חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק א· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]
הלכות עדות · סימן לה
סעיף א ה ז
קטן הי' פסול להעיד אפילו הי' נבון וחכם עד שיביא שתי שערות אחר יג שנים גמורות ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהי' לו י"ג שנים ובדקוהו ונמצאו לו ב' שערות הוא בחזקת גדול משעה שהי' לו י"ג שנה ואם נתמלא זקנו אינו צריך בדיקה כו':
ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנהג הבתולות כשנשאת כו':
וכל אלו אם כותי או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן:
(א) קטן פסול כו'. ילפינן מדכ' ועמדו שני האנשים ולא קטנים ע"ש. וקשה למה לי' קרא הא מדאורייתא בעינן בכל העדיות שיהי' יכול להזימו וקטן לאו בר עונשין הוא וכשיוזם יהי' פטור דחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה כו'. והנה רש"י ז"ל פ' החובל פ"ת כתב ב' הטעמים דנפקא לי' מאנשים ולא קטנים ועוד דהוי עדות שאאי"ל ע"ש. וקשה למה לי' קרא דיליף בש"ס ב"ב קנ"ה ע"ב מועמדו ב' האנשים כו' כיון דבל"ז פסול דהוי עדות שאאי"ל כנ"ל. וא"ל דנ"מ לענין תחלתו בקטנות וסופו בשעת הגדה הוא גדול ויכול להזימו ז"א דגם מטע' עשאאי"ל פסול כיון דבשעת ראי' לא הי' ראוי להגיד שוב פסול מוהוא עד כו'. ולמ"ש תוס' ריש מכות דגבי עדות דבן גרושה כו' לא בעינן כלל יכול להזימו דלא קאי עליו כאשר זמם כו' א"ש כאן דיש נ"מ דאי לאו קרא הי' כשר קטן להעיד על אחד שהוא בן גרושה וכה"ג כיון דלא בעינן יכול להזימו רק פסול מקרא דועמדו כו' לכל עדיות. אך לתי' ב' שכתבו תוס' דגם בעדות דבן גרושה מועיל משום דמיקיימא הזמה במלקות אבל יכול להזימם בעינן בכל עדיות שפיר קשה כנ"ל דבקטן לא מיקיים הזמה כלל. ואפשר דנפקא מינה לענין נמצא א' קרוב או פסול דקי"ל דגם עדות הכשרים נתבטלה ודוקא מי שהוא בגדר עד ופסול משא"כ מי שאינו עד כלל ולכך כתבו הפ' באמת דאשה וקטן אינם פוסלין עדות הכשרים בצירופן כיון דאימעוטי שאינם בגדר עדים כלל. אבל אי הוי פיסולו רק מטעם עדות שאאי"ל הי' שפיר פוסל עדות הכשרים כשנצטרף עמהם וכמ"ש תוס' פ' היו בודקין באומר אחד א"י בחקירות דבטלה כל העדות ע"ש ואיצטריך קרא למעוטי שאינו עד כלל. ודוחק:
או י"ל דאיצטריך היכא שמעיד עדות זה עצמו על עצמו שהוא קטן והיינו שעדים כשרים מעידין עליו שהוא גדול שבדקוהו והי' לו ב' שערות ועתה נשרו וכה"ג והוא ועוד א' מעידין שהוא שקר באופן דשייך בי' הזמה כגון שמעיד שאותן העדים הוזמו בב"ד של פלוני על עדות זה או שהוכחשו בבית דין ביום פלוני וכה"ג. ואם כן עכשיו דהטעם דקטן פסול משום דילפינן מועמדו כו' ממילא גם בכה"ג פסול להעיד דכיון שמעיד על עצמו שהוא קטן ממילא אמרינן לדבריך קטן אתה ואין עדות לקטן ואינו נאמן גם על עדות זה שמעיד שהוזמו אותן עדים והוא קטן דהא כשהוא קטן פסול לעדות וכדאמר יבמות מ"ז גבי נכרי לדבריך כותי אתה כו'. אבל בלא קרא רק דהוי אמרינן הטעם דקטן פסול משום עשאאי"ל א"כ שפיר הי' מועיל עדות זה שמעיד להכחיש העדים ומעיד שהוא קטן דהא כיון דאמרינן דמצד עצמו כשר לעדות רק משום הזמה כו' וא"כ הא על עדות זה שפיר הוי יכול להזימו דאם יוזם א"כ לא הי' קטן כלל כיון שהוזם על עדות זה שמכחיש את העדים וממילא יהי' עדותן קיים שהוא גדול וממילא העיד שקר עדות זה שהוא קטן בהיותו גדול באמת ושפיר יתחייב מלקות וממילא ראוי להזמה כנ"ל ויהי' עדותו קיים רק עכשיו דילפינן מקרא שפיר פסול כנ"ל משום לדבריך קטן אתה ואם הוא אמת הוא פסול כנ"ל. אך יש לדחות דבל"ז אינו נאמן להעיד על עצמו שהוא קטן דהוי בע"ד וגם הוא נוגע שאינו חייב שום עונש לא מית' ומלקות וממון וכה"ג:
ויותר נראה דבאמת לא איצטריך כלל קרא דועמדו כו' למעוטי קטן דבל"ז ידעינן כנ"ל רק דהא איצטריך למעט נשים ולכך ריש פ' שה"ע ממעט רק נשים כו'. רק עכשיו דכבר כתיב אנשים כו' ממילא מוכח דקטן אינו בכלל אנשים ופסול ולכך עכשיו אף דתקנו חכמים דבממון לא ליבעי דו"ח ולא עשאי"ל לרוב הפ' ולכאורה אי הי' טעם פסול הקטן משום עשאאי"ל ממילא הי' בממון כשר רק כיון דאימעוטי מאנשים וע"ז לא הי' התקנה וממילא פסול גם בממון כנ"ל. רק הקרא לאו להכי אתי דמדאורייתא גם בממון בעי דו"ח רק עכשיו דכתיב אנשים ממילא מוכח דקטן פסול ולכך בב"ב דאיירי בעדות ממון מייתי לה קרא ועמדו האנשים כתיב וממילא מוכח דקטן פסול וממילא גם בממון פסול ושפיר איצטריך להביא קרא דועמדו כנ"ל:
(ב) ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנה הבתולות כו'. וכתב הסמ"ע משום דאיכא רוב נשים בתולות נשאות רק בלא העדים לא הי' מועיל דיש נגדו רוב הנשאת בתולה יש לה קול ואיתרע הרוב אבל העדים נאמנים ע"ש. וקשה דלדבריו מבואר דגם בליכא קול מועיל עדים שראו בקוטנן. ובאמת משמע ריש המוכר פירות דכל זה לרב דס"ל הולכין בממון אחר הרוב אבל למאי דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב א"כ אינו מועיל רוב נשים כו' ובעינן עדים מדינא ככל עדיות רק היכא דיש קול ג"כ מועיל כמ"ש תוס' שם אבל היכא דליכא קול דאיתרע הרוב ג"כ ודאי אינו מועיל עדות אלו שראו בקוטנן כיון דבעי עדים מדינא דלא מהני הרוב כנ"ל. וצ"ל דדברי סמ"ע הם לשיטת בעה"מ ריש דכתובות דפריך גם לשמואל משום דמסייע להרוב חזקת הגוף מודה שמואל ע"ש ולכך מועיל עדות אלו דמדינא לא צריך כנ"ל. אך דבריו תמוהים כמו שדחה הרמב"ן ז"ל דהא בב"ב פריך הגמרא להדיא לרב ממתניתין ומבואר דלשמואל לא קשה כנ"ל. וי"ל בפשיטות דהאמת כמ"ש הבעה"מ כיון דאיכא גם חזקת הגוף מודה שמואל ג"כ. רק דהא למ"ד הטוען אחר מעשה ב"ד נאמן פרעתי א"כ אית לי' מיגו דפרוע כמ"ש תוס' וא"כ נגד החזקת הגוף אית לי' מיגו ונשאר רק הרוב ושוב אין הולכין בממון כו' ופריך הש"ס לרב אבל לשמואל ניחא דסובר כנ"ל דנאמן פרעתי ולכך אין הולכין כו' ואיירי באמת ביש קול כנ"ל. אבל הש"ס פ"ב דכתובות דקאי התם למ"ד הטוען אחר מעב"ד אינו נאמן דאל"ה לא הוי פריך לימא מתני' דלא כר"ג כמ"ש תוס'. וא"כ כיון דקאי למ"ד הנ"ל פריך שפיר גם לשמואל כיון דאיכא חזקת הגוף מודה שמואל כנ"ל וליכא מיגו נגדה כיון דאינו נאמן כנ"ל. וממילא א"ש דברי הפ' והסמ"ע דכיון דקי"ל טוען אחר מעב"ד אינו נאמן ממילא אף בליכא קול מועיל עדים אלו שראו בקוטנן כיון דאיכא חזקת הגוף עם הרוב וליכא מיגו נגדה כנ"ל וא"ש:
או י"ל דהא תוס' כ' שם דאין לומר דאותו עדות עצמו חשבינן קול דא"כ מאי פריך אי כל הנשאת בתולה יש לה קול הני סהדי שיקרי נינהו. ואמאי הא הן עצמם הם הקול ע"ש. וי"ל לדעת הש"ך דבעינן גם בממון עשאאי"ל. ולמ"ש הרמב"ם (פי"ח מה"ע) דהיכא דאיכא הכחשה והזמה אין ההזמה כלום וא"כ לס"ד דכל הנשאת [בתולה] יש לה קול כו' ואפילו עדים אינו מועיל וודאי שקר כיון שאין קול רק משום דהם עצמם הם קול א"כ שוב עשאאי"ל שאם יוזמו א"כ יהי' הכחשה כיון דאין קול שוב הוא ודאי שקר שלא היתה בתולה ופריך שפיר סהדי שקרי כו' ואינו מועיל כנ"ל. אבל למאי דמשני דלא כל רק רוב הנשאת בתולה כו' וא"כ שוב י"ל דאותן עדים עצמם הם הקול ושפיר ראוי להזמה דלא יהי' הכחשה כנ"ל כיון שהוא רק רוב כנ"ל. ולכך אף בליכא קול מועיל כנ"ל למסקנא דהוא רק רוב הנשאת בתולה כו' כנ"ל אך יש לדחות דכיון שיהי' מטעם קול אף שהם עדות שאאי"ל מ"מ מועיל דהא מועיל מה שראו בקוטנן ג"כ אף שאינו עדות כלל ועוד דהא עשאאי"ל אינו ודאי שקר וא"כ ע"ז עצמו הוא הרוב דהיתה בתולה ובאמת יש לה קול דכל הנשאת כו' ואותן עדים אומרים אמת אף דאאי"ל. ועוד דליכא קול אחר דכל עדים שיהיו יהי' עשאאי"ל כנ"ל:
(ג) וכל אלו אם ראה בהיותו כותי או עבד והעיד אחר שנתגייר כו' אינו נאמן כו'. עיין ש"ך ס"ק ז' שרוצה לומר בעדות האנוסים דכשרים אח"כ ולא שייך תחלתו בפסול כו'. והוכיח מדלא אמר הטעם בכותי דפסול משום תחלתו בפסול כו' וע"כ משום שבידו לגייר הוי כמו בפסול ממון דלא בעינן תחלתו וסופו בכשרות משום שבידו להסתלק ע"ש. ודבריו תמוהים דא"כ בכל קרובי אישות למה פסול הי' יודע עדות כשהי' חתנו ומתה וכה"ג משום תחלתו בפסול והא הי' בידו לגרשה. וכן לעיל סי' נ"ד ס"ק כ"ח כ' הש"ך ז"ל בעצמו הגע בעצמך בעל שהי' יודע עדות לאשתו וגירשה יהי' כשר להעיד לה אח"כ וודאי פסול דהוי תחלתו בפסול ע"ש שפשוט בעיניו. וא"כ הא גם שם הי' בידו לגרשה ולמה יופסל משום תחלתו בפסול הא הוי כמו בממון ובכותי דכאן. ואדרבה שם טפי בידו דהא מבואר בש"ס וקדושין ס"ב) להדיא דבידו לגייר לא מיקרי בידו גבי הרי את מקודשת לאחר שאתגייר לא מיקרי בידו משום מי יימר דמזדקקא לי' בי דינא דגר צריך שלשה ע"ש דלכך הוי דבשלב"ל דלא הוי בידו ע"ש. וא"כ בכותי הוי ודאי תחלתו בפסול שאינו בידו. ובגרושין מבואר בש"ס (ב"ב קל"ד) דמיקרי בידו דלכך נאמן לומר גרשתי כו' ואעפ"כ הוי כאן תחלתו בפסול לענין עדות. וע"כ צריך לחלק בין פסול נוגע דדבר התלוי במעשה לא מהני מה שבידו. וכמו דמחלק בש"ס (גטין כ"א) גבי מחוסר קציצה לענין וכתב ונתן ובכמה דוכתי דכיון שהוא מחוסר מעשה כל זמן שלא עשה המעשה שפיר מיקרי שם פסול עליו. ולכך גבי כותי וגט הוי שפיר תחלתו בפסול משא"כ בפסול נוגע דמסתלק בדבור לחוד ומיקרי שפיר גם בשעת ראי' שם עד עליו דאינו מחוסר שום מעשה להיות עד כשר כמו שם גבי וכתב דמיקרי בשעת כתיבה ראוי לנתינה היכא שאינו מחוסר מעשה אף שמחוסר דבור וכה"ג וכן הכא מיקרי אז ראוי להעיד כיון שאינו מחוסר מעשה כנ"ל. משא"כ בכותי וקרובי אישות כנ"ל. ואף דב"ב (מ"ג) גבי שותפין מעידין זה לזה אמר בכתב דין ודברים ומוקי בקנו מידו א"כ מחוסר מעשה ויופסל מטעם תחלתו בפסול דבלא קנין אינו מועיל דין ודברים ע"ש. אך לא קשה דהא הי' בידו להסתלק בלשון טוב בלא קנין או להפקיר חלקו וכיון שהי' בידו להסתלק בדבור שוב הי' עד ואף שנסתלק ע"י מעשה ג"כ כשר כנ"ל. ועוד דמחוסר הקנאה לא מיקרי מחוסר מעשה כמ"ש הר"ן גטין ע"ש. אך באותן האנוסים בעבירות שאין התשובה תלוי במעשה שפיר י"ל כש"ך ז"ל דדמי לפסול ממון. אך לדעת הרי"ף ז"ל ושאר פ' לקמן סי' מ"ו דבעשה תשובה לא מתכשר עד שיעידו עליו בב"ד שעשה תשובה וקודם לכן פסול אף שעשה באמת תשובה ע"ש. וא"כ ג"כ אינו בידו להסתלק ולעשות תשובה ולהיות כשר דמ"מ כל זמן שלא יעידו עליו יהי' פסול. ואף להחולקין שם מ"מ בל"ז בפסול ממון איכא עוד טעמי אחריני דלא הוי תחלתו בפסול. דלא שייכי כלל הכא ע"ש. ומ"ש הש"ך דל"ל בכותי טעמא דלא דייק ולא אמר משום תחלתו בפסול כבר כתב הש"ך בעצמו דצריך לטעם הנ"ל בדרבנן ע"ש והוא פשוט דהא בקטן ודאי הוי תחלתו בפסול ואעפ"כ כשר בקיום וכה"ג ע"ש:
עוד נראה דלא קשה כלל דבקיום לא שייך כלל תחלתו בפסול דבשלמא בעדות שמעיד שראה המעשה שייך שפיר. כיון שהי' פסול כו' ואף דעכשיו יודע ג"כ ממעשה זו מ"מ כיון שהי' פסול כו' אז כנ"ל. משא"כ בקיום דהעדות הוא שמכיר החתימה בט"ע וא"כ זה ההכרה הוא עכשיו כשהוא כשר שמכיר עתה שהוא כ"י פלוני וא"כ גם הראי' הוא בכשרות ואף שמה שמכיר הוא מחמת שראה חתימתו בהיותו פסול מ"מ אז לא הי' ענין כלל לעדות דמה בכך שראהו חותם ולא שייך עליו שם עד פסול שיפסל עכשיו מטעם תחלתו בפסול כנ"ל רק הפסול משום לא דייק שייך שפיר בקיום גם כן כנ"ל. וא"כ דמשכחת בקיום גם כן שמעיד שראה אותו חותם על שטר זה ואינו מכיר כלל בט"ע דבכה"ג שייך תחלתו בפסול מ"מ הוצרך לטעמא דלא דייק בגווני הנ"ל דלא שייך תחלתו בפסול כנ"ל:
עוד י"ל דבכותי וקטן לא שייך תחלתו בפסול דהא בממון כ' הפ' הטעם משום כיון דהי' נוגע לא הי' נקרא עליו שם עד כלל דהוי בע"ד כמו לענין נמצא א' פסול כו' דאין נוגע מבטל עדות הכשרים משום דלא נקרא עד כלל וכן לענין תחלתו בפסול אינו נכנס בגדר עד עד שנסתלק והוי תחלתו בכשרות ע"ש. וממילא בכותי וקטן דפסקו ג"כ דאינו פוסל עדות הכשרים משום דאינו נקרא עד כלל רק בגזלן וכה"ג דיש עליו שם עד ע"ש. וממילא ג"כ לענין תחלתו בפסול אינו פסול כיון דקודם שנתגייר או קודם שהגדיל לא הי' עד כלל ועתה שנתגייר נעשה עד והוי תחלתו בכשרות כנ"ל. ולכך הוצרך לומר רק הטעם דלא דייק כנ"ל. ובזה הי' מיושב מה דתני במתני' אלו נאמנין להעיד בגודלן מה כו' ולמה לא נקיט שאר פסולין כגון גזלן וכה"ג דנאמנין להעיד אח"כ כשהוכשרו ולמה נקט דוקא בקטן שהגדיל. ומ"ש י"ל דבאמת לא הכשירו כלל בקיום דרבנן הפסול דתחלתו בפסול כו' רק בקטן וכה"ג דלא שייך תחלתו בפסול דלא הי' נקרא עד כנ"ל רק שיופסל משום לא דייק זה הקילו בקיום דרבנן כו'. אבל בגזלן וכה"ג דפסול משום תחלתו בפסול זה פסול גם בקיום שטרות וכה"ג כנ"ל:
ולכאורה הי' ראי' למהר"א ששון מדפריך ריש מכות נרבע יציל ופי' תוס' שם ויבמות כ"ה דמנרבע לרצוני פריך דהוא רשע ופסול ע"ש דהוצרך לשנויי ברבעו מאחוריו ולא משני דעשה תשובה וגם הוא עצמו כשר אח"כ כיון דלא שייך בעבירה תחלתו בפסול כנ"ל. אך הא ליתא דבחייבי מיתה ודאי פסול אף שעשה תשובה כיון דהוא רשע למות ואין התשובה מועיל לפטרו ממיתה כמו כן פסול לעדות והתם פריך מדכתיב ומתו שניהם ע"ש בתוס'. ובתוספתא דסנהדרין מבואר הי' יודע עדות משנעשה סוחר שביעית וחזר בו כו' הוי תחלתו בפסול ופסול ע"ש. אך יש לדחות דהתם לעיל מני' תני דסוחר שביעית אינו חוזר לכשרותו עד שיגיע שביעית אחרת ויחזור בו ע"ש. וא"כ לא הי' כלל בידו להתכשר אז בשעת ראי'. ואף די"ל כיון דודאי מתכשר בתשובה לחוד רק דאין אנו מאמינים שעשה תשובה עד שיבא שביעית אחרת אבל מ"מ הי' בידו להתכשר כנ"ל. ואינו מוכרח כיון דמ"מ הוא פסול. ומכ"ש לדעת הרי"ף הנ"ל דאינו כשר עד שיתברר כו'. אבל במידי דתלוי התשובה בדבור לחוד י"ל דלא מיקרי תחלתו בפסול לאותן פוסקים שכ' הטעם בממון משום בידו כנ"ל. ואדרבה בזה מיושב מה דנקיט בתוספת' דוקא סוחר שביעית ולא שאר פסולין גזלן וכה"ג ולהנ"ל א"ש:
סעיף יד
אשה פסולה וטומטום ואנדרוגינוס פסולים כו' וכל אלו הפסולים פסולים אפילו במקום דלא שכיחי אנשים כשרים להעיד כו'):
(ד) אשה פסולה להעיד כו'. וכ' הרמב"ם ז"ל הטעם דכ' ע"פ שנים עדים ומוכח משנים למעוטי אשה כו' ע"ש ותמהו בכ"מ ושאר פ' חדא למה לא כ' טעם הש"ס (ר"פ שה"ע) מועמדו שני האנשים ולא נשים כו'. ועוד דהא כל התורה כולה נאמרה בלשון זכר ואיך מוכיח משנים למעוטי נשים ע"ש. ויש לישב דהנה כתבו דשנים הוא מיותר לגמרי כמ"ש בירושלמי דגבי שעירים כ' שני שיהיו שניהם שוים משא"כ כאן וכיון דמיותר לגמרי לכך יליף הרמב"ם ז"ל שפיר דע"כ אתי למעוטי נשים דאל"ה למה לי' כלל ולא קשה דכל התורה כו' כיון שמיותר ע"ש. אמנם י"ל דגם כאן בעינן שנים שיהיו שניהם שוים דהא פ"ב דכתובות אמר בש"ס גבי קיום במת א' מהן כו' דהיכא דכולא ממונא נכי ריבעא נפיק אפומא דחד סהדא לא מהני וכ' רש"י ז"ל דילפינן מדכ' ע"פ שנים כו' יקום דבר היינו חצי דבר ע"פ זה וחצי ע"פ זה כו' ע"ש. וא"כ היינו שיהיו שניהם שוים וכמו גבי שעירים כו' ואיצטריך שפיר שנים ואינו מיותר ולא מוכח למעוטי נשים דכל התורה כו' כנ"ל:
אך באמת הא דיליף מועמדו כו' דאנשים למעט נשים וקשה הא י"ל דאתי למעט קטנים לחוד. אך הא לכאורה לא צריך קרא למעט קטנים דהא לאו בני דיעה נינהו בכל דוכתי כמו שוטים וכה"ג ובפרט להפ' דבעינן גם בעדים כשרים לחוד שיתכוונו להעיד כדמשמע בתוס' כריתות פ"ג ע"ש וקטן אין לו כוונה ע"ש. אך בגדול עמו כ' תוס' חולין וגטין (כ"ב) דיש לו כוונה ודעה כשהגדול מלמדו ע"ש. וא"כ כשיש גדול עמו שפיר ה"א דיועיל גם עדות הקטן כיון שהגדול מעיד עליו שהראה לו כנ"ל. ואיצטריך שפיר אנשים למעט קטנים לפסול גם בכה"ג כנ"ל. אמנם עדיין לא צריך דהא בכה"ג הוי כולא נכי ריבעא אפומא דחד דהא הקטן לחוד אינו מועיל כלל רק ע"י שמעיד עליו הגדול שהי' עמו והגדול אינו צריך לעדות הקטן ושוב ממילא אינו מועיל כלל ולא איצטריך קרא למעט קטנים וע"כ אתי אנשים למעוטי נשים כנ"ל. וא"כ מוכח ממ"נ למעט קטנים דהא ע"פ שנים מיותר ומוכח למעט נשים. אך י"ל דאתי למעט כולא סהדותא נכי ריבעא כו' כנ"ל. אך אי כנ"ל שוב מוכח למעט נשים דועמדו כו' דליכא למימר למעט קטנים דלא צריך דאינו בר דיעה וא"ל עם הגדול כו' דהא הוי נכי ריבעא כו' ומוכח משנים וע"כ למעט נשים ומוכח ממ"נ למעט נשים. וכ' הרמב"ם ז"ל שפיר מע"פ שני' עדים והיינו כנ"ל ואעפ"כ איצטריך טעם הש"ס מועמדו כנ"ל:
עוד י"ל דהא איצטריך שנים למאי דקי"ל ב"ק פ' מרובה שנים אומרים אחד בגבה וב' אומרים אחד בכריסה הוי חצי דבר ולא מהני דבעינן שע"פ שנים יהי' דבר שלם מדכ' ע"פ שנים יקום דבר ע"ש. וא"כ אינו מיותר דאי לא הוי כ' רק ע"פ עדים הוי סגי גם כנ"ל. אמנם המפ' כתבו שם בפלוגתא דר' עקיבא ורבנן דר"פ סבר גם בעדי חזקה דהוי חצי דבר אף שגם כת א' פועלת דבר מה לענין פירות מ"מ לא מהני ולרבנן מהני ודוקא כשאינן פועלים כלום ע"ש. וכ' הטעם דר"ע יליף מדכ' ע"פ שנים כו' היינו שע"פ הב' יהי' כל הדבר שאנו דנין כו' ולרבנן הטעם מדכ' יקום דבר והיינו שהעדים ידעו עכ"פ דבר ובב' אומרים א' בגבה אין כאן עדים שידעו דבר כלל משא"כ בעדי חזקה יודעים דבר עכ"פ ואף שאין הדבר נגמר רק ע"פ ב' הכתות מ"מ מהני ע"ש. וא"כ לרבנן שפיר אף אי לא הוי כתיב שנים רק ע"פ עדים יקום דבר מ"מ הוי ידעינן דב' אומרים א' בגבה כו' אינו מועיל כיון שאין כאן עדים שידעו דבר ועדי חזקה באמת מהני אליבייהו אבל לר"ע שפיר איצטריך שנים דהיינו שע"פ הב' יהי' כל הדבר ולא ע"פ ב' הכתות ולמעט גם בעדי חזקה וכה"ג כנ"ל. וממילא אינו מיותר שנים ואיצטריך שפיר למעט נשים מועמדו כנ"ל. אבל למאי דקי"ל כרבנן בעדי חזקה באמת מהני ולא אימעיט אלא א' בגבה כו' וא"כ שנים מיותר כנ"ל ושפיר כ' הרמב"ם ז"ל דאימעוטי נשים מדכ' ע"פ שנים כנ"ל:
(ה) וכל אלו הפסולים פסולים אפילו במקום דלא שכיחי אנשים כשרים להעיד כו'. הרמב"ם בפי' המשנה (רב"ק) ובת"ה יליף לה מדאמר ריש ב"ק ע"פ עדים בני חורין ובני ברית למעוטי כותי ועבד ע"ש. ותמוה למה תני להו שם הא בכל דוכת פסולין רק דס"ד גבי נזיקין דלא שכיחי כשרים יהיו גם אלו נאמנים וקמ"ל דמ"מ פסולים. ודוחק דמ"מ למה לא תני להו בשאר דוכתי גבי עדות דפסולין גם כה"ג. וי"ל בפשיטות למ"ש מהרש"א ז"ל ר"פ שור שנגח כו' לענין אומדנא דאף דאין האומדנא מועיל להוציא ממון מ"מ כשמודה אף דמודה בקנס פטור מ"מ הטעם מפני שהי' יכול לכפור וכיון דאיכא אומדנא י"ל שלא הי' רוצה לכפור ולהכחיש את האומדנא שיהי' נראה שקרן אף שהי' נאמן ולכך כשמודה שוב לא הוי מודה בקנס וחייב ע"ש. והנה הרא"ש ז"ל כ' דמיגו במקום עדי' פסולים לא אמרינן דאף שהי' נאמן להכחישם מ"מ אינו רוצה להכחיש שיהי' נרא' שקרן ע"ש (בת' כלל ס"ו סי' ח'). וא"כ לכאו' גבי קנס כשיש עדים פסולים והוא מודה לכאורה חייב כמו באומדנא כמ"ש מהרש"א ז"ל דגם כאן אינו רוצה לכפור ולהכחיש עדים פסולים שיהי' נראה שקרן כנ"ל. אך באמת ליתא דודאי בקנס בעינן עדים כשרים אף שמודה כדאמר בש"ס פ' מרובה דגם עשאאי"ל אינו מועיל ע"ש. וא"כ מיושב פי' המשנה דהא אמר התם דע"פ עדים ממעט אף שמודה ע"ש. וא"כ שפיר ס"ד כאן דיועיל כשמודה אף שהם עדים פסולין ויתחייבו כנ"ל כיון שאינו רוצה לכפור כנ"ל וקמ"ל דמ"מ לא מהני וצריך בנ"ח ובני ברית דוקא אבל בשאר דוכתי פשיטא דלא מהני כנ"ל. או י"ל למ"ש המפ' ריש החובל דלר"י כותי ועבד פסולין משום דהוי עשאאי"ל וא"כ לסומכוס פ' מרובה באומר בפניכם גנבתי כיון דמסייע להו מהני גם עשאאי"ל ולכך כאן ס"ד דכשר במודה שבפניהם הזיק כיון דמסייע להו לא בעינן יכול להזימו וקמ"ל כרבנן דר"י דפסולין מצד גזה"כ וגם בכה"ג פסולין או כרבנן דסומכוס דגם במסייע בעינן י"ל ע"ש. ומיושב מה דאמר (ב"ק ט"ו) צריכותא בכותי ועבד אי תני עבד דאין לו חייס כו' והיינו כדאמר ריש החובל (דפ"ח) דיליף רבינא פסול עבד מלא יומתו עבד שאין לו חייס ע"ש ולכך ס"ד דוקא עבד פסול מגזה"כ אבל כותי אינו פסול רק משום עשאאי"ל וממילא במסייע כשר ואי תני כותי דאינו במצות ופסול מגזה"כ ע"ש משא"כ עבד וצריכא כו'. ומיושב דלא תני למעוטי אשה דזה פשוט דפסול מגזה"כ וא"צ כנ"ל: