אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת שבת › דף נא.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת שבת · דף נא.

דף מד.

אמר לי' ר"נ לדרו עבדי' אטמין לי צונן ואייתי לי מים דאחים קפילא ארמאה שמע ר' אמי ואיקפיד אמר רב יוסף מ"ט איקפיד כרבוותי' עביד חדא כרב וחדא כשמואל דאמר ר"י אמר שמואל מותר להטמין את הצונן כרב דאר"ש בר"י אמר רב כל שהוא נאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישול נכרים והוא סבור אדם חשוב שאני ע"כ וז"ל הר"ח ז"ל בפירושו ממלא קיתון כו' ואסיקנא מותר להטמין את הצונן אפילו בדבר שדרכו להטמין כי הא דאר"נ וכו' ואס"י אע"ג דקיי"ל דשרי להטמין את הצונן וכל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי נכרים. אדם חשוב לא איבעי' לי' למעבד הכי ע"כ ובעקבותיו יצא (כדרכו בכ"מ) הרי"ף ז"ל תלמידו וגם הרא"ש ז"ל שהעתיקו סוגיא זו. למען אשמעוי' הלכתא דא דאדם חשוב שאני וגם המאירי כ' וז"ל מים שחממץ פלטר גוי מותר לשתותם ואין בהם בישולי גוים כמו שיתבאר במקומו ומ"מ אדם חשוב ראוי לו שיחמיר אף במותר לו בכל מה שהבריות סבורות עליו שהוא קולא שכל שרואים אותו מיקל למידן הימנו דבר מתוך דבר ונמצא גורם תקלה ע"כ הרי מבואר דעת רבותינו הראשונים הר"ח ורי"ף ורא"ש ומאירי ז"ל דבהטמנה בצונן ובש"ע בדבר הנאכל כש"ח אדם חשוב לא בעי למיעבד הכי וכ"כ הב"י בסי' קי"ג בשם התשב"ץ והוא בח"א סי' פ"ט יע"ש וגם בח"ג סי' י"א כ' וז"ל והזאלאיביא ומיני מתיקה אנו מתירין כו' ואדם חשוב יש לו לאוסרן לעצמו כדמוכח בפ' במה טומנין ע"כ וכ"כ הב"ח שם אך שתמה על הטור דלמה השמיטו והש"ך בסי' קנ"ב ס"ק ב' תי' על השמטות הרמב"ם וטור וש"ע דין זה יען דפשיטא הוא דאדם חשוב ירחיק עצמו בכל מה שיוכל יע"ש:

אמנם המג"א בסי' רנ"ז ס"ק ט"ו כ' בשם הכנה"ג להתיר הטמנה בצונן גם לאדם חשוב. וחילי' דילי' הוא מהשמטת הרמב"ם וטור ז"ל והטעם הוא יען דחזי' לר"נ דעביד עובדא. וגם רב יוסף תמה על ר' אמי כוותייהו נקטינן ולא כר' אמי כמבואר בלשונו שהובא בברכי יוסף שם באו"ח יע"ש וכן הסכים הפר"ח שם ביו"ד סק"ג מתרי טעמא חדא דמעשה רב ועוד דאשכחן לר"י נשיאה נמי דאשתי מייא דאחים קפילא ארמאה כדאיתא בפ"ב דמ"ק והו"ל ר"א יחידאה לגבייהו עכ"ל והנה ברור לענ"ד כי אולי ראו האדם הגדול העומד לנגדם לא מלאו לבם לומר היפך דבריו בטענה זו. כי לדעת הראב"ד ז"ל אין לחלוק על גאון ואף לדעת הרא"ש ז"ל דפתח הדלת הלא התנה רק באופן שיהיו ראיות מוכרחות מש"ס (יעוין טור חו"מ סי' כ"ה) וטענת הפר"ח מלבד שאינו מוכרח כ"כ כי כמה פעמים מצינו בש"ס להחמיר באדם חשוב כדי שלא ילמדו ההמון להקל באיסורים כאשר רמזם היד מלאכי והברכי יוסף בחו"מ סי' י"ז יע"ש וכל זה מסייע לר' אמי וא"כ בדין הוא דתיקום הלכתא כוותי'. אך גם ממקומו יש תשובה וכמש"כ התוס' שבת סי' רנ"ד ס"ק י"ז דחזי' לסוגיא דמו"ק שם י"ב דקאמר סתמא דתלמודא אדם חשוב שאני ובכ"מ קיי"ל כסתמא דש"ס. וגם הגאון ר"ח ז"ל כ' שם במו"ק. ואמרינן אפ"ה אדם חשוב שאני לא הוה לי' למיעבד הכי ע"כ מתיבת ואמרינן נראה דזה מאמר סתמא דתלמודא אם כי הת"ש שם רצה להפריד בין הדביקים ולחלק דבמ"ק מיירי רק בבש"ע בזה הסכים הסוגיא לר"א משא"כ בשבת דמיירי גם בהטמנה ובזה אין הלכתא כוותי' ולזאת קאמר הש"ס והוא סבר אדם חשוב שאני דרק הוא ס"ל כן אבל לא לדידן. כיון דחזי' לר"ח ז"ל שכ' כאן ואסיקנא גם על ההטמנה (וגם במאירי מסיק על שניהם להחמיר באדם חשוב) נראה דס"ל דהם כאחד נצמדים. ואולי לא הי' בגירסתו מלת והוא או כמש"כ הברכ"י באו"ח שם להוכיח מש"ס ברכות מ"ח דהאי דוקיא דלישנא לא סגי עד דאיכא בהדי' סברא ואז כשהסברא והדקדוק יחדיו יהי' תמים אז נדחה מהלכה. ועתה אם סברת הר"ח ז"ל היתה לקבוע הלכתא כר"א ולא להשגיח על דקדוק הלשון מי יוכל לבוא אחר המלך ולומר היפוך סברתו ולצרף דקדוק הלשון לסברתו לקבוע כן הלכתא האם נאמר כזה הלא אין לחלוק על גאון בסברא בעלמא (יעוין ש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"א ומ"ג ס"ק מ"ז) וכל שכן על ר"ח ז"ל שאמרו הראשונים על פסקיו הן הן הדברים הנאמרים בקבלה:

וראיתי לקרבן נתנאל בס"ק ש' שכ' וז"ל והוא סובר אדם חשוב שאני הש"ס מיישב דעת ר"א מה שהקפיד בתחלה אבל אחר שאמר לי' רב יוסף שתרווייהו כרבוותאי עביד והם לא חלקו בין אדם חשוב הודה ר"א לדבריו ומש"ה הטור ורמב"ם לא חלקו בזה וכ"ה בכ"ה ומ"א עכ"ל (והברכי יוסף שם ביו"ד כ' שבמחזיק ברכה כ' על דברת הק"נ ולא זכיתי לראותו). ואנכי בעניי שמעתי ולא אבין דהרי גם בש"ס מו"ק מצינו שהקפיד ר"א על ר"י נשיאה ורב יוסף השיב לו ג"כ כרבוותא עביד. ובוודאי לא הי' הני תרי עובדי כאחד. ואחד קדם לחבירו. וא"כ חזי' דגם לאחר שאמר רב יוסף לר"א מ"מ עמד בשיטתו ולא קיבל ממנו ולומר שלאחר עובדא בתרייתא נשמע לו דברי ר"י וקיבל ממנו. אין זה אלא דברי נביאות ומי הגיד לנו את זאת ואין זה מספיק ליישב דברי הרמב"ם וטור ז"ל ולדחות דעת הר"ח ורי"ף ורא"ש ומאירי ז"ל ובפרט שבכ"מ נמשך הרמב"ם ז"ל אחר דעת רבותיו הר"ח ורי"ף ז"ל והטור אחר דעת אביו הרא"ש ז"ל ולזאת גם כאן טוב לנו לחבר את האהל להיות כאחד דעת רבו ותלמידו ואב ובנו. ונתפוס תירוץ הש"ך הנ"ל אם כי הת"ש שם כ' עליו וז"ל ומיהו גם דברי הש"ך תמוהים בזה דכ' דהוא מילתא דפשיטא דאדם חשוב צריך להחמיר על עצמו ולא הוצרכו להזכיר דין זה ואיך הוא מלתא דפשיטא כיון דר"נ ור"י נשיאה לא ס"ל הכי ולפיכך תמיהת הב"ח במקומה עומדת גם בספר מנחת יעקב נדחק ליישב בזה ולא עלתה בידו עכ"ל י"ל דדעת הש"ך הוא דר"נ ור"י נשיאה לא ס"ל סברא זו לחלוק ולהחמיר באדם חשוב כדי שלא ילמדו המון העם להקל בכ"מ ובכתובות פ"ה דר"נ גופי' חייש כבר חילק הברכ"י באו"ח שם יע"ש) דמותר מעיקר הדין ונהגו בו היתר אמנם הרמב"ם וטור ז"ל דפ' כרב בבבא מציעא ע"ג גבי רבית דאדם חשוב צריך להחמיר על עצמו וכן פ' הטור בסי' קמ"ב כרב ששת בע"ז ח' דאדם חשוב שאני א"כ פשיטא דגם כאן קיי"ל כר"א דאדם חשוב צריך להחמיר על עצמו ובפרט בבש"ע דעשו חז"ל הרחקה יתירה בבשוליהם מה שלא עשו בשאר איסורים כאשר כ' הבאר שבע ומפני זה רצה לומר דרק בבש"ע אמרי' דאדם חשוב שאני אך דע"ז השיגו עליו ממקומות רבות בש"ס כמבואר שם בברכ"י בחו"מ שם. אבל בזה נוכל להשתמש בסברתו דאם בשאר דוכתי פ' הרמב"ם וטור ז"ל דאדם חשוב שאני כש"כ בכש"ע ולכך לא הצריכו להזכירו. וסעד לתי' הש"ך יש מהמחבר דהביא בב"י פסק התשב"ץ להחמיר ומדשתיק לי' נ' דס"ל כוותי' ומ"מ לא הביאו בש"ע ועכצ"ל כתי' הש"ך דסמך על שאר דוכתי דפ' דאדם חשוב שאני:

ואם נרצה לסמוך על היתירו של המ"י בכלל ע"ה סק"ל כבר האריך הברכ"י שם בחו"מ לסתור דבריו מכמה מקומות בראיות מוכרחות יע"ש וגם הת"ש כ' עליו דלא עלתה בידו. ומש"כ הישיע"ק שם ביו"ד בסק"א דספוקי מספקי לן על מה איקפד ר"א ולכך אזלי' בתרוויהו לקולא יע"ש לא מסתבר כלל מכח פשטות הש"ס דנראה ומבואר דר"א איקפד אתרוויהו ובפרט דחזי' לרבותינו הראשונים הר"ח ומאירי ורש"י ז"ל במו"ק שם שפי' להיפך יע"ש ומה שנתן שם עוד טעם להתיר יען שאנו מקילין בהשלכת קיסם ולזאת בדבר המותר לגמרי אין לחוש שמא יקילו גם בדבר האיסור מאחר שראו מקילין בדבר דיתלו בהשלכת קיסם וכיון דמדינא דש"ס אסור קיסם כמבואר בטור וב"י סי' קי"ב ולזאת החמירו באדם חשוב משא"כ לדידן דנוהגין כבני מזרח ולכך לא הזכירו חומרא זו יע"ש הלא זה אינו מספיק רק לדעת הטור אבל לרמב"ם ומחבר ז"ל דס"ל דבבש"ע אין שגירת התנור והדלקת האש מעלה ומוריד אלא ההנחה א"כ אין מקום לישוב זה. גם לענ"ד איפכא מסתברא דכיון דמקילין כ"כ בבש"ע שדי בהשלכת קיסם וקילא הוא בעיני העולם אם גם אדם חשוב לא יחמיר על עצמו בוודאי יקילו העולם באיסור זה ויתירו להם גם בלא השלכת קיסם גם בדבר שאינו נאכל כמות שהוא חי:

ולזאת נלע"ד אם כי המג"א וכ"ה ופר"ח ודגול מרבבה ביו"ד שם והישיע"ק ז"ל הסכימו להקל בשניהם בהטמנה ובבש"ע. והת"ש מיקל בהטמנה כיון דחזי' להגאון הר"ח ז"ל דפ' בתרוויהו לחומרא באדם חשוב (ונודע דברי המהרי"ק ז"ל שהובא בחו"מ סי' כ"ה בהג"ה שכשנמצא תשו' גאון אשר לא ראו אותו האחרונים ע"ז לא נאמר ה' כבתראי) וכן ס"ל לרי"ף ורא"ש ומאירי ז"ל בוודאי דאדם חשוב יש לו להחמיר גם בהטמנה בצונן בשבת בפרט בבש"ע בדבר שנאכל כמות שהוא חי דחז"ל עשו הרחקה לזה ולית בזה שום סרך מצוה פשוט וברור דאין לזוז מפסק הר"ח ורי"ף ומאירי ורא"ש ז"ל וכאשר הסכימו לזה התשב"ץ וב"ח וש"ך ות"ש וריק"ש הובא בברכ"י ביו"ד שם ז"ל ועוד שאר פוסקים. מצורף עוד מש"כ הברכ"י ביו"ד שם שגם רבינו הקדוש האר"י ז"ל הזהיר על זה. והקבלה מסייע ההלכה ירא שמים ואדם חשוב מחויב לצאת ידי שניהם יחד ולקדש עצמו במותר לכל העולם. כי אדם חשוב שאני כנלע"ד להלכה ולמעשה בס"ד.

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה