חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת כתובות · דף טו:
גמ'. מע"מ ישראל למאי נ"מ אמר ריש לקיש לנזקין היכי דמי כו' לא צריכא דנגחי' תורא דידי' לתורא דידן פלגא משלם ואידך פלגא אמר להו ארתי ראי' דלאו ישראל אנא ואתן לכון. סנה בש"ע או"ח סי' ת"נ סעי' ז' פסקי' כי אסור להשכיר כלי לעכו"ם בפסח כדי שיבשל בו חמץ וכ' המג"א בס"ק י"א בשם הטור דלהכי אסור משום שרוצה בקיומו של החמץ ע"י ד"א שלא יבקע הכלי ע"ש והקשה בספר חיי אדם בכלל קכ"ד אות ה' בחלק נשמת אדם על מה שאנו נוהגין למכור חמץ וכותבים בשטר מכירה והמדידה תהי' לאחר הפסח דא"כ קשה הא רוצה בקיומו של החמץ אע"פ שהנכרי חייב בגניבה ואבידה אפי' בדיניהם מ"מ אם נגנב או נאבד החמץ אפי' בד"ת פטור שהרי הישראל אינו יודע כמה יתבע מהעכו"ם ויטעון העכו"ם א"י אם נתחייבתי לך ויהי' פטור א"כ רוצה הישראל בקיומו של החמץ יע"ש ונלע"ד ללמד זכות על מנהגן של ישראל שהישראל אינו רוצה בקיומו של החמץ משום שאינו יכול לבוא לידי שום הפסד במה שיגנב החמץ אדרבה יוכל לצמוח לו טובה מזה והוא דהנ' ראיתי בשו"ת יד יוסף בסי' קי"ב שהביא בשם הגאון הצדיק מו"ה יוסף באב"ד זצ"ל שהעלה לפי דברי התומים דספק גזל אינו אסור כלל לישראל משום שכך הי' הלל"מ מסיני דהלאו של לא תגזול לא נאמר רק בוודאי גזל אבל ספק גזל מותר מן התורה והעל' הגאון הנ"ל דלפ"ז אם בן נח וישראל יש להם דין שיש בזה ספק גזל אף אם העכו"ם מוחזק מחיוב להחזיר לישראל דהנה המהר"י באסון ז"ל כ' שלפיכך אמרי' ספק ממונא קילא לנתבע ולא הוי כשאר ספיקא דאורייתא שהוא לחומרא משום דאף אם ניזל לחומרא להוציא מיד המוחזק אכתי איכא ספק איסור להמוציא דדלמא שייך הממון להמוחזק והוי גזל ביד המוציא להכי אמרי' היכא דקאים ממונא ליקום ולפ"ז מחיוב הנכרי להחזיר לישראל שלא יהי' בידו ספק גזל כי לנכרי ספק גזל אסור מה"ת כי לא נאמרה הלמ"מ לב"נ לי (יעוין רמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים ה' י') כנודע אבל הישראל יכול להוציא כי לדידי' ספק גזל מותר מן התורה יע"ש ולפי הוצעה זו א"ש ולא ק' כלל הקושיא של החיי אדם כי הישראל אינו רוצה בקיומו של החמץ משום דאם נאבד או נגנב החמץ והנכרי יטעון א"י אם נתחייבתי לך כי א"י אם הי' החביות מלא יי"ש או לא הי' בו רק הין יי"ש וכדומה אזי מחיוב הנכרי להחדר לישראל מלא חביות יי"ש כי גם הישראל א"י כמה הי' בחביות אז בוודאי אנן נאמר לנכרי להחזיר לישראל ע"צ היותר כדי שיצא מהלאו של ספק לא תגזול משום דלב"נ לא נאמר הללמ"מ ולב"נ אף ספק גזל אסור וכנ"ל. אבל הישראל מותר לקבלו ממנו משום דלישראל ספק גזל מותר משום דכך הי' הללמ"מ וא"כ בוודאי אין הישראל רוצה בקיומו של חמץ (ואין רוצה רק בקיומו של החביות וזה לא איכפת לן כנראה ממג"א הנ"ל ועוד הלא בעל החביות מכיר בחביתו ויודע כמה הין הי' יכול לכנוס בחביות והנכרי מחיוב לשלם עבור חביות מלאה יי"ש משום ספק גזל כנ"ל) וא"כ לא יוכל לצמוח להישראל שום היזק אדרבה יוכל לצמוח לו טובה גדולה ואינו רוצה כלל בקיומו של חמץ ומנהג ישראל יסודתו בהררי קודש וא"ש וידיד נפשי מנוער הרב הגאון מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג ני' אבד"ק סניאטין השיב לי כי היטב מאוד בעיניו אך דשדי נרגא בגוף דברי הרב הגאון הצדיק מהר' באב"ד ז"ל מסוגיא זו דקאמר ר"ל דאינו משלם אך פלגא ואידך פלגא אמר להו אייתי ראי' דלאו ישראל אנא ואתן לכון ולדברי הגאון הנ"ל יתחייב בכל הנזק משום ספק גזל דדלמא נכרי הוא ואצלו אסור ספק גזל ואצל הישראל מותר ספק גזל וכנ"ל ולזאת דחה דברי הגאון הנ"ל אולם היטב אשר תירוץ כבוד בני יקירי אור עיני בעל המחבר ני' להצדיק הצדיק דמעיקרא והוא דהנה זה פשוט דלשיטת הרמב"ם ז"ל ודעימי' דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ע"כ לא ס"ל דהלמ"מ שספק גזל מותר כי מאי איצטרך להלכתא גמירא לספק גזל שמותר הלא כל ספק מה"ת לקולא (ונ"מ שמדרבנן עכ"פ אסור) והנה מבואר בכו"פ בבית הספק שלו שהוכיח דס"ל שר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ס"ל ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא יע"ש ולפ"ז א"ש דבעל המאמר דסוגיא דידן הוא ר"ל ושפיר קאמר דאינו משלם רק חצי נזק כי מה"ת מותר ספק גזל אף לנכרי בלא הללמ"מ ומדרבנן אף ישראל אסור ודברי הגאון מהר"י באב"ד ז"ל עולים שפיר לפי מה דקיי"ל שספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא וכיון דהיסוד נתייסד א"כ גם הבניין קאים על מכונו להמליץ על מנהגן של ישראל כנלע"ד בס"ד:
אבל לדינא גוף דברי התומים ודברי הגאון מהר"י באב"ד ז"ל צריכא עיונא טובא אם יש לסמוך על זה למעשה. לזאת למעשה נשמע את עצת הגאון המהרש"ק ז"ל בהקדמתו לחבורו על סדר אגדה מעשה ידי יוצר הובא גם בשו"ת דברי משה לה"ג מו"ה משה תאומים ז"ל במהד"ת סי' צ"ח אות ה' יע"ש ובספר נזר ישראל בסי' ע"ב בנסחאות השט"מ באות ד' ותראה איך לנהוג בזה למעשה מפני חומרא דחמץ יע"ש:
ט"ו ע"ב במתני' האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים כו' וראיתי בספר הנ"ל בשם גדול הנ"ל שהקש' על שיטת הר"ם ז"ל מנרבנה דבקטלית גם מן השני אין לה כתיבה (יעוין רא"ש ז"ל לקמן בפ' נער' שנתפתתה) א"כ בהאשה שנתארמלה דהיא טוענת בתולה הייתי והיורשים טוענים שמא אלמנה נשאך אבינו כפירש"י ז"ל מאי הכרעה היא העדים שיצאה בהינומא וראשה פרוע הלא י"ל דלמא היתה אלמנה מן האירוסין ולכך יצאה בהינומא כיון שהיתה בתולה ומ"מ כעת שנתארמלה שנית לית לה כתובה לשיטת הר"ם ז"ל וכינה את הקושיא בשם חומר הנושא ולענ"ד לק"מ ע"פ מה דאמרי' לקמן בסוגיא. וכיון דרוב נשים בתולות נישאת כי לא אתי עדים מאי הוי אמר רבינא כו' אלא אמר רבינא רוב הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא יעוין בהפלאה שהחזיק בשיטת המאור דקושית הש"ס וכיון דרוב נשים כו' אתי גם למה דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב יע"ש) ע"כ ולפ"ז לק"מ כי כיון דיש עדים שיצא' בהינומא וראש' פרוע א"כ ל"ש לומר הלא רוב הנשאת בתולה יש לה קול כי באמת יש כאן עדים וקול. ולזאת ליכא למיחש שמא היתה אלמנה מן האירוסין כי רוב (והר"ם ז"ל יסבור כפ"י ושיטת המאור) נשים בתולות נישאות ולא אלמנות בפרט מן האירוסין דהוי כמיעוטא דמעוטא. ולכך יש לה כתובה מאתים (אם כי באלמנה מן האירוסין אין כאן סתירת חזקת דגופא ול"ש סברת המאור. אבל כבר רמזתי לעיין בהפלאה. ושם בד"ה והנה מבואר כי גם בלא סברא זו ע"י רוב זה יש להוציא ממון גם לשמואל יע"ש ולק"מ וק"ל: