חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת קידושין · דף ג:
גמ'. בכסף מנלן כו' אמר רב יהודא אמר רב דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה. אבל יש כסף לאדון אחר ומה ניהו אב ואימא לדידה הכי השתא אבי' מקבל קידושי' דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ואיהי שקלא כספא ואימא ה"מ קטנה דלית לה יד לקבל קידושין אבל נערה דאית לה יד לקבל קידושין תקדיש איהי נפשה ותשקול כספא כו' אלא מסתברא דכי קא ממעט יציאה דכוותה קא ממעט כו' ע"כ ופירש"י ז"ל אלא לעולם מקרא קמא דאין כסף לאדון זה נפקא ודקשיא לך ואימא לדידה מסתברא דלאבי' דכי קא ממעט כו' פ"כ הרי מבואר דילפי' מאין כסף דכסף קידושי' לאבי' ותמהו העולם על דברת הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב בפ"ג מה"א ה' י"א וז"ל האב מקדש את בתו שלא לדעתה כ"ז שהיא קטנה וכן כשהיא נערה רשותה בידו שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאישה וקידושי' לאבי' ע"כ הרי דלמד דכסף קידושי' לאבי' מאת בתי והוא היפוך מסקנת הש"ס אם כי בלח"מ שם כ' וז"ל אע"ג דבגמ' כו' משמע דלא נפקא לן מהאי קרא אלא קטנה דווקא כו' מ"מ לבתר דאתי ויצאה חנם גלי לי' דהאי קרא לנערה נמי דעיקר פשטי' בנערה כדכתבו בתוס' (יעוין פ"י בחי' בסוגיא) עכ"ל אבל אכתי קשה למש"כ המפרשים להקשות על ר' יוחנן (יעוין נחלי דבש) דס"ל דאין יכולין ללמוד קידושי ביאה מובעלה כי הוי אמינא עד דמקדש והדר בעל דמהיכי תיתי לומר כן הלא כי יקח לא איצטרך אלא לאשמעי' כי יקח ולא כי תלקח ועיקר קידושי כסף נפקא מן ויצאה חנם אין כסף ותירצו דר"י לא ס"ל הדרש דאין כסף וכבר הבאתי תשו' הרמב"ם ז"ל דלכך פסק דשטר מה"ת יען דאיצטרך בעילת בעל לקידושי ביאה כי מובעלה הוי אמינא עד דמקדש והדר בעל ונערה המאורסה בסקילה משכחת לה בשטר. וכיון דמוכח מכאן לזאת נקרא ד"ת וכנ"ל הרי דס"ל לרמב"ם ז"ל כר"י וא"כ לא ס"ל הדרש דאין כסף והדק"ל. ולכאורה י"ל ע"פ מה שהקשו התוס' בד"ה ואימא ה"מ קטנה וז"ל וא"ת הא לקטנה לא איצטרך קרא דהשתא זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעיא דכה"ג אמרי' גבי מעשי ידי' כו' ע"כ ויעוין במהרש"א ז"ל די"ל דאיצרך קרא לנערה למוסרה לחופה יע"ש:
אמנם התוס' שם הקשו עוד שגם לחופה מנא ידעי' גם לנערה שיכול למוסרה לחופה אימא ה"מ קטנה אבל נערה לא ותירצו וז"ל. וי"ל דהאי קרא את בתי נתתי ע"כ איירי בנערה כדפי' ונהי דלענין קידושין נוכל לפרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה. החופה א"א לפרש אלא בנערה דאי בקטנות א"כ היתה נשואה כשזינתה ודינה בחנק ולא בסקיל' דעל זנותה של קטנה לא מיחייבה ע"כ ושפיר י"ל דהקרא דאת בתי אתי לחופה דנערה. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהא"ב ה' ח' דבמוציא שם רע אם שזינתה אחר שנכנסה לחופה דינה בסקילה (יעוין תוס' כתובות מ"ה ע"א דה אמר רבא) יע"ש ולפ"ז א"א ליישב לשיטתו כתי' התוס' (יעוין פ"י ז"ל) ואי תאמר ואימא ה"מ קטנה ק' קרא ל"ל ועכצ"ל דמיירי הקרא בנער' לשיטתו (וסוגיא דשמעתא דפריך ואימא ה"מ קטנה אזדא לשיטת ר"ח וראב"ד ז"ל דס"ל דבמש"ר בנכנסה לחופה דינה בחנק ושפיר י"ל כתי' התוס'. ולהרמב"ם ז"ל מלבד מש"כ מאין הוציא את פסקו בנכנסה לחופה ג"כ דינה בסקילה. י"ל עוד דלא חש לסוגיא זו יען דפ' כר"י דלדידי' לא ס"ל הדרש דאין כסף ועכצ"ל דיליף דקידושי כסף לאבי'. מקרא דאת בתו ולא חשש לקושית הסוגיא דאימא ה"מ קטנה וכאמור) ומוכח שפיר לשיטתו דגם בנערה כסף קידושי' לאבי' וכדאמרן:
אמנם הנלע"ד ביושב דברי הרמב"ם ז"ל הוא דהנה בישוב קושית התוס' על הא דהקשה הש"ס ואימא ה"מ קטנה דהלא לקטנה לא איצטרך קרא כי השתא זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעיא. י"ל עפמש"כ ספ"י ז"ל בתוס' ד"ה אימא לדידה דאשה משמע גדולה ומגז"ש קיחה קיחה לא מצינין למיליף רק קידושי גדולה. אמנם בקטנה י"ל דלא תפסו כה קידושין כלל יע"ש. ולפ"ז י"ל דאת בתי נתתי לאיש הזה קאי על קטנה לאשמעי' שיש קידושין לקטנה (וקרא דכי יקח איצטרך ללא כי תלקח כדלקמן ד' ע"ב). אמנם לר"ע דדרש לקמן י"ח בבגדו בה כיון שפירוש טליתו עלי' שוב איני רשאי למוכרה וע"כ איירי בקטנה כי נערה אינו יכול למוכרה ומוכח קידושי קטנה מהתם אך לר"א דדרש בבגדו בה כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה ולא מוכח קידושי קטנה מהתם וכמש"כ הפ"י ז"ל שם שפיר בעי' קרא דאת בתי לקדושי קטנה. ולפ"ז שפיר פריך הש"ס על רב לשיטתו דאמר בעירוכין כ"ט ע"ב דאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות ודרש בבגדו בה כיון שבגד בה שוב אינו רשאי למוכרה (יע"ש ברש"י ז"ל) ולא ידעי' מהתם קידושי קטנה. ולזאת פריך הש"ס ואימא ה"מ קטנה ואיצטרך קרא לקידושי קטנה. אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתו בפ"ד מה' עבדים ה' י"ג שפסק שמוכר את בתו לשפחות אחר שפחות רק לשפחות אחר אישות לא וכר"ע דדרש בבגדו בה כיון שפירוש טליתו עלי' שוב אינו רשאי למוכרה ומהכא מוכח קידושי קטנה:
וא"כ ע"כ א"א לומר דאת בתי וגו' מיירי בקטנה כי לא איצטרך להאי קרא וכקושית התוס' ועכצ"ל דמיירי בנער' ומ"מ קידושי כסף של' לאבי' היא וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד: