חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר
מסכת ברכות · דף מח.
גמ'. מה"מ אמר רב אסי דאמר קרא גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו ר' אבהו אמר מהכא כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו ע"כ וכ' השט"מ וז"ל מה"מ. פירוש דזימון בתלתא וכד הוו תלתא חייבין לזמן דכתיב גדלו לד' אתי פי' גדלו לשון רבים וא"א בפחות משנים ואתי דכתיב בי' הרי תלתא וכד הוו תלתא קאמר קרא גדלו להוסיף ברכה והיינו ברכת זימון. ובודאי מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל הרי מבואר ופשוט דלמ"ד דיליף מגדלו לא הוי רק מדרבנן ונלע"ד דגם למש"כ הרמב"ן ז"ל במנין המצות בשרש הראשון דבכ"מ שמביאים מקרא לדרשתם הוא מדאורייתא רק במקום שמבואר בדבריהם שהוא רק אסמכתא יע"ש י"ל דבדרשת ר' אבהו מודה שהוי רק אסמכתא יען שמקודם הקדים הש"ס דרשת רב אסי דפשוט שאינו אלא מדרבנן (יען כי גם הקרא הוא מכתובים) ועל זה קאמר הש"ס ר' אבהו אומר מהכא. הלשון מורה דרק משמעות דורשין איכא בינייהו דר"א יליף מקרא זה ור"א מקרא זה. אבל לא דלר"א הוא מדרבנן ולר' אבהו מה"ת וא"כ הוי כמבואר דגם לר"א אינו אלא אסמכתא. ולא איצטרך לפרש ובזה קמה לדממה הסערה של המראה פנים בירושלמי דמכילתן פ"ג ה"א שהראה פנים שוחקות לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דברכת התורה מדרבנן יען דר"א מקרא זה דכי שם ד' אקרא דמפקו' מינה בה"ת מפיק לה לברכת הזימון וא"כ לא יצא דין זה דבה"ת אם הוא דאורייתא או לאו מפלוגתא דאמוראי וא"א לומר דלר' אבהו אינו אלא אסמכתא דזה לא ניתן להאמר לשיטת הרמב"ן דלא אמרי' הכי היכי דאינו מפורש ועשה מזה קושיא על הרמב"ן ז"ל דפשיטא לי' דבה"ת מה"ת וחזי' דלאו הכי הוא יע"ש ולהאמור לק"מ כי הכא דהלשון מורה דלא פליג על רב אסי רק במשמעות דורשין הוי כמבואר דלא הוי רק אסמכתא וכאמור:
שוב ראיתי בפר"ח בסי' מ"ז שכ' וז"ל ואע"ג דבריש שלשה שאכלו מפיק ר"א ברכת הזימון מהאי קרא דהבו גודל י"ל דאסמכתא בעלמא היא א"נ מפקי' לי' מגדלו לד' אתי כדמסיק ר' אסי ורבי בברייתא ע"כ אם כי בתי' השני תפס דר"א ס"ל זה לדרשה גמורה. לענ"ד נראה כאשר דבר בראשונה וגם השאג"א בסי' כ"ד הסכים לזה באמרו שם וז"ל וא"ת ולרבינא דס"ל ע"כ ברכת התורה לאו דאורייתא היא האי קרא דכי שם ד' אקרא מאי עביד לי' י"ל דדריש לי' כדר' אבהו. ר"פ ג' שאכלו דמפיק מיני' לברכת הזימון וא"נ ברכת הזימון לאו דאוריי' מפיק לה לדרשה אחרינא והכי מסתבר דודאי ברכת הזימון לאו דאורייתא ור"א מייתי להאי קרא לאסמכתא בעלמא לברכת הזימון ע"כ הרי פי שנים ברוחו של אותו גאון דפשיטא לי' דברכת הזימון אינו מה"ת. ועוד דגם ר"א דיליף מקרא דכי שם ד' אקרא לא דרש רק בדרך אסמכתא ועתה מבואר דדעת הלבוש דס"ל דהוא דרשה גמורא כי בסי' קצ"ב לא הביא לברכת הזימון אך הקרא דגדלו וקרא דכי שם ד' אקרא. ועל זה סמך עצמו בסי' קצ"ט לומר שהוא מה"ת ולכך חייב אנדרוגינוס בזימון מכח ספיקא דאורייתא כמבואר שם יע"ש ובהג"ה. לא קאים לדידן דקיי"ל כרמב"ן ורשב"א ז"ל דבה"ת מה"ת כאשר הסכימו לזה רובו ככולו מן גדולי האחרונים. (והלבוש אפשר סובר כדעת הרמב"ם ז"ל דבה"ת מדרבנן) ומפקינין דרשת ר"א להא וא"א לומר אך באחד משני פנים. או דלא קיי"ל כוותי' אך כרב אסי או דגם לדידי' לא הוי רק אסמכתא וכאמור:
אמנם אכתי איכא לעיונא בהא דאמרי' לקמן מ"ח ע"ב ת"ר מנין לברהמ"ז מה"ת שנאמר ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן. את ד' אלקיך זו ברכת הזימון על הארץ זו ברכת הארץ. הטובה וכו' רבי אומר כו' ואכלת ושבעת וברכת את ד' אלקיך זו ברכת הזן אבל ברכת הזימון מגדלו לד' אתי נפקא וכו' ע"כ. והא"ר שם בסי' קצ"ט סק"ה כ' וז"ל וכ"כ בספר קרית סופר (דברכת זימון הוא מדרבנן) מיהו זימון בעשרה דמזכירין השם כ' שהוא מדאורייתא וברכת את ד' אלקיך וצ"ע ע"ש ומבואר שיטת הקרית ספר דפ' כת"ק דיליף ברכת הזימון מאת ד' אלקיך ומזה ילפי' לעשרה דמברכין בשם וכמש"כ המהרש"א בח"א. והסמיכות חכמים ז"ל בד' מ"ו בתוס' ד"ה עד היכן ולכך דווקא בעשרה הוא מה"ת אבל בשלשה דילפי' מגדלו לא הוי אלא מדרבנן:
ולשיטתו דפ' כת"ק. לפי פירוש הפ"י ז"ל בד' מ"ה ע"א שכ' וז"ל ואפשר עוד לומר דפשיטא דקרא דאת ד' אלקיך הכי משמע דהיינו במקום דאשכחן שהשכינה מצוי' והיינו בשלשה דכתיב ועמדו שני אנשים לפני ד' ע"כ א"כ דנוכל ללמוד מכאן גם לג' גם זימון בשלשה יהי' מה"ת. ועוד דפי' המהרש"א וסמיכות חכמים ז"ל לא נאמר רק להגירסא אשר לפנינו וגם בבה"ג שלפנינו כן הוא הגירסא. אבל לפי מה דגרסי' בתוספתא פ"ו ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזימון את ד' אלוקך זו ברכת הזן. וכן הוא הגירסא בירושלמי שם ובתוס' ד' מ"ו הנ"ל ובתוספת הרא"ש ז"ל שם וגם הגר"א ז"ל הגי' בש"ס כגירסא זו. ולפ"ז דיליף הת"ק מתיבת וברכת ברה"ז ובזה לא נרמז עשרה יותר משלשה א"כ גם בשלשה הוי מה"ת. ובפרט דבאמת תמה המהרש"א ז"ל על גירסא זו דאיך נלמד מקרא דואכלת ושבעת וברכת ברכת הזימון. אך דאא"ז עטרת ראשינו הכהן הגדול רבינו מהר"נ ז"ל שם בסמיכות חכמים כ' ליישב וז"ל וי"ל דלפי' התוס' דלא יליף זה אלא ממלת וברכת דהוי בלא שם ומלכות ע"כ א"כ מוכח גם על שלשה דליכא שם ומלכות כי בעשרה איכא עכ"פ שם. ולענ"ד נראה די"ל דילפותא דהת"ק הוא משינוי הנקודות דואכלת ושבעת מנוקד בקמץ. וברכת מנוקד בצירי. והוא ע"פ מה שראיתי כי נקודת החיריק מורה על פועל יוצא (יעוין בראשון לציון בשיר השירים בפסוק בצלו חמדתי וישבתי) ומבואר בפירש"י ז"ל פ' בלק בפ' וברך ולא אשיבנה. דאין הבדל בין נקודת חיריק לצירי יע"ש וא"כ וברכת שבא בנקודת צירי מורה יותר על פועל יוצא ולזאת למדי' ממנו ברכת הזימון דעיקר הזימון הוא שהמזמן יוציא את המסובין. ולכך הר"ם ז"ל לא הי' מברך כלל גם בלחש כמבואר בב"י סי' קפ"ג והב"ח בסי' קצ"ג האריך בזה יע"ש ושפיר ילפי' ממנו ברכת הזימון כנלע"ד בדרך אפשר יען כי מעולם לא למדתי חכמת הדקדוק ואין אתי יודע עד מה. ואם היסוד הוא אמת גם הבנין הוא בנין מפואר.
אמור מעתה אם נאמר כדעת הקרית ספר לפסוק כת"ק יאמר כהלבוש דגם זמון בשלשה הוא עה"ת. אמנם באמת צדקה רמיזת הא"ר שם להתוס' לקמן מ"ו ד"ה עד דמשמע דס"ל שהוא מדרבנן והוא ממש"כ לדחות שיטת רש"י ז"ל דלרב ששת יחיד אינו מברך הזן וז"ל ולא נהירא דברכת הזן שהיא דאורייתא ואיך יחיד פטור מינה ע"כ וכוונת קושיתם הוא דאיך א"ל דע"י ברכת זימון שהוא מדרבנן יעקר ברכת הזן שהוא מה"ת שאם אינו חייב זימון גם הזן לא יתחייב לברך. והוא באמת תמי' קיימת והמפרשים נלאו למצוא פתח השער בשיטת רש"י ז"ל. אך או דס"ל דזימון הוא מה"ת והקרא גילה לנו דברכת הזן וזימון חדא הוא מדהקדים הזן לזימון לגירסתינו וכמש"כ הסמיכות חכמים. אבל מהתוס' מבואר דס"ל דברכת הזימון מדרבנן וכלשונם כ' גם בתר"י ז"ל ויותר מבואר בח"י הרשב"א ז"ל שם וא"כ נתבאר דעת התוס' ותר"י ורשב"א ז"ל דאינו אלא מדרבנן.
וטעם שיטתם נלע"ד דלא מיבעיא לגירסת הירושלמי כאן ובמגלה פ"ד ה' א' וכן הגי' הגר"א ז"ל בש"ס דפליגי ר"ע ור' ישמעאל במקום ת"ק ורבי ור"ע כרבי ור"י כת"ק הלא זה כלל גדו' ד"ה כר"ע מחבירו וגם לגירסתינו דפליגי בזה ת"ק ורבי ובזה י"ל ד"ה כרבי מחבירו ולא מחביריו וה' כת"ק מ"מ הלא חזי' דר"א ורב אסי שניהם נאדו מדרשת הת"ק ונודע כי בכ"מ אזלי' בתר פסק האמוראין. וא"כ יש לנו לפסוק כרבי דרב אסי ס"ל כוותי' שלמדו ברכת הזימון מקרא דגדלו לד' אתי דפשיטא דלדרש זה אינו אלא מדרבנן גם דעת הרי"ף ורא"ש ז"ל שלא הביאו כלל פלוגתא דת"ק ורבי וגם דרשת ר' אבהו השמיטו. ולא הביאו רק דרשת רב אסי מוכח ומבואר דפ' כרבי ורב אסי וס"ל דבה"ז אינו אלא מדרבנן וכאמור:
והנה דעת היש"ש בפ"ז דב"ק והמג"א שם בסי' קצ"ט סק"ז דגם בעשרה אינו רק מדרבנן כי בזה באו לעמק השו' ליתן רשות לקטן בן י"ג שנים ויום אחד לזמן כשכל אחד מברך בפע אם שלא ידעינן בודאי אם הביא ב' שערות כי בדרבנן סמכינין אחזקה דרבא (נדה מ"ח) כמבואר באו"ח סי' נ"ה בהג"ה יע"ש ובאחרונים (יעוין פמ"ג בא"א סי' קצ"ז סק"י שהעיד שרוב הפוסקים ס"ל דבה"ז הוא דרבנן) שפסקו כיש"ש ומג"א ועתה כי נתבאר בס"ד כי כדעת הלבוש א"א לומר מתרי טעמא חדא דלדידן בעי' קרא דכי שם ד' אקרא לברכת התורה (ולמידרש תרווייהו בוודאי לא ניתן להאמר) ועכצ"ל דלא קיי"ל כר' אבהו או דגם לדידי' לא הוי רק אסמכתא. ועוד דחזי' להבה"ג ורי"ף ורא"ש ז"ל דהשמיטו דרשת ר' אבהו. וכדעת הקרית ספר ג"כ א"א לומר מתרי טעמי. חדא הא דאמרן דהרי"ף ורא"ש ז"ל השמיטו כלל פלוגתא דת"ק ורבי. ועוד דכיון דרב אסי ס"ל כרבי בדין הוא דתיקום הלכתא כרבי ורב אסי ליליף בהמ"ז מגדלו לד' אתי וא"כ גם בעשרה אינו אלא מדרבנן וכן מטין דעת התוס' ותהר"י ורשב"א ז"ל. א"כ קאים הלכתא על מכונה מכון האמת כדעת הרש"ל ומג"א וע"ת ופמ"ג ושאג"א והרב בעל התניא ז"ל דברכת הזימון גם בעשרה אינו אלא מדרבנן מקרא דגדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו כרבי ור"א. והכי נקטינין להלכה ולמעשה בס"ד: