אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת יבמות › דף ד.

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת יבמות · דף ד.

מסכת יבמות

בתוס' ד"ה דכתיב לא תלבש שעטנז כו' הקשה הר' יעקב דאורליינש דליחייבו נשים בציצית דאית לן למימר כל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בגדילים כו' ע"כ וי"ל אליבי' דר"ש דהוא מרא דהאי דינא דנשים פטורות מציצית בש"ס מנחות מ"ג (יע"ש בתוס' ד"ה ור"ש) דאזיל לשיטתו דדריש בפסחים ל"ה דאין יוצאין במצה של טבל מפני דכתיב לא תאכל רמץ שבעת ימים תאכל מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל והקשו התוס' בסוכה ט' דתיפוק לי' דהוי מצוה הבא בעבירה ולר"ש מה"ת הוא יע"ש ותי' השאג"א בסי' צ"ו דהוי אמינא דיבוא עשה דאכילת מצה וידחה הל"ת דטבל ע"כ קמ"ל הקרא דאינו יוצא מגזה"כ מפני שאיסורו משום בל תאכל טבל יע"ש ולפ"ז מוכח מהכא דעשה דחי ל"ת דאל"כ קרא ל"ל שאינו יוצא במצה של טבל (ולאשמעי' דאין עשה דוחה ל"ת. לזה לא בעי' קרא כי נודע דברי הרמב"ן ז"ל דמצד הסברא אין עשה דוחה ל"ת מפני דל"ת חמור אך דגזה"כ הוא ועכצ"ל דדווקא הכי לא דחי אבל בעלמא דחי) וק' ל"ל סמוכין להתיר כלאים בציצית (כי לומר דהסמוכין לא אתי רק לחייב נשים בציצית זה א"א כמובן להמבין) ועכצ"ל דהו"א דווקא גבי מצה דהוי מ"ע השו"ב לר"ש דס"ל בפסחים צ"א דנשים חייבות במצה הוא דדחי ל"ת משא"כ גבי ציצית דהוי עשה שאינו שו"ב (יעוין בתוס' לקמן ו' ע"א ד"ה טעמא) כי נשים פטורין. ולזאת איצטרך סמוכין לאשמעי' דגם עשה שאינו שו"ב דוחה ל"ת וא"כ מוכח דנשים פטורין מציצית כי אל"כ ק' סמוכין ל"ל. ומיושב לפ"ז ג"כ מה שהקשו התוס' בסה"ד דליפטרינהו נשים גם מכלאים כי א"כ גם הלאו יהי' אינו שו"ב והדק"ל סמוכין ל"ל וכמובן אלא עכצ"ל דנשים פטורות מציצית ומוזהרות על כלאים ואיצטרך סמוכין לאשמעי' דעשה שאינו שו"ב דוחה לאו השו"ב וא"ש ואי קשיא לך דלפ"ז דמוכח לר"ש מדאיצטרך סמוכין להתיר כלאים בציצית דנשים פטורות מציצית יען דהוי מ"ע שהז"ג כי לילה לאו זמן ציצית א"כ קרא דוראיתם אותו דאתי למעוטי כסות לילה ל"ל לר"ש. י"ל עפמש"כ התוס' במנחות ל"ט ע"א בד"ה קשר העליון וז"ל ותימה להאי דמוכח היכי מסיק ביבמות למאן דלא דריש סמוכין אלא היכא דמוכח דצמר ופשתים ל"ל דכלאי' מתנא דבי ר"י שמעי' דבגדיהם צמר ופשתים כו' והשתא קשר העליון לא שמעי' וא"כ לא הוי כלאים ואיצטרך שפיר לאתויי צמר ופשתים לומר שיהי' צריך לעשותם בענין שיש בהם כלאים וי"ל דהכא לא מפיק מקרא דצמר ופשתים אלא מגדיל ומוכח מכלאים דדרשה דגדיל דרשה נכונה הוא דבעי' גדיל טוב עכ"ל ולענ"ד נראה דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כסברת התוס'. והוא. דהנה כ' בפ"א מה' ציצית ה' י' וז"ל אחד חוטי לבן ואחד חוטי תכלת אם רצה לעשות שזורין עושה אפי' הי' החוט כפול משמנה חוטין ושזור עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד עכ"ל והראב"ד ז"ל שם השיג עליו מהספרי דיליף תכלת תכלת ממשכן דבעי' שזורין וכ' שם הכ"מ וז"ל וחכמי לוניל הקש לרבינו מהאי דספרי והשיב להם זה שלמד שזורין ממשכן ר"ש הוא דסתם ספרי ר"ש. ולפי שלא מצאתי שום שיאמר דבר זה לא כתבתי כמותו שא"כ יהי' שזורין ששה כמשכן כן נ"ל ואין לי סמך אחר בדבר זה עכ"ל וק"ל כו' ומ"מ יש לתמוה על רבינו דכיון דלא אשכחן מאן דפליג על ההיא דספרי למה דחאה מהלכה מפני שהקשה לו א"כ יהי' שזורין ששה כמשכן שהרי גם לפי דבריו ז"ל שסובר שאינו אלא דברי ר"ש יקשה כן וצריך ליישב דמשום דר"ש מפיק לאוקמינהו אשנים וא"כ כי מוקמינין לי' ככ"ע נמי ניישב כך כו' עכ"ל רבינו הכ"מ ז"ל והנלע"ד (ותירוצו של ספר הקובץ שם דרמב"ם ז"ל ס"ל דר"ש יליף דבעי' שזורין מכלאים בציצית דאיצטריך הקרא להתיר ואי לאו דהוי שזורין לא הוי כלאים כלל למר זוטרא דס"ל בנדה ס"א עד שיהא שוע טוו ונוז יע"ש שזה תורף תירוצו. לא נהירא לי כלל דהלא הרמב"ם ז"ל בעצמו כ' להיפוך בתשובתו דר"ש יליף דבעי' שזורין ממשכן ואיך נוכל ליישב דברי הרמב"ם ז"ל במש"כ הוא עצמו היפוך זה) בישוב דברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דהנה בהג"ה מיי' שם כ' בשם הספרי וז"ל תניא פתיל תכלת טוו ושזור כעין פתולה שזורה. אין לי אלא תכלת לבן מנין אמרה תורה תן תכלת תן לבן מה תכלת טוו ושזור אף לבן כן ע"כ הרי דהספרי יליף דבעי' שזור מפתיל ושפיר י"ל דלא בעי' רק שנים כי תפסת מיעוט תפסת (יעויין בתוס' מנחות ל"ח ע"א בד"ה התכלת וביומא ע"ב וצ"ע קצת) תפסת מרובה לא תפסת. אמנם שם במנחות ל"ט גרסי'. רב ורבב"ח הוו יתבי הוה קא חליף ואזיל ההיא גברא דמיכסי גלימא דכולה תכלתא ורמי לי' תכלתא וגדילא אמר רב יאי גלימא ולא יאי תכלתא רבה בב"ח אמר יאי גלימא ויאי תכלתא במאי קמיפלגי רבה בב"ח סובר כתיב גדיל וכתיב פתיל או גדיל או פתיל ורב סבר לעולם פתיל בעי' והאי גדילים למנינא הוא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה עשה גדיל ופתוליהו מתוכו ע"כ וכ' התוס' בד"ה או גדיל וז"ל ובספרי דריש ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולם גדילים ת"ל ציצית שתהא גדיל יוצאת מן הכנף וציצית מן הגדיל. והא ברייתא קשי לרבב"ח. וק' נמי לרב דדריש לי' הכא מפתיל והתם דריש לי' מציצית ע"כ ולפ"ז מיושב קושית הכ"מ כי לי הא כיצד כדי ר"ש לשיטתו דסתם ספרי ר"ש הוא דמועשו להם ציצית דריש דבעי' גדיל ופתיל. וא"כ פתיל מיותר לדרשה דבעי' שזורין ומכאן עיקר הלימוד וגז"ש דתכלת תכלת ממשכן הוא רק לאשמעוי' דהלימוד מפתיל הוא דרשה נכונה וכמש"כ התוס' לענין קשר עליון וכנ"ל וא"כ א"א לטעות דבעי' שזורין ששה כמשכן דעיקר הלימוד הוא מפתיל ומשם לא נלמד רק על שנים ולא רחוק הוא להעמיס זה הכוונה בלשון הזהב של הרמב"ם ז"ל. שהשיב זה שלמד שזורין ממשכן ר"ש הוא דסתם ספרי ר"ש פי' דר"ש לשיטתו כי סתם ספרי בכ"מ ר"ש הוא א"ש כי לדידי' מיותר הפתיל לזאת הדרשה. וא"כ לק"מ דנימי שבעי' ששה כמשכן. כי הגז"ש ממשכן הוא רק לגלות על הדרשה מפתיל וכאמור. ולפי שלא מצאתי שום שיאמר דבר זה פי' א"כ מוכח דפליגי עליו ולא ס"ל כותי'. ולכך לא כתבתי כמותו והטעם דפליגי עליו הוא מפני שא"כ יהי' שזורין ששה כמשכן פי' כי אנן קיי"ל כרב בתלמודא דידן דדריש מפתיל דבעי' שיפסילהו מתוכו (וקרא דועשו להם ציצית איצטרך לאשמעוי' דצריך להפרידן וכמש"כ התוס'. ויעוין ברמב"ם ז"ל בה' ציצית שם ה' א' ח' ט' ובכ"מ שם) ואין לנו הלימוד מפתיל רק הגז"ש דתכלת תכלת ממשכן א"כ יהי' שזורין ששה כמשכן (גם אם נימא דהרמב"ם ז"ל לא כוון לפירושי מ"מ דרך ישר וקרוב הוא בישוב שיטת הרמב"ם ז"ל מקושית הכ"מ) ועכצ"ל דתלמודא לא ס"ל הגז"ש דתכלת תכלת ממשכן. ואי קשיא דאכתי מאי ראי' מהטענה דיהי' שזורין ששה כמשכן דמהיכי תיתי דלא נימי הכי ז"א כי עיקר ראיות הרמב"ם ז"ל הוא מדלא מצא שום שיאמר דבר זה אמנם יש תשובה לזה כי יען דזה פשוט ומוכח מהא דאיצטריך סמוכים להתיר כלאים כציצית ואי לאו דבעי' שזורין לא הוי כלאים (למר זוטרא) ולזאת לא איצטריך לאשמעוי' וכמש"כ באמת התוס' בנדה שם והראש ז"ל בה' ציצית ועוד כמה ראשונים. ולסתור תשובה זו כ' הרמב"ם ז"ל דלהגז"ש יהי' בעי' שזורין ששה כמשכן ואם איתא דבעי' באמת כן הלא זה הי' צריך להיות מבואר בש"ס כי מכלאים בציצית לא מוכח גם למר זוטרא רק על שנים ולא על ששה אלא ודאי דלא דרשי' הגז"ש ממשכן. וגם מלת פתיל אינו מיותר לדידן. א"כ אין לימוד דבעי' שזורין ולזאת פ' דלעשות שזורין רשות הוא ודקדק בלשונו הזהב שכתב ולפי' הי' החוט כפול משמנה חוטין ושזור עד שנעשה פתיל אחד אינו נחשב אלא חוט אחד. לרמז ולחזק זאת הטענה כי לכאורה י"ל דלכך לא בעי' ששם כמשכן כי א"כ אינו נחשב לחוט אחד ולשלול גם זאת כתב הרמב"ם ז"ל דז"א כי אף כפול שמונה הוי חוט אחד ועכצ"ל דלא דרשי' הגז"ש דתכלת תכלת וגם מפתיל לא שמעי' מידי לדידן ע"כ לא בעי' שזורין (והא דאיצטריך למישרי כלאים בציצית הרמב"ם ז"ל לשיטתו בפי' מה' כלאים דפ' כר"א דאו שוע או טוו או נוז יע"ש בכ"מ וב"י וט"ז בטוש"ע יו"ד סי ש' שרוב הפירושים מורים כן בשיטת הרמב"ם ז"ל) ומיושב פסק הרמב"ם ז"ל בס"ד:

הרי לנו מבואר לפ"ז כי התוס' וגם הרמב"ם ז"ל ס"ל סברא זאת די"ל דהוכחה ממקום אחר אתי לאשמעי' על דרשה אחרת דדרשה נכונה הוא ה"נ י"ל לר"ש דעיקר הדרשה דכסות לילה פטור הוא מוראיתם אותו אך דמסמוכים דמוכח דנשים פטורים מציצית הוא רק לגלות דדרשה נכונה היא לפטור כסות לילה מוראיתם. ולא כדרשת רבנן וא"ש גם למה שהבינו רוב המפרשים בקושית התוס' בקידושין ל"ד ע"ב בד"ה סד"א. דעל דבר דמוכח מהוכחה לא איצטרך עוד קרא לזה יע"ש אבל לשיטת הפ"י ז"ל שם שאין מקום להקשות כלל קושיא כזו דל"ל קרא כיון דמוכח מהוכחה יע"ש שהאריך להעמיד זאת. א"כ לק"מ מעיקרא דל"ל הקרא דוראיתם (אבל תירוצי לקושית התוס' א"ש גם להפ"י כמבואר להמעין שם היטב. וכתירוצי מכח הקושיא דל"ל סמוכין הלא מבואר בתוס' בכמה דוכתי שהקשו כגון דא ולא על זה האריך הפ"י למעניתו יע"ש היטב ותבין) וכמובן ונלע"ד להביא ראי' לשיטת הפ"י ז"ל מהא דאמרי' בש"ס שבת קל"א ע"ב. מצה וכל מכשיריו דוחין את השבת דברי ר"א מנא לי' לר"א הא אי מעומר כו' אלא גמר חמשה עשר מחמשה עשר מחג הסוכות כו' ולכתוב רחמנא מצה וניתי הנך (פי' לולב ועומר ושתי הלחם) וליגמר מיני' משום דאיכא למיפרך מה למצה שכן נוהגת בנשים כבאנשים ע"כ הרי דיש להוכיח מדאיצטרך קראי גבי הני דמכשיריהן דוחין את השבת דנשים חייבות במצה ומכל זאת מבואר בפסחים מ"ג דאיצטרך לימוד לר' אליעזר לחייב נשים במצות (יע"ש בסוגיא כי אף להגורסין א"ר אלעזר נשים חייבות כו' מוכח כי לר' אלעזר דמתני' שם ג"כ איצטרך ילפותא דא) הרי אם דמוכח מהוכחה ומ"מ בעי' לזה קרא וכדעת הפ"י ז"ל:

וע"פ האמור עלה על רעיוני ליישב קושית השעה"מ בפ"ו מה' חו"מ ה"א שהקשה על תי' הרמב"ן וריטב"א ור"ן ז"ל שתי' דלכך לא דרשי' לחייב נשים בציצית יען דהסמוכין אתי לדרוש להתיר כלאים בציצית ואינם מיותרין לא דרשי' מהם לחייב נשים בציצית שהוא נגד הכלל שבידינו שנשים פטורות ממ"ע שהז"ג. דהלא היקשא דלא תאכל חמץ שבעת ימים תאכל מצות ג"כ נדרש לר"ש שאינו יוצא במצה של טבל ולר"י לקובעו חובה. ומ"מ דרשי' מהיקשא לחייב נשים במצה אם שהוי מ"ע שהז"ג יע"ש ולהאמור א"ש לר"א דדרש ג"כ מהיקישא לחייב נשים במצה כי לשיטתו דיש קראי בכל חד וחד להתיר המכשירין א"כ מוכח דנשים חייבות במצה ולזאת אהני האי הוכחה לדרוש היקישא דלא תאכל חמץ וגו' לחייב נשים במצוות מצה אם שהוי מ"ע שהז"ג אמנם אכתי קשיא לתירוצם אליבי' דר"ש דדרש ההיקש שאינו יוצא במצה של טבל ומכל זאת דרש ההיקש שם בפסחים צ"א כר"א לחייב נשים במצה וכמבואר שם בשעה"מ ותירוצי דא א"א לומר לשיטתו כי ר"ש ס"ל כר"ע ולא כר"א כמבואר במנחות ע"ב. אבל אליבי' דר"ש כבר תרצתי תלי"ת דמוכרח לדרוש לחייב נשים במצה שיהי' מ"ע השו"ב ולפטור אותם מציצית שיהי' מ"ע שאינו שו"ב וכנ"ל א"ש:

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה