חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף יח
ודלמא ישראל מומר שאני כתב הרא"ש מכאן פוסקין דישראל מומר ירש את אביו וא"ת אע"ג דעשו לא ירש מאביו אלא לבניו הוריש ול"נ דעשו מאביו ירש דהר שעיר נתן לאברהם בין הבתרים דכתי' ואת הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני ואמרי' בח"ה יהודה אומר הרי אומר שעיר עמון ומואב והיינו ארץ עשו דעתיד הקב"ה להחזיר לנו דכתיב בהר שעיר כי לא אתן לך מארצם ירושה עד מדרך כף רגל ודרשי' עד שידרוס רגליו של משיח וע"כ כי אמרי' הכא ודילמא ישראל מומר שאני אעשו בן אברהם קאמר שהיה ישראל ובן ברית אלא שפקר אבל זרעו עכו"ם גמורים חשיבי ותדע דבפ' ד' נדרים במתני' דקונם שאיני נהנה לזרע אברהם מפיק עשי דכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק אבל בישראל מומר ודאי דהוי כישראל אע"פ שחטא ישראל הוא וי"ל דזרעו של עשו לא מקרי זרע כלל אע"פ שעשו עצמו קרוי ישראל מומר כיון שנשא עכו"ם עובד' ע"ז כדכתי' ותהיין מורת רוח ובנך הבא מן העכו"ם אינו קרוי בנך כדאמרי' בפ' האומר ומאותו זמן נמי שייך גירות כיון דשייך בהא שם גרים כדכתי' ואת הנפש אשר עשו ולא היו נושאין נשים אלא א"כ היו מגיירין אותם תחילה:
ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה וא"ת ובלא מתני' תיקשי דקרא בהדיא כתי' כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים ועוד לישנא ורמינהי משמע דקשיין אהדדי וע"כ אמה יוצאה בשנים ובמיתת האדון נמי בהדי' כתי' כדתני' לעיל מואף לאמתך תעשה כן וי"ל דידע גמרא דמשום יעוד הוא דקתני יש בעברי' מה שאין בעברי דעברי' אפשר שיעדה ובטיל הלכתא מינה אלא מתני' קשיא ליה היכי קתני יתירה עליו משמע דכל הני יש לה כמו העבד ויתירה עליו הא לא חשיבי הני לגבי אמה ומשני בשיעדה ויש ויש קתני שדרך התנא לשנות מעלות שיש בזה מה שאין בזה ואח"כ חוזר ושונה מה שיש באחר יתר על הראשון דיש בעברי הני יציאו' דלגבי אמה איפשר דבטילי ביעוד ויש באמה כל הני בשלא יעדה ועוד אף בסמנין ומדקתני בסמנין ידעי' דבשלא יעדה קאמר אבל מתני' לא קתני מעלו' ובל' ייעוד שייכי:
כשיעדה וא"ת ליתני נמי גרעון כסף דליתיה ביעוד וי"ל דלא תני לה כיון דאיתי' באמה ואי משום דיעוד מפיק מדי גרעון גרעון נמי מפיק מדי יעוד שאם קדמ' ונתנה לו גרעו' בע"כ יוצא' ולא דמי לשנים ויובל ומיתת האדון דקודם שיגיע הזמן יכול להקדים ולייעד שלא תצא בה ובמיתה תשאר זקוקה לאחיו וי"מ דגרעון פשיטא ליה דבטיל ביעוד דקרא כתי' אשר לא יעדה והפדה והנך מיהא אצטריכא דס"ד לא לבטלו הלכתא מינה:
מכלל דע"ע נמכר ונשנה וא"ת דומיא דעבריה קתני דאינה נמכרת בגניבתה דדוקא בגנב גזירת הכתוב שלא ימכר פעם שניה ע"י ב"ד משום גניבה אבל מוכר עצמו ומכר ושנה אע"ג דדמיא ליה שנמכרת בע"כ מ"מ לאו בגניבה נמכרת וי"ל דלישנא דנקט יש בעברי מה שאין בעבריה ולא קתני יש בע"ע מה שאין באמה מוכח דהקישא קאי דאתקש עברי לעבריה ואעפ"י כן לא לכל מילי שוין והיקשא במכרוהו ב"ד כתי' דכתיב כי ימכר ודרשי' ע"י ב"ד:
בגניבתו כיון שנמכר פעם א' פרש"י קס"ד ונמכר בגנבתו משמע ליה ונמכר פעם א' ולא שתי מכירות והלשון תמוה דבמסקנא נמי הכי הוא נמכר פעם אחת הוא אלא דמפרשינן דקרא לא מיירי אלא בגניבה אחת או באדם אחד אבל בשתים לא מיעט רחמנא וממילא נמכר וחוזר ונמכר וי"ל דלפי המסקנא לא דוק' מונמכר דמשמע פעם א' דאי לא כתי' אלא ונמכר לחודא לא משמע פעם אחת אדרבא נמכר והולך משמע כדכתבו התוס' ועוד דלישנא דברייתא משמע דמבגניבתו דייק דהכי קתני בגניבתו משנמכר וכו' אלא הכי דייקי' מדכתי' ונמכר בגניבתו משמע מכירתו בעד גניבתו אפי' היה מרובה דחידוש הוא שחידשה תורה בגנב וה"ק ואם אין לו מה לשלם תהא מכירתו תשלומי גניבתו ומיירי בגניבה אחת או באדם אפילו בכמה גניבות ומיהו מעיקרא לא ס"ד דמקשה הכי דא"כ אפילו תימא לס"ד דגניבתו טובא וכאלו כתי' בגנבותיו אכתי הגע עצמך שלאחר שנמכר חזר וגנב או משיצא בן חורין מי ממעט מקרא דונמכר בגניבתו שהתור' אמרה מכירה בעד כמה גניבות מכמה אנשים ויחלוקו ביניהם לפי חשבון אבל לאחר שנמכר כבר על גניבתו אם חוזר וגנב חוזר ונמכר עליה א"כ מצינו בעבד שחוזר ונמכר מה שאין באמה לכך הוצרך רש"י לפ' דס"ד דמקשה דונמכר לחודא פעם אחת משמע וה"ק משום גניבה אינו נמכר אלא פעם אחת כל ימי חייו ולהכי דייק בברייתא בגניבתו כיון שנמכר פעם א' לומר דדוקא גניבה אבל רצה למכור עצמו נמכר כמה פעמים ואה"נ דגמרא הוא מצי לשנויי בשגנב לאחר שנמכר אלא עדיפא מינה קמ"ל דאפילו על גניבה שגנב תחילה לאדם אחר חוזר ונמכר:
כאן בגניבה אחת פרש"י והא דקתני ונמכר ונשנה בשתי גניבות ואפילו לא עמד בדין עד שיגנוב שתיהן ובסמוך פי' אחר שעמד בדין בבת אחת ולכך הוצרך לפ' תחילה בשתי גניבות בחד העמדה דאי בשתי העמדות היינו שני בני אדם דאמ' אביי אך תימא מי דחקו בכך ולא פי' כפשטא דשמעתא דבאדם אפילו בכמה העמדות דומיא דשני בני אדם ונר' דמשמע ליה דכיון לגניבתו טובא משמע והו"ל כאילו כתוב בגניבותיו אין לחלק בין אחד לשני בני אדם דתיו המורה על היחיד אגזלן קאי ולא אנגזל דהכי משמע ואם אין לו ונמכר בעד כל גניבתו שגנב אלא הכי דייק בגניבותיו אותם שהעמידוהו עליהן בדין לאפוקי אם לאחר מכאן חזרו והעמידו על גניבה אחרת אפילו לאותו אדם מדלא כתי' ונמכר בגניבה או בגניבות אלא בגניבתו משמע אותן שהעמידוהו בדין עליהם ונגמר דיני לימכר עליהם עוד כתב רש"י וה"ה אם גנב ונמכר וחזר וגנב וכו' וק' דטפי הול"ל אם עמד בדין פעם אחרת ונר' דלא בא לומר דה"ה דמצי לפלוגי באדם אחד מדלא כת' ה"ה באדם אחר אלא בא להוכיח דע"כ לא משמע לך ונמכר מכירה אחת דוקא כסברת המקשה דא"כ אף משיצא חפשי וגנב לא ימכור והא לא משמע מלישנא דברייתא דדייק בגניבתו משנמכר וכו' אלא ע"כ טובא משמע והיינו בתר העמד' ואי קשיא דבס"פ היה מביא אמרי' דאין האשה שותה ושונה ובשני אנשי' ושני בועלין כ"ע ל"פ רשותה ושונה ובאיש אחד ובועל א' כ"ע ל"פ דאינ' שותה ושונה אבל באיש אחד ושני בועלין פליגי התם ת"ק ור' יהוד' ורבנן בתראי והתם בת' זאת דמשמע מיעוט' אלמא מפלגי' בין אדם אחד לשני אנשי' מסברא אע"ג דלא גלי לן קרא וכאן לא שני ליה לרש"י בין אדם אחד לשנים כשהן שתי העמדות וי"ל דהכא מעני מענייניה דקרא במכירה אפשר שימכר על כמה גניבות של כמה אנשי' ויחלקו ביניהם לכך אין לחלק אלא בהעמדת ב"ד וגם על פי' התוס' אין להקשות דהכא דהוי אפכא מהתם באיש אחד אינה חוזרת ישותה בשני אנשים חוזרי' והכא באיש א' חוזר ונמכר ובשנים אינו נמכר ונשנ' דהכא מענייניה דקרא דונמכר משמע חוזר ונמכר דאדם א' דייקי' הא בשני בני אדם אינו חוזר ונמכר אבל התם משמע דאינה שונה דייק' הא בשני אנשים שונה:
ובתוס' הקשו על דברי רש"י דאתיא דלא כמאן דלא כרבנן ולא כר' אליעזר וי"ל דלפי מאי דמסיק בחד העמדה א"ש כרבנן דה"ק משנמכר על גניבה אחת כמה פעמים שוב אינו נמכר בהך אחריתי באותה העמדה ולישנא דמשנמכר פעם א' נקט כששוה כנגד גניבתו ואשמועי' דאינו נמכר פעם אחרת על גניבה שבאותה העמדה אך לרבא קשה ועדיפא מינה פריך ליה אביי ועוד נר' דלא מסתבר כלל טעמא לר' אליעזר דאם היה גניבה יתר על ממכרו אינו נמכר לגמרי דא"כ לא מצינו עבד נמכר בגניבה כלל דאי איפשר לצמצם שיהא גנבו כנגד ממכרו ולעולם יגנוב פחות כל שהו או יתר כל שהו ואי תימא אין אחריות עבדים עלינו כדאמר ר' עקיבא בפ"ב דזבים אין אחריות זבין עליכם מ"מ תימה גדול הוא אם ירצה נגזל למחול למה לא ימכר הרי עכשיו ממכרו כנגד גניבתו ואין לדמותו כלל לההיא דמי שהיה נשוי אם אמרו יתומים הרי אנו מעלין מותר דינר אין שומעין להם דהתם כיון דבשעת מיתה לא היה שם מותר ומעקרא נחלה דאורייתא כבר זכו בהם יורשין אלא נר' דאף ר' אליעזר לא אמרה אלא שאם ירצה נגזל להתרצות דממכרו כנגד גנבו נמכר ושוב לא יתבענו המותר ואם לאו שהוא יושב ומצפ' שלמחר יעשיר ויגבה ממנו אינו נמכר אלא ישאר החוב עליו והשתא מתוקמא דרבה כר' אליעזר שאם ימחול לו את השאר נמכר פעם אחת:
ור"י ז"ל פ' כאן בגנבה אחת נמכר וחוזר ונמכר ולשון הברייתא ק' דקתני בגניבתו משנמכר פעם ב' והיינו בגניבות והא קרא לא מיירי אלא בגניבה אחת וגם מ"ש ופריך בגניבתו טובא משמע לא היו צריכין לפרש דכי היכי דמתפרשא לשיטת רש"י מתפרשא נמי לדידהו אלא הא דקתני בגניבתו משנמכר פעם א' וכו' היינו מדיוקא דבגניבתו דמ"ש הא בשתי גניבות אינו חוזר ונמכר והא דלא קתני בגניבה א' נמכר כפשטא דקרא משום דעיקר קרא לא אתא אלא אדיוקא דאי לנמכר וחוזר ונמכר לשתוק מיניה דמהיכי תיתי דאינו נמכר ולכך הוקשה להם כי פריך טובא משמע אם לומר שבכל ענין יהא נמכר והולך לשתוק מיניה לכך פי' היכי דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו נמכר והולך וקרא אתא לדיוקא הא באדם אחר אינו נמכר כדמסי' בסמוך ומצאתי בירושלמי דסוטה בס"ש היה נוטל בגניבה אינו נמכר ונשנה ואין לו עליו דמי' מעתה בגניבה אחר אבל בשתי גניבות נמכר ונשנה והוא כשיטת רש"י ז"ל דבגניב' אחת אינו נמכר ונשנה אלא דהתם ס"ל כרבה דהכא דבעי ר' ירמיה גנב משל שותפות מה את עביד לה בגניבה אחת וכו' היה גונב ומוציא בלילה נימא אם ידעו בעלים בנתים גניבות הם ואם לאו גניב' אחת:
סבר רבה למימר בע"כ דאדון וא"ת ומ"ש עברי דלא וכ"ת דהדר ומזבין נפשיה א"כ היכי אמרי' לאביי אי הכי משמע דלרבה ניחא וי"ל דלרבה באמה דוקא. הוא דכייפי לאדון שיכתוב שטר על האב משום דבת לא מכרה עצמה ומה יכולה לעשות היא אבל ע"ע שמכר עצמו היכי נימא ליה לאדון שיפקיע ממונו ויקח לו חרש:
אי הכי ע"ע נמי וא"ת שאני אב דמעות מכירת' שנטל הוא דכייפי' ליה שיחזיר אבל בני משפחה שלא מכרה למה נכוף אותו ועו"ק נימא עבד נמי אם יש לו נכוף אותו שיפד' עצמו משום פגם משפחה ומה בין עברי לעבריה וי"ל דפשיטא ליה שלעול' לא נכוף את האב על כסף מכירתה אלא היכי דאמיד כייפי' ליה טפי משאר בני משפחה משום פגם כדאמרינן בפ' נערה גבי מזון בניו דאי אמיד כפינן ליה בע"כ כי הא דרבא כייפא לרב נתן בר אמי וכו' דאל"כ תקשי עבד נמי יכפו אותו אלא ודאי דאזכות שזכתה תורה לאב בבתו וזכות מוכר בעצמו לא כייפ' אלא אי אמיד כי היכי דכייפי' לבני משפחה דהוא קודם להם ולפ' התוס' קשה לישני בע"כ דאב כפרש"י ואתיא ככ"ע ועוד כיון דבעל כרחו קאי אאב מנ"ל דכייפי' אבני משפחה נימא כשנתרצו בני משפחה לפדותה פודין אותה בע"כ של אב ועוד ניחוש דכל אדם אזיל ומזבין נפשיה בתחילה כדי שיפדוהו בני משפחה ומיהו הא לא קשה דפעם א' יש לפדותו כי הא דאמר' בסוף השולח המוכ' את עצמו ואת בניו לעכו"ם אין פודים אותם ואמ' רב אדי והוא שמכר ושנה ושלש.