חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת סנהדרין · דף מא.
גמ' אמר רב חנן עדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לאמור לאוסר' על בעלה באנו כו' מ"ש נער' מאורסה דנקיט אפי' נשואה נמי אין אלא אפי' האי דלא יתבא תותי' יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ע"כ יעוין פירש"י ז"ל ויש לפרש עוד לשיטת חכמי נשואים שבברצלונה דלאפרושי מאיסורא מקבלין שלא בפני בע"ד דכ"ע בעלי דין נינהו (יעוין נו"ב מהד"ק חאה"ע סי' ע"ב ובשו"ת רע"א ז"ל סי' ל"ט. והנה נודע הכלל כי אמורא צריך לפרש דבריו ומדסתם רב חנן משמע דבכל גווני אין נהרגין גם בהעידו שלא בפני הבעל ובכה"ג אין יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו יען שלא העידו בפניו ועכצ"ל כדעת חכמי הנשואים כי לאפרושי מאיסורא לא בעי' בפניו ולפ"ז א"ש פירושא דקאמר הש"ס אפי' האי דלא יתבא תותיה וא"כ אין כאן כעת אפרושי מאיסורא והוי אמינא דבעי' דווקא בפניו קמ"ל דמ"מ יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו כדי לאפרושי מאיסורא דאח"כ יען דלא חלקו וכעין מש"כ הרשב"א וריטב"א ונ"י ז"ל בשלהי יבמות דאין לחלק בין ארוסה לנשוא' דגם בארוסה נא בעי דו"ח אם דל"ש טעם דנשואה (ובנו"ב שם כ' בשם הרדב"ז ז"ל דאין לחלק גם להיפוך יע"ש) יע"ש וה"נ כיון דבעדות אשה לאוסרה על בעלה דהיא לאפרושי מאיסורא מקבלין עדות שלב"פ לשיטת חכמי הנשיאים לזאת לא חלקו וי"ל) עוד הטעם דאולי לא יהי' העדים כשיבוא הבעל והבן) בין ארוסה לנשואה וק"ל:
אמנם באמת רוב הפוסקי' הראשוני' ואחרוני' חולקים על שיטה זו אם כי הנו"ב שם הביאו סעד לשיטתם מהא דאמרי' בסוגיא ואלא אשה חביר' דקיי"ל דקטלינין לריב"י איך משכחת לה וק' הלא משכחת כשהעידו שלא בפני הבעל רק בפני' ואז בוודאי רק להורגה כי לאוסרה עליו הלא אינה נאסרת שלב"פ אלא ודאי דלאפרושי מאיסורא מקבלין עדות גם שלב"פ בע"ד יע"ש. אם כי להסוברים דגם בדיני נפשות בדעבד מהני קבלת עדות שלב"פ כמו דשרי בדיני ממונות באי אפשר לק"מ (והוא דעת הרשב"א ז"ל בתשו' בב"י ז"ל בחו"מ סי' שפ"ח וכמש"כ הנו"ב שם:
ודעת רמ"א ז"ל בתשו' סי' י"ב ומהרש"ל ז"ל בתשו' סי' ל"ג ופני' מאירות סי' ק"ד דלא מהני גם בדעבד והוא מחלוקת ישינה בין הקדמונים במאירי בב"ק קי"ב במש"כ שם מקצת מפרשים כו' יע"ש כי דיעה הראשונה הוא כרמ"א ז"ל וראיה אחת מינאי לשניהם והיש חולקים הוא כדעת הרשב"א ז"ל בתשו' שגם בד"נ מהני בדעבד ומחלק בין גמר דין לקבלת עדות יע"ש. אמנם בחי' הרשב"א ז"ל שם מבואר דס"ל דבד"נ גם בדעבד לא מהני ואין מקבלין שלב"פ גם באי אפשר ולא ידענא אם התשובה מוקדמת או מאוחרת וי"ל דס"ל לעיקר כמש"כ בחי' ובתשו' כ' רק לסניף דעת הסוברים דגם בד"נ מהני כי היה שם בלא"ה כמה סניפים יע"ש ובשו"ת רע"א ז"ל שם בסי' ל"ט:
ונתבאר כי השגת הנו"ב שם בסתירת היתר החמישי לשיטת הרמ"א ז"ל יען דהוכיח שגם בד"נ מקבלין שלב"פ בא"א לאו השגה היא כי מבואר דעת קדמוני' דקיימי בשיטת רמ"א ז"ל וכיון דמחלוקת ישינה היא נראה דהוי ספיקא דדינא. אך מש"כ הנו"ב שם להוכיח מב"י ז"ל דבד"מ רק מדרבנן בעי' בפניו יש סעד לדבריו מחי' הרשב"א ז"ל בב"ק שם וכמש"כ בשו"ת רע"א ז"ל שם. אך הוכיח שם מרא"ש ז"ל דגם בד"מ בעי' מה"ת קבלת עדות בפניו יע"ש) אבל להסוברים דגם בד"מ לא מהני כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' כ"ח וגם להסוברים דדיני אישות דמי לדיני נפשות וכמבואר בשו"ת רמ"א ז"ל וס"ל דבד"נ גם בדעבד לא מהני (יעוין ב"ק מ"ד ע"ב דבשור של יתומים כ"ע מודים דחייב מיתה דרביה קרא. ושאלני רב אחד איך מקבלין עדות שלב"פ דקטנים כשלב"פ דמי הלא הוי כד"נ וי"ל דגזירת הכתוב שאני ויש להסביר עוד דהלא יען דאמרי' השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעל כך מיתת השור ואנו דנין גם על הבעלים לזאת דינו כדיני נפשות א"כ ביתומים דקיי"ל יתמי לאו בני כפרה נינהו ואין אנו דנין רק על השור ובפניו דנין וגומרין:
ויעוין ברמ"א ז"ל סי' ת"ח סעי' א' שכתב עמש"כ המחבר דאין הנזיקין משתלמין אלא בראיה ברורה וז"ל ואין מקבלין העדות אלא בפני בע"ד אפי' הי' הוא ועדיו חולים ע"כ הרי דס"ל דגם בנזיקין אין לקבל עדות שלב"פ בכל גווני. אם כי בפ"ת שם כ' בשם הג' רע"א ז"ל שתמה דהלא בנ"י ז"ל אינו מבואר רק לענין יעוד תורא אבל לא לשאר נזיקין וכן הקשה השאר המשפט בסי' כ"ח סק"ט יע"ש יש להביא ראיה לפסק הרמ"א ז"ל מש"ס ב"ק צ"א דקאמר כי לא דיינוהו ד"נ היכי דיינינהו לי' ד"מ בלא בעלים דקביל סהדי וברח. ושאלני הרב הנ"ל הלא בד"מ כ"ע מודים דהיכי שאין יכולין לבוא אח"כ דמקבלין שלב"פ בע"ד וכי גרע ברח מזה. ואם כי הרמב"ם ז"ל פי' דברח לא קאי על האדם רק על השור הלא רש"י וראב"ד ז"ל לא פי' כן יע"ש וביש"ש שם שהסכים לפירושם מזה נראה כרמ"א ז"ל דבמזיקין אין מקבלין עדות שלב"פ בכל גווני כמו בד"נ וצ"ע) הדק"ל:
וגם דקדוקי דלעיל בסתימת רב חנן ק' להחולקים על הנשיאים וי"ל בפשיטות דהאם עד נעשה דיין להיות בקי בכל דיני תורה לידע דקבלת עדות שלב"פ אינם יכולים לאוסרה עליו לזאת יכולים להצדיק נפשם ולומר כי לא זממו להורגה אך לאוסרה לבעלה יען כי סברו שגם שלב"פ מהני (וזה תשובה ג"כ לראיית הנו"ב שם בסתירת היתר הששי לדעת הר"ם ור"ת ושאלתות ז"ל נגד דעת ה"ג ורי"ף ורמב"ם וסמ"ג ור"י ורא"ה וב"י ז"ל ועוד פוסקים יע"ש ובסברא האמורה כי לאו כ"ע דיני גמירי גם ראיה זו נסתרה וכמובן יע"ש) ולזאת בכל גווני אמר ר"ח דעדי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין וגם הש"ס שפיר קפריך באשה חבירה לריב"י איך קטלינין לה כי בכל גווני יכולין לומר לאוסרה לבעלה באנו גם שלב"פ לכ"ע כי טעו בזה וזה פשוט וברור: