אור ברסלב
חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב הלכות חזקת קרקעות › סימן קמב

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

הלכות חזקת קרקעות · סימן קמב

סימן קמא

סעיף א

אע"פ שאין חזקה בפחות מג"ש אם הביא המחזיק עדים שהמערער הגבי' סל פירות משדה זו על כתפו של המחזיק להוליכם לביתו של המחזיק לעצמו הוי חזקה מיד (וי"א דה"ה אם המחזיק שלח דורון למערער מפירות שאוכל וקבלן ממנו הוי חזקה שאם הי' הקרקע שלו לא הול"ל בתורת דורון אלא הי"ל ליקח הכל כו') ואם טען מערער לפירות הורדתיו כו' אבל הגוף לא מכרתי נאמן כו':

(א) עדים כו'. כ"כ הרשב"ם והרמב"ם וטור, כו' משמע כשאין עדים אף דמודה דדלי לי' נאמן דמ"מ אינו שלו במיגו דלהד"ם. ותוס' על קושיתם שיהי' נאמן במיגו דלפירי אחתי' כתב ב' תי' דהוי מיגו במ"ע דאנן סהדי כיון דדלי לי' מודה שהי' הפירות שלו ועוד דרוצה לתבוע הפירות ע"ש. וא"כ לתי' א' אפשר דסגי במודה דדלי. אמנם נראה דגם לתי' הנ"ל י"ל דדוקא בפני עדים דדלי חשוב הודאה. משא"כ בלא עדי' וכמו במחאה שלא בעדים כלל. ואף בהודאה גמורה לבעה"מ אף בע"א לא מהני דאינו חושש כיון שיכול לכפור אך י"ל דהא גם בעדים י"ל דסמך דיכול לומר לפירות הורדתיו וע"כ כיון דבאמת לא הורידו כמו שאומר עכשיו למה עשה ודלי להפסיד הפירות עכ"פ כן י"ל גם בלי עדים דשם בהודאה כשיכפור לא יפסיד. משא כ כאן דעכ"פ יפסיד הפירות ע"י דדלי לי' גם שיכפור כנ"ל שוב מורה הודאה. ומ"מ יש לחלק בין שאר מיגו להפה שאסר כיון שא"י שהודה רק על פיו. ואף במודה שהודה בפני עדים וטוען שמ"מ אינו חייב לא מצאנו שלא יהא נאמן. אך צריך איזה אמתלא למה הודה. ואף להפ' (בי"ד סי' קפ"ה) בלבשה בגדי נדות דבמעשה הודאה לא מהני אמתלא. מ"מ היינו מתורת נאמנות ע"א לבד אבל במיגו מהני וכן פ' רמ"א בטעיתי סי' קכ"ו ס' י"ג דבהודה בפני עדים א"נ טעיתי מיגו דפרעתי ובהודה שלא בעדים נאמן כיון דמיגו בעיקר הודאה והפה שאסר כו'. או דבלא עדים אין ההודאה ראי' כ"כ. א"כ אין ללמוד ממ"ש תוס' על דלי בעדים שא"נ במיגו. שיהי' הדין בלא עדים כן כנ"ל:

אמנם הש"ך ז"ל פסק סי' פ"א ס"ק ח' דאף במודה שהודה בפ"ע אינו נאמן במיגו ע"ש. מ"מ היינו בלי אמתלא. וגם הסמ"ע חולק ע"ש דס' ל' שם במודה דיהיב לשום רוחא כ' סמ"ע הטעם משום מיגו דהעזה והש"ך חולק רק מטעם הנ"ל דהוי מב"ע ע"ש. וסמ"ע סובר כיון שהוא בעיקר ההודאה שא"י רק ע"פ מהני. דהא אפילו בעדים דאין חוזר ומגיד מ"מ באין כת"י יממ"א נאמנים אנוסים ושאר טענות אף דבמיגו א"נ דחוזר ומגיד כמ"ש תוספ' שם מ"מ כשאין הקיום רק על פיהם נאמנים. אף דהא מודים שהעידו כבר בפני ב"ד דעהעה"ש כמי שנחקרה כו' רק אמתלא בעי אנוסים וכה"ג וכן בהנ"ל ג"כ. ומ"מ הש"ך ז"ל סובר דבדבור נאמן טעיתי במיגו ובמעשה לא מהימן ולכך ביהיב לשם רוחא שהודה במעש' א"נ טעיתי אח"כ במיגו שלא הודה ע"ש ס"ק ע"ט סי' פ"א. א"כ י"ל גם בדלי לי' דהוי הודאה במעשה גם מודה בעצמו דדלי מהני:

אמנם עיקר לע"ד דרשב"ם כ' וכמודה שמכר דמי כו' דמשמע דאינו הודאה גמורה. וכן לשון הגמ' דציין על מתניתין דחזקתן ג' שנים אי דלי כו' לאלתר הוי חזקה כו'. מבואר דמצד חזקה הוא לא הודאה דא"כ הי' ל"ל דנאמן וכה"ג. וע"כ דהפי' כמו בג"ש מורה השתיקה דשלו. כן במסייע הוי לאלתר חזקה וגם דא"צ ליזהר בשטרו. כמו כשרואה שמניחו ג"ש ולא מיחה א"צ ליזהר כן ברואה שמסייע גם לאלתר כנ"ל. וכ"כ בש"ע וש"פ דהוי חזקה. ומבואר דצריך טענה כשאר חזקה. ואי הי' חשוב הודאה גמורה הי' כהודה נתתי שדה זו דאף שהלה אומר לא נתת מהני הודאת הנותן וע"כ כנ"ל. ותוספ' דייקי דאנן סהדי כיון דדלי כו' מודה שהי' הפירות שלו ע"ש ולא כתבו על הקרקע. והטעם באמת כנ"ל. דנהי דמה דדלי הוי הודאה על הפירות אבל אין בזה הודאה על הקרקע כלל דמה"ט נאמן דלפירי אחתי'. רק כשאינו טוען הוי שוב לענין הקרקע כחזקה דג"ש דהאכילה מורה על הקרקע דשלו כן במסייע לאלתר. אבל לענין שיחשב הודאה אינו רק על הפירות. רק ממילא על הקרקע כמו חזקת ג"ש. ולכך תוס' לטעמי' דכ' ב"מ ק"י ג' תירוצים על מיגו דלפירי בחזקת ג"ש. תי' א' ג"כ דאינו מועיל מיגו נגד חזקת ג"ש דאנן סהדי וכמיגו במ"ע דמי. עוד ב' תי' דרוצה הפירות או להוציא ע"ש. ולכך כ' גם כאן ב' תי' הנ"ל דמספק' להו נגד חזקת ג"ש אי חשוב במקום עדים וכן בחזקה דדלי לי' נגד הקרקע כנ"ל. וממילא לרמב"ן וש"פ דמהני מיגו נגד חזקת ג"ש מהני גם בדלי לי' לענין הקרקע כנ"ל:

ומ"מ י"ל דדוקא כטוען סתם שהשדה שלו ותובעו והחזירו דבזה נאמן במיגו דלהד"ם דלא הוחזק כפרן על הקרקע במה דדלי דכוי הודאה על הפירות לא על הקרקע ומטעם חזקה ומהני המיגו כנ"ל. ואף דכל שאינו טוען לפירות הורדתיו אינו נאמן היינו משום חזקה כנ"ל אבל מיגו מהני. אבל כשטוען גזולה היא בידך בזה י"ל דגם במיגו אינו נאמן דע"ז הוחזק כפרן דהודה במה דדלי לי' שאינה גזולה בידו דאף דהוחזק כפרן על מקצת לא הוחזק על השאר. מ"מ זה בב' דברים דפ"ד אבל בדבור א' דלא פ"ד שוב הוחזק כפרן דהודה דזה שקר שאינו גזולה בידו. ומעצמינו לא נאמר טענה אחרת לזכותו שמא לפירות דלא פ"ד. וכיון דההודאה מכחשת טענה זו דגזולה נשאר הקרקע בידו מטעם הודאה ולא מהני המיגו כנ"ל. דהא לקמן בגמ' ל"ט ע"ב ערער וחזר וערער כשאמר מקודם משכנתא ואח"כ גזולה או להיפוך כ' רשב"ם דהודאה כק' עדים ובטל לגמרי ע"ש וע"כ לא נחלק הרא"ש ז"ל רק משום מפטור לפטור דמצי הדר בי' ע"ש. אבל מ"מ מהני ההודאה שאינ' גזולה שכשטוען אח"כ גזולה חשוב נגד ההודאה כנ"ל דלא מהני מיגו וי"ל דתוס' לא כ' תי' הב' רק על מה דמשמע מהגמ' דדוקא אי טעין לפירות הורדתיו נאמן אבל אי טעין סתם להחזיר לו הקרקע אינו נאמן וע"ז קשיא להו דלהימן במיגו וע"ז מספקא להו אי חשוב במקום עדים שאינו נגד ההודאה רק משום חזקה נגד הקרקע כנ"ל. והוצרכו לפי' הב' דרוצה גם הפירות והיינו דכ' שאינו רוצה לטעון כו' אלא תובע כו' ע"ש. אבל בטוען בפי' שבגזל בידו י"ל דמודים דפשיטא להו דהוי הודאה מה. דדלי נגד טענתו כנ"ל וכן נראה לדינא דבטוען גזולה אף שאין עדים סגי בהודאתו ואין מועיל המיגו. ובטוען סתם מהני דמוקמינן בחזקת מ"ק מאחר דלרמב"ן פשיטא לי' בבירור דמהני מיגו נגד חזקת ג"ש ולתוס' מספקא להו וכן בדלי כנ"ל. וכל הפוסקים הזכירו עדים דמשמע דדוקא כנ"ל:

(ב) הגבי' סל פירות כו'. בטור כ' ללקוט הפירות וכ"כ רשב"ם לסייע בלקיטת הפירות וסמ"ע כ' דמר אמר חדא כו' ולא פליגי ע"ש ס"ק א'. ולע"ד נראה דבדוקא נקיט הטור ורשב"ם כן. דהא מבואר בגמ' דהוי חזקה לאלתר וכמו בג"ש בשתיקה כנ"ל. וא"כ לפי' ר"ה ור"ח בדקל נערה ובש"ע לעיל סי' קמ"א ס' ט"ו דדוקא ליקט ממחובר הוי חזקה אבל נשרו מעצמם ולוקחם תלוש לביתו אין שייכות לאילן לא הוי חזקה. א"כ י"ל גם בדלי דלאלתר ג"כ כנ"ל דדוקא שסייעו ללקוט ממחובר מורה שהאילן או השדה שלו כנ"ל אבל כשהיו תלושין כבר ואסף סל פירות וסייע להוליכם לביתו אינו ענין כלל לגוף האילן והשדה הוי כהודה על הפירות אבל אין שום הוכח' על הקרקע דשלו וכנותן לו חפץ או פירות מביתו ולא חשוב חזקה כלל לענין הקרקע והרמב"ם לטעמי' דלא ס"ל פי' הנ"י בדקל נערה דלא הביאו משא"כ טור וש"ע דפסקו הך דגאונים כנ"ל:

והנה גם לשאר פ' הסברא תמוה הא קי"ל (סי' ע"ט) בנותן סתם מעות או פירות ולא פירש או בתורת מתנה או בהלואה הוי מתנה כמבואר גבי מנה מניתי לך כו (שבועות נ"ד). א"כ במה שנותן לזה סל פירות חשבינן שנותן במתנה בסתם ומה שייכות שיהי' ראי' על שהקרקע שלו. בשלמא לפי לשון הגמ' ופי' רשב"ם משמע דלקט הפירות ממחובר כאדם העושה בשלו והמערער סייעו להוליך לביתו שפיר הוי כמודה על הקרקע דסיוע שלו מורה על הלקיטה של המחזיק. אבל לפי לשון הרמב"ם וש"ע קשה. דבשלמא אם היו כבר חלוקין על הקרקע זה אומר דידי כו'. י"ל כשהגביה ונתן סל פירות הוי הודאה לטענת המחזיק כמו בטלית פ"ק דב"מ בתקפה כו' דאודי וכ"ש שנתן לו ולא תלינן במתנה אבל כשלא היו חלוקין כלל ואין המערער יודע כלל שזה רוצה להחזיק ולטעון דהוא שלו. אין סברא כלל שבמה שנותן לו סל פירות יהי' הלה נאמן אח"כ לטעון שקנה השדה שנאמר איגלאי למפרע דהי' הודאה. דלמא נתן לו כמתנה מאחר שלא החזיק בשום דבר מקודם. ונראה דגם הם מיירי דוקא שהחזיק בשדה באיזה דבר עכ"פ מקודם מה שנראה כמחזיק בשלו כגון חרש וזרע וכה"ג או נעל או לקט הפירות. או אפילו שאסף כל פירות השדה בעצמו ואח"כ הגביה מערער סל א' מהפירות ונתן לו או סייעו כו' בזה כיון שהמחזיק החזיק כבשלו וזה סייעו מהני. וכמו לר"י בפניו לאלתר הוי חזקה (דף מ"א) כן לדידן בסייע. אבל בלא החזיק רק זה לחוד שנתן לו סל פירות שאסף מערער בעצמו מהשדה אין סברא דלהוי חזקה על הקרקע לכל הפ'. ואף שאינו טוען לפירות הורדתיו כו' מה בכך רוצה לתבוע הפירות באמת שלא כדין. ואף הוחזק כפר גמור אמקצת אינו על השאר כנ"ל. ואף שטוען שבגזלה כו' הוי ג"כ כטוען ב' דברים שמחזיק בגזלה הקרקע וגם הפירות וא"נ לפירות דאמרינן שבמתנה אבל על הקרקע אין שום ראי'. ובש"ע נקט ג"כ המחזיק כו' דמשמע שעכ"פ הי' מחזיק כנ"ל:

וברמב"ם פ' י"א מה"ט הלשון הביא עדים שזה קבץ פירות שדה זו ונתנם לי כו' שאלו לא מכר כו' לא הי' משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיו ע"ש. משמע ג"כ שהי' ראובן מחזיק כו' דכ' משמש כו' ואפשר דלמאי דנקיט הוא ז"ל שכל פירות השדה שקיבץ ונתן י"ל דלא תלינן במתנה הפירות לחוד כיון שקיבץ הכל ונתן ומה"ט צריך לטעון דוקא לפירות הורדתיו וקנה הפירות מקודם. ולא כ' שטוען במתנה נתתי לו הפירות או במכר כיון שקיבץ הכל אין דרך למכור שאינו מסוים וכן במתנה הכל. ותמהני למה שינה הרמב"ם לשון הגמ' דנקיט צנא דפירי סל פירות. דבזה ודאי דכשלא החזיק בקרקע מקודם נאמן לומר שמכר או נתן לו סל הפירות זה. ונראה דהרמב"ם ז"ל מיירי ג"כ שהמחזיק אסף שאר הפירות רק המערער סייע שקיבץ גם הוא מקצת פירות ונתן לו. וכן מפרש דדלי כו' וצנא לאו דוקא רק כמה שקיבץ דחשוב שמשמש אותו באסיפת הפירות כנ"ל. וממילא משמע דאם לא אסף המחזיק יותר רק שהמערער אסף מקצת ונתן לו והשאר נשאר דלא מהני כנ"ל. שאי"ל דלא תלינן במתנה בסתם דלא עבידי כו' ומהימן לקות. ז"א דהרמב"ם כ' שטוען מכר או נתן ולמה יהי' נאמן מתנה על הקרקע יותר י"ל דהפירות מתנה. וי"ל דהרמב"ם לטעמי' שכ' פ"א מה' מכירה דאכילת פירות קנין בהקרקע וכתב גם שם ה' ט"ו שאם המוכר אסף סל פירות ונתן ללוקח הוי חזקה דקני הקרקע ע"ש דמפרש דין הנ"ל בין לענין קנין ובין לחזקה ע"ש. וא"כ י"ל דלענין חזקה בטענה ג"כ סגי בהכי דחשוב כמחזיקו בעצמו בגוף הקרקע במה שקיבץ ונותן נו ומורה הודאה דגוף הקרקע שלו כנ"ל. וכן משמע דהא תרווייהו מגמ' זו דאי דלי כו' יליף להו הרמב"ם ז"ל. והמחבר ג"כ פ' כוותי' סי' קצ"ב. אבל לשאר פ' ורמ"א הכריעו כמותם סי' קצ"ב שאין זה חזקה בגוף הקרקע ואינו מורה כלל. ורק לראי' מהני כחזקת ג"ש. א"כ שוב נראה דנתינת סל הפירות אינו מורה כלל רק כשמחזיק מקודם דאל"ה מורה רק על הפירות לחוד וצ"ע. גם לא ביארו איך הדין במותר הפירות אם לקחם מערער לעצמו ואי קודם שנתן למחזיק הסל לקח שאר הפירות לעצמי ודאי לא מהני דהוי כמחאה וכפרעון מס' דהא מורה שאינו מודה על הקרקע דשלו ואח"כ נראה דלא מהני. דהא משמע דאף שנשארו יתר הפירות עומדין באילן הוי חזקה לאלתר א"כ כמו שטענתו לא מהני כן מה שלוקח לביתו כנ"ל:

(ג) הוי חזקה כו'. משמע דלרוב הפ' בחזקה דמשביעו היסת כן בזה. דנא חשוב הודאה רק על הפירות כמ"ש לעיל. ועל הפירות א"י להשביעו היסת דהוד' כנ"ל. רק על הקרקע שוב מטעם חזקה ויכול להשביעו מ"מ בטוען שבגזילה ירד י"ל דאין משביעו דע"ז הודה ולא נשאר טענה ובלא טענה א"י להשביעו כנ"ל. וכן להיפוך בחרש וזרע ואפיק כורא ונתן לו כור יש להסתפק אי דינו בתורת חזקה ולא מהני דיש לו מה שהוציא או דמ"מ הודאה הוי:

לכאורה נהי דחשוב הודאה שמכר אבל הדמים יכול לתבוע שלא נתן דמיו עדיין דאף בשטר פ' סי' קצ"ב באיכא דכ' והדר יהבי דאפי' מפורש שנתן נאמן. ולמ"ש מהרי"ט סי' קנ"ב משום דהס' בקנין דבמכר לא קנה עד שיתן דמים. א"כ להרמב"ם בחזקה דחשוב קנין קני אף במכר קודם שיתן דמים כמבואר בש"ע כיון שהחזיק בגוף הקרקע. אבל למ"ש עוד מהרי"ט שם דמשום דעייל ונפיק אזוזי לא קני ג"כ חשוב ס' בקנין. וזה גם בחזקה לא קנה. וכ"ש לרוב הפ' דאכילת פירות אינו חזקה לקנין כלל רק לראי' וא"כ על נתינת הדמים אינו ראי' כלל ושוב כיון דעייל ונפיק אזוזי לא קני כלל כיון שאינו רוצה לשלם לו ואף הפירות חוזרים. וא"כ נהי שכ' תוס' דל"ל מיגו דלפירי אחתי' דרוצה לתבוע גם הפירות אבל א"ל מיגו כנ"ל שהעמיד ליתן לו המעות ואינו נותן ולא קני וגם הפירות יחזיר. וצ"ל כתי' א' דהוי מינו במ"ע. או להוציא כיון דחשוב החזיק כנ"ל. והרמב"ם ז"ל כ' שנאמן שמכר או נתן ע"ש. שנאמן שבמתנה נתן לו הקרקע ולמה הא ע"ז אינו מורה וצ"ל במיגו דמכר ונתן דמיו ככל מחילה במיגו. והא גם אם טוען לא יהי' נאמן לענין המעו' נהי דכשאין טוען לפירות שוב מורה דמכר הקרקע אבל על שנתן דמים אינו מורה ועדיין בחזקת מ"ק לענין זה. אך הא חשוב טענו דוקא ומודה מעות דפטור אף אם הי' מודה כיון שזה טוען שלא מכר. ואי טעין כנ"ל י"ל דבאמת נאמן. ואינו מוכרח. דבחזקת ג"ש חזינן שאינו נאמן כנ"ל ע"ש לעיל:

(ד) שלח דורון וקיבלן ממנו כו'. לע"ד דוקא שפירש בקבלה בתורת דורון. דהא אף בקדושין דחמירי אמרינן בגזל או כנסי סלע זה כו' דמצי אמרה דידי שקלי אף שאמר ה"א מקודשת ושתקה לא מהני שתיקה בשעת מ"מ שיהי' מחילה כיון שידוע בשלה לא איכפת לה בדבורו בנותן בתורת קדושין מ"מ היא קיבלה בתורת שלה כנ"ל. גם לא הוזכר שם חילוק בגזל כמה סלעים ממנה והחזיר מקצת ואמר האמ"ל שנאמר בשביל שלא החזיר הכל לא יהי' שייך דידי שקלי כו'. וממילא גם כאן אף דהוא בלח בתורת דורון אפי' פירש בשעת נתינה מ"מ אין ראי' מקבלתו סתם להודאה דמצי אמר דידי שקלי ולא איכפת באמירתו ואף שהחזיר רק מקצת כנ"ל. אך אפשר כיון שהחזיק מקודם בהקרקע או שכבר טען דשלו בזה לא הי' לו לקבל בשתיקה וחשוב כהודאה. ולא דמי להתם דלא טען ולא שייך הודאה רק מחילה ומתנה אמרינן דידי שקלי ואינו מתנה משא"כ הודאה חשוב מעשה המורה על הודאה. מ"מ בלא החזיק מקודם רק זה יהי' ראי' שיוכל לטעון אח"כ דהקרקע שלו אין נראה כלל. וכן מורה לשון רמ"א ז"ל וכן רו"ש שיש להם ערעור ביחד על חזקת ישוב וקנה ראובן כו'. דהערעור הי' מקודם כנ"ל. וכן משמע מפ"ב דקדושין במשנה מעשה שליקט א' כלכלה תאנים ושלהם הי' ושביעית כו' וקיבלה א' כו' דדייק בגמ' דמקדש בפירות שביעית מקודשת ובגזל אינה מקודשת דטעמא דשביעית כו'. ולהנ"ל איך מוכח דלמא א"ל דשביעית כיון שליקט כו' ונתן לקדושין וקיבלה הא הי' נאמן שהשדה שלו אף דידוע ששלהם הי'. דהוא דין הנ"ל של ר"ח ז"ל. ואדרבא רק משום דשביעית הפקר אין הוכחה ממה שקיבלה כמו אכלה שביעית דאינו חזקה. וא"כ אין להוכיח דבגזל דידה א"מ. ומשמע כנ"ל דכשלא הי' ערעור מקודם כלל שיטעון דשלו אינו נאמן אח"כ לומר דשלו בראי' זו דנתן דורון וקיבלו ועכ"פ בשתיקה מוכח כנ"ל. וכן מהא דתני קידשה בגזל או שחטף כו' דפריך היינו גזל. ודלמא קמ"ל שחטף וטוען דשלו וכיון שקדשה בו ראי' דשלו. ואי דנאמר דבאמת מהני לא הוו שתקי הפ' לאשמעינן בקדושין כנ"ל. וע"כ דאין סברא שיהי' נאמן אח"כ. מ"מ בקיבל בפירוש לדורון יש להסתפק קצת בלא החזיק מקודם כו' דסתמו אי דלי כו' דמשמע כמו חזקת ג"ש דנאמן אח"כ בראי' זו שהחזיק כן נאמן זה המחזיק לטעון אח"כ לקוח בראי' זו שהחזיק בסיוע שלו כנ"ל. וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה