חידושי הרדד· רבי דוד דוב מייזליש
פסחים · דף כב:
ותניא ממשמע שנאמר סקל יסקל השור איני יודע שהיא נבילה ונבילה אסורה באכילה. הוקשיתי מפי הרב וכו' מ' נחום גינצבורג האבד"ק ק"ק סאכוטשוב נ"י מהא דאמרינן ביומא דף ס"ד לענין או"ב בשעיר המשתלח דדחייתו לצוק זו היא שחיטתו ובחולין דפ"ב לענין ע"ע עריפתו זו היא שחיטתו וע' מנחות דק"א לענין טומאה א"כ קשה גם בשוה"נ כיון דמצותו בסקילה ראוי לומר סקילתו זה היא שחיטתו ולמה פשוט להגמ' שהוא נבילה ואסורה באכילה וכה"ג בפרק חלק לענין עהנ"ד הן אמת דגם בשעיר המשתלח באכילה אסור לכ"ע ול"פ רב ושמואל רק לענין הנאה עכ"ז צ"ע עכ"ק (ע' מנחת חינוך מצוה נ"ב ע"ש). והנראה בישוב קו' זו דהנה ראשית הדבר מה שדומה שור הנסקל לע"ע ואו"ב בשעיר המשתלח אין לו דמיון כלל בשלמא ע"ע ושעיר הן מוקדשין וילפינן מכשיר ממכפר כמבואר בכריתות דכ"ו וא"כ כיון דבכל קדשים בעי שחיטה ואף במדבר דהוה נחירה מ"מ מוקדשין בעי שחיטה כמבואר בחולין דף י"ז וא"כ כיון שהן קרבנות מחוץ וילפינן מבפנים מסתמא עשאה ההתורה הדחי' כמו השחיטה בפנים וכן העריפה כמו שחיטה. תדע דגם במנחות מחשבינן קמיצה כמו שחיטה וא"כ שפיר ע"כ דחייתו זו היא שחיטתו. אבל שור הנסקל שהיא משום ובערת הרע מקרבך לבער הרשעה א"כ מה ענינו לומר שאחשבה התורה כאלו שחט הא אם רוצה לנחור בהמת חולין הרשות בידו ובשור הנסקל הטילה התורה חיוב להמיתה וזה עונש שלה להמיתה למה יהי' חשוב לשחיטה נחשבה כמתה וכערופה. משא"כ בע"ע ושעיר כיון דאם נתנבלה בכל קדשים לא יעלו לרצון והתורה צותה בזה שיעלה ויכפר על דרך זה בשעיר דחי' לצוק ובע"ע אטו נאמר דהתורה צותה שלא לשחטה ולהבדילה משאר קרבנות. ונהי דבכל קרבן היא בשחיטת סכין בסמנים וכאן שינתה תורה מ"מ כל שאפשר להשותו משוינן דהתורה ראתה שזה היא במקום שחיטה וכמו שבעוף מליקתו זו היא שחיטתו בע"ע ושעיר העריפה ודחייתו היא במקום שחיטה לכן חייב אאו"ב אבל בשור הנסקל דאטו אם לא נגח א"ר להמיתה בכל מה שירצה והתורה הענישה להמיתה וכמו אדם שיומת בב"ד האם נאמר שזה שחיטה הוי באדם ל"מ שחיטה ואין לזה דמיון כלל. רק מה שיש להעיר בהא דלא אמרינן בשעיר או בע"ע שיהי' מותר באכילה. אך גם ז"א דהא גם במליקה התירה התורה לכהנים חדוש הוא. ואמרו בחולין דף ק"כ דמליקה משלחן גבוה זכו ואמרו חז"ל דה"א דכהנים אשתרי נבילה מדאישתרי מליקה לגבייהו אלמא אע"ג דמליקה ודאי היא שחיטה ומטהרת מידי טומאת נבילה ואף במלק ונמצאת טריפה איתא בזבחים דמטהר. מ"מ נהי דודאי היא שחיטתו לענין שחיטת קדשים שיהי' כמו שחיטת בהמה בקדשים אבל לענין היתר אכילה ודאי כיון דשחיטת קדשים והיתר אכילה לא תלי זה בזה דבמדבר הי' רשאין לאכול בשר נחירה. ומ"מ קדשים אסור בלי שחיטה. וכן שחיטת קדשים בעי כוונה ושחיטת חולין לא א"כ ה"נ נהי אמרינן אחשבה לשחיטה היינו לענין הקרבה אבל לא לענין איסור הדיוט דהא בשלמא לגבוה יש לומר דהכתוב אחשבי' למליקה כשחיטה דצורך גבוה היא וכן עריפה ודחי' אבל לענין אכילת הדיוט מה נ"מ אם עגלה ערופה או שעיר או עוף או בהמה כלם שוים כל שהוא בלא שחיטת הסמנים והי' חסר אחד מה' הלכות שחיטה אסור להדיוט אבל לגבוה כיון דתורה חילקה עבודות ובכל קרבן צותה התורה עבודה אחרת א"כ כולן לקוטב אחד הם שבזה לענין גבוה אחשבי' לשחיטה היינו בעוף מליקה ובעגלה ערופה ובשעיר דחיי' דכשם שנשתנו העבודות והלכותיהן כן נשתנה מעשה השחיטה בהם. אבל לענין הדיוט דאין ענינו דומה לעבודות שלגבוה א"כ כולן כאחד אסורין באכילה דסוף סוף למה נפריש ביניהם דמה נ"מ להדיוט אם היא ע"ע או שעיר או עוף ולכן רק חידוש חדשה תורה במליקה. ולכן יתבאר מאמר במליקה דלא מקרי הותר מכללו דמשלחן גבוה קזכו היינו כיון דהם טפלים לגבוה א"כ השחיטה שהוכשרה לגבוה סלקא גם להם. אבל שעיר דנהי דאל"ד שנעשה מצותו ומועלין בו מ"מ מה ענינו של הדיוט לגבוה לקמי גבוה מקרי שחיטה שירצה לקרבן ולהדיוט הוי נבילה. ורק לענין טומאה אמרו בזבחים דף ע' דעריפה מטהרה מידי נבילה דודאי א"א לומר דיהי' כשר לקרבן ויהי' מטמא דלא מצינו שום קרבן שיהי' טמא וגם בעריפה לענין או"ב משמע בחולין דפ"ב דפטור רק בשוחט חייב וכ"כ תוס' שם ליישב קושייתם דמה פריך לר"ש דילמא מיירי בעריפה ולת"ק עריפה הוי שחיטה ולר"ש הוי ששא"ר ובאמת דחקו מאד ותי' ר"ת סתרו:
ומה שנלפענ"ד ליישב דהנה מהב"ע מוכח בכמה דוכתי דהוא מדאורייתא וכן מוכח ר"פ לולב הגזול בתוס' שהוקשו ל"ל לכם וכן משמע ברמב"ם וכבר הביא הש"א ראיות לזה והיכי דיתוקן העבירה אם יתבטל המצוה אז ודאי לא קיים כמ"ש הט"א בסוגיא דשופר של עולה וא"כ אי ערף או"ב ודאי אי נימא דהעריפה הוי כשחיטה ודאי דלא קיים מצות העריפה דהוי מהב"ע והעריפה פסול וא"כ דכיון דיהי' פסול א"כ הו"ל נבילה ול"ש לומר עריפתו זו היא שחיטתו דכאן לא יצא מצות העריפה והוי כשאר נוחר ומעקר דפטור משום או"ב ממלקות דממנ"פ אי ארבעים בכתפי' א"כ הקרבן שהיא ע"ע פסולה וכשהיא פסולה א"כ הדר הוי לי' נבילה גמורה דלא אמרה תורה זו היא שחיטתו רק במקום שהיא כשרה. משא"כ ביומא שם באמת אם הביא השעיר בשחט' האם נמי אינו לוקה דממנ"פ כיון דשעיר פסול לא הוי שחיטתו. רק דבגמ' שקלי וטרי אם ראוי בשעיר בנשחטה האם ומיעטה התורה מחוסר זמן ושם שפיר מיעטה התורה דאי לא מיעטה התורה מחוסר זמן הו"א דקרבן ציבור דחי איסור או"ב והי' ראוי לשעיר לכן קמ"ל קרא למעט. והטעם כיון דאם נביאו לקרבן יהי' דחייתו זה שחיטתו א"כ מחוסר זמן ולתא דאו"ב עליו א"כ ממילא אסור להביאו. אבל באמת אי עבר והביא השעיר כיון דפסול משום מחוסר זמן ל"ש תו לומר דחייתו הוא שחיטתו דהוי כדחי בהמת חולין ולא הוי שחיטה וג"כ אינו לוקה רק דמיעטה התורה מלהביא השעיר דאם תכשירו יהי' או"ב וא"כ ליק קושיית התוס' בחולין דשם ללקות ל"ש לומר דיהי' לוקה אאו"ב דכיון דלוקה העריפה פסולה וא"כ לא הוי עריפתו שחיטתו ודוקא היכי שהעריפה כשרה אז מטהר מידי נבילה וק"ל: בסוגי' דאלו דברים בהל' זו נתעלמה מב"ב דף ס"ו:
במתני' א"ל עקיבא עקרת מ"ש בתורה במועדו עמדו על הדקדוק הזה מה זה שאמר עקיבא הי' לו לומר עקרת מ"ש בתורה:
ב קשה דמאי פריך עקרת מ"ש בתורה דלמא ל"יל לר"ע דרשא דבמועדו כמ"ש בני בתירא להלל וג"ש דהלל לא גמיר (ג) אהא דנתעלמה מבני בתירא הקשו העולם דהא בפסח ראשון שהי' במדבר אז עשר עטרות הי' בו ביום כמבואר בשבת פ' אר"ע. א"כ אי חל ר"ח ניסן להיות באב"ש וחל י"ד להיות בשבת ומ"מ צוה השי"ת להקריב בשבת א"כ מוכח שפסח דחי שבת ולמ"ל כל הני קראי. (ד) קשה לי דהא בפרק תמיד נשחט (דף נ"ט ע"ב) רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד הבקר הא כל הלילה ילין וכתיב עולת שבת בשבתו ולא עול חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט ומאי דמיירי הא דלא ילין חלב חגי בי"ד שחל להיות בשבת א"כ מפורש דפסח דוחה שבת. (ה) מ"ש הלל יש לנו יותר ממאתים פסחים ופירש רש"י דקאי אתמידים של כל שבת שהן מאה. וגם מוספים של שבת. וקשיא דמאי ראי' ממוספים של שבת הא כתבו תוס' ביבמות (דף) אהא דפריך מנלן דעשה דחי ל"ת דאמאי לא ניליף מיבום שדוחה איסור אשת אח. ותי' בתוס' דמיבום ליכא למילף דמצותו בכך דא"א בלא"ה דמצותו הוא רק באופן שידחה האשת אח וא"א לקיים בע"א מצות יבום. אבל ציצית בכלאים דאפשר לקיים מצותו בצמר וכן מילה בחול ולפי"ז קשה דמאי קמייתי הלל ממוספי שבת הא מצותן בכך דמצותו הוא רק בשבת משא"כ פסח דמצותו אפשר לקיים בחול. (ו) קושיית התוס' דלמ"ל ג"ש ת"ל דבמועדו דמשמע בין בחול בין בשבת:
ולכאורה יש ליישב דודאי שחיטת הקרבנות כיון דזמנן קבוע ילפינן מבמועדו דדחי שבת דהכי משמע לשון במועדו. אמנם על הקטר חלבים ואימורים דמצותן כל הלילה ונהי דאר"ש בא וראה כמה חביבא מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כו' ומ"מ דחי שבת אבל היא גופה קשיא מנלן דדחי שבת דלמא לא דחי דלא מקרי זמנן קבוע כלל כיון דאפשר למעבד לאורחא. אמנם נ"ל דבתמידין ומוספין מוכח דדחי שבת אף הקטרה כיון דכתיב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד. והנה מהא דעולת שבת בשבתו דרשו בפ' תמיד נשחט דאין חלבי חול קרבין ביו"ט מוכח דלשון עולת מוכח אהקטרה דמפרשי לה בגמ' אהקטרת חלבים דוקא שבת בשבתו אבל. לא חול בשבת מיהת מוכח דשל שבת בשבת מותר להקטיר קרבן מוסף וכיון דכתיב על עולת התמיד מוכח דגם התמיד רשאי להקטיר בשבת וע"כ אמר ר"ש דהקטר חלבים דוחה שבת דמוכח מהאי קרא ולפי"ז ממילא מיושב קו' (ג') דשפיר ידעו ששחיטת פסח דוחה שבת מהא דפסח ראשון הי' חל אז בשבת גם קושיא (ו) קושיית התוס' דשפיר לשון במועדו משמע ג"כ בשבת רק כ"ז מוכח על שחיטת פסח דזמנו קבוע אבל מנין לנו אהקטרה לכן לא ידעו אם הפסח דוחה שבת גם הקטרתו לכן שפיר אמר הלל דיש יותר ממאתים פסחים דתמידים ומוספין דחי שבת אף הקטרה מקרא דעולת שבת בשבתו. ובזה מיושב קושיא (ה) דמוספין מצותו בכך דהא גם הקטרת מוספים אין מצותו בכך דאפשר למעבד לאורתא ועכ"ז דחי ה"ה להקטרת אימורי פסחים דדחי שבת ולפי"ז מיושב גם קושיא (הדר') דהא מוכח מקרא דלא ילין עד הבקר דמיירי בי"ד שחל להיות בשבת דמה בכך נהי דאפשר שמיירי קרא בי"ד שחל בשבת מיהת י"ל נהי דשחיטתו דחי שבת מ"מ הקטרתו בלילה דלא דחי שבת הקטרתו. וזה ברור. אמנם הלשון דנקט אם פסח דוחה שבת סתמא. הו"ל למנקט אם הקטרת אימורים דפסח דוחה שבת יקשה. והנה ליישב קושיא (ד') י"ל דלכאורה מנלן למידק דחלבי חול אינן קריבין ביו"ט משבת בשבתו דהא חול בשבת לא דלמא קרא לגופי' אתא דהוא דאף דעולת שבת שוחטין כיון דלא אפשר בלא"ה דזמנו קבוע אבל הקטרת אימורין דמצותן בלילה י"ל דלא דחי ועולת שבת לא יקרב כ"א בלילה. קמ"ל דיוכל להעלות הקרבן שבת בשבתו. ומנלן הך דיוקא וע"כ צ"ל דבמועדו משמע להו כל שזמנו קבוע וכיון שחביבא מצוה בשעתה א"כ ממילא דחי דהוי בכלל מועדו וא"כ אייתר עולת שבת בשבתו לדיוקא ולפי"ז לב"ב והלל דל"ל דרשא דבמועדו כמ"ש התוס' א"כ ליכא לדידהו קרא להקטר חלבים ואברים בתמיד רק מכח דעולת שבת בשבתו אשמעינן הקטרת חלבים ואברים א"כ איצטריך לגופא דמותר להקטיר בשבת וא"כ תו לא ידעינן כלל דחלבי חול אין קריבין בשבת וא"כ שפיר הא דעד בקר מצי לאוקמי' בחול ודו"ק: