אור ברסלב
חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת פרק א - יציאות השבת › דף טו.

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת· רבנו נסים [הר"ן] גירונדי

פרק א - יציאות השבת · דף טו.

דף יד:

גופא א"ר הונא בג' מקומות נחלקו שמאי והלל שמאי או' מקב לחלה והלל אומר מקביים, תחלת כל דבר יש לנו לדעת איפה האמורה בתורה כמה ביצים מחזקת, אמרו רבנן דאיפה שלש סאין וסאה ששה קבין וקב ד' לוגין ולוג ששה ביצים, ונמצא שהקב מחזיק כ"ד ביצים וע"כ אמר שמאי דמקב שהוא כ"ד ביצים מפרישין חלה דאמרו בבעל הבית דתורם א' מעשרי' וארבעה דהוי כביצה דבהכי חשיב ולא בציר מהכי, והלל אומר מקביים דאמרו בנחתים תורם אחד ממ"ח. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבין בחלה, פי' משום דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה ועיסת מדבר הי' עומר דהוא עשירית האיפה דכתיב והעומר עשירית האיפה הוא, והעומר הוא ז' לוגין וביצה וחומש ביצה כיצד איפה שלש סאין והסאה ששה קבין, נמצא שיש באיפה י"ח קבין טול מהן העישור קב ומחצה מט"ו קבין נשארו ג' קבין מן האיפה ליטול מהן העישור וג' קבין הן י"ב לוגין שהקב ד' לוגין טול מן העשרה לוג נשארו ב' לוגין ליטול מהן העישור וב' לוגין הן י"ב ביצים טול מן העשרה ביצה נשארו ב' ביצים ליטול מהן העישור טול מהן ב' עשיריות שהן חומש ביצה נמצא שיש לנו ממעשר קב ומחצה ולוג וביצה וחומש ביצה, שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה, וכשבאו לירושלים הוסיפו על המדות שתות וששה לוגין מדבריים נכנסים בחמשה ירושלמיים, והלוג מדברי שהוא ששה ביצים הוא ה' ביצים מלוג ירושלמי, וביצה וחומש ביצה של מדבר הם ביצה של ירושלים, ונמצא שיש לנו ששה לוגין לחשבון לוג ששה ביצים שהם קב ומחצה ירושלמיים והיינו דנקט קב ומחצה, כיצד הרי שהי' לנו ז' לוגין וביצה וחומש ביצה מדבריים טול מן הז' לוגין ו' לוגין והו' לוגין נכנסים בחמש נשארו לוג וביצה וחומש ביצה והלוג שהוא ו' ביצים נכנסים בחמשה ביצים, והביצה וחומש ביצה נכנסים בביצה ונמצא שיש לנו ה' לוגין וששה ביצים שהוא לוג הרי קב ומחצה:

משהגדילו המדות וכו' פי' כשבאו לצפורי הוסיפו על המדות שתות יותר מן הירושלמיות והיו ששה לוגין ירושלמיים נכנסים בחמשה דצפורי והיינו דקאמר חמשת רביעים קמח חייבין בחלה כלומר חמשה רבעי קב דהיינו ה' לוגין שהקב ד' לוגין ורובע הקב הוא לוג נמצא שה' רבעי קב הוו ה' לוגין:

ר' יוסי אומר חמשה פטורין חמשה ועוד חייבין. פי' משום דס"ל לר' יוסי דביצי מדבר היו גדולים משלנו אחד מעשרים והילכך לב' ביצים יש לנו להוסיף אחד ובעומר מדברי היו מ"ג ביצים וחומש ביצה, א"כ לר' יוסי צריך להוסיף על אלו ביצים ירושלמיים או צפוריים שנים ויותר מעט לפי שהיו גדולים אחד מעשרים והיינו דקאמר חמשה ועוד כלו' חמשה לוגין ועוד:

מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה. פירש"י ז"ל שנים עשר לוגין פוסלין אם נפלו לתוכן קודם שנשלם השיעור ואפי' המשיך אחריהם אלף סאה:

שחייב אדם כו'. כלומר הין, והין אינו לשון משנה אלא לשון תורה וכן פי' הרא"ה ז"ל, והין הוא שלשת קבין והוה לי' למימר הכין ולאו הין דלשון תורה, דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד, וי"מ דנקט הין לפי שהיא מדה גדולה האמורה בתורה בלח:

שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן. הילל

ואידך אומר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת, וה"פ כל הנשים דין שעתן אם נגעה בטהרות ואח"כ ראתה טמא די לטמא הטהרות למפרע שעה אחת ותו לא, הילל אומר מפקידה לפקידה, אם בדקה באחד בשבת וראתה טהור ואח"כ בדקה ביום רביעי וראתה טמא כל טהרות שנגעה ביני ביני ואפי' אותן שנגעה באחד בשבת טמאות שאני אומר עם סילוק ידיה ראתה והעמידוהו כותלי בית הרחם, ואפי' לימים הרבה כלומר אפי' בדקה היום ומצאה טהור ולימים מרובים בדקה ומצאה טמא כל, טהרות שנגעה מבדיקה ראשונה לבדיקה אחרונה טמאות, שאני אומר עם סילוק ידי' ראתה, וחכמים אומרים לא כדברי שמאי דמיקל טפי ולא כדברי הלל דמחמיר טפי אלא שני זמנים הוזכרו בה דהיינו מעת לעת ומפקידה לפקידה ולהלוך אחר הקל שבהן אם מפקידה לפקידה יותר על מעת לעת הלך אחר מעת לעת ואם מעת לעת יותר על מפקידה לפקידה הלך אחר הפקידה הא כיצד הרי שבדק' בא' בשבת וראתה טהור ואח"כ ביום ו' בבקר בדקה ומצא' טמא אין הטהרות טמאות למפרע אלא אותן שנגעה מיום חמישי בבקר דהיינו מעת לעת ותו לא, והיינו דקאמרי' מעת לעת ממעט זמן על יד כלומר אחרי מפקידה לפקידה, וכן נמי מפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כיצד הרי שבדקה ביום ששי בבקר ומצאה טהור ולערב בדקה ומצאה טמא אין לטמא הטהרות שנגעו מאמש בערב דהיינו מעת לעת אלא די לטמא הטהרות משעה שבדקה ומצאה טהור דהיינו ביום ששי בבקר ותו לא דאזלי' בתר פקידה דהוא קל יתר מעת לעת והיינו דקאמרי מפקידה לפקידה ממעטת זמן אחרי מעת לעת:

והא איכא הילל אומר לסמוך. פי' דאמרי' התם במס' חגיגה דהלל אומר מותר לעשות סמיכה על ראשי קרבנות ביו"ט, שמאי אומר שלא לסמוך משום דהוה לי' כרוכב ע"ג בהמה:

שמונים שנה עד שלא נחרב הבית גזרו טומאה על ארץ העמים ולא גרסי' ועל כלי זכוכי' דא"כ אדלעיל דאמרי' דיוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזור ואנן לא קשיא לן מהא דשמוני' שנה אלא מטומאת ארץ העמים ובהא הוא דפרקי' אינהו גזור אגושא ולא פרקי' מידי בכלי זכוכית דאלמא משמע דמהא לא קשיא לן מידי אלא ודאי לא גרסי' הכא ועל כלי זכוכית, ובזה יש ליישב גרסת הספרים למעלה דגרסי' שפיר בהא דיוסי יועזר ועל כלי זכוכית ולא כמו רבים שהעבירו עלי' קולמוס וכמו שכתבו למעלה, כנ"ל:

תוכן העניינים

חידושי הרן (מיוחס לו) על שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה