חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף כז
אמן מאיש זה אמן מאיש אחר ואם תאמר מנ"ל כל הני ותרצו דאידך אמן גרידא קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה ותימה דמאחר שהוקשה להם דגלגול דאיש אחר וגלגול דארוסה לא מצי נפקי מחד קרא ארוסה ושומרת יבם נמי תרי מילי נינהו כדאמרינן בפ' ארוסה אפלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה מר אלימ' ליה ארוסה דקידושין בידה ומר אלימ' ליה שומרת יבם דלא מחסרה מסירה לחופה ומתני' ר' יונתן היא דאלימ' ארוסה אם כן מנ"ל לגלגל שומרת יבם וי"ל דלענין גלגולין אין טעם לחלק ביניהם אלא כל שתבעל ותהא אסורה לא יכול לגלגל אבל אם הוה ילפי' גלגול דאיש אחר דרשי' האי אמן לאיש אחר משום דשייך ביה דין שבועה אם היה מקנא על ידו אבל ארוסה ושומרת יבם דלית בהו דין שבועה כלל אפילו בודאי ע"י גלגול נמי לא מגלגל דומיא דקרקע שכתבו התוס' בסמוך והשתא דילפי' ארוסה מייתי נמי רש"י דלענין זה אין טעם לחלק אי נמי י"ל דבתר דגלי לן רחמנא לענין קינוי דמצי מקנא לה מדרשה דאשה תחת אישה מכיון שהושוו לקינוי הושוו לגילגול והא דכתבו התוס' דאיש אחר נפקא לן מדכתיב תחת אישך קשה דהא אצטריך למעט ארוסה וכ"ת מכל מקום ממשמעו' הכתו' כל תחת אישך משמע הוה ליה לאיתויי מבלעדי אישך דמשמע טפי כל אדם חוץ מבעלה ויש לומר דבעי למילף אפילו מקטן שאינו איש והתם כתיב ויתן איש בך את שכבתו אבל הכא טומאה תחת אישך כל מידי דהויא טמאה לגביה משמע אפילו קטן כדבעי התוספות למימר לקמן:
ונקה האיש מעון ואם תאמר לוקמה כגון שבא עליה בשוגג וכולי דהא כי מוקי לה ע"י גילגול לאו מנוקה מעון הוא וכולי לשון התוספות ואין לומר כיון דמהאי סתירה מנוקה מעון יכול הוא לגלגל אף עון שאיפשר שאינו מנוקה ממנו ע"י גילגול אף על גב מלחודה לא מצי להשקותה עליו ליתא דאת"ל דנטמאת באירוסין כיון דלא בדקי לה מיא אמאי מתנה עמה ומיהו קשה דנ"מ לענין ממון דמצי לגלגל עליה שמא תאמר איני שותה ושוברת כתובתה ויוצאת כדאמרינן גבי מודה במקצת דאורייתא האי בכוליה בעי דנכפרה וכולי אמר רחמנא רמי שבועה עליה כי היכי דנפרוש וכתב כיון דלא בדקי לה מיא נמצאת מוציא לעז על מי המרים איפשר דמודע לה כהן ויש לומר דלאלה ולשבועה כתיב והכא דאין אלה אין שבועה ואם תאמר שאני הכא דכיון דקנא לה ונסתרה בפני עדים פושע הוא שהיה לידע כדאמר בהוריות גבי הורו ב"ד וחזרו בהן ואח"כ עשה על פיהם חייב שהיה לו לידע שחזרו ב"ד כל שכן זה שקנא לה וראה רגלים לדבר אבל התם המגלגל לה על דבר שאי איפשר לו לידע כלל דאנוס הוא ויש לומר דאכתי לוקמה כשהיה במדינ' הים בשנסתר' הלכה לה אחריו דלא היה לו לידע כדאמרינן בהוריו' שהיושב בביתו יש לו לידע אבל הלך למדינת הים פטור:
הכי גריס רש"י אלא לאו ע"י גילגול וכולי והקשו עליו בתוספות דהא בשמעתין נמי ע"כ סמך אהך שנויא וכולי והול"ל מבלעדי אישך וכולי ואם תאמר לעולם דלא ס"ל לסתמא דשמעתין בההוא שנויא ומיהו כל היכא דמצי לאיתויי קרא דלא מצי למדחי אפילו בשנויא דחיקא מייתי ויש לומר דכך הם דבריהם דע"כ אם לאו הך שנויא הך דרשא דתחת אישך למעט ארוס' לא אצטריך דתפוק לי' שלא קדמה שכיבת בעל לבועל והך קרא דמבלעדי אישך הו"ל לאיתויי אלא ודאי דהאי תחת אישך למעט ארוסה אתיא משום דמשכחת לה כשבא עליה ארוס' והא דכתבו התוספות דהא דלא מפיק עולא גלגול מאיש אחר דשאני קרקע דלא שייך ביה שבועה כלל קשה אם כן מארוסה ונשואה נמי לא תדוק שהרי איפשר לבא היא עצמה לידי שבועה לאחר זמן כשתנש' כדאמרי' בעלמא גבי קטן דבא לכלל חיוב לאחר זמן תאמר בקרקע שאין בו דין שבועה כלל יש לומר דלא חלקו התוספות באיש אחר משום דשייך ביה שבועה אם קנא לה לומר דמ"ה יש בו דין שבועה קרינן ליה דאכתי לא קנא לה עכשיו ושוב אינה ראויה לשתות למפרע אלא על קינוי דמכאן ולהבא אלא כך פי' דבריה' דנהי דמגלגל טענת ברי היה נשבע השתא דטעין מספק מגלגל אבל קרקע דבטענת ברי אין בו דין שבועה. כיצד ישבע על ידי גלגול והיינו דכתבו גבי סוטה דבאיש אחר אם היה מקנא לה שהיה יכול לטעון בטענה ברי משום דרגלים לדבר לכך בטענת ספק מגלגלים ומייתי מארוסה שאף בטענת ברי אינה שותה מכל מקום על ידי גלגול מתנה עמה:
ומה סוטה שלא נתנה ליתבע בעד א' פרש"י דילפי' דבר דבר מממון ואם תאמר וממקום שבאת דממון גופיה נתן להתבע עפ"י עד אחד ומוקמי' כי מצא בה ערות דבר לענין איסור טומאה ודאית אבל לתביעת שבועה אף היא תשבע עפ"י ע"א וכי תימא והלא עשאה הכתו' לספק כודאי ונמצאת אוסרה על פי אחד מכל מקום אין איסורה איסור עולם ויש לה היתר ע"י שבועה שתשתה ודמי לשבועה דעד אחד בממון דכי לא נשבע מחתינן לנכסיה ונפרעין ממנו וכן אמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם וי"ל דנפקא לן מדדרשי' בריש סוטה בה ולא בקינוי בה ולא בסתירה דגבי טומאה דלאחר סתירה וקינוי כתיב ועד אין בה דאפילו עד אחד נאמן וכתיב בה מיעוט' ואם תאמר היכי קתני במתני' בפ' מי שקנא נאמר כאן דבר וכו' ולמה לי הך ג"ש וי"ל דאי לאו ג"ש הוה מוקמי' מיעוטא דבה לומר בה בעי' עד אחד להפסידה כתובה אבל בסתירה אפילו על פי עצמו מצי משקה כר' אליעזר דלהשביעה הוא עצמו משביעה ולא דרשינן מיעוטא לומר דלבעי שנים דמדינא עד אחד נאמן באיסורין כדנפקא ליה בהמדיר מוספרה לה לעצמה וכדאמרי' בכמ' דוכתי אבל השתא דילפינן דבר דבר מממון דלענין טומאה ודאית לא מתסר' על בעלה בפחות משנים השתא לא מוקמי' מיעוטא דבה ולא בסתירה אלא לומר הא סתירה בשנים כיון שמחמת דין נאסרת מספק: