אור ברסלב

חידושי המהריט על קידושין· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]

פרק האשה · דף ג.

דף ב:

מה ירק דרכו לגדל על כל מים וכו' כתבו התי' והק' מה גורן ויקב כו' ואזלי בתר שנה שעברה לענין שביעית פירוש דהא דקתני ומתעשרי' לשנה שעברה לענין שביעית קאמר דמשום דאזלינן בתר שנה שעברה הן מתעשרין דאי אזלי בתר השתא היו פטורין מן המעשר כדין פירות שביעי' אלא דאזלי' בתר חנטן והואיל וחנטו בששית מתעשרין דהא לאו אפקעתא דמילתא הוא כדאמר' בפ"ק דר"ה ואפילו למ"ד התם שכל שיד הכל ממשמשין בה פטור מטעם הפקר מ"מ אם היה אילן שמור בתוך חצירו ודאי מחייב במעשרו' וכן מוכח מדברי רש"י ז"ל שם יצאו ירקות וכו' ומתעשרין לשנה הבאה כלו' אזלי' בתר שנה הבאה אם שביעי' היא פטורים מן המעשר:

דאפקעתא דמילת' היא ואם של שביעית שיצאו למוצאי שביעית חייבים במעשר:

תו כתבו ומ"מ לענין מעשר שהוא מדרבנן תקינו חכמי' אחר לקיטתו לכאורה משמע דאכתי ק' היאך חלקוהו מדין שאר אילנות כיון דלענין רבעי לא חלקתו תורה אלא דהשתא לאו משום שחכמי' השווהו לירק מטעם דדמי ליה דגדל על כל המים דאדרב' דמי טפי לשאר אילנות בכמה מילי אלא שעיקר תקנ' שתקנו חכמים מעשר דאילנו' ובירק תקנו שכל שגדל על מי גשמי' יתעשר לשנה שעברה דהא לשנה הבאה גשמים פוסקין כדאמר בפ"ק דר"ה דלהכי קדמו ט"ו בשבט ר"ה לאילן לפי שפסקו רוב גשמי שנה וכל שגדל על כל מים מתעשר לשנה ה הבאה דלא בזמן גשמים תליא מילתא לפיכך אמרו דאתרוג וירק מתעשרין הם לשנה הבא' תו כתבו התו' וא"ת אמאי לא חשיב ששוה לירק בב' דרכי' כגון לענין פאה ומשמע שכבר הוא מתורץ במה שתירצו התוספות לענין כלאים ודוחק י"ל דלעיל לא תירצו לענין כלאים דלא תנא אלא מילי דאזלינן בת' לקיטה או חנטה אלא דמשום דבעי למתני דרך אחד לענין מעשר לאשמועינן דאורחיה דאתרוג כירק ולעיל כתבו התוספו' דלא שייך למתני דרך בדבר אחד אלא בענין זה לפי שהוא חלוק לענין לקיט' וחנטה הילכך לא מצי למתני אלא דברי' שחלוקי' לענין זה אבל השתא הוקשה להם ולתני ב' דרכים דבשנים שייך שפיר למתני דרכים ואגב אורחיה שמעינן דאורחיה דאתרוג כירק מדתני דרכים והשתא ליתני נמי כלאים אף על גב דלא הוו מענין זה דחנטה ולקיטה כי היכי דקתני גבי אשה נקנית בג' דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים אך נר' שהתוס' היה להם להקשו' קושיא זו דכלאים למעלה גבי שוה לאילן ומה שייכא הכא גבי שוה לירק ועוד זה שתירצו דלא חשיב וכו' הוא הפך מדברי רש"י שפיר' בערלה ורבעי שנוהג בו ועוד דגבי ערלה ורבעי לא שייך לומר בהו אזלי' בתר חנטה דפשיט' דכל שאסורי' משום ערלה היאך יחזור ויותר דקדושה שבהן להיכן הלכה וכל שחנט בזמן איסורו תיכף נאסר ואין לו עוד היתר משא"כ בירק והול"ל ולא כדברי רש"י לכך נר' דאי אמרת בשלמא דשביעית לא היתה נוהגת בירק לא היה קשיא לן מכלאים דלא חשיב הכא אלא מילי דליתנהו כלל בירק ובכלאים איתנהו אלא שחלוקין לענין כלאי הכרם אך השת' דמהדר ר"י ז"ל לומר דשביעי' נוהג' בירקות מן התורה ונקט לשביעי' שחלוק לענין חנטה ולקיטה לתני כלאי' שחלוק לענין כלאי הכרם ותי' דבדין הוא דלא ליתני אלא מלתא דליתי' כלל בירק דומיא דערלה ורבעי והא דתני שביעית לפי שהדבר שחלוק בו בשביעית הוי איפכא לענין מעשר והשתא ה"ק אמאי לא חשי' פאה דליתי' כלל בירק כדקתני ערלה ורבעי:

לא לחיה ולא לבהמה הק' הר' אליעזר למ"ד ברי' בפני עצמה וכו' וי"ל דאתיא כמ"ד כוי זה הבא מן התייש וכו' לשון התוס' ותימה הוא שהרי הם לא הקשו אלא למ"ד בריה ונר' דמעיקרא הוה ס"ל לתוס' הך מתני' לא מתוקמא אלא כמ"ד בריה דלמ"ד הבא מן התיש ומן הצביה לאו ספיקא הוי אלא יש בו צד חיה וצד בהמה ולא שייך לומר יש בו דרכי' שוה לחי' דלאו משום דשוה הוא אלא שחלבה אסור משום צד בהמה שבה וטעון כסוי משום צד חיה שבה ועוד דמסיי' מתני' התם שאין חייבים על חלבו ואם שחטו בי"ט אין מכסין את דמו אלמא משום ספיקא הוא להכי כתבו התוספ' פי' משום דמספקא לן אי מין חיה או מין בהמה כלומר דכלה מתני' מוכח דמטעם ספיקא הוא ולא מתוקמא אלא כמ"ד בריה ולא הכריעו בה חכמים אם כן היכי מתוקמא לענין הרבעה תפוק לי' שאין מרביעי ב' מיני' ותי' דלעולם מתוקמא כמ"ד הבא מן התיש והצביה ומספקא ליה אי חוששין לזרע האב דהויא פלוגתא במקום אחר והשתא כולה מתני' מעולם ספיקא היא:

תוכן העניינים

חידושי המהריט על קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה