אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק ששי › דף נד.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק ששי · דף נד.

דף נג:

תוס' ד"ה תשמש בשיתסר. עיין בב"י סי' קפ"ג מ"ש על הסמ"ג ודבריו תמוהים וכבר השיגו הב"ח שם דה"פ בסמ"ג אבל אם ראתה יום י' וי"א שעכשיו כלו ימי זיבה ומתחילין ימי הנדה צריכה שימור יום י"ב מן התורה וי"א מד"ס מאחר שעברו ימי הזיבה ור"ל דלר"ש אפי' לר"י לא אסר יום י"ב מן התורה אלא מד"ס כיון שכבר עברו ימי הזיבה וי"א דצריכה שימור מן התורה לר"י ביום י"ב אע"ג שעברו ימי הזיבה והיינו כשנוי' דר"א ע"כ דברי הב"ח גם י"ל דהנהו תרי י"א מספקא להו בדר"א ואליבא דר"י אי מדאוריי' קאמר דעשירי בעי שימור או מדרבנן קאמר כיון שכבר עברו ימי הזיבה ואע"ג שהתוס' פירשו דלר"א אליבא דר"י בעי שימור מדאורייתא מ"מ אין זה מוכרח משנויא דר"א ומ"ש התוס' כן היינו כדי לישב פירושם דלקמן וכמ"ש המהרש"א ז"ל אבל לפירש"י אין זה מוכרח דא"ל דר"א אפי' לר"י מדרבנן קאמר:

גמ' ב' ימים טמאים וב' ימים טהורים משמשת וכו'. דברי הרמב"ם ז"ל נפלאו בזה ודרכו נסתרה ממני שגם הוא ז"ל כתב להנהו פסקי הלכות דאיתמר בש"ס כאן ופסק כן בפ"ז מהלכות א"ב ואיהו ז"ל ס"ל דאשה מיום שראתה בפעם א' או מעת שקבעה וסת לעולם היא מונה ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה ואחריו ימי נדה וימי זיבה עד שתלד או עד שתמות או עד שתקבע וסת ליום אחר בין ראתה בהם ובין לא ראתה בהם ואע"פ שלא היה לה ז"נ לזיבתה חוזרת לימי נדתה וסופרת כסדר הזה וכמבואר מדבריו בפ"ו מהלכות אלו ועיין במ"מ גם פסק בפ"ז מהלכות אלו די"א לימי לידתה וימי נדתה אם לא ראתה בהן דם הרי אלו עולין לספירת ז"נ ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראיה ולא סותרין כה"י אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם שאינו סותר הכל אלא ראיה של זוב אבל אלו סותרין יומן בלבד עכ"ל ומעתה קשה האיך העתיק להלכה דברי הש"ס בראתה ב' ימים טמאים וב' ימים טהורים משמשת ח' י"ב י"ו כ' דהא לדעתו כ"ז שלא קבעה וסת א"כ לעולם מתחלת הראיה מנינן לה ימי נדה וימי זיבה בחוזרת חלילה הן אם ראתה או לא ראתה א"כ בהיקף השני בתחלתה כשראתה היא ביום ג' לנדתה וביום י"ז להיקף השני כשראתה היא תחלת נדה ואיך אפשר להשתמש בהיקף השני ביום כ' שהוא יום ד' לראית נדתה ביום י"ז וא"ל דהרמב"ם מפרש דהא דאמרינן משמשת כ' היינו דוקא בהיקף הראשון דזו דוחק גדול דמשמעות הש"ס לאשמועינן דין האשה הזאת איך תתנהג כל ימים וא"כ למה לא פירש מה תעשה בשאר הקיפים ותו דהרמב"ם עצמו מפרש גבי ז' ימים טמאים וז' ימים טהורים דמשמשת רביע ימים דהיינו לעולם כל ימים ועכ"ז לא קיים מה שנאמר בש"ס מתוך כ"ח וכמ"ש הרמב"ן והר"ן ואי ס"ד דאפשר לפרש דוקא הראשון הדין כן ומשאר היקפים לא מיירי הש"ס לא היה צריך לדוחק פירושו. ולפי דעתו בהיקף פעם ג' נמי אינה משמשת רק ח' י"ב וי"ו כמו בהיקף השני כי בהיקף השני מתחילין ימי נדתה לשיטתו ביום ט"ו כי לעולם בכל היקף מתקרב ימי נדתה מהיקף שלפניו ב' ימים ד"מ בהיקף הראשון מתחילין ימי נדתה בי"ט בו אע"פ שלא ראתה ובהיקף הב' מתחילין ימי נדתה בי"ז בו ובהיקף הג' בט"ו בו וכן לעולם ואינה חוזרת למשפט היקף הראשון רק אחר ח' היקפים מעשרים יום ואז היא חוזרת למשפט הראשון שמותרת לשמש ח' י"ב י"ו כ' וצ"ע:

שם ל"ה ימים טמאים. דין זה גם לשיטת הרמב"ם ניחא דא"א לה לספור ז"נ:

שם ד' ימים טמאים. וכן פי' הרמב"ם ז"ל שם גם בזה יש להפליא לפי מה שפסק הוא ז"ל והבאתי לעיל דימי נדה שראתה בהן אינן סותרין ואין עולין ותתחיל למנות ז"נ משפסק הדם אפי' תוך ימי נדתה א"כ קשה למה אינה משמשת לעולם הא איכא לאשכוחי שתשמש עוד דהא לשיטתו אע"פ שלא ספרה ז"נ לזיבתה אפ"ה מתחילין ימי נדה וכמו שהוכיח המ"מ בפ"ז מהלכות אלו מדבריו וא"כ מתחלת ראייתה לעולם חשבינן י"ח ימים לימי נדה וימי זיבה ואח"כ חוזרת לתחלת נדה וחוזרת חלילה בכל ח"י ימים וא"כ אם נעשה היקפים מח' ימים ואשה זו שראתה לעולם ד' טמאים וד' טהורים וא"כ היקף הראשון מסיים בשני ימים טמאים והיקף השני מתחיל בב' ימים טמאים ומסיים בב' ימים טמאים והיקף השלישי מתחיל בד' ימים טהורים ומסיים בשני ימים טהורים והיקף הרביעי מתחיל בשני ימים טהורים וא"כ ד' ימים טמאים שאחריהם ב' ימים טהורים המה בתוך ימי נדה שהרי מתחלת כל היקף מתחילין ימי נדה לדעתו וימי נדה שראתה בהם אינה סותרת וא"כ ד' ימים טהורים שאחר ד' ימים טמאים שבהיקף ד' המה משלימים לימי טהורים שהיה לה לפני ראיתה ונהי דצריך אתה להשלים ג' ימים לימי נדתה שראתה בהם מ"מ ברביעי מיהו תשמש וכה"ג בהיקף החמישי מתחילין בד' ימים טמאים כמו בפעם הראשון וא"כ תוכל לשמש יום א' ולעולם בכל ד' היקפים מן י"ח יום תוכל לשמש בהיקף הראשון ובהיקף ד' פ"א וכה"ג בחוזרת חלילה כל ימים וצ"ע. ותו היתה רואה ה' ימים וכו' וכ"כ הרמב"ם משמשת ג' ימים הסמוכים לנדתה ושוב אינה משמשת לעולם עכ"ד גם בזה קשה כנ"ל אם נעשה היקפים בכל היקף ח"י ימים שהיקף הראשון מסיים בג' ימים טהורים והיקף הב' מתחיל בב' ימים טהורים וא"כ איכא חמשה ימים טהורים וחמשה ימים טמאים שאח"כ כולם בימי נדתה הם ואינן עולין ואינן סותרין וא"כ החמשה ימים טהורים שאח"כ שנים מהם משלימים לראית נדתה ועולין לספירת ז"נ ולהשלים עם החמשה ימים הראשונים דהיינו ג' בסוף הראשון וב' בתחלת היקף השני וא"כ בג' ימים טהורים שאח"כ תשמש ואיך כ' ושוב אינה משמשת לעולם ובכל ימיה בכל חמשה היקפים מי"ח יום תוכל לשמש בהיקף הראשון ובהיקף השני כיצד היקף השני מסיים ביום א' טהור ונמצא היקף השלישי מתחיל בז' ימים טהורים ובחמשה ימים טמאים שאח"כ ג' מהם שייך לנדה וב' לזיבה וא"כ הוא סותר ספירה הראשונה ואינה יכולה לשמש בכל ההיקף הזה וההיקף הג' מסיים בד' ימים טמאים וההיקף הד' מתחיל ביום א' טמא ואח"כ חמשה ימים טהורים נמצא כבר עברו ששה לנדתה ואח"כ חמשה ימים טמאים היום הראשון מן ה' הטמאים שייך לנדתה והשאר לזיבתה וג"כ אינה יכולה לשמש בהיקף הזה והוא מסיים בב' ימים טמאים והיקף החמישי מתחיל בג' ימים טמאים וגם בהיקף הזה א"י לשמש והוא מסיים בחמשה ימים טהורים והיקף הששי מתחיל בחמשה ימים טמאים כמו בפעם הראשון ובהיקף הזה תוכל לשמש משום דחמשה טמאים בימי נדתה הם ואינן סותרות ומצטרפין הנקיים הראשונים לשנים ולעולם בכל חמשה היקפים תוכל לשמש היקף הראשון והשני תו כ' היתה רואה ששה ימים טמאים וששה ימים טהורים משמשת בחמשה ימים הסמוכים לנדתה ושוב אינה משמשת לעולם גם כאן קשה אם נעשה כל ימים היקפים מח' ימים נמצא ההיקף הראשון מסיים בששה טמאים והיקף השני מתחיל בששה טהורים ומסיים בששה טהורים והיקף השלישי מתחיל בששה טמאים והמה בימי נדתה ואינן סותרים לששה ראשונים שבסוף היקף ב' ובששה טהורים שאח"כ יום הראשון יהיה להשלמת ימי נדתה וגם לתשלום ז"נ עם ששה טהורים שבסוף היקף ב' ותשמש בה' ימים טהורים וכן כל ימיה אימתי שתתחיל ההיקף בששה ימים תשמש ולמה כ' שוב אינה משמשת לעולם ולזה העירני בני ר' משה. ולכאורה אפשר לומר דכוונת הרמב"ם במ"ש גבי ד' ימים טמאים משמשת יום א' אחר נדתה היינו בכל פעם שאירע שיום א' טהור חל לאחר ספירת ז' ימי נדתה משמשת בו וזולת זה אסורה לעולם ולפיכך תוכל לשמש בהיקף הראשון ובהיקף י"ח וכה"ג גבי חמשה ימים טמאים שכ' משמשת בג' הסמוכים לנדתה היינו כל אימת שחל ג' ימי טהרה לאחר ימי נדתה ומש"ה תוכל לשמש בכל חמשה היקפים בהיקף הראשון ובב' וכה"ג בששה ימים טמאים משמשת ג"כ כל אימת שחל חמשה ימים טהורים אחר השלמת ימי נדתה ומשמשת ושוב אינה משמשת לעולם לא בא אלא למעט אם אינו חל בכה"ג. אך עדיין הא דב' ימים טמאים עדיין במ"ע ולא נתיישב בזה ותמי' על אחד ממפרשיו שלא העיר בזה והרמב"ן והר"ן לא השיגו אלא בהא דשבעה ימים טמאים שמשמשת רביעי דלשיטת הרמב"ם לא הוי לעולם מתוך כ"ח אבל בשאר דינים לא תפסו תו יש לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל שגבי חמשה ימים כתב משמשת ג' הסמוכים לנדתה ולא כ' בתחלה וגבי ששה ימים כ' משמשת בחמשה ימים הסמוכים לנדתה בתחלה וצ"ע. תו קשיא לי לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל באשה שאין לה וסת היא מונה מראיה ראשונה שלה ימי נדות וימי זיבות כל ימיה בחוזרת חלילה ובאשה שיש לה וסת מעת שקבעה לוסתה א"כ הא דתנן במתניתין דף נ"ב הרואה כתם מקולקלת למנינה ופסקה נמי הרמב"ם בפ"ט מהלכות אלו ולשיטת הרמב"ם לאיזה ענין היא מקולקלת דהא לעולם היא מונה ז' ימים נדה וי"א ימי זיבה ואי דר"ל דמקולקלת למנינה משום הכתם דלא ידעה אי בימי נדתה ראתה הכתם מגופה וסגי' בז' ימים אע"פ שאינן נקיים או בימי זיבתה ראתה ג"פ וצריכה ז"נ הא הך הוא סיפא דמתני' חוששת משום זוב דבראייה מרובה חוששת לזיבה ופסקה הרמב"ם שם בפ' הנז' ולפירש"י ניחא הכל. שוב ראיתי בשו"ת רמ"ע סי' כ"ד שהרגיש בקצת קו' שהקשיתי וכ' ליישב ועיי"ש ואין להאריך בזה וכמ"ש בתשובה הנ"ל שהוא נגד כל הפוסקים: ועיין בהרמב"ם פ"ח די"ז עד סוף הפרק בדיני טועה שכ' המ"מ שם דס"ל להרמב"ם דחכמים דנו אותה כעוקרת וסתה וקבעה ליום אחר כאן י"ל באשה שראתה ב' ימים טמאים וב' ימים טהורים שלא תחזור לימי נדתה כ"א כ"פ אחר היקף כ' ועדיין צריך תלמוד ועיון:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה