אור ברסלב
חידושי המהריט על קידושין ריש פרק עשרה יוחסין › דף עג

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

ריש פרק עשרה יוחסין · דף עג

דף עב

חד לכהנים וחד לליו' הק' הרא"ש ז"ל דבפ"ק דהוריו' אמרי' דשבט לוי לא אקרי קהל ותירץ דשאני הכא דכתיב קהל ה' ולויים מקרי קהל ה' טפי מישראל וקשה אם כן לשתוק מיני' ותו לא צריך קהל יתירא לאיתויי ישראל ונ"ל דהתם גבי פר העלם דמפליג רחמנא בין יחידים לצבור שהיחיד מביא כשבה או שעירה והצבור מביאין פר מסתברא דלא מקרי קהל צבור כל שאין להם חלק בארץ והרי הם כיחידיה אבל מילתא דלא תליא בצבור כגון הכא לענין נישואין איפש' דלכהני דוקא קפיד רחמנא דהא אשכחן דמקרי קהל לבדה כדאמרי' התם דכתיב על הכהנים ועל כל עם הקהל ולויים נמי מקריבות בפני עצמן ולא מכללי בהדי ישראל כדאמרי' בפ"ק דשבועות דכתי' בית אהרן בית הלוי:

מאי אמרת דילמא אזלת איהי לגבייהו וכו' הקשה הריטב"א ז"ל דלמה לי קרא להכי הא איכא תרי ספקי ולקולא אפי' בדאוריתא ויש מפרשי דנולה חד ספיקא הוא דאת"ל נפסול נבעלה תו לא מהני אי אזלי אינהו לגבה וליתא דליכא לספוקי בהכי כיון דרוב כשרים אצלה ואי ידעי' בברי דאזלא איהי לגבייהו הו"ל חד ספיקא השתא דאיכא לספוקי נמי אי אזלי אינהו לגבה לא בטיל רובא בהכי ובמה שכת' הרב מהריב"ל בחלק ראשון מתשובותיו יש לי בו דברים אין כאן מקומם ועוד קשה דלא הו"ל לגמרא לאיתויי דרשא דקהל ודאי הוא בלא יבא דלא אצטריכי ליה השתא ונר' לי דעיקר מאי דאתי לאשמועי' רבא היינו שמותר אף בממזר ודאי דאע"ג דאיכא תרי ספיק' להכשיר מ"מ לאו ממזר ודאי מקרי וכי היכי דשדינן חד ספיקא אע"ג דבעלמא דיינ' ליה לחומרא ה"נ שרינן להאי דאי' ליה תרי ספק להכשיר ממזר אע"ג דמסברא היינו מעמידין אותו בחזקת כשר מ"מ לא נפק מדין ספק כדאשכחן דספק בר"ה טהור וס' רה"י טמא דגמרי' מסוטה ואמרי' כל שאתה יכול להרבו' ספיקות וס"ס ברה"י טמא בר"ה טהור ודרש' דממזר ודאי הוא דלא אצטריך היכא דהוי חד ספיקא כגון דידעי' דאזלא איהי לגביה דשריה רחמנ' כי היכא דשריא רחמנ' אסופי אע"ג דליכ' אלא חד ספיק' יועיל דאי לאו דשרי' מקרא ספק ממזר אע"ג דבעלמא מקילי' בס"ס היה לנו להחמיר הכא לגבי יוחסין כדאשכחן באלמנת עיסה דאמרי' לקמן דאפילו מאן דמכשר באלמנת עיסה ממילא מודה בבתה דפסול אע"ג דהויא ס"ס כדאמרי' בספ"ק דכתובות וכת' שם התוס' בכתובות דאע"ג דס"ס לקולא מעלה עשו ביוחסין השתא דס' ממזר שריא רחמנא ליכא למעבד מעלה בס"ס אי לענין ערוה נמי אמרינן מעלה עשו או דוקא לגבי כהונה גר גרידא:

ומה טעם אמרי שתוקי פסול שמא ישא אחותו מאביו תימא א"כ הכי מכשרי ברוב כשרים דתנן בספ"ק דכתובות מעשה בתנוקת שירדה למלאו' מן העין ונאנס' א"ר יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה תנשא לכהונה ואמרי' התם ואת לא תעבד עובד' אלא בתרי רובי רוב העיר ורוב סיעה ואם משום אחותו מאביו הוא דחיישי' אפילו ברוב כשרים הו"ל למיסר ונר' לפי המסקנא דמעלה עשו ביוחסין טעמא לאו משום אחותו הוא אלא שלא יתערב כשר עם זרע פסול שלא יהא פוגם זרעו אבל שתוקי לא חשו שישא שתוקות שכולם פגומי' ולמאי דס"ד הו"מ למפרך אלא מעתה אפילו ברוב כשרים לפסל אלא דבלאו הכי פריך שפיר וא"ת דמשמ' דליכא למיחש שמא ישא אחותו ואמאי אי משום דאזלי בתר רובא הא כיון דאשה קבוע כמחצה על מחצה דמי וכי תימ' דלא מחזקי' איסור' שיש לו אחות הא אמרי' בפ' שני דנזיר האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלוני' אסור בכל הנשי' שבעול' ופרכי' מקן סתומה וכו' ומשני אמינא לך אשה דלא ניידה ואת וכו' אימור בשוקא אשכח וקדש סוף סוף הדרה לניחותה והתוס' בפ"ק דכתובות הק' ממנה להא דמייתי התם רוב סיעה ותרכו דשאני הכא גבי בועל שהבועל האוסרה נייד ומרובא פריש אבל בשהספק באשה אסור דהדרא לניחותא וי"ל דכל שאין האיסור מבורר דומיא דט' חניות לא אמרי' קבוע והת' מדרבנן דוקא הוא דקנסינן ליה לפי שעשה שליח סתם וכן פי' התוס' שם לפי שהוקשה להם אמאי לא אמרינן שכ"ע נמי יאסרו לישא בת קטנה שמא זו היא שנתקדשה לזה ע"י אביה אלא דכיון דקנסא הוא לדידיה קנסו לאחריני לא קנסו:

מאי איכא מיעוט ארוסות וכו' תימה דמשמע דליכא למיחש וכו' ולא היא דאפילו ידעי דמארוסה היא לא הוי ממזר וכו' לשון התוס' ולא ידענא מאי קשיא להו דאפ' תימא דארוסה נאמנת לעולם אפי' גבי השלכה לומר מארוסה הוא דאמרינן מחמת כיסופא השליכתו וגם בשהלך בעלה למ"ה מהימנה לומר ע"י שם בא והכא ה"ק דלא תימ' דלא נחוש כלל לממזר מחמ' השלכת' דאשת איש בבעל' תולה דלא מצי בעלה מכחי' לה דלא קים ליה בגיוה להכי לא שריא ליה דהא איכא ארוסו' דלא מצי למתלו בארוס דארוס קים ליה בע"כ דלא בא עלי' ומשו' דלא מציא מעיזה פניה בפניו במה שמכיר שהדבר שקר להכי שריא ליה וכן מי שהלך בעלה למ"ה נהי דמהמנ' לאכשורי לולד מ"מ לא מציא מחפה על זנותה כנגד בעלה להכי שריא ליה ולהכי קאמר דכנגד הך מיעוטא איכא מעוט אחרו' דפנויו' ועוד קשיא ליה בהא דתרצו דשאני הכא דאיכא ריעות' שהשליכתו דתקשי להו שתוקי דליכא ריעותא דאמרי' לעיל ברוב כשרים אצלה דמשמע דאי רוב פסולים אצלה פסול וליתא דהא מכשרינן לקמן אפי' ברוב פסולים אצלה כעין ארוסה או שרוב אנשי העיר אינן משיאין לכהונה כדכתב רש"י שם ועכצ"ל משום דהתם בדקנו את אמו והכא כגון דליתא לאמה כדאמרינן בסוף פרק קמא דכתובות מעשה בתנוק' שירד' למלאות מן העין ונאנסה דבעי' תרי רובי א"כ לא היה להם לתרץ מטעם ריעותא:

כיון דאיכא דפנויות וכו' וא"ת ופנויות נמי איכא למיחש שמא לפסול נבעלה ואפי' ברוב כשרי' אצלה דילמא אזלא איהי לגבייהו והו"ל ספק ממזר וי"ל דה"ק איכא מיעוט פסולים שנשלכין מחמת פיסולן הילכך אין השלכתן ראיה לפוסלן בודאי וע"כ לא נפק מידי ספק:

ואיכא נמי דמחמת רעבון מקשים דמשתכח היכא אי בצדי ר"ה הא אמרי' אין בהם משו' אסופי ואי בר"ה איירי בשני רעבון קטלת וליתא דאע"ג דאיכא הך סברא דאיירי בשני רעבון מ"מ לא נפיק מידי ס' שאעפ"י שהוא כשר הושלך שם דאל"כ אמאי קרינן ליה לאסופי ס' ס"ד דכשר הוא וקטליה ליה אלא משום דלקמן בעי' למימר דס"ד דרבא קאי אר"ה דבשני רעבון אין בו משום אסופי וכשר ודאי הוא להכי פרי' דע"כ ריעותא גדולה אית ביה שהרי הושלך במקום מיתה וע"כ לא נפיק מתורת ס' והיינו ס' דהכא ס' דארוסות ושהלכה למ"ה ס' ופסול דפנויות ומחמת רעבון כשר:

מצאו מהול וכו' משמע דבכל הני הוא כשר וא"ת והלא אפילו בנה מורכב על כתפה שמכיר את אמו כל שאין מכיר את אביו הו"ל שתוקי ומ"ט הכא כשר וי"ל דהשתא אמו נאמנת עליו לאבא שאול שקור' לשתוקי בדוקי ולת"ק דאיהי לא מהימנא אביו נאמן עליו אבל אם היה לו דין אסופי אביו ואמו אינ' נאמני' עליו וא"ת אי בצדי ר"ה אין בו משום אסופי ואי בר"ה הא ליכא למימר כדכתב רש"י דמחמת רעבון הושלך דמחמת רעבון לא קטלא וע"כ ספיקא הוי וי"ל דהכא שיש בו סימנים ניכרים שחסה עליו תלינן שבצדי ר"ה הושלך ונשמט לאמצע אבל בשני רעבון נהי דאיכא רוב דמשלכות מחמת רעבון מ"מ זה מחמת חנות הושלך כיון דנמצא בר"ה עצמו ולא אמרי' אשתמוטי אשתמי' דחזק' כאן נמצאו וכאן היו וכדאמר בטהרו' כל הטומאות כשעת מציאתן כיון שאין הוכחה בגופו לומר דחסה עליו ואין לפרש דכל הני סימנין דנמצא בצדי ר"ה הוו ותרתי בעינן להכשיר סימנין וצדי ר"ה ומתוקמא שפיר כרבא בסמוך בצדי ר"ה מתני' דקתני נאסף מן השוק בר"ה משמע ועלה קאמר אין בו משום אסופי:

אילימא ערער חד והאמר רבי יוחנן אין ערעור פחות משני' תימא הוא איך קאמר והאמר ר"י ודאי דהכי היא ומאי קאמר אלימא ערער חד ונרא' לי דה"ק את"ל דערער חד ניחא דאשמועינן דאינ' נאמנת במקום ע"א אלא כיון דאמר ר"י אין ערער פחות משנים מאי קמ"ל אטו ס"ד דבמקום שני עדים תהא נאמנת משניהם ומשום ערער תרי כלומר כיון דאמר רבי יוחנן הכי ודאי דסתם ערער תרי משמע והא קמ"ל לא שנו אלא דליכא תרי דמכחישי לה אבל פחו' מכאן היא נאמנת כנגד ע"א:

בד"א בזמן שמקחו בידו פירש בקונטרס דרמי עליה למידק וכולי ופריך ונחזי אאין מקחי בידי פריך וכולי הקשו בתוס' דמה יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דלא שייך שום מגו כדי להאמינו וא"ת ומאי להו שהוצרכו להעמיד דלא מהימן אלא מטעם מגו דדילמא הימנוה רבנן משום דהוה ליה כשליש דכיון שמסר בידו המעות הא הימניה כדאמרי' בפרק התקבל והשליש נאמן משניהם גבי בעל אומר לפקדון ושליח אומר לגירושין ולאו מטעם מגו הוא כדכתבו התוספות שם וכן בסוף פרק זה בורר מוכח דאף על גב דאתחזק שטרא בבי דינא נאמן השליש ותו חיה דשמעתין אמאי מהימנה דפשיטא דשתי תינוקות שנתערבו לא מהימן עד אחד לומר זה כשר וזה פסול וחיה נאמנ' בלא טעם מגו ועוד ההיא דנאמן הדיין דבסמו' מאי מגו איכא דאם יאמר לא דנתי כ"ש דניחא ליה למי שיצא חייב וכי תימא מגו דאי בעי הדיין השתא שעדיין בעלי דינין לפניו שמא יטנו לבו לצד אחד דהא מוקי לה בשודא אלא על כרחין בלא שום מגו נאמן ונראה דלא הוקשה להם לתוספות על דברי רש"י אלא הא דפירש דפריך אין מקחו בידו שיהא נאמן דמה יש לנו להאמינו טפי מעד אחד דכיון שהמקח בידם שמא לא האמינוהו שלא נתנו לו המעו' עד שנטלו מקחם בידם ואף בדין חיה לא נדונהו שאף היא אינה נאמנת אלא לאלתר ודיין נמי משיצאו בעלי דינין מלפניו שוב לא מהימן א"כ היכי פריך ונחזי זוזי שנאמין דבריו אעפ"י שאין מקחו בידו אך קשה למה הוצרך רבינו תם לעקור שיטת רש"י ז"ל לגמרי נימא דבשמקחו בידו בלא שום מגו משו' דדייק ופריך ונחזי ולא יהא נאמן אם יאמר נמי שלא קבל המעות כדפיר' רבינו תם ולמה הוזקק לפרש מטעם דלא עברתי או לא חזרתי ויש לומר דאי טעמא כדכתב רש"י דנאמן משום דרמי עליה למידק דלא ליקום במי שפרע הא ודאי משמע דאמרו לזה שקבלתי המעות מכרתי שדקדקתי שלא לתתו לאחר אבל אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה מכרתי אין במשמע שיהא נאמן שהרי כל נאמנותו אינה אלא משום דאימת מי שפרע עליה ולזה מכרתי משמע שפיר לזה שקבלתי המעות ולכך פירש רש"י ז"ל דאסיפא קאי אבל לפירוש רבינו תם ז"ל דנאמן היינו מטעם מיגו הלשון משמע דבכל ענין מהימן ופריך דהוה להו מגו במקום עדים ואם תאמר לפירוש רבינו תם ז"ל דמהימן מטעם מיגו דלא מכרתי או חזרתי נפלוג אותם בזמן שהמקח בידו גופא במה דברים אמורים בזמן שאין ידוע שמכר אבל אם יש עדים שמכר אלא שאין ידוע למי מכר דלית ליה מגו לא מהימן דלא עדיף מעד אחד:

ויש לומר דכל זמן שהמקח בידו אית ליה מגו דאי בעי מסר לחד מינייהו ואז היה התפוס נאמן ואם תאמר אמאי לא משני כגון דלא נקיט זוזי מחד מינייהו בשלמא לפי' רש"י ז"ל ניחא דאי לא נקיט זוזי אפי' המקח בידו לא מהימן דכל עצמו לא מהימנינן ליה אלא משום דרמיא עליה כיון דקבל מעות דלא ליקום במי שפרע אבל לפר"ת דמהימן מטעם מגו קשה וי"ל דא"כ הדרא קושיא לדוכתא נפלוג ונתני בשהמקח בידו ויש עדים שמכר ואין מכירין למי. מכר דהשתא ליכא למימר מגו דאי בעי מסר לחד מינייהו שלא היה רוצה למסיר המקח לאחר שלא היה מאמינו שעדיין לא קבל המעות:

וא"ת כיון שמקחו בידו והדמים בידו ואית ליה מיגו מאי רבותא קמ"ל בבעל המקח כל נפקד נמי נאמן לאחרים על מה שבידו ולא עוד אפי' אינו בידו ליטלו נאמן כדאמרי' בפ' זה בורר אמר א' אני ראיתי את אביכם שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של תרומ' הם של מעשר הם נאמן וקא מסיים זה הכלל כל שבידו נאמן א"כ מאי רבותא דבעל המקח וי"ל דהא קמ"ל אע"ג דנקיט זוזי מתרוייהו ולא ידע הי מדעתי' והי בע"כ דס"ד שלא יהא נאמן דהוה ליה למידק דלא ליקום במי שפרע אף במה שאומר לזה מכרתי לא יהא נאמן קמ"ל א"כ הא קמ"ל דוק' בשמקחו בידו אבל יצא מתחת ידו אע"ג דהוי כשליש דהא הימניה שנתנו לו המעות ונותן המקח קמ"ל שלא אמרה אלא בשנתנו לו מתורת שלישות אבל זה אורחא הוא לתת לו הדמים ליטול הפירות לאלתר:

והא דכתב התו' ולפי זה גרסי' ולא ידע תימא דלא ידיע משמע דאנן לא ידעי' אבל הוא ידע ואמאי נאמן אם יאמר אמי שלא קבל המעות לזה מכרתי דלר"ת משמע דמיירי בכל ענין וגם מה שכתב דלא גרסי' ולא ידע משום דקתני נאמן מהו זה שכתב דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו אדרבא משמע דחיישינן לידיעתו אלא דמתני' דקתני נאמן קשיא ושמא דהק' דלפרש"י מצי לגרוס ולא ידע דצריך לפרש דלא דייק דמשמע שאין אנו חוששין לידיעתו אפילו אומר שידע וליתא דודאי חיישינן לידיעתו ולא אמרי' דלא דייק ומ"מ קשה דשפיר גרסי' ולא ידע לפר"ת דלא תקשי ונחזי זוזי ממאן נקיט כלו' ומסתברא למי שקבל מדעתו לאותו מכר דלא ידע ממי משניהם קבל מדעתו אבל הוא יודע בודאי שלזה מכר לכך נ"ל שטעו' נפל בספ' וצ"ל ולפי זה גרסי' ולא ידע ונ"ג ולא ידיע וכדפי':

והא דכתב התוס' אך בריש מציעא וכו' תירץ רש"י התם כפי שיטתו דהכא למה הוצרכו להביא זה ומה שהקשה שם רש"י לעצמו ותירוץ לא היה להם כאן אך לפר"ת קשה ההיא דמציעא וי"ל שהתו' באו לומר אך בפ"ק דמציעא מתיישב פי' רש"י דהכא ואין עליו קושית ר"ת דהא לא מהימני ליה אלא בע"א אלא שרש"י ז"ל לא נחי' להכי דמאי קשיא ליה מהכא דבשאין מקחו בידו אינו נאמן ודאי כבי תרי לא מהימן אבל מחד סהדא לא גרע:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה