חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
פרק האשה · דף יח
יש בעברי מה שאין בעבריה וכולי הקשה הריטב"א ז"ל ואמאי לא קתני שא"ה אינה נרצעת ותירץ דהא פשיטא ליה דבעבד גופיה מעטיה קרא העבד ולא אמה עבריה ותו דאפילו בעבד עברי כל היכא דלא מצי למימר אהבתי וכו' אינו נרצע ותימא מי לא כתיבי בהדיא וקתני ומ"ש עוד דלא מצי למימר אהבתי תמה עצמך למה לי מיעוט דהעבד אלא כיון דהקיש עברי לעבריה סלקא דעתיה דתרצע אע"ג דלא אמרה אהבתי ונ"ל דלא קתני אלא יציאות שבה דומיא דיציאות בעבד עברי שהם בטלות ע"י יעוד ויש בה יציאות אחרות כגון סימנין ופדיה בעל כרחו מה שאין כן בעבד. והא דקתני ואינה נמכרת ונשנה בדין הוא דלא לתני ליה דהאי לא שייך באמה כלל אלא בדינין דבין אשה לאיש דקתני בפרק היה נוטל דאם כן הוה ליה למתני נמי דאשה אינה נמכרת בגנבתה אלא לא תני לה אלא דיהיב טעמא למפדין אותה בעל כרחה דהואיל ואינה נמכרת ונשאת מפדין אותה בעל כרחה של אב ולא חיישינן דהדר אזיל ומזבין לה כדאמרי' לקמן:
דעבד עברי נמכר ונשנה הקשה הריטב"א ז"ל ולישני ליה דמתניתא דהכא דמוכר עצמו שנמכר ונשנה ותירץ דמשמע לן מדקתני מה שאין כן בעברי שאינו נוהג בשום עברי שאפי' מכרוהו בית דין נמכר ונשנה ומשמע דלא סבירא ליה ז"ל הא דכתב הרמב"ן ז"ל בפי' החומש דאינה מוכרת את עצמה והכי משמע בפרק איזהי נשך דתניא אין הגר נקנה בעבד. עברי ואין אשה וגר קונין עבד עברי ומפרש טעמא דאשה לאו אורח ארעא גר נמי גמירי דמקני קני דלא מקני לא קני ומדלא יהיב באשה נמי טעמא דגר דהא לא מקניא נפשה בעבד עברי הילכך לא קניא אלמא נמכרת היא עצמה דאילו משום שאביה מוכרה ההיא בקטנה היא שהיתה ברשות אביה והשתא דגדולה ואשתני גופה לאו בת מקניא היא ולפי זה אשה נמי נמכרת ונשאת ומיהו בברייתא דמכילתא משמע דאינה מוכרת עצמה וכן מוכח בתוספתא דסוטה שהביאו התוספות בסוף פרק היה נוטל:
ויש לפרש כאן דמדקתני עברי ועבריה ולא קתני עבד ואמה משמע דמשום דאתקשו עברי ועבריה בקרא דכי ימכר) לא) קתני יש בעברי מה שאין בעבריה וכולי והאי דאתקש לעבריה במכרוהו בית דין מיירי ועוד י"ל דאי אמוכר עצמו קאי היכי קאמר שאינה נמכרת ונשאת משמע והא אותה שלא נמכרת ע"י אביה נמכרת עצמה והא ליתא דאין מכירת עצמה באשה כלל:
ע"ע נמי נכפינהו לבני משפחה כתב הריטב"א ז"ל ואם תאמר והא קי"ל נמכר לישראל אינו נגאל ע"י קרובים ואיכא למימר דכייפי להו למיתן כספא לדיליה ופריק נפשיה ועוד פירש דברים כפשטן דה"ק א"ה עבד עברי נכפינהו לבני משפחה כשא' מהם מוכר עצמו דלפרוק נפשיה וק' שהלשון לא משמע כן דמאי קאמר נכפינהו לבני משפחה הא בעבד עברי מיירי הול"ל עבד עברי נמי נכפיה לדידיה דנפרוק נפשיה ונראה דמשמע ליה לרב ז"ל דהא דאמרינן שאינו נגאל באלה היינו כשאין הקרובים רשאי' לגאול ומנ"ל הא דילמא מי שאין דינו לגאל באלה קאמר שאין הקרובים חייבים לפדותו מן הדין דלא חייבה תורה אלא בנמכר לעכו"ם שלא יטמע בין העכו"ם אבל בישראל אם רצו פודין לא רצו אין חייבים והשתא משום פגם משפחה כופין אותם והא דקאמר התם שאינו נגאל באלה היינו מדין תורה ואפילו מתקנתא אם רצו כל בני משפחה ולא מיחו על פגמן כבודן מחול ועוד אפילו תימא דמצי אדון מעכב כיון דאין בו דין גאולת קרובים מכל מקום הכא מתקנתא משום פגם משפחה כייפי' ליה לרבו דהא במוכר קברו אמרינן בפי' באין בני משפח' וקוברין אותו משו' פגם משפחה עבד נמי לא שנא ואם תאמר מאחר דפליגי תנאי בנמכר לעכו"ם דר' עקיבא סבר בקרובים לשעבוד בשאר כל אדם לשחרור דאי אמרת קרובים לשחרור אזל ומזבן נפשיה ור' יוסי הגלילי ס' אחרים לשעבוד דאי אמרת לשחרור ממנעי ולא פרקי ליה ורבי אמר הכל לשחרור לר"ע נכפינהו לקרובים לפדותו לשעבוד וליכא למיחש דאזיל והדר ומזבין לה ולר"ע נמי כיון דמשכחת לה גאולה לשעבוד כיון דתקנתא היא משום פגם משפחה ואיכא למיחש דאזיל ומזבין נפשי' מצו למגאל לשעבוד דלא להדר' ונזבן וכ"ת הא נמי איכא פגם משפחה יפדוהו לשחרור ולא ישתעבדו בו אלא ימחו באב כשבא למכרה ואם מכר לשקלו מלוקח דשעבודייהו קדים ויש לומר דדוקא הלוקח מיד עכו"ם הוא דמצי ליקח לשעבוד דמכחו של עכו"ם אתי אבל נמכר לישראל כיון שאין דינו של ישראל למכרו כדכתיב באמה לעם נכרי לא ימשול למכרה ואמרינן במכילתא לא האב ולא האדון וכתיב לא ימכרו ממכרת עבד כיון שאין דינן של קרובים לגאול מידו אף אם רצה לא מצי לאקנויי להו קנין הגוף שהיה לו בו: