אור ברסלב

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

פרק האשה · דף ג:

דף ג.

ואין דבר אחר כורתה ואם תאמר תהא אמה העבריה יוצאה בחליצה מקל וחומ' ויש לומר דנעשה יוכיח מאשה ומשפחה כנענית לשון התוספו' ותימה הוא דכי עבדי יוכיח מתרי אמרינן לה הרי זה בתרי זה נמצ' שאין הפרכות גורמים הדין אלא הצד שוה גורם הדין כמו שאמרו התוספות בריש קמא ואי שפחה כנענית הוה כתיבה בהדיא דלא נפקא בחליצה הוה ניחא קצת דעבדינן בנין אב מאשה ומשפחה כנענית ואתיא מביניא אף על גב דאיכא למילף שיוצ' בחליצ' מיבמה ואתיא בקל וחומר אבל שפח'. כנעני' לא דמי והיא גופ' בקל וחומר הוה מייתינן לה שתצא בחליצה ועל כן לא גרם לה שלא תצא אלא מה שאינה יוצאת במיתת האדון והיאך אפשר לומר שאין טעם זה גורם שאילו לא היה טעם זה גורם במה שהיא יוצאת במיתת הבעל הוה אתיא שפחה כנענית מקל וחומר א"כ אמאי לא דרשינן ק"ו הכי ומה יבמה שאינה יוצאה בכסף יוצאה בחליצה אמה שיוצאה בכסף אינו דין שיוצאה בחליצה ושתוכיח שפחה כנענית שאף היא היתה באה בהך ק"ו גופ' אי לאו דאיכא למפרך מה ליבמה שכן יוצאה במית' היבם ואי אמרת שאין זה גורם א"כ היא גופה נמי תיתי בק"ו וצל"ע ואולי י"ל דפרכי' אסוף דינ' דמהיכ' בעית לומר שתצא בחליצה משום דיוצאה ה בגט לא אם מצינו שיוצא' בגט שכן מוציא באשה ובשפחה כנענית תאמר שתצא בחליצה שאני מוציאה באלי אלא דיבמה וכי עבדת ק"ו מכסף אמרי' לה אם יוצאה בכסף שכן מוציא בשפחה כנענית ובעבד עברי תאמר בחליצה שאינה מוציאה באלה דעבד עברי נמי לא אתי בק"ו מיבמה שאינו יוצא במיתת האדון ואע"ג דעיקר דינה מיבמה ילפינן מ"מ מכח גט וכסף עביד ק"ו ופרכי' להו דכה"ג אמרינן לענין דיו בס"פ כיצ' הרגל דאע"ג דא"ר טרפון אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל אמרו לו דיו אסוף דינא ושמא ז"ש התוספות יוכיח מדתרווייהו כלו' דאע"ג דכל חד וחד אית לית פירכ' מ"מ תרווייהו מצטרפי לומר שיפה כחו של גט ולא נהיר' דלא אשכחן פירכא אסוף דינא אלא מעלמא כגון יוכי' אעפ"י שמצאנו בפ' כל הבשר מה לפרי עם פרי שכן שני גופין כבר תמה הר"ן ז"ל שם ולאו זה חדש הוא ולא מצינו כיוצא בה ועוד קשה מאמה מה לאשה ושפחה שכן אינן יוצאין ביובל ובשנים ובסימכין כמו שאמה יוצא' ונעביד ק"ו מהנך ומה יבמה שאינה יוצאה באלה יוצאה בחליצ' אמה שיוצאת באלי וכו' ומיהו י"ל דהנך לא חשיב להו קולא וחומר' משום דהוו דבר שזמנן קבוע דמעיקרא אין עבד עברי ולא אמה נקנין אלא עד היובל או עד שש ואמה עד שתבי' סימנין דהכי כתיב קרא כשכיר כתוש' יהיה עמך עד שנת היובל יהיה עמך וכשפודין מחש' כמה שנים נשארו לו מהששה או מהיובל וגורע לפי חשבון וכן אמ' העברי' מחשב כמה שנים נשארו לה לימי נערות וגורע לה לפי חשבון לפי שאינה מכורה אלא עד אותו זמן הילכך לא שייך לומר יוצאין דמי הכניסן שיצאו מעיקרא לא מקנו אלא להכי כדכתיב לא ימכרו ממכרת עבד וכתיב בשדות במספר שנים אחר היובל לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים משום דגזרת מלך הוא שאין קנין בגוף הישראל ולא בשדה ארץ ישראל אלא עד הזמן ולא חשיב אלא כסף וגט ומיתת האדון דלא קבע להו זמן ופעמים מקדימין ומפקיעין מידי שעבוד:

ואימא ה"מ קטנה וכו' הא אמרינן בפרק נערה שמעשה הבת לאב מדזכי לה רחמנא לממסרה לחופה וכו' ומאי ראיה וכו' לשון התוס' וקשה דלא קשיא מידי דהתם מיירי לפי המסקנא דהכא דנפקא לן מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר אבל בשמעתין מעיקרא בעי לאוקומי קרא דאת בתי בקטנה דתפסת מועט הוא ואף על גב דלענין קדושין לא איצטרך דמדיכול ליעדה ילפינן כדכתבו התוס' איצטרך לענין שיהא הכסף שלו ולפי המסקנא ביציאה דכוותה קממעט לקטנה לא אצטרי' וע"כ לא אתיא אלא לנערה שיהא יכול לקדשה ולהכניסה לחופה ועוד זה שתירצו התוס' נהי דלענין קידושין וכו' אבל החופה אי אפשר לפרש בקטנות שא"כ דינה בחנק קש' וכיון דאמרת כל נתינות במשמ' אמאי לא תולה נתינ' דחופה אשאר נתינות דבנערה מיירי כפשטיה דקרא דבקטנה לא מתוקמא חופה ולמה נאמר דקרא לצדדין מיירי ושמא רוצה לתרץ מה שתרצתי למעלה דהכא בשמעתין דהוה ס"ד לומר דמיירי בקטנה אין בכלל אלא נתינות דשייכי בקטנה אבל חופה דלא שייכא לית לן שיהא אביה זכאי להכניס' אלא היא מכנסת את עצמה נאחר שהביאה סימנים אבל בתר דאסיקנא דיציאה דכוותה וכו' תו לא אפש' למדרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה דלהא לא אצטריך אלא נתתי השתא קאמר וכל נתינות במשמ' וחופה בכלל אך לשון התוס' לא משמע כן:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה