חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת פסחים · דף ל.
גמ' ה"מ בעיניו אבל ע"י תערובות לא כו' ונסתפקו האחרונים אם גם בס' חמץ שעבר עליו הפסח לא גזר ר"ש או לא ויעוין פמ"ג בסי' ת"מ במ"ז סק"א בהקדמתו לסי' תמ"ב ובסי' תמ"ז במ"ז סק"א שהניח בצ"ע ובסי' תמ"ח בא"א סק"ג הכריע לאסור ונלע"ד דיש סמוכין לזה ממש"כ הרא"ש ז"ל בפכ"ש סי' א' וז"ל ויש מי שאומרים המורייס שעושין האידנא שקורין אלמרי שמשימין בו לחם קלוי שמותר אחה"פ כו' ועוד שהרי חרכו קודם זמנו ומותר בהנאה אחר זמנו ואנן חזי' לרבוותא דאסרי לי' לאחר הפסח (פי' בהנאה יעוין מג"א תמ"ב סקי"ג) ומטעם שחרכו נמי לא אימור לא חרכו יפה יפה דלא מסיק אדעתי' פסח בשעת עשייתו כו' ע"כ הרי דמשום אימור לא חרכו יפה שלא הוי רק ס' חמץ אסרו הרא"ש ז"ל בהנאה לאחר הפסח. ואין לדחות ולומר דשאני התם שהי' מקודם חמץ וודאי והס' הוא רק אם פקע ממנו שם חמץ ולזאת מחמירין דאוקמי אחזקתו קמייתא. ז"א חדא דכיון דאיתעבד בי' מעשה איתרע החזקה כנודע ובפרט דעיקר הטעם שיש להקל הוא די"ל דלא קניס ר"ש רק בוודאי ולא בס' ב"י וב"י. וא"כ גם בחרכו ליכא אלא ספק ב"י וב"י אלא וודאי דכיון דמה"ת אסור וחייב לבערו מספיקא קנסו חז"ל ה"נ בס' נתחמץ וכמובן. ולא מבעיא להסוברים ס' מה"ת לחומרא (והכי קיי"ל יעוין ש"ך כללי ס"ס) א"כ למש"כ החתם סופר בס' קי"ד דעיקר טעם הקנס שאסרו חז"ל חמץ שעבר עליו הפ' הי' כדי להצילו מב"י וב"י דאורייתא ולזאת לא סמכו על הביטול וחיזק את שיטתו מתשו' הרשב"א ז"ל וכ"כ בשו"ת פ"י ז"ל ח"א ס' י"ד (יעוין תשובת עבודת הגרשוני סי' ק"ה) והוא גם דעת הר"ן ז"ל שכ' בריש מכינתן וז"ל אלא מפני שביטול' זה תלוי במחשבתן של בני אדם כו' יע"ש בוודאי דיש לעשות סייג והרחקה לס' תורה כוודאי אך גם להסוברים ס' מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא א"כ למאי דקיי"ל בסי' תמ"ז בנוקשה יען שאינו אלא מדרבנן דשרי בהנאה לאחה"פ הרי דבדרבנן לא עשו סייג א"כ גם בס' תורה י"ל הכי אבל אינו ראי' לפמש"כ בחי' לשבת בד' י"ג להוכיח דבס' תורה גם להסוברים דרק מדרבנן להחמיר גזרו חז"ל ולא הוי גזירה לגזירה יע"ש וא"כ ה"כ נימי כן. בפרט לדידן דקיי"ל באמת ס' מה"ת לחומרא בוודאי דיש לעשות סייג גם בס' חמץ שעבר עליו הפסח ולאסרו בהנאה לאחר הפסח וכהכרעת הפמ"ג בסי' תמ"ח כנלע"ד לפום ריהטא: