חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת חולין · דף קיא:
גמ' ושמואל אמר מותר נ"ט בנ"ט הוא והא דרב כו' עביד ליה שייפא בצעא כו'. יעוין ר"ן אלפסי מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל דמוכח מדבריו דגם טעם הראשון באוכל ושני בכלי הוי נ"ט בר נ"ט ולא כמש"כ הפמ"ג בסי' צ"ה במ"ז סק"א יע"ש. ואח"כ ראיתי בראש יוסף שהרגיש בזה. אך שכ' וז"ל אבל הם ז"ל כבר כ' תי אחרים ואין ראיה מהא דרב כו' יע"ש ולא זכיתי להבין דאם דאין הכרח מהא דרב מ"מ כיון דחזי' דרשב"א ז"ל הביא בחי' תי' הרמב"ן ז"ל והונח לו וגם הריטב"א ור"ן ז"ל כ' שאין צריכין לתי' זה כי יש תי' אחר משמע דבגוף תירוצו הודו אך דאין צריכין לתי' זה יע"ש א"כ למה נאמר להחמיר נגד דעת הרמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ז"ל וצ"ע ויעוין בפמ"ג בש"ד בסי' צ"ד ס"ק כ"ב מה שתמה על הש"ך בסי' קכ"ב סק"א ויעוין באבן העוזר בסי' צ"ו ובחוו"ד שם מה שתי' דהוי נ"ט בר נ"ט נ"ט אחד לכלי ולד"ח שבולעת ממנה ונ"ט השני מחד"ח לקדירה יע"ש ונראה דהפמ"ג מיאן בזה יען דהולך לשיטתו דטעם אחד באוכל וב' בכלי לא נחשב לנ"ט בר נ"ט וכיון שאנו חושבין שטעם הכלי יצא כולו באוכל כט"א באוכל ולפ"ז יהי' ראיה מש"ך ואה"ע וחוו"ד להתיר בט"א באוכל וטעם ב' בכלי אבל יש לדחות וכמובן וצ"ע בזה: