חידושי המהריט על כתובות· רבי יוסף מטראני [המהרי"ט]
שני דייני גזרות - פרק יג · דף קו:
אך לא יעשה בית ה' וכו' ואם תאמ' מאי מייתי מהך קרא על כרחין בשלא הותירו מיירי כדכתיב כי לעושי המלאכה יתנוהו ובהא ודאי לא איבעיא לן דאפילו תימא דצורך מזבח הוא אם הוא צורך לבנין היאך יתנוהו לכלי שרת והא תנן במסכת תמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה כ"ש כשגבו לצורך בנין ועוד היכי קאמר אין נעשין אלא מתרומת הלשכה דוקא משום דצריך לבנין הוא ונראה דודאי אין נעשין בכל ענין קאמר ודייק מדכתיב אך לא יעשה בית ה' הא ודאי לא נעשה הול"ל אך יעש' את הכסף אלא ה"ק לא יעשה מדבר על בנין תבית כלי שרת כלל הך קרא במותר מיירי כלב ב"ד דמתנ' עליהם אבל מסתמא אין נעשין אלא מתרומת הלשכה:
וכי גבו והותירו מאי הוה אבל אהנך לעיל לא פריך וכו' לשון התוס' ותימה לי מאי הוה ליה למיפרך בהוא הא ודאי צרכי של מזבח נינהו דהיינו קטורת ולחם הפנים מיהו הא קשיא שהיו האומנים נוטלים הקטורת עצמה בשכרן דהא מייתי בפרקא קמא דשבועות מותר הקטורת מה היו עושים בה מחללין אותה על המעות האומנים ונותנין אותה לאומנין בשכרן והתם פרכינן כיון דקטורת קדושת הגוף היא קדושה שבהן להיכן הלכה ומסיק התם לב ב"ד מתנה עליהם כמסקנ' דהכא אלא דהך מילתא לא מייתי לה הכא ולעולם היו רגילים ליקח מתרומת הלשכה אם לא משום תקנה דמותר הקטורת הוא שהיו עושים ולהכי לא פריך מינה ויש לומר שהתוספת ז"ל הוקשה להם למאי דלא סלקא דעתיה השתא לב בית דין היכי מצו מפקי הקודש לחולין לגמרי שנותנים אותם לאומנים בשלמא מה שקונים קרבנות הוי חלול שחלה הקדושה על גוף הקרבן אבל שכרם של האומנים אין להקדש על מה שיחול ועל כרחין מטעם לב בית דין הוא ותרצו דכיון דרגילות הוא על דעת כן מקדישין מתחלה:
תנא דבי רבי ישמעאל וכו' ואם תאמר כי פריך גמרא ואימא שירים גופייהו וכולי לישני דהאי שאר הכסף היינו מותר תרומה לשון התוספות וקשה לי דאי שאר היינו מותר תרומה משום דשייך ביה שאר אם כן מנא לן דבתרומו' איירי דילמא בשאר מילי דשייכי בהו מותר כגון מותר נסכים מותר פירות אלא על כרחין הכי קאמר איזהו כסף דלא סגי דל"ל שירים זו תרומת הלשכה דלא מקרי תרומה אלא משום דאיכא שירים דומיא דתרומת גורן דלא מקרי' תרומה אא"כ שירים ניכרין וכתיב את שאר הכסף ויעשו הכלים אלמא שירים גופיהו היו עושין כלים:
כדאמר העולה עולה ראשונה פירשו התוספות דמדכתיב העולה נפקא קדימה דהקטרה וקרא דמלבד לעשוי דם הוא דאתא וקיימא לן דבפרק התכלת במתניתין דהתמדיו' אינן מעכבין את המוספין קאמר לה לדרבא וההיא בעשוי דם מתניא כדמסיים לא הקריב כבש בבקר יקריב וכו' לא הקטירו קטורת וכו' והתם בפרק כל התדיר כתבו התו' שהר' חיים פי' דלהכי איצטריך דרשה דהעולה ולא קדומה לחביתין שהיה תדיר בכל יום דמקרא דמלבד לא נפקא וק' דהא ת"ל מדתנן העופות קודמת למנחו' שהן מיני דמים והתוספות שם בלשונם הוזהרו מזה שכתבו דהא דאמרינן בהך פרקא שהקרבנות קודמות למנחות מהכא נפקא ומיהו אי איפשר לומר כן דאי מהכא נהי דתמיד קודם למנח' חביתין לפי שהוא קודם לכל הקרבנות דדרשינן עליה השלם ואכתי עופו' דקדים להו זבחים מנ"ל דקדמי למנחה אלא ע"כ מסברא נפקא כדקתני טעמא לפי שהן מיני דמים ואין לפ' נמי דלקטורת אצטריכא ליה לומר שיהא התמיד קודם לה לפי שנא' בהו בבקר בבקר כדאמרי' ביומא דא"כ מקרא דהעולה לא נפקא לן דהך קרא לא מיירי אלא למה שהוא על מזבח החיצון וקטורת במזבח פנימי הוא ושם בפרק התכלת האריכו התוס' הרבה והיה איפשר לתרץ כעין מה שכתב' כאן התוספות דעיקר דרשא דהעולה לאקדומי לשאר מילי תדירי אתי כגון עולת נדבה וכיוצא בה וכ"ש מוספין דלא תדירי ומקרא דמלבד עולת הבקר לא משמע קדימה דהא איכא למשמע נמי דמוספין קדמי כדאמרי' בהגוזל מכלל דכסף קדים אלא דמכח דרשא דהעולה ידעינן דהך מלבד היינו שכבר קדמה עולת הבקר ולא איצטריך הך קרא אלא ללמוד לכל התדיר שיהא קודם מדסמיך ליה כאלה תעשו וניחא השתא דבהתכל' לא מייתי קרא דמלבד אלא עיקר דרשא דהעולה ובהגוזל נמי לא מייתי דמלבד דרשי' דעולת הבקר קדים דהא לא שמעי' לה ממשמעות דמלבד אלא מדרשא דהעולה: