חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף פה.
בתוס' ד"ה כשהוא אומר. בפ' דם חטאת יליף מהכא דאין עשה דוחה ל"ת בקדשים מדכתב רחמנא גבי פסח ועצם לא תשברו בו וק' היכי יליף מינה ואמאי נמי צריך קרא הכא הא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ע"כ וכ"כ בזבחים צ"ז ע"ב ד"ה ואחד יע"ש אם כי שם ל"ג ע"ב ד"ה לענין מלקות אתמר כ' דעשה שיש בו כרת דוחה ל"ת אם שלא הוי בעידנא ומ"מ הקשו כאן דלא הוי בעידנא אם דבפסח איכא כרת מ"מ לא דמי כלל כי שם בל"ג שידחה מלהקריב קרבן פסח וזה הוי שפיר עשה שיש בו כרת משא"כ הכא דלא מיירי רק לענין אכילה שיבוא עשה דאכילת פסחים וידחה הל"ת דשבירת עצם. ובמ"ע זו ליכא כרת וגם למאי דקיי"ל כרבנן לעיל בד' ע"ח דאכילת פסחים מעכבא היינו דוקא דבעי' שיהי' ראוי לאכילה בשעת שחיטה וזריקה אבל אם נאבד אחר הזריקה לכ"ע יצא ידי חיבתו כמבואר שם להמעיין בסוגיא ובתוס' רי"ד שם להדיא. ולקמן פ"ח ע"ב בגמ' (יעוין ברמב"ם ז"ל בפ"א מה' ק"פ ובפ"ח ובמנין המצות מצוה נ"ה נ"ו שבמ"ע דאכילת פסח לא הזכיר כרת וזה פשוט) יע"ש וכיון דיצא ידי חובתו בפסח וליכא רק מ"ע דאכילת פסח דלית בה כרת ושפיר הקשו התוס' דלא הוי בעידנא. וכמדומה לי כי האו"ח האריך בזה ולדברי יש תשובה לכמה דברים שכתב שם אך שאינו כעת תירוץ ומש"כ הוא פשוט וברור לענ"ד: