אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת קידושין › דף ג.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת קידושין · דף ג.

דף ב:

גמ'. מנינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא למעוטי מאי מנינא דרישא למעוטי חופה ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו למעוטי מאי למעוטי חלופין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אף אשה נמי קמ"ל כו' מנינא דסיפא למעוטי מאי למעוטי חליצה סד"א תיתי בק"ו מיבמה מה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה בחליצה זו שיוצאה בגט אינו דין שיוצאה בחליצה כו' ע"כ והנה רבו הדקדוקים בסוגיא זו א' דקדקו המפרשים במאי דקאמר הש"ס מנינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא למעוטי מאי דלמ' פריך הש"ס תרווייהו בבת אחת מקודם הוי לי' למיפרך על מנינא דרישא בפ"ע ולשנויי מה דאתי למעוטי ואח"כ למיפרך מנינא דסיפא למעוטי מאי ב' דקדק העצמות יוסף דאמאי קאמר הש"ס לעיל מנינא דרישא אתי למעוטי חופה ולא אמר תיכף דאתי למעט חליפין. ג' דקדקו העולם דלאיזה צורך קאמר הש"ס דר"ה יליף לה מק"ו תיתי מהי תיתי ק' לר"ה דס"ל דחופה קונה מנינא דרישא למעוטי מאי. ד' דקדק הרשב"א ז"ל דאמאי לא קאמר הש"ס דמנינא דסיפא למעוטי יציאה בכסף דהוי אמינא דתהא אשה יוצאה בכסף משום דמקשי' יציאה להוי' קמ"ל דלא מקשי' יען דכתיב וכתב או מספר כריתות דממעט יציאה בכסף כדלקמן בד' ה'. ה גירסת הספרים דגרסי מנינא דסיפא למעוטי מאי עוד הפעם דמיותר הוא. יען כי הש"ס פריך מקודם מנינא דסיפא למעוטי מאי ואם כי המהרש"ל ז"ל מחק הגירסא מפני טעם זה. אבל מצוה ליישב גירסת הספרים כנודע בשער בת רבים.

והנה בישוב דקדוק העולם דלאיזה צורך הביא הש"ס דר"ה יליף מק"ו י"ל עפמש"כ הקרבן נתנאל בפ' אע"פ אות ו' להקשות לשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"א דחופת נדה איני קונה לשום דבר והוי כארוס' ולפ"ז לר"ה דיליף שחופה קונה מק"ו מכסף שאינו גומר קונה חופה שגומרת אינו דין שתקנה עכצ"ל דבעת נדתה חופה אינו קונה ג"כ כי מהיכא אתי מחופה שגומרת והיא גופה אינו גומרת בעת נדתה. אמנם כסף ושטר וביאה קונים גם בעת נדתה כמבואר ביבמות מ"ט וא"כ מאי הקשה הש"ס ולר"ה דחופה קונה מנינא למעוטי מאי הא י"ל דגם לר"ה אתי למעוטי דהני שלשה קונים גם בעת נדתה משא"כ חופה עכ"ק יע"ש וי"ל כי עכצ"ל דלר"ה פשיטא לי' דחופה גומרת גם בנדה ומאי דאיבעיא לי' לרב אשי פשיטא לי' לר"ה שחופת נדה קונה יען דר"ה יליף בק"ו מכסף ושטר וביאה ובמה הצד כמבואר לקמן ה' ע"כ ואם איתא כי ס"ל דחופה אינו גומרת בנדה וממילא שאינו קונה איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן קונין גם בנדה תאמר בחופה שאף אחר שתלמד שקונה אינו קונה בנדה (ובדרך זה תי' המפרשים לקושית שעה"מ כאשר יובא אי"ה בסמוך) אלא וודאי דס"ל לר"ה דחופת נדה גומרת (והא דלא פשט ר"א ממימרא דר"ה מלבד מש"כ התוס' לקמן ס"ה ובשאר דוכתי דאין דרך הש"ס לפשוט ממימרא דאמורא רק ממשנה או מברייתא יע"ש ובנדרים ל"ו ובחי' הרשב"א ז"ל לקמן כ"ג וברמב"ם ז"ל בפ"ד מה' כלי המקדש ה' ז' ובהשגות שם. הלא ק"ו דר"ה נדחה מהלכה לשיטת הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים) וליכא למיפרך מה להצד השוה כו' יען דחופה גומרת גם בנדה וממילא דקונה. ומיושב קושית הק"נ וגם דקדוק העולם והכי פירושא ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו ועכצ"ל דס"ל שחופת נדה גומרת וקונה כי אל"כ ליכא ק"ו דאיכא עלי' סירכא. וכאמור וא"כ א"א לומר דאתי למעוטי חופת נד' וקשה מנינא למעוטי מאי ועפ"ז מיושב גם הקושיא הידוע של המהר"ם ברבי ז"ל שהקשה לשיטת רש"י ורמב"ם ז"ל בפ"ז מה' תרומות דרב ושמואל שס"ל ביבמות נ"ז דיש חופה לפסולות מיירי בחופה גרידא א"כ רב סובר דחופה קונה (יע"ש בתוס' ד"ה אמר רב ובלח"מ בפ"י מה"א א"כ ק' גם לדידי' מנינא למעוטי מאי וא"א לשנוי למעוטי חלופין דמהיכי תיתי לטעות ולומר דקונה כיון דלא ס"ל לרב הגז"ש דקיחה קיחה ויליף קידושי כסף מאין כסף כדלקמן ע"ב (יעוין פ"י שם ולהאמור מיושב כי י"ל דרב דס"ל דחופה קונה לאו מק"ו אך מצד הסברא כיון שגומרת ה"ה שקונה וכמש"כ המפרשים (יעוין מהרש"א ז"ל לקמן ה' ע"ב בתוס' ד"ה חופה) וא"כ י"ל דס"ל שחופת נדה אינו גומר וממילא דאינו קונה ושפיר איצטרך למנינא לדידי' למעוטי בעת נדתה דנקנית בהני תלתא כסף שטר וביאה משא"כ בחופה וכמש"כ הקרבן נתנאל וא"ש:

וי"ל עוד בישוב דקדוק הנ"ל וקושית המהר"ם ברבי ז"ל עפמש"כ הפ"י ז"ל בשם הירושלמי דמנינא איצטרך לחלק דלא בעי' שלשתן יחד והקש' המפרשים דא"כ איך הקשה הש"ס על ר"ה מנינא למעוטי מאי אם כי לתלמודא דידן לא מסתבר כירושלמי. אבל על ר"ה אין מקום להקשות אם ס"ל כדעת ר"ח דבירושלמי. וי"ל דהנה זה אין לטעות דבעי' שלשתן יחד כי א"כ נערה המאורסה בסקילה היכי משכחת לה אך דיש לטעות דכסף איני קונה בלא ביאה ושטר בלחודא קונה ומשכחת לה נערה המאורסה בקידושי שטר וכמבואר לקמן ט' ע"ב. אמנם לרבי דיליף שם קדושי ביאה מובעלה ולא חשש דנימא עד דמקדש והדר בעל ונערה המאורסה משכחת בשטר עכצ"ל כמש"כ הרמב"ן ז"ל בשורש השני דלרבי אין לחלק בין קידושי כסף לשטר וכיון דמוכח מנערה המאורסה דבחדא מינייהו מתקדשת יש לנו לימוד על שניהם בשוה כי הי מינייהו מפקת. ואין כאן חשש טעות דנימא עד דמקדש והדר בעיל יע"ש ולפ"ז גם מנינא אין צריך לאשמעי' דג' קנינים הם כי זה שמעי' מנערה המאורסה. אבל מנא ידעי' דר"ה ס"ל כרבי י"ל ע"פ מה שתירץ המרגניתא טבא שם קושית הרמב"ן ז"ל על שיטת הרמב"ם ז"ל דגז"ש נקרא דבר סופרים א"כ איך שני אביי לר"ה דלכך לא תני חופה במתני' מפני דמלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני (לקמן ה' ע"ב) הלא גם כסף ושטר דנלמדים מגז"ש נשנים במתני' ותי' דכיון דלרבי דס"ל דכסף ושטר שווין ומנערה המאורסה דמוכח דאיכא קנין בלחודא בלא ביאה ילפינין לשניה' דקוני' כל אחד בלחודא. שניהם נקראים מד"ת וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה דלכך ס"ל דשטר נקרא מד' וזה תי' אביי דר"ה ס"ל כרבי דקידושי ביאה ילפי' מובעל' וכסף ושטר שווים הם ושניה' נלמדים מנער' המאורסה והווי כתיבא בהדיא עכת"ד המרגניתא טבא יע"ש ומוכח מכאן דס"ל לר"ה כרבי. אמנם השעה"מ הקשה לדעת הסוברים כירושלמי דחופה אינו גומר באלמנה א"כ אינו קונה גם לר"ה. וי"ל דלכך לא תני במתני' חופה יען דלא תני רק מילתא דפסיקתא שקונה בין בבתולה בין באלמנה דהיינו כסף ושטר וביאה שקונה באלמנה כבתולה משא"כ חופה שאינו קונה באלמנה. אולם המפרשים תירצו דר"ה עכצ"ל דס"ל דחופה גומרת באלמנה וממילא דקונה באלמנה יען דר"ה יליף לה מק"ו מכסף ושטר וביאה ואי ס"ד דס"ל דחופה אינו גומרת באלמנה וממילא דאינו קונה א"כ איכא למיפרך מה להצד השוה שבהן שכן קינין באלמנה תאמר בחופה שגם אחר שתלמד שקונה אינו קונה באלמנה רק בבתולה (יעוין פ"י ז"ל לקמן ה' מש"כ בשם המג"ש ז"ל) אלא וודאי דר"ה ס"ל דחופה גומרת באלמנה וממילא דקונה גם באלמנה. ומוכרח לשינויא דאביי דמלתא דלא כתיבא לא קתני. ומוכח דר"ה ס"ל כרבי וכנ"ל וזה דקאמר הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו ועכצ"ל דגם באלמנה ס"ל דקונה וק' למה לא נשנה במשנה ועכצ"ל כשינויא דאביי ומוכח דס"ל לר"ה כרבי ולא איצטרך מנינא לאשמעינ' דשלש קנינים המה. א"כ ק' למעוטי מאי. אבל לרב די"ל דס"ל דחופה קונה רק מצד הסברא שפיר י"ל דמנינא אתי לאשמעי' דג' קנינים איכא וכמובן וא"ש:

ועוד בה שלישי' בישוב דקדוק וקושיא הנ"ל דהנה ראיתי כתוב בשם האור חדש (ובדבריו הנעימי' בעצמם לא זכיתי לעיין יען שאינו תחת ידי) ליישב קושית הראשונים הנ"ל דאמאי אקדים תנא דמתני' שטר קודם ביאה. ובקרא כתיב קודם ובעלה והדר ויצאה דילפינין מיני' קידושי שטר ותי' דכדי שלא לטעות דבעי' קידושי כסף וביאה ביחד כדאמרינן עד דמקדש והדר בעל. לזאת הפריד התנא בקידושי שטר ביניהם לאשמעי' דבחדא מינייהו מתקדשת ולפ"ז שפיר הקשה הש"ס מנינא למעוטי מאי כי א"א לומר דאתי לאשמעינ' דאיכא ג' קנינים ולא רק שנים כי זה ידעי' בלא זה מדתני שטר קודם ביאה. אמנם לעיל במתני' כתבתי דאם נימי דביא' נשואין עושה י"ל דלכך תני שטר אצל כסף דשניהם אירוסין עושה ואח"כ תני ביאה דנשואין עושה. ולפ"ז שוב י"ל דמנינא לחלק אתא. אבל ראיתי כתוב בשם המעשי חייא ליישב קושית הרא"ש ז"ל על ק"ו דר"ה דפריכא הוא דמה להני שכן ישנן בע"כ כדפריך הש"ס ואי משום דכסף באישות לא אשכחן בע"כ מ"מ פירכא כ"ד יתחשב ועל מה הצד פרכינין פירכא כ"ד ותי' דר"ה ס"ל דביאה אירוסין עושה וא"כ מתחיל לדון הק"ו מכסף ושטר וביאה דמה הני תלתא דאינו גומרים קונים חופה שגומרת אינו דין דתקנה. וא"כ הוי הק"ו בלא יניח כלל ולא פרכינין פירכא כ"ד. אבל הש"ס ס"ל דביאה נשואין עושה אם כי דחוק מאוד לומר דהש"ס יסבור דביאה נשואין עושה כי אנן באמת קיי"ל דאירוסין עושה. ויש ליישב דבריו. אך לא רציתי להאריך יען כי הספר מעשי חייא מעולם לא ראיתי ומסתמא תיקן בעצמו את דבריו הנעימים) וליכא ק"ו מביאה יען דביאה באמת גומרת ולא נלמד מביאה רק מכסף ואיצטרך להוכיח כדאיתא בש"ס והוי מה הצד ופרכינין פירכא כ"ד עכ"ד ולפ"ז מוכח דס"ל לר"ה דביאה אירוסין עושה. וזה דקאמר הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונ' מק"ו ולא חשש להפירכא דמה להצד השוה שבהן שכן ישנן בע"כ על כרחך דס"ל לביאה אירוסין עושה וכאמור וא"כ ק' למה תני שטר קודם ביאה ועכצ"ל כתי' האו"ח כדי שלא לטעות דליכא רק שני קנינים וכנ"ל ולא בעי מנינא לחלק וא"כ ק' למעוטי מאי. אבל לרב דלא יליף מק"ו שפיר י"ל דבעי' מנינא להא וכמובן וא"ש או יאמר ע"פ האמור כי יש לתרץ דלכך תני שטר קודם ביאה יען דתני מקודם כסף דנלמד מגז"ש דקיחה קיחה תני גם שטר סמוך שנלמד ג"כ מגז"ש דויצאה והיתה וא"כ עדיין י"ל דלכך איצטרך מנינא לאשמעי' דשלשה קנינים המה. אך אם נימי דס"ל לר"ה הדרש דאין כסף א"כ עיקר קידושי כסף ילפי' מאין כסף וכי יקח לא אתי אלא לאשמעי' כי יקח ולא כי תלקח כדלקמן ד' ע"ב יע"ש א"א לומר כתי' זה. וצריכין לתי' האו"ח הנ"ל. אמנם מנא לן דס"ל לר"ה הדרש דאין כסף עכצ"ל דאל"כ מנ"ל דכסף קידושין לאביו. אבל ק' דהלא כ' הפ"י דלמאן דס"ל דחופה קונה אז לא בעי' קרא דאין כסף לאשמעי' דכסף קידושין לאבי' יען דאיתקשי הוויות להדדי וחופה אם קונה נמי איקרי הווי' וכיון דאשכחן דזכי רחמנא לאב שיכול למוסרה לחופה גם בנערותה וכמש"כ התוס' לקמן ע"ב ד"ה ואימא ה"מ יע"ש ה"ה שיכול לקדשה וכיון דאבי' מקבל קידושי' ממילא דכסף קידושי' לאבי' יע"ש היטב. אבל ראיתי כתוב בשם המקנה (גם ספר הנחמד המקנה אינו תחת ידי) דלר"ה דחופה קונ' וגומר וכמש"כ המהרש"א ז"ל יען דלומד מק"ו אין ללמוד דכסף קידושין לאבי' כי י"ל דווקא חופה דנשואין עושה ומפקעת את עצמו מרשות אבי' לגמרי דאין מעש' ידי' לאבי' לזאת אינ' יכול' להפקיע א"ע בלא רשות אבי' אבל כסף ושטר דאירוסין עושה ואינו מפקעת א"ע מרשות אבי' אימא דיכולה לקדש א"ע וכסף קידושין לה ולא תקשה לך מהגז"ש דויצאה והיתה דאין היקש למחצה כי יעוין מש"כ התוס' לקמן ד' ע"ב ד"ה מעיקרא דדינא בשם ר"נ ופ"י ז"ל לקמן בריש פרק שני. ובכתובות מ"ד ולפ"ז שפיר בעי' הדרש דאין כסף לאשמעי' דכסף קידושין לאבי' גם לר"ה. וזה דקאמר הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו. וא"כ ס"ל דקו"ג וכמש"כ המהרש"א וא"כ לא ידעי' דכסף קידושין לאבי' וכמש"ש המקנה ועכצ"ל דס"ל הדרש דאין כסף ומוכח מכאן קידושי כסף וא"כ א"א לומר דלכך תני' אצל כסף שטר מפני דשניהם נלמדים בגז"ש ועכצ"ל כתי' האו"ח הנ"ל וא"כ ק' מנינא למעוטי מאי וכדרך הנ"ל וא"ש:

ועתה לאחר כל ההוצעות שהובא בישובים הנאמרים יש ליישב כל הדיוקים הנ"ל בחדא מחתא. ולפרש הסוגיא בדרך זה והוא. מנינא דרישא למעוטי מאי מנינא דסיפא למעוטי מאי פי' כיון דצריך לתרץ מנינא דרישא למעוטי ומנינא דסיפא למעוטי. א"כ אין לשנות דמנינא דרישא למעוטי חליפין אתא כי יקשה לפ"ז מנינא דסיפא למעוטי מאי כי אין לומר למעוטי יציאה בכסף (גם הנחלי דבש הלך בדרך זה. אבל באופן אחר יע"ש) וכמש"כ הרשב"א ז"ל דהא כיון דמנינא דרישא למעוטי חליפין אתא וק' הלא זה ידעי' בלא"ה מדלא תני לה במתני' (יעוין ר"ן אלפסי ובחי' מהרי"ט ז"ל) ועכצ"ל יען דקנין חליפין הס"ד ללמוד מגז"ש דקיחה קיחה משדה עפרון וכמו דשדה נקנה בחליפין כן אשה מיקני בחליפין והוי לא כתיבא בהדיא לשיטת הרמב"ם ז"ל וכנ"ל ומלתא דלא כתיבא לא קתני לה וכשינויא דאביי ולזאת איצטרך מנינא למעוטי חליפין. אמנם ק' הלא תני כסף ושטר דאתי ג"כ מגז"ש ועכצ"ל כי שטר ידעי' מלער' המאורס' וכתשו' הרמב"ם ז"ל וכסף נלמד מאין כסף ובין דאיכא יוד יתירא נחשב לכתיבא בהדיא (יעוין לעיל ב' ע"א בגמ' בחי') וכיון שכן א"א לומר דלכך תני שטר אצל כסף דשניהם ללמדין מגז"ש ועכצ"ל כתי' האו"ח כנ"ל כדי שלא לטעות דליכא רק ב' קניני' כסף וביא' או שטר. לזאת הפריד ביניה' וכנ"ל. אמנם הסברא דאיכא למימר דשטר עדיף מכסף הוא דשטר כיון שגומר ומוציא גומר ומכניס משא"כ כסף כמבואר לקמן ט' ע"ב וא"כ שמעי' מזה דאין יציאה בכסף. וק' מנינא דסיפא למעוטי מאי כי למעוטי יציאה בכסף א"צ דשמעי' לה מדקתני שטר קודם ביאה וכאמור. ומשני הש"ס מנינא דרישא למעוטי חופה פירוש ולעולם דמנינא דסיפא אתי למעוטי יציאה בכסף דאי לאו מנינא הייתי סובר דיוצאת בכסף. והא דתני שטר קודם ביאה יען דנלמד בג"ש ככסף לזאת סמוכין הם. ותני במתני' גם מה דלא כתיבא להדיא והא דאיצטרך מנינא למעוטי חופה כי אלולי מנינא הייתי סובר דחופה קונה מצד הסברא כיון שגומר היה שקונה וכיון שגומרת רק בבתולה ולא באלמנה (לדעת הסוברים כן) ה"ה שאינו קונה באלמנה ולזאת לא תני לה במתני' יען דלא תני במתני' רק מלתא דפסיקתא דנוהג בין בבתולה בין באלמנה וכמש"כ השעה"מ וכנ"ל. ולזאת צריך מנינא דרישא למעוטי חופה. ומיושב שני דקדוקים הראשוני' וכמובן:

ופריך הש"ס ולר"ה דאמר חופה קונה מק"ו פי' דכיון דיליף לה מק"ו מוכרח לומר דהא דלא תני חופה במתני' כשינויא דאביי דמלתא דלא כתיבא לא קתני וכנ"ל בישוב השני. ועכצ"ל כי שטר נלמד מדאיצטרך בעולת בעל כתשו' הרמב"ם ז"ל וכסף מאין כסף. דאל"כ גם הם אינם נחשבים כתובים בהדיא לשיטת הרמב"ם ז"ל וכנ"ל ומוכרח לתרץ הא דתני שטר קודם ביאה כתי' האו"ח הנ"ל וא"כ מוכח מזה דבכסף או ביאה בלחוד מתקדשת וקשה למעוטי מאי כי לא איצטרך מנינא לחלק דשלשה המה וכנ"ל ומיושב דקדוק העולם וגם קושית המהר"ם ברבי ז"ל:

ומשני הש"ס למעוטי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה כו' ולפום האי תירוצא דמנינא דרישא אתי למעוטי חליפין מוכח שאין אשה יוצאת בכסף וכנ"ל וא"א לומר דמנינא דסיפא אתי למעוטי יציאה בכסף ולזאת הקשה הש"ס מחדש לר"ה מנינא דסיפא למעוטי מאי ר"ל לר"ה דווקא (אבל לר"נ דס"ל ביבמות קי"ט דלא אמרי' מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת וא"א לומר למעוטי חליצה י"ל דאתי למעט יציאה בכסף ומיושב קושית הפ"י ז"ל יע"ש ובנחלי דבש מש"כ בשם האו"ח) דחופה קונה מק"ו ומנינא דרישא למעוטי חליפין וא"א לומר דמנינא דסיפא למעוטי יציאה בכסף וכאמור. ומיושב דקדוק הרשב"א ז"ל וגי' הספרים וא"ש:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה