חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף פח.
גמ' תניא אידך לא ישחוט אדם לא כו' וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן חוץ מן האשה שיכולה למחות מ"ש אשה אמר רבא אשה וכל דדמי לה הא גופא קשיא וכו' והא קתני רישא כו' וכו' עד אמר רבא כיון ששחטו אין מיחוי גדול מזה. ונלע"ד דיש לפרש מעיקרא דקמקשה הש"ס מ"ש אשה וקס"ד דוקא אשה אין להקשות רישא לסיפא כי יש לפרש חוץ מן האשה שיכולה למחות הוא רק לאשמעוי' שיש בכחה למחות ולכך בסתמא ג"כ לא נפקא בשל בעלה ואי קשיא לך דהלא זה שמעי' מרישא דקתני לא ישחוט וכו' וע"י אשתו אלא מדעתן אבל בסתמא לא נפקא לפי הס"ד דש"ס דמדעתן מפיק סתמא לק"מ כי עיקר אתי סיפא לאשמעי' דבנו ובתו הגדולי' ועבדו ושפחתו העברים ג"כ יצאו אם שחט עליהן והא דקתני רישא לא ישחוט הוא רק לכתחלה. אמנם באמת אין שום סברא לחלק ביניהם לאשה ולזאת פריך הש"ס מ"ש אשה ומשני רבא אשה וכל דדמי לה. וכיון שכן הדק"ל דמאי קמ"ל בסיפא כי לומר דבסתמא לא יצאו הלא זה מבואר יותר ברישא במלת מדעתן שפירושו הפשוט הוא דוקא בהסכמתן ודעתן ועכצ"ל כי אתי לאשמעי' הסיפא דוקא דמחי משא"כ בסתמא יצאו א"כ הא גופא קשיא וכו' והא קתני רישא כו' מדעתן הא סתמא לא נפקא. כי כך הוא הבנת מלת מדעתן ומשני מאי אלא מדעתן כו' לאפוקי היכי דאמר לא ר"ל לא שכך הוא הפירוש של מדעתן בכ"מ אך שבכאן עשה הסיפא לגלות הפי' של מדעתן דדוקא דמחאו יוצאין בשל עצמן משא"כ בסתמא וזה נכלל ג"כ במדעתן כי בסתמא אמרי' דדעתן כן הי' וע"ז פריך הש"ס והא כולן ששחטו ושחט וכו, דבסתמא וקתני חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות פי' דכיון דאמרת דעיקר אתי הסיפא לגלות דדוקא דמחאו ולפרש מדעתן דרישא בסתמא. אמאי נתן הסיפא מקום לטעות ולפרש גם הסיפא שיכולה למחות ולכך גם בסתמא לא יצאו יען דקתני וכולן ששחטו דפירושו מסתמא ומ"מ מפיק אשה אם כי א"א לפרש כן מפני דא"כ מאי קמ"ל וכנ"ל מ"מ אם בא לפרש לא הי' לו לסתום ולסמוך על הדיוק שאנו עושין ומשני כיון ששחטו אין לך מיחוי גדול מזה ושפיר בא הפי' גלוי ומבואר בסיפא פירושו דרישא וכאמור. ולפירוש זה יתיישבו איזה דיוקים וקושיות שיש לדייק בסוגיא זו כנלע"ד לפום ריהטא והשי"ת יעזרני לכוון האמת: