אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת שבת › דף מד.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת שבת · דף מד.

דף מב.

במתני' ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת ופירש"י ז"ל בעוד שהוא דולק אסור שמא יכבה הנר ותמה המהרש"א ז"ל דהרי לא קאי האי טעמא במסקנא יע"ש וגם על הרמב"ם ז"ל יש לתמוה כן שפי' וז"ל ור"ש אינו חושש למין ממיני המוקצה ולפיכך יתיר כל מיני הנרות מלבד הנרות הדולקות גזירה שמא יכבה עכ"ל והשלטי גבורים הניחו בצ"ע יע"ש ובישוב דברי הרמב"ם ז"ל יש מקום לומר דהנה ז"ל הסוגיא לקמן מ"ו ע"ב. רמי לי' אביי לרב יוסף מי אמר ר"ש כבתה מותר לטלטלה כבתה אין לא כשחה לא מ"ט דלמא בהדי דנקיט לה כבתה הא שמעי' לי' לר"ש דאמר דבר שאין מתכווין מותר דתניא ר"ש אומר וכו' כל היכי דכי קא מכווין איכא איסורא דאורייתא כי לא מיחכוין גזר ר"ש מדרבנן כו' מתיב רבא מוכרי כסות מוכרין כדרכן כו' והא הכא דכי מעשין איסורא דאורייתא איכא כי לא מיכוין שרי ר"ש לכתחלה אלא אמר רבא הנח לנר שמן זולה הואיל דנעשה בסיס לדבר האיסור ע"כ ולכאורה יש להקשות דמאי הקשה רבא מכלאים אשבת הלא י"ל דדווקא בשבת דחיישי' לשמא יכבה ובצריך להבהבה שהוי מלאכה הצריכה לגופה וכמש"כ התוס' ורמב"ן ורשב"א ז"ל ויבוא לידי איסור סקילה חייש והחמיר ר"ש משא"כ בכלאים דליכא אלא איסור לאו אבל ניחא כי רבא לשיטתו דאמר ביבמות קי"ט מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וה"נ אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור סקילה וכמש"כ התוס' בקידושין יד ע"א בד"ה ותהא והרשב"א ור"ן ז"ל שם גבי הא דאמרי' אם הקלנו בשבויה ניקל בא"א יע"ש והנה נודע דברי הכ"מ בשם הנסחא ישינה דגם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל ס' מה"ת לקולא מ"מ בס' איסור כרת ס"ל פ' מה"ת לחומרא וכ' המפרשים דלפ"ז צ"ל דפ' כרבה בר אבוה ביבמות שם דס"ל לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת (יעוין נו"ב מהד"ק חא"ח סי כ"א) וכמו שהאריך בזה הכפות תמרים בסופו בקונטרס יע"ש ולכך שפיר כ' הרמב"ם ז"ל הטעם שמא יכבה וגזרי' מפני דכי קא מכוין איכא איסורא דאורייתא ולק"מ מכלאים לשיטתו דפ' כרבה בר אבוה דיש לחלק בין איסור לאו לכרת וא"כ שאני כלאים דליכא רק איסור לאו משא"כ בשבת דאיכא איסור סקילה וכאמור וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל:

אמנם להמפרשים רובם ככולם החולקים על נוסחא זו וגם ליישב פירש"י ז"ל נלע"ד עפמש"כ רש"י ז"ל ביבמות שם וז"ל מה לי איסור לאו מי לא בעינין למיחש לס' איסור לאו כי היכא דחיישי' לס' איסור כרת הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן הוא בדבר המותר דנימא דלכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש עביד עכ"ל הרי מבואר מפירש"י ז"ל דבהרחקה מחלקינין בין איסור לאו לאיסור כרת. ויש לזה סעד מכמה מקומות בש"ס דמצינו דחילקו בין איסור לאו לאיסור מיתה כמבואר במל"מ פ"א מה' יו"ט ובהג"ה אמנם הקשו שם בשם התה"ד מסוגיא דיבמות פ"ב ע"א דמיירי התם לענין אם תעלה בק"א. דהוא מידי דהרחקה ומ"מ פריך שם הש"ס והא רבה הוא דאמר כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ל"ש איסור כרת יע"ש (ובנו"ב שם מה שתי') ולענ"ד י"ל דהנה הנו"ב שם והגאון מהר"י פיק ז"ל הרגישו בהא דקאמר שם הש"ס והא רבה הוא דקאמר כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ול"ש איסור כרת. הלא ביבמות קי"ט גרסי' רבא יע"ש אך די"ל ע"פ מה דאמרי' לקמן דף ק"ח וביצה מ' דמסתמא תלמיד לא פליג על רבו. וכיון דרבא ס"ל מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת הוי כאלו רבה רבו (יעוין בר"ן ז"ל ריש סוכה ובהקדמת הרמב"ם ז"ל) אמר ג"כ כן כי מסתמא ס"ל כרבו ושפיר קאמר הש"ס שם והא רבה הוא דקאמר וכו'. והנה מקושית רבא דכאן שהקשה מכלאים על שבת אם דהוי מידי דהרחקה מוכח דס"ל לרבא דגם במידי דהרחקה אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת (ופירש"י ז"ל שפי' שם ביבמות דבהרחקה דרבנן לא אמרינן כן לא דרבא ס"ל כן אך שפי' כן לפי האמת שנראה כן מכמה סוגיות הש"ס) ולזאת שפיר פריך הש"ס ביבמות ס"ב על רבה גם במידי דהרחקה מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת יען דמסתמא ס"ל כרבא תלמידו דס"ל הכי וכאמור. המורם מן האמור כי קושית רבא דכאן מכלאים על שבת הוא רק יען דס"ל דגם במידי דהרחקה אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. אמנם רש"י ורמב"ם ז"ל ס"ל כנראה מכל המקומות שבש"ס אשר מנאם המל"מ שם דבמידי דהרחקה מחלקינין בין איסור לאו לאיסור כרת ולאיסור סקילה וא"כ ל"ק מכלאים על שבת וכנ"ל ושפיר פירש"י ורמב"ם ז"ל הטעם דשמא יכבה וא"ש:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה