן ולהבא כי סתים לי' באבר היכי קתני שאם טיהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם דהא איכא טומאה, ולא ככלי מתכות דהא דינייהו ככלי חרס לגמרי אי לאו שהטיפו באבר, והא דאמרי' התם בפ"ב דכלים ומייתי לה הכא כלי עור כלי עצם כלי זכוכית נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מכאן דמשמע אע"ג דלית בה אבר מטמא מכאן ולהבא, התם מיירי בשהחזירן לכבשן והתיכן ופנים חדשות באו כאן אבל אם ניקב דינו ככלי חרס והיינו דמטהרי רבנן דלית להו הכל הולך אחר המעמיד:

אלא מעתה לא ליטמו מגבן. פי' כיון דשוינהו רבנן ככלי חרס לא ליטמו מגבן דהא כלי חרס דעלמא נמי אין מיטמאין מגבן דתנן כלי נתר וכלי חרס טומאתן שוה מיטמאין ומטמאין באוירן ומיטמאין מאחוריהן ואין מיטמאין מגביהן וכו' ובכולהו גרסי' מיטמאין בר מחדא דהיינו ומטמאין באוירן וכן גריס רש"י ז"ל ופי' ז"ל שמקבלין טומאה מן האויר אם נתלית הטומאה באויר וגם מטמאין מן האויר אם תלה אוכלין באויר ואע"פ שלא נגעו בכלי וכן מקבלין טומאה מאחוריהן אם נכנסה טומאה במקום חקק בית מושבם כדרך שעושין לכלי עץ ואין מקבלין טומאה מגבן כמו שכתב ז"ל. אבל הר"ז הלוי ז"ל גורס מיטמאין ומטמאין מאוירן ומטמאין מאחוריהן ואין מטמאין מגביהן ושבירתן מטהרתן ופי' ז"ל דליכא חילוק בין אחוריהן לגביהן דהכל אחד ומקבלין טומאה מאוירן וגם מטמאין אחרים מאוירן וזה פשוט בכל מקום, ומטמאין מאחוריהן כלומר לאחרים הנוגעין בהן והיינו מגביהן דליכא חילוק בין גביהן לאחוריהן אלא דנקט לישנא דאחוריהן לרבויי טומאה לאחוריים אפי' היכא דלא מקרי גבן כגון אוגנו ואזנו דאי קתני ומטמאין מגבן הוה אמינא דאין אוגנו ואזנו מטמאין לאחרים הנוגעין בהן דאין אוגנו ואזנו בכלל גבן אבל השתא דקתני מאחוריהן הוו בכלל או גנו ואזנו, א"נ דמשום הכי קתני אחוריהן משום דכלי שנטמא תוכו ואוגנו בצדו באוכלין שייך למימר לשון אחוריים כלומר גבו אחור לטומאה שבפנים אבל כשבא לקבל טומאה לכתחילה שייך למימ' לשון דג' תדע שאם נטמא הכלי מאוירו נטמא כולו ואפי' אחוריו דהיינו גבו לטמא אחרים דאמרי' במס' ברכות שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת הכוס ויחזרו ויטמאו את הידים, ועוד תניא בספרי מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שהוא מטמא אחרים מאחוריהם ואינו מיטמא מאחוריו, פי' אלא מתוכו. וא"ת והא כתיב כל אשר בתוכו יטמא דמשמע תוכו הוא דהוא טמא אבל גבו לא ואינו מטמא וי"ל דלאו למעוטי גבו הוא דאתא אלא לרבויי טומאה לתוכו לטמא אחרים אע"פ שלא נגעה הטומאה אלא באויר דתוכו דהתורה העידה על כלי חרס ואפי' מלא חרדל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה