חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת נדרים · דף צ:
במתני'. בראשונה הי' אומרים כו' חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיני' באחר ומקלקלת על בעל' האומרת טמאה אני לך תביא ראי' לדברי' כו' והקשה הר"ן ז"ל כיון דמה"ת נאמנת והיא אסורה על בעלה איך יכולים חז"ל להפקיע איסור מה"ת בקום ועשה. ותי' בתי' הראשון כי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעי' רבנן לקידושין מיני'. וראיתי בשו"ת השיב משה סי' ע"ח שהקשה דא"כ אמאי לא אשתמיט בשום מקום במשנה או בגמ' למימר דיבעלה לשם קידושין יע"ש וי"ל דהנה הסכימו הח"מ וב"ש באה"ע סי' כ"ד דדווקא במופקרת לכל אז לוקין משום לא תהי' קדשה אבל בפלגש שמיוחדת לו בלא כתובה וקידושין גם להאוסרים אינו רק מדרבנן (יעוין ברמב"ם וראב"ד ז"ל בריש ה' אישות ובפ"ט מה' מלכים. ובטוש"ע שם ובנושאי כליהם) יע"ש וראיתי בקנאת סופרים להג' מהרש"ק ז"ל סי' מ"ג שכ' דלמש"כ השט"מ בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרי' אפקעי' רבנן לקידושין מיני' מ"מ הוי קידושין דרבנן. ה"ה כאן דווקא קידושי תורה עקרו אבל קידושי דרבנן עדיין נשארו יע"ש ולפ"ז לק"מ כי ממ"נ א"צ לקדשה עוד הפעם כי מה"ת אם דלית כאן קידושין הלא מס"ת מיוחדת מותר. ואי דאסור מדרבנן הלא מדרבנן איכא קידושין (והא דאינו אסורה עלי' י"ל דכיון דליכא רק קידושין דרבנן הם אמרו דמקודשת והם אמרו מפני תיקון העולם בכה"ג דאינו נאמנת) וכאמור וא"ש ובזה יש ליישב ג"כ קושית המפרשים שהקשו על תי' הר"ן ז"ל דאפקעי' רבנן וכו' דא"כ למה אמרי' דלאחר שמת בעלה אינו אוכלת בתרומה כיון דליכא חשש לעז על בני'. הלא כיון דאפקעי' וכו' היתה פנוי' כשזינתה ואמאי אסורה בתרומה (יעוין שו"ת גאוני בתראי סי' ס"ג) לאחר מותו ולהאמור א"ש דכיון דאכתי איכא קידושין דרבנן רק הם שבכחם להתיר מה שאסור מדבריהם מפני תיקון העולם של ענ"ב. וגם בתרומה שלא תוציא לעז על בני' התירו ג"כ אבל לאחר מותו דאין שום תיקון העמידוה על עיקרא דדינא מדבריהם דמדרבנן היתה א"א ולכך אסורה בתרומה וק"ל:
והנה הר"ן ז"ל תי' עוד דמדינא אינו נאמנת יען דשאחד"א במקום שעבודא לא מהני והיא משועבדת לבעלה. ומזה מוכח דס"ל לר"ן ז"ל דשאחד' לאו מטעם נדר וכמש"כ בשו"ת נו"ב מה"ת באה"ע סי' כ"ג. כי אם נימי דהוא מטעם נדר וכנראה ממהרי"ט ז"ל. א"כ מה"ת נאמנות כי קונמות מה"ת מפקיע גם משעבודא וכמש"כ הר"ן ז"ל לעיל ט"ו ע"ב ותוס' כתובות נ"ט (יעוין מחנה אפרים בה' נדרים סי' כ"א דהרמב"ם ז"ל חולק עליהם) ד"ה דקונמות יע"ש והדק"ל. ועכצ"ל כי שאחד"א לאו מטעם נדר אך מטעם דאדם נאמן על עצמו כמאה עדים. ובמקום שעבודא לא מהימן להפקיע א"ע משעבודו וראיתי בישיע"ק ביו"ד סי' קפ"ה שהקשה דהלא בברי ושמא מהני גם במקום שעבודא כמו במלוה בשטר דהלוה משעבוד ומ"מ אם הלוה טוען ברי והמלוה שמא הלוה נאמן. וה"נ היא טוענת ברי והוא אינו יודע אם זינתה או לאו ותי' דהברי הוא ברי גרוע כי זנות לא שכיח. וגם אונסא ל"ש יע"ש. אמנם למש"כ התוס' בריש כתובות ובגיטין י"ז דזנות שלא בעדים והתראה שכיח וכאן החשש הוא דשמא זינתה שלא בעדים והתראה. ואין מקום לתי' הראשון מפני דזנות ל"ש וגם מש"כ דאונסא ל"ש למש"כ התוס' בסוגיא דפ"פ דמה"ת האי רובא דברצון לאו רובא הוא ורק מדרבנן הוא א"כ אכתי מה"ת הוי ברי טובה. אבל זה יש ליישב עפמש"כ הפ"י שם הטעם דאונסא ל"ש הוא רק מדרבנן כי נהי דרובא ברצון מפני הסברא דאונסא קלא אית לי' הלא לעומת זה איכא רובא דרוב נשים בחזקת צדקת יע"ש. וזה הוא דווקא שלא לימא דזינתה ברצון אבל הכא דאמרה דנאנסה א"כ שפיר אמרי' דשקר בפי' יען כי אונסא ל"ש וגם מה"ת הוי ברי גרוע וא"ש. ולענ"ד י"ל דמפני דיש לה חזקת היתר לבעלה לזאת הוי הברי שלה גרוע (יעוין ברא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ מש"כ בשם רבינו יונה ז"ל) ובזה יש לתרץ גם קושית המהר"י בן לב ז"ל דלמה אינו נאמנת באומר טמאה אני לך במגו דגרשתני (אם כי במהרי"ט ז"ל תמה ע"ז דהלא הוי מגו דהעזה כבר נאמר בזה תירוצים ולהעמיד קושית המהר"י בן לב ז"ל וכמש"כ גם בחי' אאמ"ו הרב הג' שליט"א כנ"ל ויעוין בש"ך כללי מגו אות ו' דהאי דינא במחלוקת שנוי' יע"ש) אם כי לדעת הראב"ד ז"ל דגם בגרשתני אינו נאמנת להנשא לאחר לק"מ כי כל החשש הוא משום ענ"ב ורוצה להנשא לאחר ולזאת לא תועיל לה טענת גירשתני ואין כאן מגו וכמש"כ אאמ"ו שליט"א אמנם לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה"א (יעוין בש"ע אה"ע סי' י"ז סעי' ב') דבגרשתני נאמנת לינשא לאחר וליטול כתובה ג"כ שפיר יש מקום להקשות. אבל להאמור דיש כאן חזקת היתר י"ל דאף דבש"ס יבמות קי"ד וב"ב הוי בעיא דלא איפשטא אי מהני מגו במקום חזקה או לאו. הלא כ' הש"ך בסי' פ"ב סק"ג בשם הנ"י שאין כל החזקות שוות ובחזקה טובה פשיטא לן דלא אמרי' מגו במקום חזקה יע"ש ובכללי מגו אות יו"ד. א"כ גם בחזקת היתר י"ל דהוי חזקה טובה ולזאת אינו נאמנת במגו דגרשתני נגד החזקה. אמנם הר"ן ז"ל שכ' בקידושין ס"ד על מה דתנינן התם. קדשתי את בתי כו' נשבית ופדיתי' בין שהיא קטנה בין שהיא גדולה איני נאמן כו' וז"ל וא"ת ולהימני' כי אמר נשבת במגו דאי בעי אמר קדשתי' בביאה לפסול כו' ואכתי ק' ניהמני' בשבוי' מגו דאי בעי אמר קדשתי' וגרשתי' דנאמן כו' ע"כ יע"ש וחזי' דלא תי' מפני דהוי מגו במקום חזקה חזקת כשרות דידה והוא מטעמא כי אם נימי דזה טעמא דמתני' א"כ אמאי לא פשט הש"ס מכאן דמגו במקום חזקה לא מהני ולזאת הוכרח לתי' אחר על קושיתו. הרי מוכח שיטתו או דלא ס"ל סברת הנ"י או דס"ל גם חזקת היתר לא הוי חזקה טובה כ"כ דנמי בפשיטות דלא מהני מגו במקום חזקה זו. והדרא קושית המהר"י בן לב ז"ל לדוכתא. אבל הר"ן ז"ל לשיטתו דנראה מד"מ והג"ה באה"ע ז"ל דמסכים לשיטת הראב"ד ז"ל וכן מטין דבריו בפ' התקבל יע"ש ומעיקרא לק"מ וכנ"ל ולרמב"ם ז"ל שפיר י"ל דס"ל כנ"י וס"ל דחזקת היתר הוי חזקה טובה דפשיטא הוא דלא מהני מגו נגדה. ומיושב גם קושית הר"ן ז"ל בקידושין שם וכמובן וא"ש: