אור ברסלב
חידושי בן יאיר מסכת ברכות › דף כ:

חידושי בן יאיר· רבי חיים מרדכי רולר

מסכת ברכות · דף כ:

דף יט:

בגמ'. ומן התפילין פשיטא מהו דתימא הואיל ואיתקש למזוזה קמ"ל. והקשו התוס' בעירובין צ"ו ע"ב ד"ה לא וז"ל ותימה דבפ' כו' תנן נשים ועבדים כו' ופריך עלה בגמ' פשיטא ומשני דאיצטרך משום דאיתקש לתפילין כו' והשתא הא לאפוקי מר"מ ור"י ע"כ ולפי גירסת הספרים דגרסי בריש פרקין במתני' פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצוות האמורות בתורה וק' קושית התוס' דלעיל י"ד ע"ב דגם ק"ש ותפילין בכלל כל מצוות האמורות בתורה ועכצ"ל כתירוצם מפני דהו"א דשאני הני דקביע להו זמן ולזאת איצטרך לאשמעי' בשאר מצוות וא"כ מוכח מכאן דלילה לאו זמן תפילין (יעויין בחידושיי שם בתוס' ותראה כי גם לת"י של הפ"י שמקיים הגירסא מוכח כן יע"ש) הוא וא"א לתרץ דזה אתי תנא דמתני' לאשמעי' לאפוקי מר"מ ור"י כי שמעי' לי' כבר מהתם. אבל התוס' שפיר הקשו לשיטתם דלא גרסי במתני' ומכל מצוות האמורות בתורה וכנ"ל:

שם במתני'. בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניו ולא לאחריו ועל המזון מברך לאחריו כו' והקשה הפ"י ז"ל דלמאי דמשמע מפירש"י ותוס' דאין איסור בהרהור א"כ אמאי לא יהרהר בברכות שלפניו לרבינא דס"ל הרהור כדבור דמי ויצא ידי חובת הברכה. ולענין בעל קרי מותר. וא"ל דדוקא לר"ח פירשו רש"י ותוס' ז"ל דאין להרהר בברכות שלפניו כי לדידי' הרהור לאו כדבור דמי אבל רבינא יפרש כירושלמי דמהרהר בלבו קאי על ברכת ק"ש. כי מתוס' לקמן בד"ה והרי תפלה נראה מבואר דגם לרבינא דוקא בק"ש ובהמ"ז שהם דאורייתא מהרהר ולא בשאר ברכות והניח זה בצ"ע יע"ש ולענ"ד נראה די"ל יען שדרך המהרהר בדבר הרגיל בו שיוציא גם בשפתיו ולכך בק"ש ובהמ"ז שהם דאורייתא לא חששו לזה אבל בברכות דרבנן הם המתקנים והם אמרו שבעל קרי אל יהרהר בהם מפני דקרוב לודאי שיבטא בשפתיו מפני הרגל לשונו בהם. וזה טעם התוס' שכ' בד"ה בע"ק דלא שרי רק ק"ש ובהמ"ז אבל בברכות לא דמשמע דאסור להרהר בהם מטעם האמור. אבל לרש"י ז"ל די"ל כמש' הפ"י ז"ל לתרץ דקאי רק לר"ח ע"כ פ"י בד"ה לא לפניו דלא אצרכוה רבנן דמשמע שמותר כי לא סבירא לי' סברא זו לחששא דשמא יוציא בפיו אך לר"ח דהרהור לאו כדבור דמי למה יהרהר. וא"ש:

אמנם קשיא לי לר"ח למה מהרהר בבהמ"ז הלא לדידי' לאו כדיבור דמי וכקושית הש"ס למה מהרהר. ובבהמ"ז ל"ש פירוקא דש"ס כדי שלא יהי' כל העולם עוסקין בו והוא יושב ובטל. כי רובא דבהמ"ז ביחיד הוא ולמש"כ השאגת ארי' ז"ל בסי' ז' לתרץ דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"א מה' ברכות ה' ז' דאם בירך בלבו יצא הרי דס"ל הרהור כדבור דמי. ובפכ"ד מה' שבת פ' דהרהור מותר בשבת הרי דהרהור לאו כדבור דמי וכמש"כ תר"י ז"ל והעלה דהרמב"ם ז"ל ס"ל דדוקא גבי ק"ש דכתיב ודברת בם ס"ל לר"ח דהרהור לאו כדבור דמי אבל בכל המצות גם ר"ח מודה דהרהור כדבור דמי יע"ש ולפ"ז נלע"ד די"ל דגם ר"ח ס"ל כרבינא דבעל קרי לא נאסר רק דומיא דסיני דהי' שם דבור ושומע כעונה וכמש"כ התוס'. אך דס"ל אם נימא דגם גבי ק"ש הרהור כדבור דמי אם דכתיב ודברת בם דמשמע דבעי' דיבור ממש ומ"מ יוצא בהרהור הרי דהרהור כדיבור ממש. א"כ יוכל להוציא בשפתיו ג"כ. כי אף שבסיני היו דבור ממש מ"מ חזי' דהרהור שוה ממש לדבור דמועיל גם גבי ק"ש (בפרט דגם במדבר לא הי' רק שמיעה) דכתיב ודברת בם. ולזאת ס"ל דבק"ש הרהור לאו כדיבור דמי כי לא שוה לדבור ממש ובק"ש בעי' ודברת בם. ומטעם זה מותר לבעל קרי להרהר כי בסיני הי' שמיעה דהוי כעונה וכדיבור משא"כ בהרהור גרידא. ולכך בהמ"ז יהרהר כי לגבי בהמ"ז דלא כתיב ודברת בם יוצא בהרהור. ולגבי ב"ק הרהור מותר וכאמור וא"ש:

אבל למאי דמשמע משאר פוסקים ומפרשים דאין לחלק בין ק"ש לשאר דברים הדק"ל. וראיתי בשיטה מקובצת שכ' דלמסקנת הש"ס דק"ש ובהמ"ז דאורייתא ותפלה דרבנן הדרי', מטעמא דצריך לעסוק בדבר שהצבור עסוקים בו דביחיד הוא על הרוב. אך יען דק"ש ובהמ"ז דאורייתא עביד בהו מה דאפשר ואומר אותם בהרהור יע"ש ולפ"ז י"ל דהן אמת דהש"ס הי' יכול להקשות מבהמ"ז דלא נכלל בכלל דבר שהצבור עוסקין בו. אך כיון דיש לדחוק ולומר דמיירי ברבים מסובין בסעודה (וראיתי בצל"ח שכ' כן) ולכך פריך הש"ס פירכא אחרינא ולמסקנא אין אנו צריכין לטעם זה וכמש"כ השטה מקובצת וק"ל.

תוכן העניינים

חידושי בן יאיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה