אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת סנהדרין › דף נב.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת סנהדרין · דף נב.

דף מא.

גמ' וכדתניא היה ר"מ אומר מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון כו' אמר ר"א כמאן קרינן רשיעא בר רשיעא ואפילו לרשיעא בר צדיקא כמאן כהאי תנא ע"כ נשאלתי באיש כפרי זקן אחד אשר יש לו רח"ל בת שהמירה דתה ונשאת שם בכפר לעכו"ם ויש לה ממנו בנים ובנות והוא מתפלל לפרקים בשבתות וימים טובים והקהל ממאנים בו ע"י בתו המומרית ועי"ז נעשה מחלוקת גדול ביניהם וטענת הזקן הוא אם אסור הוא ע"פ התורה אז יטה אוזן קשבת לדבריהם והשבתי הלא כתוב הוא עלי ספר אליהו רבה סי' נ"ג ס"ק כ"ט וז"ל כ' כ"ג ש"ץ שבתו זנתה תחת בעלה אם אי אפשר באחר חשוב כדעבד וכשר מהר"י מברונא שכנה"ג וכ' עולת תמיד משמע דאפילו כבר נתקבל לש"ץ קבוע מסלקין אותו אי איכא אחר וכ"ש שאין למנותו לכתחלה ע"כ הרי מבואר דעת המהרי"ב ושכנה"ג וע"ת וא"ר ז"ל דבזנתה בתו מסלקין לש"ץ אם אפשר באחר והמירה דתה גרע יותר כמבואר בהגהות מרדכי בפ"ז דמכילתן סי' תשי"ז וז"ל את אבי' היא מחללת שאם הי' נוהגין בו קודש כו' פירש"י ז"ל וז"ל לפתוח ראשון ולברך ראשון אומר אני א"כ כהן שיש לו בת שהמירה דתה או רק זנתה כי אין לפתוח ראשון ולברך ראשון ואומר לי מורי קרובי דמצי לפרש הכי נוהגין בו חול דרשות הוא וכיון דרשות הוא יכול לפתוח ראשון ולברך ראשון עד כאן לשונו מלשון שכתב שהמירה דתה או רק זנתה מבואר דהמירה מחללת יותר את אבי' מזנתה (יעוין מג"א סי' קכ"ח ס"ק ס"ב) אם כי על פסק המרדכי ורמ"א ז"ל שפ' כוותי' שם סעי' מ"א העידו השכנה"ג ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ב' דאין מנהג בזה"ז לפסול כהן משום זנות בתו או במימר דת רח"ל בין בתו או בנו יע"ש בבה"ט הלא חזי' להשכנה"ג בעצמו שהעיד כן מ"מ בש"ץ פסק דמסלקין אותו וההבדל ביניהם לענ"ד הוא. דהנה בגמרא הגירסא לר' ישמעאל האי את אביה היא מחללת מאי דריש בי' מבעי לי' לכדתניא היה ר' מאיר אומר כו' ורש"י ז"ל פירש לעיל ב' ע"ב ד"ה הא מה אני מקיים את אביה ל"ל למכתביה כלל כו' והאי תנא לית ליה האי דרשה דלקמן שאם היה נוהגין בו קודש כו' א"נ אית לי' לכתוב כו' עכ"ל:

ואם כי ממש"כ בהגהות הר"י בכרך ז"ל להקשות דאיך אפשר לומר כפירושא קמא דהאי דרשה דאת אביה הוא רק לר' ישמעאל דס"ל דווקא ארוסה בשרפה ולא נשואה הלא ר"מ בעל מאמר זה ס"ל דנשואה בשריפה שלא כר"י כמבואר לעיל נ"א ע"א יע"ש אין להכריח מזה כפירוש א"נ די"ל דגירסתם היה כגירסת רבינו חננאל ז"ל דגריס ר' ירמיה בברייתא במקום ר"מ ולק"מ על פירושא קמא דפירש"י ז"ל:

אמנם כבר הוכיחו התוס' כפי' א"נ דכ"ע אית לה הך דרשה יע"ש ובר"ן אלפסי ד"ה נוהגין בו חול וגם הרי"ף ורא"ש ז"ל העתיקו ברייתא זו. ובמרדכי ס"פ החובל ורמ"א ז"ל בחו"מ סי' ת"כ פסקו כהאי תנא וכר"א יע"ש הרי לנו דברייתא זאת להלכה נשנית (וצע"ק על השמטת הרמב"ם וטור ז"ל ומה שציין בעין משפט באלפס על האי דינא ברמב"ם פ"ה מה' חובל ומזיק ובטור חו"מ שם. לא מצאתי רק בד"מ סי' ת"כ יע"ש וצ"ע) מכל זה הלא יסוד דינו של המרדכי ז"ל בנוי על פירש"י ז"ל שהביא (וברש"י ז"ל שלפנינו ליתא הך לישנא לפתוח ראשון ולברך ראשון מ"מ נאמן הוא עדותו של רבינו המרדכי ז"ל) דנוהגין בו חול לענין לפתוח ראשון ולברך ראשון ונלע"ד דלפרש כן דקרא דאת אביה היא מחללת אתי לזה להפקיע מן הכהן החיוב של וקדשתו אין לו מקום רק לדעת הסוברים דוקדשתו הוא מה"ת יעוין מג"א סי' ר"א סק"ד וגם המרדכי בעצמו בפ' הנזיקין בסי' ת"א בשם תשובת מהר"ם ז"ל ס"ל דהוא מה"ת אבל לדעת התוספת בפ"ז דחולין ד' פ"ז ורא"ש ומרדכי ז"ל (יעוין מהרי"ק ז"ל שורש ט' דמייחס שיטת המרדכי כדעת התוס') וטור (יעוין שבילי לקט סי' ל"ג שהעתיק תשו' הרב נטרונאי ז"ל שכתב ולקרות בכהן נמי דעבדו ליה רבנן מעלה מפני דרכי שלום בעלמא כו' יע"ש דמשמע דס"ל ג"כ דאינו אלא מדרבנן) ועוד פוסקים דס"ל דאינו אלא מדרבנן וקרא דוקדשתו אסמכתא בעלמא הוא א"כ א"א לומר דהקרא דאת אביה היא מחללת אתי לזה להפקיע ממנו החיוב של וקדשתו ולפ"ז כיון דלהפוסקים דאינו אלא מדרבנן לא נפקע ממנו החיוב של וקדשתו וגם להפוסקים דהוא מדאורייתא אינו אלא רשות וכמש"כ המרדכי ואם רוצין נוהגין בו קדושה לזאת נתפשט מנהג העולם שלא לבטלו מקדושתו כן עלה על רעיוני לפום ריהטא:

אמנם ראיתי כי ז"א דאין סברא לומר דאם החיוב של וקדשתו הוא מן התורה יפקע ממנו החיוב ואם הוא מדרבנן לא יפקע ממנו החיוב אשר יהיה דברי תורה קיל מדברי סופרים (אם דמצינו דעשו חיזוק לדברי חז"ל יותר מד"ת לא דמי להתם וכמובן) ואדרבה יש מקום לומר דלהפוסקים דוקדשתו הוא מה"ת ומחויבין מה"ת לקדשו גם בהמירה או זנתה בתו לא יפקע ממנו החיוב דלברך ראשון ולפתוח ראשון ופי' רש"י ז"ל לא קאי רק למאן דס"ל דאינו אלא מדרבנן דהנה מלשון המרדכי שכ' אומר אני א"כ כו' מבואר דזה דווקא לפירש"י ז"ל אבל לולי פירש"י ז"ל הייתי מפרש דנוהגין בו חול לשאר דברים אבל לא במה דמחויבין לקדשו וטל פי' רש"י ז"ל דפי' דקאי על לברך ראשון ולפתוח ראשון יש לדקדק בלישנא דברייתא שאם היה נוהגין בו קדושה כו' דלשון שאם מורה כי רשות הוא הלא מחויבין לקדשו ואיך נאמר ע"ז שאם (ובפסיקתא זוטרתא פ' אמור הגירסא רק שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול. ולא יותר כגירסת הש"ס ולפ"ז מלת שאם קאי רק על נוהגין בו קודש ויש עוד דיוק יותר על מלת שאם וכמובן) אך די"ל דכיון דהחיוב של וקדשתו אינו אלא מדרבנן והש"ס קאי על דרש הקרא ולדינא דאורייתא אין מחויבין לקדשו והוי רשות ולזאת שפיר נאמר שאם נוהגין גם על לפתוח ולברך ראשון כי לדינא דאורייתא גם זה תלוי במנהג ורצון.

אבל להפוסקים דמה"ת חייבין לקדשו בלברך ולפתוח ראשון א"א לפרש שאם היה נוהגין בו קדושה דקאי על לברך ולפתוח ראשון כי על זה לא נוכל לאמר שאם היה נוהגין דמשמע שתלוי ברצון וכנ"ל ועכצ"ל לשאר דברים ודלא כפירש"י ז"ל וזה מוכח ממרדכי דלולי פירש"י ז"ל לא נפקע ממנו החיוב של וקדשתו לענין לפתוח ולברך ראשון וכנ"ל כנלע"ד בדרך אפשר ולפ"ז דגם לפירש"י ז"ל אינו אלא רשות ורשאין לנהוג בו קדושה וכמש"כ המרדכי בשם מורו ז"ל וגם יש מקום לומר דלהפוסקים שהחיוב דוקדשתו הוא מה"ת מחויבין עוד לקדשו לענין לפתוח ראשון ולב ך ראשון וכנ"ל ולזאת נהגו שלא להעבירו מקדושתו אבל בש"ץ דלא שייך זה לזאת מסלקין אותו ביש אחר וא"ש פסק השכנה"ג גם שיטתו וכאמור:

ובפשיטות מבואר ההבדל בין ש"ץ לכהן דהלא יסוד טעם המנהג שלא לפסול כהן עי"ז כ' שם השבו"י ז"ל וז"ל. לכן נ"ל אף דרשות לעשות כן מ"מ לביישו ברבים בפניו במי שהוא מוחזק לכהן ולקרותו כל ימיו בראשון ועכשיו יקראו באמצע קרואים אין לך ביוש והלבנת פניו גדול מזה והמלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים וע"ז נאמר לא יומתו אבות על בנים אע"ג דאין לקדשו בקדושת כהונה היינו בשב ואל תעשה ולא להלבין פניו ברבים כו' עכ"ל יע"ש ועתה הלא מבואר לעין כל כי לא דמי הביוש דש"ץ לביוש דכהן חדא דבש"ץ הוא בשב ואל תעשה משא"כ בכהן דיקראו אותו באמצע שהוא בקום ועשה וכמש"כ הש"י ז"ל ועוד דקדושת כהונה הוא קדושה עצמיות משעת לידתו וכשמורידין אותו מזה שזכתה לו תוה"ק הבזיון גדול מנשוא משא"כ ש"ץ אשר המעלות הנצרכים לו מרובים המה וגם תלוי בדעת הצבור ועי"ז אין הביוש כ"כ גדול שעי"ז יתירו לו. ובפרט שנאמר הקריבהו נא לפחתך וגו' אשר גם זה לא שייך בכהן אך בש"ץ ומכל הלין טעמי נתפשט המנהג שלא לפסול לכהן ולהקפיד בש"ץ ביש אחר (והיכי דפרנסתו תלוי בזה וטפלי תלוי ביה בזה לא קאמינא) כן נראה לפי עניית דעתי פשוט בטעם השכנה"ג:

ועתה בנידון דידן הדין עם הצבור שממאנים באותו זקן אשר רוצה להתפלל רק מפני הכבוד וכיון שממאנים בו שוב אסור לו מדינא להתפלל כי מלבד בתו המומרית הלא אינו מרוצה לקהל ואם ירצה להתפלל בחזקת היד הלא הוא כאחד מן הפוחזים ואגלע בהתייהו בברא כרעא דאבוהו אשר בכגון דא גם בכהן אין להקרות ראשון וכמש"כ הש"י ז"ל שם וא"כ אסור מדינא להתפלל ע"י בתו המומרת. וגם מה שאינו מרוצה לקהל ושתים רעות יעשה אם יתפלל. אך בטוח אנכי כי אותו זקן יתן אל לבו וישמע לדבריי הנאמרים באמת ולא יבעיר בנצחונו אש המחלוקת ומוטב דיכסוף בהאי עלמא ויקבל עליו הבושה באהבה למען יצא מכלל ארור שזה וכו' לכלל ברוך כי עי"ז יסתעף השלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כנלע"ד להלכה ולמעשה בס"ד:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה