חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]
הלכות מקח וממכר · סימן רג
סעיף י
(א) המחליף קרקע בקרקע כו'. ב"י הביאו בשם רשב"א בת'. ובאמת מבואר בתוספתא הביאה הר"ן פ"ק דקדושין ושם כ' גם מטלטלין במטלטלין וא"י למה השמיטו ואי דסבר דקרקע מהני כמו כלי כבהמה אף בתורת ק"ס א"כ למה כ' קרקע במטלטלין הא מטלטלין לא מהני בתורת ק"ס כמ"ש רמ"א סי' קצ"ה ס"ב ולא כ' י"א משמע דגם המחבר ס"ל כן דמטלטלין כפירות דלא עבדי חליפין וע"כ כאן בתורת שוה בשוה כר"ת ז"ל דשוה בשוה מהני בפירות וא"כ הי"ל להזכיר גם מטלטלין במטלטלין וע"כ דסמך על שהתחיל בס' א' דכל המטלטלין קונין זא'"ז ואף שהתחיל אצ"ל אם אינו מקפיד כו' כעין שקונין בסודר וא"כ משמע דמיירי במטלטלין חפצים כלים. דאל"ה הא לא קני בתורת ק"ס והא כ' אח"כ ופירות כו' אע"פ כו' ומבואר דמטלטלין מיירי ככלים וכה"ג. וכן סוף הס' אלא אע"פ שמקפיד נקנין וקונין זא"ז בהחלפה כו'. מבואר דאף שאינו כלי קני שוה בשוה. וכן מבואר בב"י דמסיק שהרמב"ם וטור וש"פ סוברים כר"ת דשוה בשוה קונין אף בפירות. וא"כ לשון הש"ע הוא תמוה חדא למה ס' א' וב' וס' זה לא הזכיר רבותא טפי פירות בפירות דנקנין בהחלפה כדעת ר"ת הנ"ל. ואם נדחוק דאין חילוק אצלו בין מטלטלין לפירות. א"כ קשה על רמ"א ס' א' שכתב וי"א דאם העריכו זה כנגד זה קונה אף בפירות וי"ח מה וי"א שכתב הא דעת המחבר כן הוא. ונא הי' לו לכתוב רק היש חולקין דהיינו החולקין על ר"ת דלא מהני שוה בשוה כשאינו כלי. וגם הי' לו לומר רבותא דהיש חולקין אף במטלטלין שאינו כלי כדכ' רמ"א סי' קצ"ה להדיא דשאר מטלטלין שאינו בע"ח כפירות ע"ש:.
ונראה דהא ב"י סי' קצ"ה הביא הרבה פוס' דדבר המתקיים חשוב כלי ודוקא פירות שנרקב ע"ש. וגם דעת ר"ת והרבה פ' דשוה בשוה מהני גם בפירות. ובתוספתא הנ"ל מפורש דמטלטלי במטלטלי קונה בחליפין ואין לדחות תוספ' מפורשת. א"כ עכ"פ מוכח א' מב' דיעות אלו או דשוה מהני גם בפירות כר"ת או דמטלטלין שאינו נרקב חשוב ככלי. וא"כ לא מוכח בפירות כר"ת שיועיל שוה בשוה וא"כ הכריע ב"י שפיר דעכ"פ קרקע כו' או מטלטלין מהני שוה בשוה ממ"נ או כר"ת או כר"ן ודיעות הנ"ל. ובחד מאלו לא הכריע היינו שיועיל מטלטלין באינו שוה. וכן שיועיל בפירות שנרקב שוה דזה לא מוכח. ולכך דקדק בכל הני לכתוב מטלטלין כו'. ורמ"א ז"ל שפיר כ' ב' הדיעות ס' א' י"א דאם העריכו כו' מהני אף בפירות היינו לגמרי כר"ת. ויש חולקין היינו רק על פירות. ועל מטלטלין שוה לא הביא היש חולקין. דמוכת מתוספתא הנ"ל ממ"נ כנ"ל. ומ"מ מטלטלין באינו שוה כ' רמ"א סי' קצ"ה דכפירי הם דעל דיעה זו לחוד דאינו נרקב יחשב כלי לא סמך רמ"א כלל. וא"כ משמע לדינא מש"ע דבמטלטלין שאינו נרקב מהני שוה בשוה ולא מצי. המחזיק לומר קים לי. ובאינו שוה ודאי לא מהני להכרעת רמ"א וג"כ א"י לומר ק"ל דאינו נרקב חשוב כלי ופירות. שוה בשוה מצי אמר קים לי:
וב"י הביא שר"י הביא בשם ר"ח דמ"ש מטלטלין קונין זא"ז בחליפין דוקא ששמו כל א' בפ"ע שאם לא עשו שומא כל אחד בדמים ידועים לו לא סמכו למקני אהדדי ע"ש. ודחו דבריו הר"ן וש"פ דאדרבא אינו מקפיד עדיף ע"ש פ"ק דקדושין גם הב"י. ותמהני למה דחו דבריו דנראה פשוט דאף דר"ת מהגורסים בשר שור פ' הזהב מ"מ מפרש כפירש"י דקושית הגמ' למ"ד פירי לע"ח מאי כיצד גם אי תנן כל הנישום ועלה מסיק דהפי' דמי שור בפרה וכה"ג מעות קונה. ולא כמ"ש בש"ע סי' קצ"ט ס"ב דמקודם מכר לו שכבר נתחייב לו הדמים ואחר כך בדמים אלו מכר חפץ אחר ע"ש. דהא רש"י ז"ל במשנה ריש פ' הזהב מפרש להדיא מטלטלין קונין זא"ז דגם בב"א כה"ג קונה שכשיש לזה שור ולזה פרה וזה שם הפרה בכו"כ וזה השור בכו"כ ממילא כשמושך אחד החפץ והי' מחויב לזה דמיו שוב מיד קונה זה החפץ השני בדמים אלו. ומיושב בזה תמיהת תוס' וש"פ דהא מלוה לא קני במכר ולא הוזכר כלל שפי' במחילת מלוה. ולהנ"ל לא קשה כדאמר בקדושין (דף מ"ח) דאי אינה לשכירות אל בסוף מקודשת במה שאינו נעשה מלוה כלל שאינו מתחיל חיוב עליו ע"ש. כן בהנ"ל במכר דמי שור בפרה שמיד במשיכה של זה קונה הלה חפץ הב' במה שאינו נעשה מלוה כלל עליו שנקנה מיד בעד הדמים כנ"ל. וא"כ שפיר כ' ר"ח ז"ל דכל הנישום כפשטי' דדוקא כשנישום כל א' בכך דמים אז קני מטעם מעות ככל מקח שצריך פסיקת דמים קודם. דאז שייך כיון שאין מקח א' תלוי בחבירו. רק כמו שני מקחים הם שזה שם הפרה ומוכרה בכו"כ וזה השור ומוכרו בכו"כ. דבזה אם מושך זה השור א"כ אף אם לא הי' זה קונה הפרה הי' מתחייב לו דמי השור שפסק. א"כ שוב ממילא יש כאן דמים ושוב קנה זה הפרה בדמי השור שהי' חייב לו אלו לא קנה הפרה וקנו שניהם במשיכת הא'. משא"כ אם לא שמו כל א' חפץ שלו ולא הי' פסוק דמים רק חליפין שור בעד הפרה א"כ מעולם לא נתחייב בדמים. ממילא שוב אין כאן במה לקנות הפרה בקנין מעות רק בתורת חליפין ופירי לא עבדי חליפין ולא מהני. ולכך תני כל הנישום דוקא. וברור לע"ד בדברי הר"ח ודבריו דברי קבלה. וסבר דלא כר"ת דגם שוה בשוה לא מהני בתורת חליפין רק בדמים כנ"ל ובלא נשום לא מהני. דגם לר"ת ע"כ דבלא שם בדמים לא מהני בתורת דמים בחליפין שיהי' כל א' דמים של הב' דא"כ קרא דעל התמורה לר"ת למה לי' הא מה"ת מעות קונה. וממילא א"צ לחליפין דשוה בשוה דקני הב' בתורת דמים במשיכת א' החפץ. א"כ הב' כבר נתן לו דמי החפץ שהוא החפץ שמשך. וע"כ כמ"ש בחי' לגמ' דבמעות איך קני המעות במשיכה כיון דמשיכה אינו קונה מה"ת. והוא מחוסר ליתן לחבירו שהוא החפץ שקנה. וע"כ דהטעם דמשיכה בדאיכא מעות לא קני שאין המשיכה מורה על קנין כל שלא נתן דמיו ובנתינת דמיו מורה יותר. וא"כ הדמים הם תמורת החפץ. אבל החפץ לא מקרי דמי המעות שהדבר הנקנה ונמכר הוא החפץ. משא"כ הדמים שאין הקפידא על גוף הדמים רק שיתן שוי'. ולכך נתינת המעות בתורת דמים ותשלומי החפץ מורה שפיר במשיכת הדמים וקונה המוכר המעות במשיכ' אף שלא נתן החפץ. משא"כ משיכת החפץ בתורת חפץ וא"כ ממילא בחפץ בחפץ שכל אחד יעשה דמי הב'. א"כ לא שייך דמשיכת א' יועיל שיקנה הב' בתורת דמים. דהא גם הוא לא קני החפץ במשיכה דלא נתן דמים עדיין שהוא חפץ הב'. ולא קני מה"ת ולכך צריך חליפין שוה בשוה כנ"ל וכמ"ש בחי' ע"ש. אמנם עכשיו שכבר תקנו חכמים דמשיכה קונה א"כ שפיר בלא טעמא דחליפין יקנה במשיכת הא' דשפיר נתן לו הב' דמיו שהוא החפץ במשיכה שמשך וקנאו כנ"ל. אך הא מעות אינו קונה. אך א"כ עכ"פ מה"ת יקנה. ועוד דקרקע בקרקע שוב יועיל שלא בתורת חליפין דקרקע נקנה בכסף ונקנה בתורת דמים. אך י"ל דכיון דעכ"פ גוף הקרקע הב' לא קני רק דמיו להפ' דלא כנ"י רק כהרא"ש ע"ש דגוף. החפץ לא קני ודמים לא נתחייב לו מעולם א"כ שניהם לא קני. משא"כ כשנישום כל אחד בדמים שפיר קונה בתורת דמים גם לר"ת. ועוד דבחליפין אינו מתחיל קנין כלל כיון שאינו רוצה להקנות לזה חפץ שלו רק אם יקנה הוא חפץ של הב'. וא"כ כיון שהב' לא משך ולא קני גם הוא לא קני במשיכה וצריך רק בתורת קנין חליפין דשוה בשוה דכך הוא הקנין זה בעד זה כנ"ל. משא"כ בנישום כל אחד שפיר קני בתורת דמים גם לר"ת ז"ל. וגם בתורת חליפין קני לר"ת ז"ל דא"ל דגרע דכיון ששם כל א' בדמים אין נקרא חליפין רק ב' מכירות של דמים. דז"א דפ' הזהב ברייתא דפרתך בכמה כו' מבואר בש"ס דגם בזה חשוב חליפין. וא"כ לר"ח ורש"י אין הוכחה מתוספתא דהחליף קרקע בקרקע כו' שיועיל שוה בשוה בתורת חליפין כר"ת ז"ל די"ל בשם כל א' בדמים בכמה כו' דשפיר קונה בין בקרקע כשהחזיק א' בתורת דמים ובין במטלטלין גם כן בתורת דמים דבזה מעות קונה דהוי מלתא דל"ש כדמי שור בפרה כנ"ל. אבל בלא נישום רק בתורת חליפין לא מהני אף בשוה כהפוס' החולקים על ר"ת. וא"כ לענ"ד לדינא דאף במטלטלין שוה בשוה דוקא בשם כל אחד בדמים קני לכ"ע לר"ת וגם להחולקין קני בתורת דמים כדמי שור בפרה אף שבב"א כנ"ל ובלא נישום רק העריכו זה כנגד זה, שפיר מצי אמר קים לי כר"ת והחולקים על ר"ת דלא מהני שוה בשוה באינו כלי. וגם לשון רמ"א וי"א בהעריכו כו' קונה אף בפירות ויש חולקין אין הכרח כ"כ כמ"ש לעיל דבמטלטלין מודה. וי"ל דחולקין אף גבי מטלטלין מאחר שכ' רמ"א סי' קצ"ה דשאר מטלטלין חשיבי כפירות. ומתוספתא אין ראי' די"ל בנישום כנ"ל ושפיר מהני קים לי גם במטלטלין שוה בשוה בלא נישום כנ"ל. וזהו שכ' רמ"א אם העריכו זה. כנגד זה לאפוקי נישום דקונה לכ"ע כמ"ש. ואף דממה שלא הגיה רמ"א בסי' זה על מחליף קרקע כו' משמע קצת כמ"ש לעיל דמודה בזה. מ"מ נראה לע"ד לדינא כנ"ל. דאין לדחות דברי ר"ח:
(ב) קרקע כו'. יש להסתפק בתורת ק"ס אי קרקע חשוב ככלי דקיים ואינו נרקב להפ' הנ"ל ואפשר הוי כבע"ח דראוי להשתמש. והר"ן פ"ק דקדושין הקשה מריש ב"ב בחלקו דמוקי שהלך זה והחזיק וזה והחזיק הא סגי בחד וקני אידך בתורת חליפין ממילא ע"ש. וי"ל אי אין ברירה ואחין שחלקו לקוחות. א"כ בלא הבירור הי' לכל א' חלק גם במחצה שמחזיק זה. א"כ החצי שנתן לו בחלקו בחלק שהחזיק הוי דבר שאינו מסוים כחצי רימון כו' דלא מהני שלא נתן לו רק החצי שהי' לו בזה ואינו מסוים איזה החצי. א"כ במה שהחזיק אחד במחצה לא נתן לו כ"א חצי שלו שאינו מסוים ולא קנה בתורת חליפין. והמפרשים חצי רימון לא מטעם שברים רק כפשטי' שאינו מסוים איזה כנ"ל. ובאין בו דין חלוק' לכ"ע אין ברירה לענין החלק כשחלקו דלא הי' עומד לחלוק. עוד די"ל דשם לא חשוב קרקע כלי משום דראוי לתשמיש דכיון שאין בו דין חלוקה גם קודם חלוק' רשאי כל א' להשתמש בכולן א"כ לא נתן לו זה שראוי לתשמיש כלל רק מה שהוא לא יהי' לו רשות להשתמש במחצה זה. וזה לא חשוב כלי דמה שיחשב כלי לא נתן לו בהחלוקה. אך מטעם שוה בשוה כר"ת מהני שם דזה מהני אף בלי כלי ואינו מסוים ג"כ. וכן פ' הרא"ש פ"ק דב"ב וטור סי' קע"ז דסגי בהחזיק א' לחוד מתוספתא הנ"ל דמחליף קרקע כו'. ומטעם זה אפשר לישב דכאן סתם המחבר כתוספתא הנ"ל במחליף קרקע בקרקע כו' לעיל סי' קנ"ז משמע שהדיעה א' שם דדוקא בשניהם החזיקו כל א' בשלו ולא סגי בהחזיק א' בחלקו שיקנה הב' ע"ש וכמ"ש הטור לדעת הרמב"ם. ומה חילוק. וי"ל כנ"ל דבמחליף להרבה פ' קרקע כמו כלי משא"כ בחלוקה. ויש לדחות:
גם יש להסתפק אף אי קרקע יחשב ככלי מ"מ הא בגט דכ' ונתן אימעוט קרקע בלא קרא יתירה דאין זה נתינה הקנאה לחוד. אך שם משום דכ' ונתן בידה וקרקע אינו ניתן מיד ליד משא"כ ונתן גרידא דהא תוס' פ' הזהב ובכורות ועירובין כ' בהקדש ופדיון דכ' ונתן ומ"מ לא הוי ממעטין קרקע אי לאו כלל ופרט ע"ש ומ"מ אינו מוכרח דשם כיון דבתורת נתינת כסף הוא כ' תוס' דהא מרבין מישיב דשוה כסף ככסף אף קרקע כו' משא"כ בק"ס דנתינ' נעל הוא אפשר דהקנאה דקרקע שאין שייך נתינה לא מהני. כדכ' שלף נעלו ונתן דמשמע דבר הניתן מיד ליד ואינו מוכרח:
עוד אפשר דבקרקע לעולם חשוב שוה בשוה כיון דאין אונאה לקרקעות וקרינן לי' פ"ק דב"ק שוה כל כסף וקונה תמיד בתורת שוה בשוה. רק במוכר חפץ או קרקע בדמים שפסק ונותן לו קצת קרקע בתורת ק"ס שלא ינכה מהדמים שפסק בזה אינו שייך לדמי החפץ. ואי לא חשוב נתינת כלי לא מהני. אבל במחליף י"ל שלעולם חשוב שוה בשוה בין יתר בין פחות. אך אינו מוכרח להפ' דפלגא הוי ביטול מקח א"כ בפחות ממחצה לא חשוב שוה. ואף דבחליפין ג"כ אין אונאה להרבה פ'. מ"מ אינו נעשה חליפין כשאינו שוה בערך. משא"כ קרקע דחשוב שוה כנ"ל. ויש לדחות:
(ג) קרקע בקרקע כו'. הנה משמעות הפ' ברשב"א ורא"ש דקנין זה דחלופה שוה בשוה אף לר"ת ז"ל דילפינן מעל התמורה כו' מ"מ אינו כק"ס רק כמו קנין כסף. רק דאי לאו קרא לא הוי בכלל קנין כסף אף דשוה כסף ככסף ואם הי' פוסק דמים על מכירת קרקע ונתן לו בדמיו קרקע והחזיק הי' הב' קונה משום כסף. מ"מ בלא פסק רק החליף לא הי' מהני כמ"ש לעיל דאינו מתחיל קנין דבתורת דמים שאין הקפיד' רק שיקח דמי שוי' קונה הש"כ בתורת דמים מיד וממילא קני הב' משא"כ כשכל א' רוצה גוף הדבר בחליפין א"כ לא קנה כלל זה במה שעושה קנין בדבר זה מאחר שהב' לא עשה קנין בקרקע השני' שג"כ מיקרי קונה על גוף הקרקע. וממילא אינו מתחיל קנין שלו דחבירו לא רצה להקנות עד שיקנה הוא שלו ואין כאן כסף כלל כנ"ל. ולכך צריך קרא. אבל מ"מ קרא קמ"ל דחליפין כזה מהני ג"כ כמו כסף אף שבא בפ"א. ולכך כ' גאולה ותמורה כו' ואח"כ כ' לקיים כו' שלף כו' שהוא ק"ס. ומ"מ גם במטלטלין לא ביטלו חכמים קנין זה שהוא כמו כסף דלא שייך נשרפו כו' דא"כ אי לא יקנה יאמר על זה החפץ נשרפה כו'. וא"כ ממילא נראה דכל הדינים שבק"ס לא שייך בקנין זה דשוה כו' בהחלפה. וא"י לחזור אחר כ"ד אף שעסוקין באותו ענין דלא שייך כלל הטעם שכ' הרא"ש שם (ב"ב קי"ד) פתאום כו' דהא מקבל כל שוי'. וכן לא שייך סתם קנין לכתיבה כו' דהטעם דבעין יפה מקנה לו שאינו ממתין עד שיעשה קנין בגוף הדבר ע"ש (ברשב"ם ב"ב ד"מ). משא"כ בזה דכבר קיבל חליפיו כנ"ל. וממילא במקום שכותבין השטר דלא קני בכסף. גם בהחליף קרקע בקרקע והחזיק זה מ"מ לא קני הב' בלא שטר. דזה שהחזיק בחזקה לא צריך שטר שעושה בגוף הדבר כמ"ש בש"ע סי' קצ"ב. משא"כ הב' שקנה בחזקה של זה שהוא רק כנתן דמים כנ"ל. וא"ל דא"כ גם הוא לא יקנה כמו קנין אחר ל' דז"א דלא שייך הדר סודר למרי' רק בק"ס שהקנין רק בשעת נתינה. משא"כ בהחלפה שוה בשוה דהקנין מה שנעשה שלו הוי כקנין כסף דמהני לאחר ל'. ואף דבקנין חזקה ג"כ לא מהני אחר ל' דכלתה כו'. מ"מ זה שהחזיק קני מיד ובעד זה קונה הב' כשיכתוב שטר דגם אחר ל' וגם הב' מהני בהחלפה כנ"ל. אולם בהחליף ב' שדות בשדה וזה החזיק בא' דקי"ל אף די' שדות החזיק בא' קנה כולם. מ"מ דוקא בנתן דמי כולן כמ"ש בש"ע סוף סי' קצ"ב ע"ש בסמ"ע. א"כ בהחלפה כנ"ל מאחר שהב' לא קנה עד שיכתוב שטר דנגדו אינו רק כנתן כסף. א"כ שוב זה שהחזיק בשדה א' לא קני השדה שני' דלא נתן דמים כיון דהב' לא קני בלא שטר כנ"ל וגם בהחליף כלי שוה בשוה יש להסתפק אי לא נפיק מתורת ק"ס ג"כ. או דבהחלפה שוה בשוה אף בכלי אין זה קנין סודר דלקיים כל דבר כו' רק מכירה דחליפין וג"כ לא יהי' שייך סתם קנין כו':
(ד) הג"ה החליף מעות ומטלטלין או מעות וקרקע ביחד י"א כו' נתבטל כל הקנין כו' וי"א דכל הקנין קיים וי"א דקיים על כו'. ותמהני על רמ"א ז"ל למה שינה מלשון המרדכי דשם כתב להדיא שהקנה מעות, ומטלטלין וקרקע ביחד בק"ס וכן הביא בב"י ורמ"א שינה וכ' או מעות וקרקע כו'. ולע"ד אין הוכחה כלל לדין של הרמ"א. דהא עוד תמוה שאותו דיעה דלא קני כלל כ' טעם דהוי כקני את וחמור (פ' מ"ש). וכן הסובר דקני מחצה דפסק כר"נ באת וחמור. אבל אותן הפ' דכולו קיים לא כ' שום טעם למה. והא אף מ"ד דאת וחמור קני הכל היינו דיודע שאין החמור קונה והקנה לזה הכל. אבל בדבר שאינו מועיל הקנין אף שהקנה המעות בחליפין א"כ מאיזה טעם יקנה הכל. עכ"פ הי' לו להמרדכי לומר איזה טעם. ועוד דהביא אח"כ שר' שמחה כ' דלא קני הכל דא"כ למה בעי אגב ע"ש ולא כ' שום תירוץ ע"ז. ולכך נראה לע"ד דטעם דמ"ד קני הכל פשוט משום קנין אגב כיון שהקנה ביחד מעות וקרקע בק"ס א"כ נקנה המעות אגב קרקע דאיזה קנין שעושה בקרקע נקנין המטלטלין אגבן. וכיון דעשה ק"ס וקנה הקרקע נקנה המטבע באמת כנ"ל. ולא הוצרך טעם למ"ד קני. רק דהא קי"ל דצריך שיאמר אגב וקני. אך הא מבואר ב"ב פ' הספינה בכתבו שטר על השדה כאותה ששנינו כותבין ללוקח כו' וזכה בשדה וקני השטר בכל מקום שהוא. ודעת רוב הפ' שם דאינו צריך שיאמר אגב כיון דשטר אפסרא דארעא (קדושין כ"ז) ושייך לקנין הקרקע הוי כאומר אגב וסגי בסתם כשזכה בשדה וכן בצבורין יש דיעות בש"ע סי' ר"ב דאצ"ל אגב ע"ש. ו בעציץ וזרעים כתבו תוס' גטין (כ"ב) כיון דעציץ שייך לזרעים אצ"ל אגב. וא"כ הך דיעה ס"ל ג"כ דאי לא קני המעות לא יקנה כלל כאת וחמור וכמ"ש לקמן בעז"ה. וא"כ שוב מטעם זה קני הכל מטעם אגב דהוי ממש כאפסרא דארעא ואף דלא אמר אגב רק עם הקרקע ביחד ג"כ קני דהא תליא קנין הקרקע בקנין המעות שאם לא יקנה המעות גם הקרקע לא יקנה ושוב הוי כאגב דשייך להקרקע קנין המעות וכמו השטר של הקרקע גופי' דקונה בלא אמירת אגב כנ"ל. וא"כ לא קשה כלל דא"כ למה קנין אגב. הא אדרבא מה"ט הוא דקני. רק הא דשם צריך לומר אגב משום דשם לא תלה קנין הקרקע בקנין המטלטלין ביחד. וא"כ אף אם לא יקנה המטלטלין מ"מ יקנה הקרקע ולא שייך אפסרא כו' ולכך צ"ל אגב משא"כ כשהקנה ביחד כנ"ל. ודעת החולק דלא קני כלל סבר להיפוך דהוי כאת וחמור. וא"כ אדרבא בשלמא באגב שלא תלה הקנינים זה בזה שפיר אמרינן כיון דהקרקע ב"כ וב"כ קונה וממילא בטלו המטלטלין לגבן ונקנין אגב הקרקע משא"כ כאן שתלאן זה בזה והקנה ביחד אמרינן להיפוך דאין מתחיל כלל לקנות הקרקע בק"ס כיון שלא רצה רק אם יקנה גם המעות בקנין זה והמעות אינו נקנין בק"ס בטל גם קנין הקרקע וממילא אין כאן קנין אגב כלל כנ"ל. ור' שמחה חולק דקני מחצה כר"נ באת וחמור. וממילא כיון שאין תלוי קנין א' בב' שוב לא שייך טעם הנ"ל ולא נקנה באגב כלל דצריך דוקא שיאמר דלא שייך כמו בשטר דאפסרא דארעא דהא אינו תליא כלל קנין הקרקע במעות דאף שלא יקנה המעות יקנה הקרקע כנ"ל. ומייתי שפיר ראי' ומדויק שכ' דאלת"ה הא דאמרי' פ"ק דקדושין נכסים שיש להן כו' ואמרינן בגמ' דבעינן אגב למה לי' אגב ליקני במיגו כו' ע"ש. ולמה לי אריכו' זה הי' ל"ל בקיצור למה לי קנין אגב ולמה לי קרא דערי מצורות כו'. רק דזה לא קשה כלל כמ"ש. רק קושייתם דאמר בגמרא דבעינן אגב כו' היינו אמירת אגב כמבואר שם להדיא אגב וקני בעינן. והא למה לי' הא מתוקם מתני' נכסים שאין ל"א נקנין עם כו' כשהקנה אותן ביחד ואז מהני בלי אמירת אגב כיון דתלוים ביחד כשטר הנ"ל. ולא הי' צריך הש"ס להוסיף אמירת אגב שלא הוזכר במשנה. ומוכח דלא מהני כה"ג ג"כ בעי אמירת אגב משום דל"ד לאת וחמור דלאו בר קנין כו' ע"ש משא"כ בזה קני הקרקע אף שאינו קונה המעות ושוב בלא אמירת אגב לא מהני ומדוקדק שפיר כנ"ל:
ומוכח עוד מלשון ר' שמחה שכ' המרדכי ור"ש כתב אע"ג דמעות לא קני קרקע ומטלטלין קני דאלת"ה הא דאמרינן פ"ק דק' נכסים כו' ל"ל אגב כו' ליקני במיגו דחייל כו'. והלשון תמוה שהתחיל דאף דמעו' לא קני שמ"מ קונה המטלטלין כו' והיינו דל"ד לאת וחמור וההוכחה דאלת"ה הוא להיפוך שלא נאמר מיגו דקנ' זה קנה הכל. ואח"כ סיים וליכא למימר דדמי לאת וחמור כו' ע"ש. והא בזה הי' לו להתחיל כנ"ל. ולמ"ש הכל מיושב בעזה"י דכולא חדא מלתא הוא. וגם ר"ש מודה דאם היו תלוין זה בזה כאת וחמור הי' כשטר כו' דא"צ לומר אגב. רק דסובר דלא תליא וקני מחצה. והתחיל שפיר דאע"ג דלא קני מעות קני הקרקע ומטלטל כו'. דאלת"ה רק שתלוין כו' ואצ"ל אגב א"כ פ"ק דק' כו' ל"ל לומר אגב כנ"ל. וע"כ דאין תלוין וקני מחצה ול"ד לאת וחמור כנ"ל וא"כ במה שהוסיף הרמ"א ז"ל ושינה מעות ומטלטלין לחוד כו'. למ"ש אין ראי' כלל שיהי' מ"ד שיקנה הכל דאין מטבע נקנה אגב מטלטלין כנ"ל. אולם מי יחלוק על הרמ"א ז"ל. ונראה דדייק לה מלשון שכתב מרדכי וי"א שקנה הכל מיגו שחל הקנין על הקרקעות ומטלטלין חל נמי אמעות ע"ש. ואי משום אגב היל"ל מיגו דחל אקרקע לחוד שזה הוא הטעם ומדהזכיר המטלטלין משמע לי' שגם במטלטלין ומעות לחוד הי' הדין כנ"ל. והגם שאין זה דיוק כ"כ דהאמת נקיט שקנה המטלטלין ג"כ בק"ס מ"מ קצת משמעות כן כרמ"א ז"ל. ולשון המרדכי שכתב י"ל לדעת רמ"א ג"כ כנ"ל. דהא ע"כ צריך לישב ק' ר"ש לדיעה א' למה לי' קנין אגב. וע"כ החילוק דדוקא כשתלוין זה בזה ואם לא יקנה המעות גם המטלטלין לא יקנה אז שייך שוב מיגו דחל הקנין על זה חל על הכל. וכמו פ"ק דגטין דפליגי אביי ורבא בכל נכסי אי מתוך שלא קני כו' אי מתוך שקנה כו' כיון דתלוין כנ"ל. וכמו י' שדות דקי"ל החזיק בא' קני כולן אף דבהפקר לא קני רק מה שהחזיק משום דבהפקר אינו מורה החזקה על קנין השדה שלא החזיק משא"כ בדעת אחרת מקנה שלא הקנה א' בלי חבירו שוב מורה חזקת שדה א' על כולן כיון דחזקה מור' שנעשה שלו כמ"ש הרא"ש וזה הוא הקנין א"כ כיון שאם לא יקנה כולן גם זה אינו שלו שוב מורה על קנין כולם וקונה כיון שיש שייכות עכ"פ דסדנא דארעא חד ע"ש (ב"ב נ"ג ע"ב) במצר מפסיק כפי' רשב"ם ז"ל. וכן מטבע דעיקרו הצורה ואין בו ממש אין ק"ס מורה על קנין שלו רק כשיבא לידו ממש. ולכך כשנתלה בקנין במטלטלין שבזה מורה הק"ס שנעשה המטלטלין שלו ושוב כיון דאם לא יקנה המעות גם המטלטלין לא יקנה ממילא מורה הק"ס על קנין המעות ג"כ כמו בי' שדות הנ"ל דג"כ יש שייכות להקנין שתלוין כנ"ל ושייך מיגו לקנות הכל. וכן ב"ב גבי אותיות דפריך וכי לצור כו' ופי' רשב"ם דהקושיא שיהי' נקנית במסירה ע"ש (דף ע"ו ע"ב). אף דמילי נינהו כו' מ"מ כיון שקנין הנייר תלוי בו דאם לא יקנה החוב גם הנייר לא יקנה שוב מורה מסירת השטר גם על החוב שאין בו ממש והי' קונה רק דמשני אין לצור כו' ואינו תלוי ושוב אינו מורה כנ"ל. וא"כ בהנ"ל בתלוין זב"ז סוברים דקני הכל משא"כ באגב דהקנה הקרקע ואגבן יקנה החפץ דאף שלא יקנה מטלטלין יקנה הקרקע לא מהני מתורת מיגו כנ"ל רק אגב. וא"ל דא"כ איך מוכח קנין אגב מקרא דעם ערי מצורות דלמא שם מטעם מיגו ותלאן כנ"ל. ז"א דלשון עם משמע שטפל להקרקע והקנה בפ"ע. וע"כ באגב כנ"ל. ואף לדעת הר"ן סי' ר"ב דעם לאו כאגב. מ"מ מודה בלשון הפסוק ע"ש. א"כ ר"ש שחולק ג"כ מודה דאי הוי כאת וחמור שוב הי' קונה הכל רק דסבר קני מחצה ושוב אין תלוין. והוכיח מגמ' דמשמע דצריך שיאמר אגב ומשמע דביחד לא מהני אף שתלאן. ומיושב ג"כ לשון המרדכי שהתחיל כנ"ל. ומ"מ אינו תימה על דיעה הנ"ל רק דיוק ומשמעותה. ושפיר הביא רמ"א דיעה הנ"ל אף במעות ומטלטלין לחוד:
ומיושב בזה דתמוה הא מתמה ש"ס פ' הזהב (דף מ"ז) ללוי בכליו של מקנה א"כ מצינו נכסים שיל"א נקנין עם נשאל"א ע"ש. ולדיעה הנ"ל נשאר תמיהת ש"ס גם לדידן הא משכחת שיקנה קרקע אף אגב מטלטלין כשהקנה ביחד. אך ז"א דודאי כשהקנה קרקע וחפץ ביחד ומשך החפץ לא קנה הקרקע גם לדיעה הנ"ל דלא שייך הקנין משיכה דחפץ כלל להקרקע רק בק"ס דהקנין שייך על החפץ והמעות ג"כ רק דמטבע אינו נקנה בק"ס שייך מיגו דחל משא"כ בהנ"ל. אדרבא כיון שהקנה ביחד הוי ככור בסלע דיכול לחזור בו בסאה אחרונה (ב"ב פ"ו ע"ב) וכל שלא החזיק בקרקע לא קני גם החפץ במשיכה. ואי אינו תלוי שוב לא שייך כנ"ל. ולכך לא קשה לדיעה הנ"ל מנ"ל לגמ' לפרוש מתני' דנכסים שאל"א נקנין כו' באגב דלמא בתלאן ומיגו דקני כי'. דהא תני בחזקה כו' ובמה שהחזיק בקרקע לא עשה קנין במטלטלין כלל ולא שייך מיגו. ומקרא דעם ערי כו' דיליף אגב ומ"ל דלמא בתלאן. י"ל ג"כ דמשמע עם כל הקנין שבקרקע וגם חזקה בכלל ומוכח דמשום אגב. וזה הוא החילוק דבאגב מהני כסף שנתן רק דמי הקרקע לחוד וכן שטר שכ' בו רק הקרקע נקנין אגבן המטלטלין משא"כ בתורת מיגו, דחל כו' דוקא שכ' בשטר שניהם. וכסף שיהי' על הכל כנ"ל. וממילא משמע לשון המשנה דבתורת אגב שנקנין עם נכסים כו' בכסף ושטר כו'. היינו ע"י קנין הקרקע לחוד בשטר לא על שניהם כנ"ל:
ובזה מיושב מה דתמוה לדיעה הנ"ל דמייתי בש"ס (קדושין כ"ו ע"ב) דצא בעינן צבורין מהא דמרוני כו' ושאר מתני' כו'. וקשה דנהי דבהא דמרוני גופא לא קשה למה אג"ק הי' לו להקנות עם החפץ כ"ש במיגו כנ"ל. די"ל דגם על חפץ כ"ש ירא שישמטו משא"כ קרקע כו'. אולם מנ"ל לגמ' דאגב דלמא עם קרקע ותלאן על הכל כנ"ל משא"כ באגב י"ל דבעי צבורין כשאין תלוין זב"ז כנ"ל. ולמ"ש י"ל דאי באגב בעי צבורין א"כ המטלטלין בחצירו רק דלא מהני בב"א כמ"ש ש"ך (סי' ר"ב ס"ק ג') או טעם אחר. אבל שוב החזקה בקרקע הוי חזקה גם באותן המטלטלין הצבורין רק דל"מ ושוב מהני מיגו דחל וקני הכל בחזקה בלי אגב. וא"כ לא מוכח מקרא כלל קנין אגב דלמא בתלאן כנ"ל. וא"כ במשנה דמשמע דהקנין בקרקע לחוד בשטר כה"ג מנ"ל דאגב קני הא בקרא י"ל כנ"ל. וע"כ דלא מהני מיגו שיקנה הכל. א"כ דייק שפיר דאי נימא צבורין דוקא שוב מוכח דל"מ מיגו דחל וע"כ במרוני משום אגב ולא בעי צבורין ושוב י"ל דגם בלא אגב מהני מיגו דחל כנ"ל ומ"מ מוכח מקרא כנ"ל. מ"מ פשטא דגמ' משמע כמ"ש לעיל דדוקא אגב ולא מהני מיגו כו' וטעם הדיעה שבמרדכי כמ"ש משום אגב:
עוד הי' אפשר דהא קשה לדיעה הנ"ל ממטבע גופא דא"נ בחליפין וע"כ כנ"י דהוי הצורה כאותיות שאין בו ממש. והא כיון דגוף כסף המטבע יש בו ממש יקנה גם מה שאב"מ מיגו דחל. וכן בשטר עם הנייר. וצ"ל דדוקא ב' דברים משא"כ מטבע שעיקרו הוא הצורה בטל לגבי' הכסף וכמו שהי' הכל אין ממש וכן באותיות בטל הנייר לגבי החיוב כנ"ל. ומה"ט מלוה ופרוטה דעתו אפרוטה ומלוה גופא לא מהני להפ' דנכלל מחילת מלוה רק דעתה על גוף המלוה. ולכך משיכה והגבהה קונה במטבע דבזה מורה הקנין על גוף הכסף שמושך וממילא קני הצורה. ובק"ס אינו עושה מעשה בכסף המטבע מורה יותר על קנין זכות של הצורה וזה אינו נקנה כנ"ל וא"כ במקנה מטבע וחפץ ביחד שתלוין כו' בק"ס י"ל דהוי שוב כמלוה ופרוטה כו' דמורה הקנין דרוצה במה שיש בו ממש החפץ שוב מורה גם על שדעתו על כסף של המטבע וממילא נקנה זכות הצורה. וא"כ אין ללמוד על שאר דברים. אך רמ"א משמע דלא ס"ל כנ"ל שכ' וה"ה דבר שאין בו ממש כו':
(ה) י"א הואיל וחליפין כו' נתבטל כל הקנין וי"א כו'. תמוה לי הא דיעה א' משום דהוי כאת וחמור וע"כ כמ"ש סמ"ע ומהרא"י דסוברים דאין הלכה כר"נ מדפריך בקדושין את וחמור הוא כו'. וא"כ למה סתם בש"ע סי' ר"י דאת וחמור קני מחצה. ולא הביא רמ"א כלל דיעה הנ"ל דלא קני כלל. דתי' הסמ"ע בין דשלב"ל רק על דיעה ג' אבל על דיעה א' קשה דכ"ש הוא מאת וחמור כנ"ל. ונראה לע"ד דעוד תימה דגם בזה ששינה רמ"א מלשון המרדכי דשם שהקנה הכל ביחד בק"ס ורמ"א העמיד דין הנ"ל על החלפה שוה בשוה. ויש חילוק גדול. א' די"ל דמרדכי במתנה מיירי ובזה סוברים דקני מחצה כר"נ דלא אמרינן כלל שלא רצה שיקנה המטלטלין רק אם יקנה גם המעות כיון דהוא לטובת המקבל ואף בתנאי גמור י"ל הריני כאלו התקבלתי וכ"ש דלא תלינן בקפידא בסתם. וכהאי דביצה (ד"כ) ליקח ד' מאות כו' ולינסב ברתי' דאמר גמ' אי בעי נסיב א"ב לא כו' שהוא ב' מתנות לטובתו. וכשאינו מקבל א' עכ"פ זכה א' ע"ש. משא"כ בהחלפה שרוצה להקנות חפץ שלו רק בעד מטלטלין ומעות וכיון דלא קני המעות י"ל דלכ"ע בטל הכל וגם ר"נ מודה דהא הוי כחמור בפרה וטלה דלעיל ס' ב'. ובדבר שאינו ראוי לחלוק לכ"ע הדין כן. ואי בדבר הראוי לחלוק מ"מ עכ"פ קפידא יש שרוצה לקנות הכל דגם בראוי לחלוק יש ב' דיעות. וכיון שזה החליף ומשך חפץ שעי"ז יקנה הלה מעות ומטלטלין והמעות לא קנה א"כ הלה לא רצה להקנות החפץ בעד הטלטל לבד ולא קנה הוא החפץ ממילא לא קנה הלה גם המטלטלין כמבואר ברמ"א לעיל ס' ג' ולפיכך המייחד כו'. ולכך נראה דרמ"א לא מפרש כסמ"ע דטעם דיעה הנ"ל לדחות ד' ר"נ מהלכה. רק כמבואר אה"ע סי' מ"א בש"ע ב' דיעות בכולכם ואחיות ביניהם אי נכריות מקודשות. ויש שם ב' טעמים או דאת וחמור ב' דבורים משא"כ כולכם דבור א' וטעם הר"ן והה"מ דקפידא לקנות כולן כיון שהוא הקונה לטובתו ע"ש דכ' דלוקח חפץ שיקנה הכל דוקא משא"כ במתנה. וא"כ כאן שאינו דבור א' והוי כאת וחמור שפיר סבר רמ"א דוקא בהחליף הוא בדבר הראוי לחלוק ממש כנ"ל באחיות דאף שראוי לחלוק מ"מ דעת הר"ן והה"מ שקפידא לקנות הכל ובזה כ' הג' דעות א' דנתבטל הכל וכוונת המרדכי דהוי דאת וחמור במקום שיש קפידא כמו בקדושין ומקח. ודיעה ב' ממילא דקני הכל כיון דאם לא כן לא יקנה כלל שייך מיגו. דבשלמא חמור ואחיות א"א משא"כ כאן. ור"ש סובר קני מחצה כיון דאפשר לחלוק. ומפרש דמרדכי מיירי ג"כ שהקנה בק"ס אבל הי' במכר בעד איזה דבר רק הק"ס לקיים המקח ושייך ג"כ הקפידא כנ"ל. או דאף אי כוונת המרדכי לפסוק דלא כר"נ מ"מ רמ"א לא ס"ל בזה כן ולכך הביא רק כאן. וסי' ר"י באת וחמור פ' שפיר כר"נ דמחצה כו' ממילא בהחליף דבר שאינו ראוי לחלוק אין כאן רק ב' דיעות אי לא קני כלל או קני הכל כנ"ל אולם סי' ר"ט בדשלב"ל כ' רק י"א דדמי לאו"ח. ולא כ' דקני הדשב"ל לחוד להורות דתלי' אם הי' הכל בדבור א' ככל נכסי ויש שלב"ל. או במכר שקפידא על הכל יש ספק אי לא קני כלל או מחצה כמ"ש סי' מ"א כנ"ל:
אמנם לע"ד לישב ד' מרדכי דסובר גם כן כר"נ רק הפי' דהא כתבו תוס' פ' הזהב דממעט אינו מסוים כחצי רימון כו' דהא דסודר מהני דתפיס מקצת משום דכיון דכפסיק דמי הוי מסוים ע"ש. וא"כ המרדכי דמיירי להדיא שהקנה מעות וקרקע כו' בק"ס. א"כ בעד הסודר שמקנה לו עבור שיקנה הקרקע והמעות שהוא חלף כו' כמ"ש סי' קצ"ה. וא"כ לא הקנה לו הסודר רק חלף שניהם וכיון דאין המעות נקנה קנה רק מחצית הסודר והנקנה שותף והוי דבר שאינו מסוים כחצי רמון דאינו מבורר חלקו אף ביותר מג' וכ"ש כשלא תפיס רק גע"ג. וא"כ ממילא לא קני כלל רק הקרקע בק"ס הנ"ל ומדמי לה לאת וחמור היינו כמו דשם לא קי"ל כר"ש דקני הכל דלמ"ד קני הכל הוא משום דחמור לאו בר קנין הי' דעתו שהוא יקנה הכל א"כ גם בק"ס הי' שייך זה שהמעות אינו נקנה שוב הקנה לו כל הסודר רק חליפי הקרקע ומטלטלין לחוד כיון שהיא רק לקנין נתפס הכל בעד מה שיקנה. ע"ז כתב דהוי כאת וחמור דקי"ל כר"נ דקני רק מחצה דמחצה הב' שאין חמור קונה מ"מ גם הוא לא קני. וממילא כאן לא קני כלל כיון דלא קני כל הסודר דמטבע אינו קונה שוב אינו מסוים ולא קני כלל כנ"ל. ואפשר דמפרש גם בקדושין כן די"ל בכולכם דאי באו"ח קני הכל כיון דאין אחיות כו' גם הנכריות קני הכל משא"כ כיון דקני מחצה נשאר הוא שותף בהפירות. וי"ל דחשוב אגוד בי' כיון דאין ברירה והכל שלו כמו שלהם. ואף אי לא חשוב אגוד בי' הכסף קדושין כדקי"ל אה"ע ס' בקידש בחלק כו' ע"ש בש"ע. מ"מ לעיל בש"ע סי' קע"ו דלא ישתתף עם אחר. וכן במת דהוי קפידא שרוצה להיות שותף עם זה לא עם אחר. א"כ בכולכם קפידא שרצו להיות שותף בהפירות עמם לא עמו כיון דקני מחצה. א"כ י"ל דגם לר"נ לא מהני בק"ס משא"כ בהחלפ' דגם אינו מסוים קני. גם נראה דק"ס דמי לכולכם לראב"ד ז"ל שתי' משום דהוי דבור א' לכך בטל הכל. ובאמת שנראה כן ריש גטין בכל נכסי חוץ מא' מרבוא כו' דאי לא פלגינן דבורי' בטל כולה כיון שבדבור א' הקנין על הכל. משא"כ עצמי ונכסי ע"ש (ד"ח ע"ב). וממילא למ"ש רמב"ם ז"ל דלא פ"ד לענין עדות בדבור אחד גם לענין קנין אמרינן כנ"ל. דהגמ' מדמי לה דמשמע דלא מטעם קפידא שלא רצה להקנות זה בלא זה דא"כ אינו דמיון כלל לעדות בפ"נ כו'. רק מטעם כיון שדבור זה בטל מקצת בטל כל הדבור ולא חשוב דבור שיועיל ממילא עדות וקנין שוה כנ"ל. ומה"ט שפיר את וחמור קני מחצה ואם הי' בדבור א' הי' בטל ולכך פריך כולכם את וחמור וכה"ג שבדבור א' בטל מקצת מודה ר"נ דבטל כל הדבור ולהנ"ל מיושב שפיר תי' הגמרא (קדושין נ"א ע"ב) כולכם וא' מב' אחיות שתמוה מ"מ חמור הוא דקשאמ"ל לה"ק ורש"י ז"ל נדחק כיון שמספק. ואינו מובן כיון דמספק בטל בודאי ע"ש. ולהנ"ל שפיר כיון שב' דבורים קני מחצה וא"כ במטלטלי ומעות דהוא ב' דבורים מהני רק בק"ס א"כ בתפיסת הסודר יקנה הכל שזה מעשה א' ובטל מקצתה י"ל דבטל הכל כל הקנין כמו שם בכולכם. דשם הכסף ק' מחולקים לכל א' תלוי' אם הדבור א' וכן באת וחמור משא"כ בק"ס כנ"ל. ומה"ט כתב רמ"א ז"ל גם בהחלפה כשאינו ראוי לחלוק והחליף מעות ומטלטלין בחפץ או קרקע והחזיק זה בחפץ אף דדבר שאינו מסוים קונה בשוה בשוה מ"מ כיון שמקצת בטל ולא קני במשיכת החפץ או חזקה דקרקע רק חצי בטל הכל כיון שמשך לקנות כולו ודבר הראוי לחלוק כפירות תלוי בדיעות דלעיל בפרה וטלה כנ"ל:
ולדינא לע"ד במתנה בשאר קנינים בב' דבורים לכ"ע קני מחצה ואף שהקדים הדבר שאינו נקנה לא דמי להך דביצה וסי' רנ"ג דלינסב ברתי' שייך לתלות בתנאי משא"כ הנ"ל. ואף בדבור א' צ"ע אי מ"ל קים לי דאה"ע סי' מ"א כולכם י"ל מחומרא דקדושין. או משום שרוצה לקנות כל המקח כמ"ש ר"ן והה"מ משא"כ מתנה. וראי' מסי' רמ"ט בכל נכסי דלא קני השטרות וקנה השאר ולא הגיה רמ"א ע"ש. רק בק"ס אף במתנה שייך הג' דיעות. ואף בשטר כן דהא פסק רמ"א סי' ק"צ ס' ט"ז כר"ן דשטר שבטל מקצתו בטל כל השטר שאינו קונה. רק התם לא שייך שיקנה הכל כיון דעייל ונפיק כו' א"כ בדבר שאינו נקנה דשייך מיגו שייך כל הג' דיעות וכן בק"ס י"ל כנ"ל. ובהחלפה או מכר בדבר שאינו ראוי לחלוק רק ב' דיעות אי הכל אי לא קני כלל. ובראוי לחלוק יש ג' דיעות. ונראה דקני מחצה אף דס' בקנין אוקי אחזקת מ"ק. כאן יש רוב לענין המחצה ללוקח דמסייע דיעה דקני הכל לדיעה דמחצה והוי דיעה דבטל הכל יחיד למחצה דמוכר איכא רוב דיעה דבטל הכל לדיעה דמחצה וכמ"ש בגמ':
וי"ל דמה"ט הביא רמ"א כל הג' דיעות. מכ"ש דלענין סי ביטול המחצה דמי לס' אומדנא שכ' רא"ש ב"ב פ' מ"ש דאינו מבטל הקנין ודאי. הגם שי"ל קצת ומ"מ מוחזק גמור י"ל קים לי' כנ"ל. וצ"ע אי מצי אמר ק"ל שקנה הכל דנגד התפיסה חזקת מ"ק. וד' סמ"ע שרמ"א סבר מחצה. ולמ"ש לעיל אין הוכחה כלל דאיכא מ"ד קנה הכל. רק בקרקע ומעות מהני ק"ל בלא אמר אגב כמ"ש לעיל ככל הג' דיעות כמ"ש. ורמ"א דלא כתב רק בק"ס ובהחלפה ולא בשאר קנינים. נראה דכמ"ש לעיל דרק ק"ס שתפיסת הסודר מקיים דכ' לקיים כל דבר א"כ הקנין על הכל ושייך מיגו כו'. וכן חילוף ג"כ במעשה הזכי' של של זה קני הכל. משא"כ משיכה או חזקה דאין שייך רק לדבר זה לבד ולכך באגב החזיק בקרקע כו'. ומטלטל וקרקע בכסף נראה ג"כ דלא קני בלא אגב אף שהכסף קנין על הכל דקי"ל ערבון נגד כולו קונה. דכשנותן כל הכסף לא שייך מיגו דחלוק ועומד דמי קרקע מדמי המטלטל רק פרוטה עירבון דשייך מיגו דש"פ ערבון על שניהם כנ"ל מ"מ כיון דכסף קני מה"ת במטלטל רק ח' בטלו משום נשרפו ח' כו' א"כ מה יוסיף במה שיהי' הקנין משום מיגו דחל הא גם שקונה הפקיעו כנ"ל. ול"ד לאגב דשם נקנה בקנין של הקרקע לחוד והחזיק בקרקע בלי שום קנין של טלטל קני דבטלי אגב קרקע וקנינו. שפיר לא שייך דמשום נשרפו כ' יבטל הקנין כיון דאמרה תורה דבטל לקרקע וכיון דעל הקרקע לא הפקיעו שפיר קני ממילא המטלטל דמה בכך שהפקיעו הא בלי קנין כלל מהני דבטל משא"כ בלי אגב רק ביחד משום מיגו דאינו בטל רק משום דהפרוטה כסף על הכל יתפס הקנין כסף גם על הטלטל והא לא עדיף מקנין כסף גופי' של הטלטל דמהני מה"ת והפקיעו כנ"ל. ולכך לא שייך דיעה א' דקני הכל. ואף לר"ל דמקני מה"ת משיכה. מ"מ הא באין מה למשוך קני מה"ת כסף כנתנו לבלן כו' (ב"מ מ"ח). רק ביש למשוך מבטל קנין כסף שאינו מורה דנעשה שלו כיון שיש קנין חשוב ממנו כמסירה ומשיכה. ומשיכה בדבר שדרכו להגביה. וא"כ איך יקנה משום מיגו דקני הקרקע קני טלטל בכסף מ"מ קנין זה של טעם מיגו ג"כ אינו קונה משום שיש קנין חשוב יותר למשוך גוף החפץ כנ"ל ואינו מורה כנ"ל. ודוקא קנין סודר שקונה הכל בתורת קיים דבר שייך כנ"ל. וכן החלפה נראה דמספקא לרמ"א בשוה בשוה אי משום בעינן כסף או מעל התמורה כר"ת ז"ל כמו ק"ס דשייך כנ"ל. וכן דיעה א' דלא קני כלל ג"כ לא שייך כיון דמה"ת מעות קונה לא שייך משום הפקעת חכמים שלא יקנה בשביל זה גם הקרקע. דלא עדיף מכולכם וא' מב' אחיות שפי' רש"י דלא הוי את וחמור כיון שאינו בטל רק מספק. ועוד כמ"ש ר"ן פ"ב דכתובות דמצאו לקיים כ"י של ע"א דמחייב שבועה אף דע"א בשטר לא מהני. מ"מ לא מהני הצרכת קיום דרבנן לבטל העדות ע"א שאמת משום ביטול הב' דלענין הב' ל"מ התקנה של הא' ע"ש. וכן פ' אע"פ בקונמות דאף דאלמוה רבנן לשיעבודא מ"מ לענין שלא יועיל על כשיגרשנה לא הוי דבר שלב"ל וחשוב לענין דבר המועיל כמו שהדין מה"ת ע"ש. וכן בהנ"ל דנין לענין קרקע הנקנה כאלו לא נתבטל הקנין כסף דטלטל כמו שהדין מה"ת. ועוד דעדיין מועיל הקנין גם בטלטל למי שפרע ולא חשוב בטלה והבו דלא להוסיף עלה. רק בנתן רק פרוטה מ"מ יש לדון דלא קני כלל כיון דהפרוטה על שניהם הוי כבתך וקרקעך בפרוט' דפ"ק דקדושין כיון שב' קנינים נפרדים נשאר על הקרקע רק חצי פרוטה. ויש לדחות בסתם רק בפירוש על שניהם י"ל כנ"ל. ובשטר אם הקנה קרקע וטלטל בשטר א' בלא אגב. הא כ' רמ"א סי' ק"צ דבטל כל השטר. א"כ אין רק ב' דיעות אי הכל או בטל לגמרי ולא על מחצה מ"מ יש להסתפק ולכך נקיט רמ"א רק בק"ס והחלפה הני דיעו' כנ"ל:
(ו) וה"ה דבר שאין בו ממש כו'. כ' סמ"ע כל הני דיעות. משמע גם דיעה דקני הכל. והא חילק בעצמו דדשלב"ל דל"ש בי' קנין פ' דלא קני הכל וגם דבר שאב"מ כן ואי משום שהי' יכול להקנות בית לדירתו. גם בפירות דקל מצי להקנות דקל לפירותיו. וע"כ שאין זה הקנין של הפירות וכן הנ"ל. ונראה דבחילוק דאין בו ממש כדירת בית וט"ה שהדבר שלו וברשותו. רק דאין בו ממש ואין מקום שיתפוס בו הקנין. ולכך כשמקנה עם יש בו ממש ביחד שייך מיגו שיש במה לתפוס כיון שתלוי במה שיש בו ממש כנ"ל. משא"כ דשלב"ל או אינו שלו מה מהני מיגו שיועיל הקנין כיון שאינו בכחו להקנות דבר זה אף שעושה בו קנין גמור השייך לאותו דבר ומה עדיפות לקנין שבתורת מיגו דחל מקנין של הדבר עצמו. משא"כ בדבר ששלו רק שחסר אופן הקנין שאין בו ממש שייך מיגו כנ"ל:
עוד י"ל דדשלב"ל אף אם יקנה מיגו דחל מ"מ לא יקנה רק כשבא לעולם כמו לר"מ דאדם מקנה כו' ומ"מ לא חל עד שב"ל דמה יקנה. וא"כ שיב אינו ביחד עם דבר הנקנה שזה קונה מיד. ושוב אינו קונה כלל הדשלב"ל אף כשב"ל. ולטעם זה אפשר במקנה דשלב"ל כשיבא לעולם ועוד חפץ הבא לעולם שיקנה אז י"ל דמהני לדיעה הנ"ל. ואפשר אף לטעם א' דלכשיבא שלו רק כאין בו ממש ושייך כנ"ל. ובל"ז יש דיעות דלכשיבא לחוד ג"כ קני ע"ש סי' ר"ט: