אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת כתובות › דף ט.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת כתובות · דף ט.

מסכת כתובות

גמ'. אמר ר' אלעזר האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ואמאי ס"ס הוא ס' תחתיו ס' אין תחתיו ואת"ל תחתיו ס' באונס ס' ברצון ל"צ בא"כ ואב"א בא"י וכגון דקביל בה אבוה קדושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד. מאי קמ"ל תנינא וכו' מהו דתימא התם דוודאי קים לי' אבל הכא מיקם הוא דלא קים לי' קמ"ל. ומי אמר ר"א והאמר ר"א אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה כו' וכו' ע"כ וראיתי בספר דרכי יושר שהביא קושית השטה מקובצת שהקשה. דאמאי לא מקש' הש"ס כסדר דמעיקרא הו"ל לאקשויי מדידי' אדידי' ואח"כ הו"ל לאקשויי מאי קמ"ל כו' אבל עתה נראה דמעיקרא פשיטא לי' כר"א ובתר הכי פריך סתירה מר"א אר"א. ועוד הקשה בספר הנ"ל דמאי הקשה מר"א אר"א הלא גם לס"ד דאינו נאסרת רק בעדים (יעוין תוס' ד"ה ומי אמר) מ"מ נאמן לאוסרה מספיקא שמא הי' ערים בשעת זנות והלכו להם ואי דהוי ס"ס שמא לא בעדים ושמא תחתיו או באונס נוקי בא"כ ואיהי ג"כ פמ"ג דליכא רק חדא ספיקא דשמא שלא בעדים זנתה וס"ד לחומרא (ותירוצו דבספק זה אוקמי לה אחזקת היתר. ל"ש לשיטת הסוברים דמדרבנן לא מוקמי אחזקת היתר בס' השקול יעוין בש"ך יו"ד סי' נ' ס"ק ג' ובפמ"ג בפתיחתו לה' טריפות ופי' כאן בחי' בתוס' ד"ה ל"צ. ובק"א סי' כ"ז יע"ש) יע"ש ונלע"ד די"ל עפמש"כ בתשו' בישיע"ק חיו"ד סי' קי"א לבנו הגאון הרמ"ז ז"ל ליישב קושית השט"מ על הא דקאמר הש"ס מהו דתימא מיקם הוא דלא קים לי' קמ"ל דמאי בכך דלא קיים לי' הרי הוא טוען טענת ברי דקים לי' ושוי' אנפשיי חד"א ותי' הרמ"ז ז"ל עפמש"כ התוס' בד"ה ואב"א וז"ל ואכתי בא"כ ובקיבל אבי' קידושין פמ"ג לישראל איכא ס"ס דס' מ"ע ס' ד"א כו' וי"ל דאם איתא דמ"ע היא הויא טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טענה אין להסתפק בכך ע"כ והקשה ההפלאה וכ"כ בשם הבני אהובה. דאיך נאסור אותה מחמת דלא טענה דשמא ענ"ב ורוצה בכך שתאסור עצמה על בעלה כדקיי"ל בסוף נדרים למשנה אחרונה דא"כ לאסור עצמה באומרת טמאה אני לך. אבל י"ל דהיכא דמעיזה לא חששו לשמא ענ"ב דהרי מד נא באומרת לבעלה גרשתני נאמנת ולא חיישי' לשמא ענ"ב ודווקא באומרת טמאה אני לך דאין הבעל יודע להכחישה ומעיזה לשקר אז חששו לשמא ענ"ב. אמנם אם נימי דלא קים בפ"פ דמי ממש למש"כ התוס' במס' שבעות גבי שכיר דמשום דבעה"ב טרוד בפועלי' לכן אין בזה העזה להפועל. ה"נ אף דהוא טוען טענת ברי דקים לי' בפ"פ מ"מ כיון דאנן אמרי' דהדבר ספק הוא לו לא חשיב העזה. ושוב איכא ס"ס להתירה כקושית התוס' וכתירוצם מדלא טוענת כן א"א לומר כי יען שאינה מעיזה איכא למיחש לענ"ב. ולזאת מוכרח לומר דקים לי' בפ"פ ומיושב קושית השט"מ עכת"ד הרמ"ז ז"ל ולפ"ז מיושב קושית הדרכי יושר. כי אם נימי דר"א איירי בא"כ ובפמ"ג ולית כאן להס"ד רק חדא ספיקא שמא בעדים או לא אין מקום להקשות כי איכא עוד ס' דמ"ע והוי ס"ס ס' מ"ע ס' ד"א ואת"ל ד"א ס' של"ב כי לא הוי ס"ס המתהפך לחזור ולומר ס' בעדים ס' של"ב ואת"ל בעדי' ס' מ"ע כו' כי כשאמרנו ס' בעדים ע"כ תפסנו שהיתה ד"א כי מ"ע אין נ"מ אם הי' בעדים או לא ובכה"ג לא הוי ס"ס כמבואר בש"ך יו"ד בכלל ס"ס סי' ק"י אות י"ג י"ד ט"ו (אבל ס"ס של קושית התוס' יש להחשיבו לס"ס המתהפך כאשר יבואר אי"ה בסמוך) יע"ש וא"כ הדרא קושית השט"מ לדוכתי' דמאי קמ"ל הלא גם בלא קים לי' אסור מטעם שאחד"א ותי' הרמ"ז ז"ל ל"ש וכמובן ועכצ"ל דמיירי בא"כ בלחוד או בא"י פמ"ג דיש מקום לקושית התוס' דאיכא ס"ס ואם נימי דלא קים לי' הוי שרי מטעם ס"ס וכנ"ל ולזאת איצטרך ר"א לאשמעי' דקים לי'. וכיון דמוכרח דר"א לא איירי רק בא"כ בלחוד או בא"י פמ"ג שפיר ק' דר"א אדר"א ומיושב קושית הד"י. וגם קושית השט"מ מיושב. כי דווקא לאחר קושית הש"ס דמאי קמ"ל ותירוצא דקמ"ל דקים לי' דמוכח דלא מיירי ר"א בא"כ ופמ"ג ביחד. יש מקום להקשות דר"א אדר"א וכאמור וא"ש:

ולפ"ז יש ליישב פירש"י ז"ל בד"ה נאמן לאוסרה וז"ל ואע"פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפש' הוי מהימן לשויי' עליו חד"א אבל להפסיד' כתובתה לא מהימן ע"כ והקשו המפרשי' דמנא לי' לרש"י ז"ל שאין נאמן להפסיד כתובתה ובאמת בתוס' לקמן ע"ב ד"ה נאמן כ' להיפוך יע"ש במהרש"א ופ"י והפלאה ז"ל על פירש"י ז"ל כאן. אמנם להאמור י"ל ע"פ שיטת התוס' לקמן ס"ג ע"ב בד"ה. אבל דהיכי דמפסדת כתובתה לא חיישי' לשמא ענ"ב (אם כי הרמב"ם ז"ל בפכ"ד מה"א פ' דגם באשת ישראל שאומרת שזינתה ברצון ומפסדת כתובתה ג"כ אינו נאמנת מפני דחיישי' לענ"ב כבר נתנו המפרשים טעמים לזה. ואכ"מ להאריך) יע"ש וא"כ אין מקום כלל לקושית ההפלאה דניחוש לשמא ענ"ב ולכך לא טענה מ"ע אני וכמש"כ הוא ז"ל בעצמו יע"ש וא"כ כל קושית הנ"ל שבו למקומם וכמובן ולזאת ליישב קושיות האלו הוכרח רש"י ז"ל לפרש דר"א דקאמר נאמן לאוסרה עליו בדווקא הוא אבל לא להפסיד כתובתה וא"ש פירושא דסוגיא וכאמור:

אברא כי הבית מאיר בסי' קט"ו הניח שיטת התוס' בצ"ע כי הלא עיקר החשש הוא שמא ענ"ב וא"כ גם האחר יכתוב לה כתובתה. יע"ש בכאן לק"מ דכיון דמיירי בטענת פ"פ וא"כ נשאה כשהוא בתולה ויש לה מאתים ומהשני לא יהי' לה אלא מנה וא"כ תפסיד מנה ובזה יש ליישב ע"ד הפלפול דברי הרי"ף ז"ל שכ' וז"ל אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו דש"א חד"א והני מילי בא"כ פי' דליכא אלא חדא ספיקא ס' תחתיו ס' אינו תחתיו ולא מצית אמרת ואת"ל תחתיו ס' מ"ע ס' ד"א דמ"ע פתחה סתים א"נ בא"י והיא שקיבל אבי' קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד דהוי לי' חדא ספיקא ס' באונס ס' ברצון וס' דאורייתא לחומרא כו' ע"כ והקשה הר"ן ז"ל דא"כ דלא תי' כתי' התוס' דמדלא טענה כן נחשב לספק. אך דמ"ע פתחה סתום א"כ מה יתרץ להא דקאמר הש"ס לקמן ע"ב לא בטען טענת דמים. הלא בטענת דמים איכא ס"ס יע"ש. עוד ראיתי בספר אחד מחדש ושמו נחלי דבש שדקדק דמה זה שהכניס הרי"ף ז"ל את הקושיא דס' דמ"ע בין הדביקם על א"כ ולא על א"י בפמ"ג דג"כ ק' דאיכא ס"ס וכמו שהקשה התוס' יע"ש שהחשיבו לדקדוק עצום. אמנם להנ"ל י"ל דגם הריף ז"ל ס"ל תי' התוס' מדלא טענה ולקושית ההפלאה דניחוש לשמא ענ"ב. אין לחוש יען דמפסדת כתובתה. ואם כי גם מהשני יהי' לה כתובה. הלא תפסיד מנה. אך בהא דתנן לקמן י"א בתולה אלמנה כו' מן הנשואין כתובתה מנה ואין להם טענת בתולים ומסיק הש"ס בד' י"ב דדווקא בקידש ובעל לאלתר אבל אם לא קידש ובעל לאלתר יש להם טענת בתולים ואין להם כתובה אלא מנה. בזה הלא לא תפסיד כלום כי גם מהשני יהי' לה מנה ושפיר י"ל כקושית התוס' דאיכא ס"ס וכמובן והנה המל"מ בפ"ג מה"א ה' י"א הביא פלוגתא דהתוס' ורש"י וריטב"א ז"ל ס"ל דפמ"ג לית לה חופה ורשב"א ז"ל ס"ל דיש לה חופ' והעל' שם דלהסוברים דחופה של נדה אינו קונה כלל אם דראוי' לביאה כשתטהר כש"כ בפמ"ג דאינו ראוי לביאה כלל דאין לה חופה יע"ש וא"כ להרי"ף ז"ל דמבואר לקמן בפ' אע"פ בר"ן ז"ל דשיטת הרי"ף כדעת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה א"כ ס"ל כי פמ"ג אין לה חופה ולפ"ז מיושב דברי הרי"ף ז"ל כי בא"י פמ"ג דא"א להיות שתהי' אלמנ' מן הנשואין יען כי אין לה חופה. ולעולם יש לה מהראשון מאתים שפיר י"ל כתי' התוס' מדלא טענה כן אין להסתפק במ"ע וכנ"ל אבל בא"כ שאפשר להיות באלמנה מן הנשואין שפיר כ' הרי"ף ז"ל ולא מצית אמרת ואת"ל תחתיו ס' מ"ע ס' ד"א כו' ודקדק בלשונו הזהב שכ' ולא מצית אמרת כו' ולא כ' בדרך קושיא על ר"א כי לק"מ על ר"א די"ל דר"א לא מיירי בא"כ באלמנה מן הנשואין רק כ' הדין דליכא ס"ס ואף באלמנה מן הנשואין אסורה) כי בכאן א"א לומר כתי' התוס' מדלא טוענת כן יען דאינו מפסדת כלום כי גם מהשני יהי' לה מנה חיישי' לענ"ב וכנ"ל ותי' כי מ"ע פתח' סתום. ולכך אסור' גם בא"כ ובאלמנה מן הנשואין. אבל בא"י פמ"ג או בא"כ שאינה אלמנ' מן הנשואין בלא"ה לא הוי ס"ס וכתי' התוס' ומיושב קושית הר"ן ז"ל וכמובן וא"ש:

ובפשיטות י"ל בישוב לשון הרי"ף ז"ל ע"פ מה שראיתי בגאון צבי ז"ל בחי' שכתב וז"ל ובאשת ישראל אע"ג דאיכא ספיקא דשמא נאנסה ויש ספיקא דמ"ע לא קשיא כלל דקיי"ל בכל הש"ס דכל ס"ס שאינו חוזר לא הוי ס"ס כלל כו' אבל כי נעביד ס"ס באונס ומ"מ באשת ישראל לא יהי' חוזר כלל כו' דהא כי נימא תחלה ס' באונס ס' ברצון נבעלה ואת"ל ברצון שמא מ"ע היא הרי זה דבר שסותר א"ע כו' ולא הוי ס"ס כו' וא"ת הא מצינן לאקשוי האי קושיא גם בא"כ כו' י"ל דהכי פירושא ס' תחתיו נעשה פתחה פתוח ס' לא תחתיו ואת"ל תחתיו הרי שמא מ"ע היא והוי ס' חוזר שפיר ודו"ק עכ"ל ואין להקשות על דבריו דהלא גם בא"כ כשתאמר ס' תחתיו ס' אין תחתיו עכצ"ל דלא היתה מ"ע דבמ"ע ל"ש לפלוגי בין תחתיו לאין תחתיו ודמי לשו"ת מנחם עזרי' ז"ל שהובא בש"ך שם בכללי ס"ס ז"א כי נ"מ לענין כתובה דכנעשית מ"ע תחתיו יש לו מאתים ואם נעשה קודם שנתקדשה אין לה כלום למ"ד דפליגי במנה ולא כלום או רק מנה למ"ד דפליגי במאתים ומנה. וכיון דגם בס' מ"ע יש לנו נ"מ אם הי' תחתיו או לא שפיר הוי ס"ס החוזר. ועתה מבואר דקדוק לשון הרי"ף ז"ל שהקשה דלהוי ס"ס רק על א"כ דהוי ס"ס המתהפך משא"כ בא"י פמ"ג דלא הוי ס"ס החוזר וכמש"כ הגאון צבי ומיושב גם קושית הר"ן ז"ל כי בטענת דמים ג"כ י"ל דהתקנה דתנשא ברביעי היתה מפני א"י פמ"ג דלא הוי ס"ס כלל מפני שאינו מתהפך גם להרי"ף ז"ל:

אמנם הפ"י כ' להיפוך מהגאון צבי שכ' על קושית התוס' דאכתי איכא ס"ס ס' דמ"ע וכו' וז"ל מכאן נראה מבואר דלשיטת התוס' לא בעי' בס"ס שיהי' מתהפך דא"כ האי דמ"ע לא הוי ספק דכשאנו אומרים ספק זינתה תחתיו או אין תחתיו תו לא מצינו למימר את"ל תחתיו שמא מ"ע ואפ"ה הוי ס"ס אי לאו מדלא טענה כן עכ"ל ולענ"ד נראה דע"פ מש"כ הש"ך בכללי ס"ס לחלק דהיכי דהס' השני תלוי בראשון אז לא בעינן שיהי' מתהפך יע"ש א"כ י"ל דבא"י פמ"ג ג"כ הספק השני תלוי בראשון כי אם תתחיל לומר ס' באונס ס' ברצון על כרחך תחליט דבוודאי היתה ד"א כי במ"ע לא שייך שיהי' ברצון כי אטו בשופטני עסקינן שתעשה עצמה מ"ע ברצון (ולהוציא בתולי' בעצמה כדי שתתעבר בביאה ראשונה זה בוודאי לא ניתן להסתפק כי למה תעשה כן. ואף אחת מני אלף אין סברא שתעשה כן) ודמי לנמצא ס"ת ביד עכו"ם וא"י מי כתבו דלחד לישנא בגיטין מ"ה ע"ב קורין בו מטעם ס"ס שמא ישראל כתבו ושמא עכו"ם כתבו למכרו לישראל כמבואר שם בפירש"י ז"ל אם כי א"א להפכו ולומר שמא למכרו לישראל כ' ואת"ל לעכו"ם כתבו הרי הוא פסול יהי' מי שיהי' ועכצ"ל כמ"ש החוות דעת שם בבית הספק דיען דל"ש לומר לשם עכו"ם כ' עד שנאמר מקודם שעכו"ם כ' דבישראל ל"ש לומר זה. אם דאפשר שישראל כתב לשם עכו"ם מ"מ כיון דלאו בשופטני עסקי' שחל לה יעבור עבירה כזאת לכתוב ס"ת לשם עכו"ם לא בעי' שיהי' מתהפך. ה"נ אם דאפשר שתהי' מ"ע ברצון מ"מ כיון דלא שייך בדעת שלימה שתעשה כן (ולזנות ברצון יצרה אלבשה משא"כ כאן) לא בעי' שיהי' מתהפך כי הוי כס' השני תלי בראשון ולכך לא הוכיח הפ"י מהס"ס דבא"י פמ"ג דלא בעי' מתהפך (והגאון צבי י"ל דס"ל כנראה מהתי' לקמן ע"ב בד"ה אי למיתב דגם בס' השני תלוי בראשון בעי' שיהי' מתהפך וכן הוא דעת הט"ז ביו"ד סי' מ"ט סק"ג ועוד פוסקים דלא ס"ל חילוק הש"ך יע"ש ובנה"כ) כי הוי הספק השני תלוי בראשון ולזאת לא בעי' שיתהפך אך הוכיח מהס"ס דבא"כ כי דמי ממש לשאלת המ"ע ז"ל שאין הספק השני תלוי בראשון כי גם במ"ע יש להסתפק אם הי' תחתיו או לאו אך דאין נ"מ בזה ובכה"ג לא הוי מתהפך וכעובדא דשו"ת מ"ע ז"ל. אמנם למש"כ להעמיד דברי הגאון צבי כי במ"ע יש לנו נ"מ ג"כ אם הי' תחתיו או אין תחתיו לענין הכתובה והוי שפיר ס"ס החוזר וכנ"ל וגם בא"י פמ"ג לפי הכרעת הש"ך דבס' השני תלוי בראשון ל"ב שיתהפך הוי ס"ס שפיר א"כ אין מדברי תוס' אלו סתירה (יעוין בכו"פ בבית הספק מש"כ בזה מכח חזקת בתולה. ויעוין בההפלאה בד"ה וא"ת אכתי מש"כ דאיכא רוב גרוע דאינם מ"ע יע"ש והבן) למה דקיי"ל דבעי' ס"ס המתהפך וכאמור:

ולפ"ז דבא"י פמ"ג ג"כ הוי ס"ס מעליא א"כ הדק"ל דמאי זה שלא כ' הרי"ף ז"ל האי ס"ס רק על א"כ. אם כי יש מקום לומר עפמש"כ התוס' ד"ה ולא צריכא וז"ל וא"ת ונוקמוה בחזקת שהיא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו וי"ל דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמוה אחזקת הגוף שהית' בתולה ע"כ ומכח דבריהם העלה הפ"י ז"ל דגם לשיטת רבינו יונה ז"ל והעומדים בשיטתו דס"ל דאינו נאמן רק במכחישתו או שותקת אבל אם אומרת אמת שפ"פ מצא אלא שנאנסתי איהי מהימנא ולא מיתסרא הוא דווקא בא"י פמ"ג דהספק הוא שמא באונס דאיכא לאוקמה אחזקת כשרות דבוודאי הי' באונס ואיכא נמי ברי ושמא מהימנא. משא"כ בא"כ שהספק אם תחתיו י"ל דגם ר"י ז"ל מודה שאם טוענת שקודם שנתאסרה זינתה לא מהימנא דהכא ל"ש חזקת כשרות כי גם אנו אומרים שנאנסה אלא שנאנסה תחתיו וכיון שכתב התוס' דחזקת הגוף עדיף מחזקת היתר תו לא מהימנא בברי ושמא יע"ש ובק"א ולפ"ז י"ל דגם הרי"ף ז"ל ס"ל הכי אבל בכאן קשיא הקושיא דהלא מ"מ איכא ס"ס כי בשלמא במכחישתו י"ל כתי' התוס' מדלא טוענת כן ולענ"ב לא חיישי' מפני דמעיזה וכנ"ל אבל בהיא טוענת שנאנסה מקודם י"ל שפיר דהא דלא טוענת מ"ע אני תחתיך דתשתרי (יעוין בפ"י בק"א) מפני דענ"ב כי אינה מעיזה ולזאת תי' הרי"ף ז"ל כי מ"ע פתחה סתום (ולק"מ נמי קושית הפ"י בק"א דתהא נאמנת במגו דמ"ע יע"ש) ולא הוי ס"ס כלל וא"ש אבל יותר נראה די"ל עפמש"כ הפ"י דלדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דס' מה"ת לקולא י"ל דלא החמירו חז"ל רק בס' אחד אבל לא בשני ספיקות אם כי אחד אינו שקול. וחזקתי את דבריו לעיל בחידושיי ליומא ס"ה ע"א יע"ש ושם כ' בשם סכ"ת דגם הרי"ף ז"ל ס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל ולפ"ז י"ל דהרי"ף ז"ל ס"ל כי מ"ע לא שכיח וגם אונסא לא שכיח ולכך בא"י פמ"ג דהס"ס הוא שמא באונס ושמא מ"ע דשניהם לא שכיחי לא הוי ס"ס כלל. אבל בא"כ דספק אחד ס' תחתיו ס' אינו תחתיו הוי ספק השקול שפיר קשיא לי' דאיכא ס"ס כי כיון דס' אחד שקיל אם כי ספק השני אינו שקול הוי ס"ס וכאמור וא"ש:

והנה ראיתי בהפלאה על פיר"שי ז"ל בד"ה האומר פ"פ מצאתי שהוכיח כי רש"י ז"ל לא ס"ל התי' של התוס' מדלא טוענת (אם כי למש"כ בפ"י דברי הרי"ף ז"ל דבא"י פמ"ג י"ל דלא הוי ס"ס וא"כ י"ל דמה שכ' רש"י ז"ל דהיא ממשפחת דורטקו קאי על א"י פמ"ג ובא"כ דאיכא ס"ס וצ"ל כתי' התוס' מיירי בנאבדה המפה. ואין כאן הוכחה דרש"י ז"ל לא ס"ל תי' התוס' יע"ש בהפלאה ותבין. אבל דחוק הוא) יע"ש ולפ"ז נסתר תירוצו הנ"ל בפירש"י ז"ל שפי' דר"א דווקא לאוסרה עליו אמר אבל לא להפסיד כתובתה דמנא ידע זאת. וי"ל דהנה הקשו המפרשים דלמה לא משני הש"ס על הקושיא דהא איכא ס"ס דמיירי בנתקדשה קודם יב"ח ומצא דם בתולים ואנן קיי"ל דנותנין לבתולה ד' לילות ביב"ח וכיון שמצא עכשיו דם בתולים ע"כ שזינתה תחתיו כי אם זנתה מקודם שנתקדשה הרי עברו יב"ח ומנין לה דם בתולים ולכך אסורה וי"ל עפמש"כ הפ"י ז"ל ליישב קושית הראשונים דלמה להו לר"נ ורבא הני טעמי דכתובה דרבנן וחזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה הלא בלא הני טעמי יש להאמין לבעל מעיקר הדין כיון שהוא מוחזק וטוען ג"כ טענת ברי ותי' הפ"י ז"ל דאי לאו שהן אמרו והן אמרו הי' בדין שאשה נאמנת דחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה יע"ש ובתשו' הרמ"ז ז"ל שם כ' דכיון דהיכא דאיכא חזקה דמסייע לה מעיזה ומעיזה כש"כ היכי דנמצא דם בתולים דאיכא רובא דמסייע לה דפתח סתום מצא כי ע"פ הרוב אין להם דם בתולים ביב"ח לאחר שנבעלה וכמש"כ הב"ש בסי' ס"ח סק"ג בוודאי דמעיזה יע"ש ולפ"ז אפי' נימא דר"א לא ס"ל החזקה דרבא וגם ס"ל כתובה דאורייתא מ"מ בנמצא דם בתולים דליכא חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה בוודאי דנאמן להפסיד כתובתה יען דהוא מוחזק וטוען טענת ברי. ולבעלי הש"ס שמיע להו כי ר"א דווקא לאוסרה עליו קאמר דנאמן. אבל לא להפסיד כתובתה ולכך לא הי' יכול הש"ס לשנויי דמיירי בנתקדשה קודם יב"ח ומצא דם בתולים. כי בזה נאמן להפסיד כתובתה (ואל תתפלא לומר יציבא בארעא וכו' כי במצא דם בתולים דאיכא רובא דמסייע לה נאמן להפסיד כתובתה. ובלא מצא א"נ יעוין בהפלאה על פירש"י ז"ל בדבור זה. כעין זה. דבקים לי' א"נ להפסיד כתובתה. ואם נימי דלא קים לי' נאמן להפסידה יע"ש) ור"א דווקא לאוסרה עליו קאמר ומיושב קושית הראשונים ופירש"י ז"ל וכמובן:

ולפ"ז אין הכרח מפירש"י ז"ל שפי' דמיירי בנאבדה המפה או שהוא ממשפחת דורטקי דחולק על שיטת הסוברים דגם במצא דם יש לו טענת בתולים (יעוין ר"ן ז"ל וב"ח וב"ש שם ס"ק י"א) לאוסרה עליו כי י"ל דיען דס"ל דמוכרח לפרש מימרא דר"א דא"נ להפסיד כתובתה. לזאת א"א לומר דמיירי במצא דם בתולים כי א"כ נאמן להפסיד כתובתה וכאמור. ובישוב פירש"י ז"ל עלה על רעיוניי עוד לומר עפמש"כ הר"ן ז"ל בשלהי נדרים בסוגיא דטמא' אני לך דמדינא אין אשה נאמנת לומר טמאה אני לך ולשויי' אנפשה חד"א יען דהיא משועבדת לבעלה ואינו יכולה להפקיע א"ע משעבוד בעלה יע"ש וכ' המפרשים דאם דמבואר בנדרים ט"ו ע"ב דגם הבעל משעבוד לה מ"מ נאמן בטענת פ"פ מטעם דשאחד"א יען דיש לו מגו דיכול להפקיע א"א משעבוד אשתו גם בלא אמירת פ"פ שהי' מגרשה בע"כ דאיש מוציא את אשתו גם שלא לרצונה. והנה מבואר בפירש"י ז"ל לקמן מ"ג ע"ב בד"ה כתובתה של אב דארוסה יש לה כתובה אם דלא כ' לה. ולפ"ז לית כאן מגו כי אם הי' מגרשה גם בעודה ארוסה היו צריך ליתן לה כתובה. משא"כ בטענת פ"פ והדק"ל דאיך נאמן בשאחד"א להפקיע א"ע משעבוד. ולזאת הוכרח רש"י ז"ל לפרש דגם באמירת פ"פ מצאתי א"נ להפסיד כתובתה. ולכך נאמן לאוסרה עליו מפני דיש לו מגו וא"ש. ואח"כ מצאתי בספר אחד ושמו שערי עזרה בשם גדול אחד הר' אברהם יעקב טייכר נ"י שקדמני בזה ושיטת התוס' דס"ל דנאמן גם להפסיד כתובתה אם כי ס"ל דארוסה יש לה כתובה י"ל כמש"כ הרב הנ"ל בשם גדול אחד דשאחד"א הוא מטעם נדר. ובאומרת טמאה אני לך דהוי כאומרת הנאת תשמישי עליך לא חל הנדר. אבל כאן באומר פ"פ מצאתי דהוי כאומר הנאת תשמישך עלי חל הנדר ואסורה לו אמנם י"ל דמוכרח לפרש כפירש"י ז"ל דהטעם הוא משום מגו ולא נאמן רק לאוסרה עליו ולא להפסיד כתובתה כדי שלא תקשה קושית השט"מ בהא דקמ"ל ר"א דקים לי' הלא גם בלא קים לי' שאחד"א וכנ"ל אבל להאמור א"ש כי אם נימא דלא קים לי' א"כ נאמן להפסיד כתובתה כי לית כאן חזקה דאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה וכמש"כ הפלאה וכנ"ל וכיון שנאמן להפסיד כתובתה שוב א"נ לאוסרה עליו כיון שאין כאן מגו לזאת קמ"ל דקים לי' וא"נ להפסיד כתובתה כי לא ס"ל לר"א החזקה דא"א טבו"מ. ולכך נאמן לאוסרה עליו. אבל התוס' לשיטתם דהקשו דאיכא ס"ס ס' דמ"ע ותי' מדלא טוענת ולפ"ז מיושב קושית השט"מ וכמש"כ לעיל בשם הרמ"ז ז"ל שפיר יכולין לפרש הסוגיא דנאמן לאוסרה וגם להפסיד כתובתה (אמנם רש"י ז"ל לשיטתו דמ"ע ל"ש ולא ס"ל התי' של התוס' יש הוכחה לפירושו ליישב קושית השט"מ ע"פ דרכו וכאמור. וא"ש שיטתם בשיטתם. כנלע"ד ע"ד הפלפול:

שם תוס' ד"ה לא צריכא בא"כ. וא"ת ונוקמוה אחזקה שהוא כשר' לכהונה ונימא דלאו תחתיו זנתה וי"ל דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמוה אחזקת הגוף שהיתה בתולה ע"כ והקשה הפ"י ז"ל וז"ל וקשיא לי הא איכא למימר נמי הרי בעולה לפניך כו' ולכאורה הי' נראה בזה דהתוס' קיימו בשיטת הרשב"א כו' דחזקת פנוי' לא חשיבא כלל לגבי חזקת הגוף וה"נ חזקת היתר לא חשיבא כלל אלא דא"כ לא הי' מקשה הגמ' מידי מעיקרא והא ס"ס הוא ס' תחתיו ס' אין תחתיו ולמאי דפי' אין תחתיו לא הוי ס' כלל דאוקמה אחזקת הגוף אם לא שנאמר דס' התוס' דלגבי ס"ס לא מהני חזקת הגוף וזה לא יתכן כו' דע"כ ס' התוס' דלא אמרי ס"ס אפי' לגבי חזקת היתר דאל"כ אין מקום לקושיתם דנוקמי בחזקת היתר דהא איכא תרי ספיקי לאוסרה (פי' ס' תחתיו וס' שמא לפסול נבעלה) כו' עכ"ל יע"ש ובק"א. וי"ל עפמש"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' ו' שדווקא היכא דכל ספק סותר את החזקה אז לא מהני ס"ס במקום חזקה אבל היכא שדווקא ס' אחד סותר את החזקה והשני אינו סותר החזקה מהני ס"ס גם במקום חזקה יע"ש וה"נ הס"ס דאיסורא שניהם סותרים חזקת היתר ס"ל להתוס' דלא הוי ס"ס ושפיר הקשו דנוקמוה בחזקת היתר. אבל הס"ס דגמ' שהס' דאונס אינו סותר את חזקת הגוף שפיר הוי ס"ס וא"ש. אמנם מדחזי' להפ"י ז"ל דהקשה מוכח דלא ס"ל כסברת הנו"ב. ואדרבה דעת הפמ"ג בסי' ק"י במ"ז ס"ק ט"ו ושאר דוכתי הוא להיפוך דזה גרוע עוד יותר היכא דרק ס' אחד סותר החזקה דהוי כמאן דליתא יע"ש:

ולפמש"כ הפ"י ז"ל כאן בח"י ובק"א דאיכא מ חזקת בתולה חזקת היתר וגם הרי בעול' לפניך. אך דמ"מ אסורה מדרבנן דלא סמכי' מדרבנן אחדא חזקה היכי דאיתרע להקל יע"ש באריכות א"ש שיטת הרא"ה ז"ל דס"ל דס"ס אינו מועיל אלא ש"ס אחד מותר מה"ת והאי דפ"פ מ"ה אוקמוה אחזקת היתר. ובמ"ה השיג עליו דהלא איכא חזקת בתולה נגד חזקת היתר יע"ש ובפמ"ג סי' ק"י בש"ד ס"ק ס"ב דהוכרח ליישב שיטת הרא"ה ז"ל כי הגמ' לאו דווקא נקיט ס' תחתיו מקודם יע"ש. אבל להפ"י א"ש כי באמת גם ס' תחתיו אינו רק מדרבנן כמבואר בדבריו. וזה פשוט:

מאאמ"ו הרב הגאון שליט"א במס' כתובות

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה