אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת יבמות › דף ה:

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת יבמות · דף ה:

דף ד.

ד"ה תוס' כולה משעטנז נפקא. וא"ת ול"ל קרא למילף מכלאים בציצית נילף משריפת קדשים מדאיצט' התם לומר קרא דלא דחי משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי ואור"י דהתם איצטרך קרא שלא תאמר דדחי משום דאפי' אוכל נפש שרי ולמ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט לא איצטרך הכא קרא אלא אליבא דמ"ד קרבין ע"כ ויש לדקדק דמאי קשיא להו להתוס' דנלמוד דעשה דוחה ל"ת מקרא דוהנותר ולאוקמי הסוגיא כמ"ד דנו"נ קרבין ביו"ט שהוא דלא כהלכתא כי אנן קיי"ל דאין קרבין ביו"ט וכמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"א מה' חגיגה הלא טוב יותר לומר דהסוגיא אזדי אליבי' דהלכתא כי אנן קיי"ל כר"א דיו"ט עשה ול"ת דבתרא הוא וסוגיא דש"ס דכוותי' וכמש"כ התוס' בשבת כ"ה וביצה ח' וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' יו"ט ואין שום לימוד מקרא דאין שורפים קדשים ביו"ט כי בלא"ה אין עשה דוחה עול"ת ושפיר איצטרך לסמוכין לאשמעי' דעשה דוחה ל"ת. וי"ל עפמש"כ לעיל ד' ע"א בד"ה ולרבנן מנ"ל וז"ל המ"ל דלא סברי כר"י ולא בעי שיהי' מוכח ומופנה אלא ניחא לי' לשנויי אפילו אם סברי כר' יהודא ע"כ הרי דלדידן דדרשי' סמוכין גם באינו מוכח או מופנה ה"ה בכלאים בציצית לא בעי' שיהי' הסמוכין מוכח או מופנה אך דסוגיא דש"ס הוכרח להוכיח דהני סמוכין מופנה או מוכח כדי שגם ר"י ילמוד מכאן דעשה דוחה ל"ת כי בוודאי לא פליג על כלל זה המוסכם מכ"ע דעשה דוחה ל"ת. וכיון דנחית הש"ס להוכיח דהסמוכין הם מוכחי ומופני לר"י. ניחא לי' לשנויי ולאסיק האמת דגם לרבנן דבי ר' ישמעאל הוי מוכח ומופנה וכמש"כ התוס' ולזאת שפיר הקשו התוס' דלמה מוכרח הסוגיא להאריך כ"כ כדי למצוא ילפותא לר"י דעשה דוחה ל"ת הלא יכול לשנות בקצרה דיליף מקרא דוהנותר ואם כי הדרש דהקרא אינו אליבי' דהלכתא. הלא גם דברי ר"י אינם להלכתא ול"ל להש"ס להאריך כ"כ שלא אליבי' דהלכתא (אם כי י"ל מפני דיגדיל תורה ויאדיר ודכוותה מצינו בתלמוד בוודאי היכי דאיכי לתרוצי יותר נכון וכנודע.) ולזה תי' התוס' דהסוגיא הוא אליבא דמ"ד דנו"נ קרבין ביו"ט ותירוצם יש להסביר עפמש"כ המלא הרועים באות ס' ס"ק ט"ו בשם ר"ש מקינון ז"ל דר' ישמעאל לא דרש סמוכין אך במשנה תורה כר"י יע"ש ולדידי' נו"נ קרבין ביו"ט כדאמרי' בשבת קי"ד ולכך הוכרח הש"ס להאריך מעיקרא ולהוכיח דהסמוכין מונח או מופנה לתנא דבי ר' ישמעאל בעצמו כדי ללמוד מכאן דעשה דוחה ל"ת לדידי' דנו"נ קרבין ביו"ט וליכא ילפותא אחריתא וכיון דהש"ס רצה לשנות אליבי' דרבנן דר"י גם אם נימי דעומדים בשיטת ר"י ור"י וכמש"כ התוס' אם דלדידהו י"ל דס"ל דאין קרבין ביו"ט וילפי' שפיר מקרא דוהנותר מ"מ ניחא לי' להש"ס לאסיק האמת די"ל לדידהו ג"כ דהוי מוכח או מופנה כמו שמוכרח לומר לתבר"י וכאמור או י"ל דכיוון דליכא רבנן החולקים על תבר"י דסתם בגדים אינם של צמר ופשתים רק אליבי' דרבא וכמש"כ התוס' שם בד"ה ולרבנן (ויעוין תוס' שבת שם דשיטת ר"י ז"ל דגם רבא ס"ל דיו"ט עול"ת הוא והסכימו לשיטתו הרא"ה וריטב"א ור"ן ז"ל בחידושיהם שם וליכא שום לימוד מקרא דאין שורפין קדשים ביו"ט ומיושב קושית התוס' בפשיטות כיון דהסוגיא אליבי' דרבא וכמובן אבל יעוין בת"י שם דבתוס' ביצה ובחי' הרשב"א ז"ל דדעתם דרבא לא ס"ל כר"א יע"ש) ומבואר בתוס' שבת שם ד"ה ולא מילה לפי' ר"י ז"ל (ופירושו נוכל לפרש גם להאומרים דרבא ס"ל דיו"ט איני עול"ת יע"ש והבן) דרבא ס"ל דנו"נ קרבין ביו"ט וא"ש. קושית ותי' התוס' לשיטתם. אמנם הרמב"ן ז"ל כתב בחי' וז"ל והא דאמרי' לגבי ציצית שמי אב"א משום דמופנה כו' וכולה שמעתתא לר"י קאמרינין. א"נ יש לפרש לרבנן גבי ציצית בעי' מופנה ומוכח ללמד על כל התורה כולה דדרשי' סמוכין דקרא דר"א סמוכין לעד לעולם אסמכתא בעלמא הוא ועוד דליכא למימר אתי עשה ודחי ל"ת עד שירבה אותו הכתוב בפירוש עכ"ל ולשנויי בתרייתי דהסוגיא אזדי אליבי' דהלכתא כרבנן הסכימו הרשב"א וריטב"א ז"ל בחידושיהם ולזאת אם כי דרכם בקודש להביא קושיות חכמי הצרפתים רבותינו בעלי תוס' ז"ל אבל קושית התוס' דל"ל סמוכין נילף משריפת קדשים השמיטו. והן הן הדברים שאמרתי כי אליבא דהלכתא (גם מה שהקשה התוס' דאדיליף מכלאים בציצית דדחי נילף משריפת קדשים דלא דחי לא לדידן קאי. אך כוונת קושיתם הוא אליבא דחזקי' דדריש האי קרא דוהנותר לשריפת קדשים ביו"ט דמנא ידע הוא דעשה דוחה ל"ת, (דקיי"ל כר"א אין מקום לקושיא זו כלל. וקושית התוס' סובב והולך רק לשיטתם דמפרשי כל הסוגיא אליבי' דר"י שלא כהלכתא. ולכך הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ז"ל דמפרשי הסוגיא אליבא דהלכתא כרבנן השמיטו קושיא זו וכאמור. כנלע"ד:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה