אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת יבמות › דף כ.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת יבמות · דף כ.

דף ה:

גמ' קפסק ותני ל"ש מן הנשואין ול"ש מן האירוסין בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין לא תעשה גרידא היא יבא עשה וידחה ל"ת כו' וכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' יבום ה' י' י"א וז"ל היתה היבמה אסורה על יבמה איסור לאו או איסור עשה כו' הרי אלו חולצות ולא מתייבמת כו' ומן הדין הי' שיתייבמו שהיבום מ"ע וכ"מ שאתה מוציא עשה ול"ת יבוא עשה וידחה את ל"ת. אבל חכמים גזרו כו' לפיכך אם עבר ובעל יבמתו האסורה לו משום לאו או משום עשה וא"צ לומר שניי' ה"ז קנה קנין גמור כו' ויבמה שהיא אלמנה מן הנשואין ובא עלי' כה"ג לא נפטרה צרתה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה כו' ע"כ ותמה הרש"ל ז"ל ביש"ש דאיך כ' הרמב"ם ז"ל דבאיסור עשה אם עבר ובעל קנה הלא אין עשה דוחה עשה ומאי אולמי האי עשה דיבום מעשה דמצרית ואדומית וכן הקשה בשו"ת שאג"א סי' ל"ג יע"ש ובקונטרס אחרון ועלה על רע יוני ליישב עפמש"כ הגנת וורדים בכלל ט' וז"ל ויש להסתפק לפ"ז בעשה שקודם הדבור אידחי לעשה שלאחר הדבור כללו של דבר אין אנו רשאין כו' אם לא מה שהזכירו רז"ל בדבריהם דאתי עשה ודחי עשה או עשה דגדול השלום וכו' ע"כ יע"ש הרי לנו עכ"פ דיש סברא לומר דעשה דקודם הדבור דחמור כמבואר בסוגיא דמכילתן ה' ע"ב (ובישוב הסתירה מהירושלמי שהובא בתוס' ר"ה י"ג וקידושין ל"ח הלא נודע דברי הפ"י והשאג"א ז"ל ושאר מפרשים בזה) ידחה עשה דלאחר הדבור אבל עשה ול"ת בוודאי לא דחי כיון שאין בו כרת ולא עדיף מעשה דגדול השלום וכמש"כ התוס' בזבחים ל"ג ע"ב והנה אאמ"ו הרב הג' שליט"א אמר לי כי ראה בקדמון כי עשה דיבום יען דמצינו בקרא גבי תמר היבום נחשב לעשה דקודם הדבור (ויעוין בפנים יפות פ' מטות דהחשיב לאו דלא יחל לאו דלפני הדבור מה"ט דמצינו עוד מקודם קבלת התורה יע"ש) ולפ"ז א"ש פסק הרמב"ם ז"ל דלכך דחי העשה דיבום את העשה דמצרית ואדומית יען דהעשה דיבום הוו עש' דלפני הדבור דחמור. ולכך אם בעל קנה. משא"כ באלמנ' מן הנשואין לכ"ג דאיכא עול"ת אינו קונ' כי אם דעש' דיבום חמור מ"מ כיון שאין בו כרת לא דחי עש' ול"ת וכאמור. וי"ל דהרמב"ם ז"ל למד זה מהא דקאמר הש"ס בשלמא מן הנשואין עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ודקדקו המפרשים דהלא הי' די לומר דאין עשה דוחה עשה ול"ל עול"ת אלא משמע דבאמת עשה בלחודא יכול לדחות יען דהוי עשה דלפני הדבור וחמור ולזאת איצטרך הש"ס לומר דאין עשה דוחה עשה ול"ת וא"ש:

אמנם לקושטא דמילתא גם בעיני רחוק הוא ממרכז האמת בישוב פסק הרמב"ם ז"ל כי מלבד מה דהיסודות דעשה דיבום הוי עשה דלפני הדבור וגם דעשה דלפני הדבור תוכל לדחות עשה דלאחר דבור. אינם חזקות וצ"ע בזה ושקידה בש"ס ופוסקים לשון הרמב"ם ז"ל שכ' עיקר הטעם מפני דעשה דוחה ל"ת. ולא כ' גם הטעם דעשה דיבום חמור הוא דיכול לדחות גם עשה לא קרוב הוא אך רחוק הוא מישוב זה. וחזיתי' להפ"י ז"ל בכתובות מ' שתי' עפמש"כ המל"מ בפ"א מה' נערה בתולה דלאו הבא מכלל עשה. אם דהוא כעשה מ"מ קילא ודינא כלאו ונדחית מפני עשה מפורשות וה"נ כיון שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"א דאיסור ביאת מצרית ואדומית בתוך שלשה דורות הוא לאו הבא מכלל עשה ולזאת בדין הוא שיבוא העשה דיבום וידחה את הלאו הבא מכלל עשה דמצרית ואדומית יע"ש אמנם הב"מ בסי' קע"ד הקשה דא"כ איך קאמר הש"ס בשלמא מן הנשואין כו' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הלא העשה דכה"ג הוא ג"כ לאו הבא מכלל עשה וכיון דהוי כלאו א"כ אין כאן רק שני לאווין ועשה דוחה ב' לאווין וכמש"כ הגנת ורדים בכלל ט' בשם התוס' יע"ש והנה על הרשב"א ז"ל וגם על הרמב"ם ז"ל דצ"ל דס"ל כוותי'. לק"מ כי י"ל דס"ל כשיטת הר"ש מקינון ז"ל בספר הכריתות דאין עשה דוחה לב' לאווין (יע"ש בבית מאיר שהקשה דלפ"ז דאין עשה דוחה לב' לאווין א"כ גם באלמנה מן האירוסין לכ"ג איכא תרי לאווין לא יקח ולא יחלל כמבואר בקידושין ע"ח. ומאי הקשה הש"ס יבוא עשה וידחה ל"ת יע"ש ולכאורה י"ל עפמש"כ הרמב"ם ז"ל בפי"ז מהא"ב ה' ג' שדוקא אם כ"ג לקח אלמנה עובר על לאו דלא יחלל אבל לא בזונה וחללה וגרושה כי הן מחוללות ועומדות עוד קודם בעילתו יע"ש ובמ"מ וא"כ י"ל דגם בחליצה אם שאינו אלא מדרבנן מ"מ כיון שמדרבנן היא מחוללת וכל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו שוב לא קרינין בי' לא יחלל (יעוין בכ"מ בפ"א מה' נ"ב ה' ה') ולזאת גם הכא דבלא"ה צריכה חלוצה והיא מחוללת ועומדת ליכא לאו דלא יחלל אמנם באמת ז"א כי כבר נסתפק כעין זה המל"מ בפ"ז מה' תרומות ה' א' ופשטה להיפוך והאמת כדבריו הקדושים יע"ש ובפסחים צ' ע"ב במה דקאמר הש"ס ולרב מדאורייתא מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בי' אלמה אמר רב כו'. ויע"ש בב"מ מש"כ די"ל בישוב קושיתו.) אך דנלע"ד דגם להתוס' דס"ל דעשה דוחה ב' לאווין אין מוכח לומר דחולקים על סברת הרשב"א ז"ל מכח קושית הב"מ. די"ל עפמש"כ המל"מ בפי"ח מה"א ה' י"ב להקשות לר"א דאית לי' פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה הא דאיצטריך רחמנא להזהיר לכ"ג והוא אשה בבתולי' יקח למעוטי בעולה, ל"ל דאי בעולה דהיתירא כגון שנתקדשה ונבעלה תיפוק לי' משום אלמנה או גרושה ואי דנבעלה בזנות תיפוק לי' משום דעשאה זונה ותירץ בסופו דאצטריך קרא לעבור על עול"ת ונ"מ דאם נפלה יבמה לכ"ג מן הנשואין לא נפטרה צרתה הואיל ולא קנאה יען דאיכא עול"ת ולא יכול לדחותם העשה דיבום יע"ש ולפ"ז י"ל דלכך לא הי' יכול הש"ס להקשות דגם באלמנה מן הנשואין יבוא העשה דיבום וידחה העול"ת דאלמנה לכ"ג יען דהוי כשני לאווין דיכול עשה לדחותם כי י"ל דמתני' אתי כר"א דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"כ מוכרח מהקרא דגלי דבכאן לא דחי וכאמור ומובן בזה מש"כ התוס' יוה"כ בריש חידושיו ליומא דהיכא דקאמר תלמודא בשלמא יש איזה דוחק בזה יע"ש ולכאורה אין כאן שום דוחק באלמנה מן הנשואין אבל להאמור א"ש כי זה דוחק לאוקמי סתם מתני' כר"א שהוא יחידאה ולית הלכתא כוותי' כמבואר לקמן ס' ס"א אבל מ"מ יש פנים לדחוק כן אך באלמנה מן האירוסין ק' טובא דיבוא עשה וידחה ל"ת. שוב ראיתי כי ז"א למאי דקאמר הש"ס במסקנא להלכה באלמנה מן הנשואין כ"ע לא פליגי דלא פטרה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. וא"א לשנויי אליבא דר"א כי לית הלכתא כוותי' ולזאת נראה לכאורה דשיטות חלוקות המה דהרשב"א ז"ל דס"ל דלאו הבא מכלל עשה נידון כלאו עכצ"ל דס"ל כר"ש מקינון ז"ל דאין עשה דוחה לב' לאווין (אבל צ"ע על הפ"י דכ' כרשב"א ז"ל ובשושה"ע כלל ב' כ' בשמו שכ' בביצה ח' דעשה דוחה לב' לאווין ואינו כעת תי' לעיין) והתוס' דס"ל דעשה דוחה לב' לאווין ס"ל כי לאו הבא מכלל עשה נידון כעשה כנלע"ד לפום ריהטא ועתי בל אתי כעת לעיין בזה:

אמנם מה שהקשו ההפלאה בכתובות שם ובק"א בשאג"א שם על שיטת הרמב"ם ורשב"א ז"ל מהא דאמרי בפסחים נ"ט בשלמא לת"ק יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת אלא לר"י בנו של ריב"ב מאי אילמי' דהאי עשה מהאי עשה ע"כ ואם נימא דלאו הבא מכלל עשה נידון כלאו ק' דהלא עשה דהשלמה הוא לאו הבא מכלל עשה דנפקא מעליו השלם ובדין הוא שתדחה מפני עשה דאכילת קדשים יע"ש נלע"ד ליישב כי התוס' שם בד"ה אתי עשה דפסח הקשו דהא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מקיים עשה דאכילת פסח ותירוץ שם ב' תירוצים יע"ש וי"ל דהרמב"ם ורשב"א ז"ל ס"ל דלא הוי בעידנא וגם בעשה דדחי עשה בעי' בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה אך דס"ל כמש"כ התוס' בזבחים ל"ג ע"ב דבעשה שיש בו כרת לא בעי' בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה וזה פי' הש"ס בשלמא לת"ק יבוא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת פי' אם דלא הוי בעידנא מ"מ בעשה שיש בו כרת ל"כ בעידנא. אלא לר"י בנו של ריב"ב מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה. פי' שכיון שלא הוי עשה דכרת וגם עשה דרבים. ולזאת א"א לדחות העשה דאכילת קדשים העשה דהשלמה אם שהוי כלאו כיון דלא הוי בעידנא וא"ש שיטת הרמב"ם ורשב"א ופ"י ז"ל:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה