אור ברסלב
חידושי המהריט על קידושין ריש פרק עשרה יוחסין › דף עב

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

ריש פרק עשרה יוחסין · דף עב

דף עג

שודא דדייני פרש"י בדין שאינו תלוי בטעם אלא הכל בפיו של דיין לומר זה נראה לי שרגיל אצלו יותר והביא ההיא דכתובות דאמר נכסי לטוביה וכו' וקשה דמינה גופה יש להוכיח כפר"ת מדאמר ת"ח וע"ה ת"ח קודם שכן קרוב וכו' ובתר הכי אמרי' שניה' שכנים שניהם ת"ח שניהם קרובים שודא דדייני ואמאי קרי ליה השתא שודא טפי ממעיקרא בשלמא לר"ת שנא דמעיקרא אזלינן בתר אומדנא והשתא מה שירצה הדיין יעשה אבל לפרש"י כולה משום אומדנא הוא והול"ל שניהם קרובים שניהם שכנים מאן דרגיל טפי כדכתב רש"י ואמאי קרי לי להא שודא טפי מכמה דינים שתלויין באומדן דעתא הילכך נראה דגם לפרש"י אין אומדנא זו כאומדנ' קמייתא שאין תלוי בפיו של דיין אלא שכן קודם ת"ח קודם ואי טעי בהא הדר דינא אבל בששניהם שוין הכל תלוי בפיו של דיין לומר זה נ"ל שהוא רגיל אצלו יותר ואפי' חלקו עליו רבים ואמרו שנראה להם לאחר אין לנו אלא מה שעיניו של דיין רואו' ואפי' הוא עצמו יודע שטע' וחוזר בו קם דינא ולא הדר כדאמרי' בשמעתא דלהכי לא אמר' ונהדר ונדיינה ולא כשאר דיניה בשטעה בשיקול הדעת חוזר בו וכן אם רבים חלוקים עליו ונראה דאף ר"ת ירד לחילוק זה בדעתו של רש"י מדפרי' לי' מההיא דפ' מי שהיה נשוי והק' מלישנא קמא דא"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא ולפי' ר"ת מה לי דיין קבוע ולמה לא הקשה כך לאידך לישנא דא"ל ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית עליה ומה בכך עכשיו יכול לחלוק עליו מסברא. דאדרבא מסברא איפכא מסתברא ופשיטא דלא עדיפא סברת ר"נ מדרב ששת אלא דודאי רש"י ז"ל מודה שהסבר' תלויה בדיין שבא הדין לפניו אעפ"י שאחרי' חולקים עליו ואף הוא עצמו אינו יכול לחזור בו ולהכי קאמר ליה ודאי בתורת שודא אתית עלה מעיקרא ואת דיין לא הייתי אז חול' עליך אלא מעיקרא לאו בתורת הכי אתית עלה ולדינא דשודא הוה קודם והשתא דאתינא להכי נרא' דתו לא קשה עליה דמר"ן ז"ל מה שהק' ר"ת דמה לנו בדין קבוע דסוף סוף אנו צרי' לפעם דהפקר ב"ד הפקר שאפי' אם טעה לא להדר דינא דדיינ' דפקיעו חשיבו לאפקוע' ממונא אפי' שלא כדין ובלבד שלא נידון מתחלה כרצו' דבכה"ג קשר של רשעים הוי ואינו מן המנין וההיא דפ"ק דגיטין דהוכיח ממנה ר"ת לאו משום דלא שייך אומדנא דשפיר שייך שהשליח יודע בדע' המשלח אם כיון לזכות מעשיו וכן פרש"י שם שודא ראות עיניו של שליח אבל נרא' דמלישנא דקא' מה שירצה שליח יעשה וקרא ליה שודא וגם מזה ל"ק דלעולם אין לשון שודא זה מלשון השלכ' אפי' בלא משפט אלא שלא יתכוון מתחלה לעוו' הדין מיהו תלוי בפיו למי שזכה זכאי וא"ת ולפר"ת דמטעם הפקר ב"ד הוא שלי' בר אפקורי נכסי דאינשי הו' וכ"ת רבנן הוא דאפקעינהו ה"נ אמאי בעי' בית דין קבוע לסגי אפי' רועה בקר כיון דשליחות דרביה עביד וי"ל דשליח שאני דמשנתנ' לו נסתלק מאותה המעות ומסתמא ע"ד כן מסר בידו שבכל דבר שיסתפק יעשה השליח כפי ראות עיניו מה שיראה וא"ת לפר"ת דשודא תלוי ברצון הדיין בלא טעם מ"ט דמ"ד התם בגיטין שודא עדיף מחלוקה דכיון דלאו בסברא הו' אדרבא טפי י"ל שיחלוקו דאמרי' משפט שלום זה ביצוע וי"ל דבמילתא שא"א שיזכו שנים דאי דמר לאו דמר ס"ל לההוא תנא דשודא עדי' מחלוקה דחלוקה הרי דממ"נ שאנו נותני' לא' שלא כדין אבל בשודא אמור אתרמויי אתרמי שיכוין הדיין אל האמ' דומי' דמאן דאלי' גבר דבפ' חזקת מדמי' דינא דמאן דאלים גבר לדינ' דשודא ומשני מאן דאלים גבר איכ' למיקם עלה דמילת' שודא ליכ' למיקם עלה דמילת' הילכך להכי לא אמרי' מאן דאלי' גבר:

וחכ"א אינו נאמן פרש"י אבן גרושה וחלוצה הוא דפליגי וכתב הרא"ש ז"ל וק"ל דלקמן בפרקין אמרי' בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן למה לי כ"ש דצריך היכרא אלמא אכולה מילתא פליגי וי"ל דהא דפריך לרבנן למה לי משום דס"ד דלענין חלק בכורה לא אצטרי' מיגו דאי בעי יהיב ליה מתנה ומסיק בנכסי' שנפלו לו כשהוא גוסס ורש"י ז"ל לפי מסקנא דהתם פי' כן הכא עוד הביא דאמרי' נמי בפ' יש נוחלין נאמן אדם לומר על תנוק בין הבני' זה בני בכור ומוקי לה כר' יהוד' ודקתני אינו נאמן מוקי לה כרבנן גם מזה לא קשה דתינוק בין הבני' קטון שבבניו דהשתא לפי דבריו הראשוני' ממזרי' כדכת' התוס' ורבנן סברי דלא כתיב יכיר אלא בשצרי' היכרא לתת לו פי שנים ולא בשעושה הראשוני' ממזרים דלאו כל כמיני' להורע חזקתן ונר' דהא דקשיא ליה היינו משום דמוקי לה בשצריך היכרא אלמא אם מוחזק אחר לבכור לא היה נאמן לתת לו פי שנים אע"ג דאית ליה מיגו דהו"ל מיגו במקום חזקה וכן מוכח התם בפי' גבי הא דשלחו ליה לשמואל היו מוחזקין באחד שהוא בכור ואמר אביו על אחר וכו' דמסיק דמספקא ליה לשמואל הלכתא אי כר' יהודה אי כרבנן ושמא דאף רש"י לא אמר דאבן גרושה הוא דפליגי אלא לומר דלענין בכור' יש ענין דמודו ביה רבנן כגון דצריך היכרא אבל במוחזק הו"ל כבן גרושה וחלוצה דלא מצו מפקי ליה מחזקתיה:

כשם שנאמן לומר זה בני בכור הק' בתוס' מנא ליה הא דילמא זה בכור משום דהוי טוב וכו' אבל לפסולו אמאי מהימן וקשה דטובה זו רעה אצל אחיו וכיון דנאמן לאפוקי ממון. נאמן לענין איסורא דהאי לא ידעינן:

והא דכתב התוספות לפי' רבינו אליהו דקאי אשנואה בנישואיה דאמרי כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה דמשמע דמדינא דבכור יליף לה ללשון ראשון א"ש דמינה ילפי' מדהימני' בכל ענין אפי' על תינוק בין הבנים ולרבינו אליהו הק' וכשם שנאמן לומר זה בני בכור דנדרש למה שלאחריו לתת לו פי שנים כך נדרש למה שלפניו בן השנוא' יכיר ולזה כתבו התוס' וקאי יכיר אתרוויהו יכיר שהוא בכור וכו':

ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה תימא אמאי צריך להביא כאן הא דהלכה כר' יהודה וי"ל דלא תימא דלהכי תני הכא מילתא דאב' שאול שהיה קור' לשתוקי בדוקי לומר שבודקין את אמו אלמא סתם משנ' דקרי ליה שתוקי היינו שמשתקין אותו מדין ישראל לגמרי שלא תהא נאמנת אמי עליו ובעי רבי למסת' כר' יהושע דאמר לא מפיה אנו היין שמשנה ראשונה קרי ליה שתוקי ולא בדוקי להכי מייתי דאמר שמואל הלכה כר"ג וע"כ שתוקי לא מקרי לאפוקי דאין בודקים את אמו אלא שמשתקי' אותו מנכסי אביו ואע"פ שתפס כדאמרי' לקמן:

אי מהתם הו"א ה"מ היכא דרוב כשרים אצלה וכו' הק' בתוס' אמאי לא פריך למ"ד מאן דמכשר מכשר אפי' ברוב פסולי' וקשה דמאי קשיא להו דילמא הך תנא סבר כמ"ד לא הכשיר ר"ג אלא בה ואבא שאול מכשיר אף בבתה ולהכי לא פריך גמרא אליביה וכן מצאתי שתירץ הרא"ש ונ"ל דע"כ בגמרא אף למ"ד דר"ג מכשיר אף בבתה משני תדע מדלא קאמר חדא ברוב כשרים וחדא ברוב פסולים כדקאמר לעיל חדא להכשיר בה וכו' אלא ע"כ ה"ק דאבא שאול עדיפא דמתניא בהדיא ברוב פסולי' אצלה האי מר"ג לא שמעי' לה במתני' אלא מברייתא דמייתי התם כדכת' התוס' וס"ד דלא הכשיר ר"ג ברוב פסולים קמ"ל דאף ברוב פסולים הכשיר כדכתב התוס' וא"ת ומאבא שאול היכי משתמע דמיירי ברוב פסולים דמתני' לא משתמעה אלא ובפנויה ברוב כשרים אצלה כדאמרי' לקמן אהא דאמר רב הלכה כר' אליעזר אי אתמר בהא קאמר רב משום דרוב כשרים אכלה וי"ל דהא קמ"ל דלאו דוקא ברוב כשרים בודאי אלא אפי' היכא דאיכא לספוקי אי אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה ויש להחמיר כמו רוב פסולים ודוחק אבל נרא' דודאי לא שמעי' בהדיא אלא למשנה שאינה צריכה שמעינן ולהכי הדר תניא רבי וקבעה במשנתינו משום דלא רמיא בשום דוכתא במתני' אבל הכשר בתה שמעי' שפיר ממתני' כדכתב התוס' והא דאמרי' לקמן הו"א בהא קאמר רב משום כשרים אצלה דס"ד בחדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבת' קתני למ"ד לדברי המכשיר בה פסול בבת':

א"כ מצדה סברה אלא טעמא דבת ג' שנים ויום אחד וכולי כתב ה הריטב"א שהקשה הרמב"ן ז"ל שאין משמע הלשון אלא כל האסורין לבא בקהל מותרין אבל המותרין בקהל יש מהם אסורין ויש התם מותרים ולא הוקשה הא דאוקימנא כל האסורין לבא בקהל כהונה ומאי ניהו גר דהא תנא ליה רישא ומה שתרצו התוס' דלאו עיקר קושיא הוה דפריך הא תנא ליה ריש' אלא עיקר' אאידך קושי' סמוך קש' דמאי שייך הך קושי' הא תנא לי' רישא להא דפריך ר' יהודה אתיא ועוד דאמאי לא הוי עיקר קושיא היכי תני רבי משנה שאינה צריכה וכדפרכינן לעיל גבי שתוקי בדוקי תנינא חדא זימנא הכי נמי הוה ליה למתני לעיל רבי יהודה אוסר לכך נרא' דכי משני הוקש' כל האסורין בקה' כהנה א"ש דלא פליגי ארבי יהודה קתני כל האסורין דכיון דה' קהלי כתיבי ולית לן קהל אחרינא למעט קהל גרים ממילא שרי דלא אתסר בכלל קהלי ישראל אף על גב דבכל התורה כולה אין הפרש ביניהם דכתיב בגר ובאזרח הארץ להכי קאמר משום דמצינו לענין נישואין שהן חלוקים מישראל שהרי אסורין בקהל כהונה הילכך כיון דלא אייתר קרא דהכי לא אמעוט דקהל גרים לא הוי בכלל קהל ישראל ורבי יהודה אוסר דאייתר ליה חד קהל אמטו להכי פריך אי כר"ש מוקמה לה מנדה תברה דהך טעמא דמשום דאסורים לבא בקהל כהונה טעמא פריכה הוא דגרים לאו מטעם דלאו קהל הוא דמתסרי אכהונה שהרי גיורת פחותה מבת שלשה כשרה לרבי שמעון ואם נאסרה בת שלשה מטעם זונה נאסרה דדכוותא בישראל כגון שבויה בת שלשה שנים אסורה הילכך על כרחן לא מתרצה אלא דלא כר"ש בגיורת לא מטעם זונה נאסרה אלא לפי שאינה מזרע ישראל ומש"ה לא קרינן להו קהל ולכך כתב התוס' דעיקריה אאידך קושיא סמיך דר' יהודה אהיא וכי מתרצה הא דר' יהודה מתרצ' נמי אמאי הדר קתני כל האסורין לאפלוגי אדר' יהודה כדפירשנו:

והרי גר דמותר בכהנת ומותר בממזר' הק' בתוס' והרי הטעם משום דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ותירצו הרי גר שנשאת בת ישראל קאמר כדפריך בסמוך וק' דכיון דמהך קושיא נאיד היכי מוקי רב נתן בר הושעיא דה"ק כל הכהן אסור לישא בתו דאכתי קושיא קמייתא בדוכתא קאי והרי גר שנשא בת ישראל ר"ל דהכי מסיק דלא תקשי מ"ש גר דלא מקרי קהל משום דאסור לכהונה הרי אלמנה וגרושה וכו' דאלמנה דגרושה לא פגם משפחה אלא איהי גרידתא מתסרא ע"י מעשה ובניה עד עולם כשרים אבל גר שכהן אסור לישא בתו עד סוף כל הדורות פגם משפחה מקרי ולא תימא הרי יכול ליטהר ע"י שישא בת ישראל מ"מ כיון שכלה טהרת בנות ישראל זרעם פסול לעולם אלא דמי נאנמנה וגרושה ואף אותו שבא מגר שנשא ישראלית מותר בממזרת דלא אקרי קהל כיון שאבותיו הוו אסורין בכהונה ופריך והרי חלל שהוא כיוצ' בגר שכל זמן שנושאים מהם ובהם פסולו' לכהונה לעולם ואימא נמי דלא אקרי קהל וכי תימא חלל יש לו טהרה בבנות ישראל גר נמי יש לו טהרה והשתא הא דפריך ותו הא מותר אסור לאו פרכא אחריתי היא אלא סיימא דקושי' דחלל הוא (חסר מכאן עד מתני' דהנושא אשה כהנת):

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה