חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף נו:
גמ' בערלה מנלן דתניא ערלה לא יאכל כו' הנאה מנין כו' ת"ל וערלתם את ערלתו לרבות את כולם והקשו התוס' בפסחים כ"ב ע"ב ורשב"א ז"ל בחי' כאן דמ"ש הכא דמצרכי קרא לאסור הדלקה ובתרומה טמאה מצרכי קראי להתיר הדלקה מדכתיב נתתי לך שלך תהי' להסקה תחת תבשילך יע"ש וי"ל דמצד הסברא הוי קאמינא לאסור בהנאה והדלקה ולזאת איצטרך קרא בתרומה להתיר אולם לאחר שהתירה התורה בתרומה הוי אמינא דגם בערלה לישתרי בהנאה כמו בתרומה לזה צריכין קרא גבי ערלה לאסור ולא כתרומה. וכעין תירוץ זה ימצא בחי' הרמב"ן ז"ל בנדה כ"ב בד"ה א"ד יע"ש:
שם בתוס' ד"ה המקדש בערלה הקשו בסופם וז"ל וא"ת ואמאי לא חשיב בהך מתני' כו' והא דלא חשיב ע"א משום דלא שייך למתני בי' מכרן וקידש בדמיהן שהרי ע"א תוספת דמיו ושביעית אחר הביעור ע"כ פי' דלזאת לא תני גם שביעית לאחר הביעור כיון שתופסת דמי' וכפירש המהרש"א ז"ל אולם הקשה דהרי לקמן נ"ח ע"ב בד"ה ושני מבואר דשביעית שרי בהנאה יע"ש וי"ל עפמש"כ הב"ש באה"ע סי' כ"ח סק"ג דאם קידש אשה ולא הודיע לה שגנב אינו מקודשת יען דיכולה לומר לא ניחא לי דליתעבד איסורא על ידי יע"ש וא"כ כיון שכ' התוס' מקודם דמיירי בלא ידעה שהם איסורי הנאה שפיר הקשו התוס' דהרי גם בשביעית אם דשרי בהנאה מ"מ אסור אחר הביעור וצריכין ליתן אותו לחי' בשדה ויכולה לומר דלא ניחא לי דליתעבד איסורא על ידי וכדאמרינן לעיל צ"ג ע"ב לר"מ לא ניחא לי דיתחלל הקדש על ידי והא שכתב התוס' מקודם הטעם יען דהיא סבורה שיש לה להנות דרך הנאתן ואינו כן לא סמכה דעתה והוי מקח טעות ולא כ' הטעם מפני שיכולה לומר לא ניחא לי דליתעבד איסורא על ידי י"ל דה"ה דה"מ לומר טעם זה אך דניחא להו לאמור טעם אחר שהוא אליבי' דכ"ע אבל טעם זה יש פנים לאמור דלר"י דס"ל לעיל שאם קידש בהקדש בשוגג קידש ולא ס"ל דיכולה לומר דלא ניחא לי דליתחלל הקדש על ידי ה"ה דאינו יכולה לאמור לא ניחא לי דליתעביד איסורא על ידי כאשר באמת תמהו על הב"ש דהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"א פסק כר"י וגם הב"ח שם בסק"א לא כ' כהב"ש יע"ש באבני מלואים אולם לדינא כבר תירצו האחרונים דברי הב"ש הובאו בפתחי תשובה שם ולענ"ד (שוב בא לידי ספר המקנה וראיתי כי כוונתי תלי"ת לדעתו הקדושה יע"ש בחי') י"ל עפמש"כ הפ"י ז"ל לעיל נ"ג דלר"י כיון דהקדש מתחלל שוגג וע"י שינוי רשות מגזירת הכתוב אלמא דרחמנא אוקמא ברשותו דלא ליהוי מקח טעות וה"ה לקידושין יע"ש וי"ל דזה טעמו של הרמב"ם ז"ל שפסק כר' יהודא שאם קידש בהקדש בשוגג אינה יכולה לומר לא ניחא לי דליתחלל הקדש על ידי מפני דבהקדש גזה"כ דלא הוי מקח טעות וה"ה לקידושין וכמש"כ הפ"י וראיית הב"ש ז"ל הוא דלר"מ בוודאי אינו מקודשת דהוא ס"ל דיכולה לומר דלא ניחא לי כו' ואם דר"י פליג עליו י"ל דדוקא בהקדש פליג עליו וכנ"ל וכיון דיש פנים לומר דר"י פליג על גוף הסברא דלא ניחא לי וכו' וי"ל דדוקא בהקדש פליג ולא בשאר מילי לזאת מסיק הב"ש דהוי ספק מקודשת וא"ש דברי הב"ש ז"ל:
ויש כעד לדינו של הב"ש מהא דאמרי' בש"ס ע"ז ריש פרק השוכר מ"ט שכרו אסור אילימא הואיל ויין נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור הרי ערלה וכלאי הכרם דאסורין בהנאה ותנן מכר וקידש בדמיהן מקודשת ע"כ וכבר הבאתי לעיל לעיל בחידושי בד' ה' קושית התוס' בחולין ד' ע"ב דקשיא מכאן על שיטת התוס' ורמב"ן ורמב"ם (לפי' הר"ן ומ"מ ז"ל ולטור שיטה אחרת בפירושו כמבואר בב"י סי' כ"ח) ורא"ש ור"ן ז"ל דבחמץ דרבנן ושעות דרבנן הוי קידושין א"כ מאי הקשה הש"ס דאם איתא דשכרו אסור אמאי אם מכרן וקידש בדמיהן מקודש הלא כיון דשכרו אסור רק מדרבנן וכמש"כ שם התוס' בד"ה מ"ט ובר"ן ז"ל יע"ש ולכך מקודשת מפני דהמקדש באיסור דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא מקודשת ותירץ התוס' דשם דגם בחמץ דרבנן ושעות דרבנן אינו אלא ספק קידושין אין לו מקום למה דמבואר מסתימת הפוסקים דהוי קידושין וודאי וכן מוכח ומבואר מש"ע אה"ע שם סעי' כ"ח סעי' כ"א כי הוי וודאי קידושין כאשר הוכחתי לעיל בחידושיי יע"ש:
וא"כ קושית התוס' קמה וגם נצבה (וישובי לעיל הוא רק בדרך הפלפול) ונלע"ד די"ל עפמש"כ התוס' כאן דהא דהמקדש בערלה אינו מקודשת אע"ג דיכולה להנות שלא כדה"נ יען דמיירי בלא ידעה שהם איסורי הנאה וסברה שיש לה להנות כדה"נ ואינו כן לא סמכה דעתה והוי מקח טעות ולפ"ז הא דתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ע"כ דמיירי בדלא ידעה שהם דמי ערלה או שאר איסורי הנאה דאל"כ גם בגופי איסורי הנאה מקודשת וכמש"כ התוס' וכיון דמיירי בלא ידעה שהם דמי ערלה שפיר הוכיח הש"ס דחליפי איסורי הנאה מותרי גם מדרבנן דאל"כ ק' אמאי מקודשת הלא יכולה לאמר לא ניחא לי דליתעבד איסורא על ידי וכמש"כ הב"ש (יעוין באבני מלואים סי' כ"ח אות נ"ו) ומדקתני שהיא מקודשת עכצ"ל דגם מדרבנן מותר דמי איסורי הנאה ושפיר הקשה הש"ס אמאי שכרן אסור ומיושב קושית התוס' גם למה דמבואר בש"ע כי בחמץ דרבנן ושעות דרבנן ס"ל להפוסקים הנ"ל דהוי קידושי וודאי וא"ש ויש ראי' לדינו של הב"ש דגם באיסור דרבנן יכולה לאמור לא ניחא לי דליתעביד איסורא ע"י וקושית הבית מאיר ואבני מלואים שם על הב"ש כבר תירץ הנו"ב מהד"ת חאה"ע סי' ע"ז יע"ש ועל הראי' שהביא הב"ח שם דגם בלא ידעה מקודשת שדי נרגא בזה הב"מ שם יע"ש וא"כ נראה מפני חומרא דא"א דקאים הלכתא כהב"ש דבלא ידעה הוי ספק מקודשת כנלע"ד: