חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק ששי · דף נג:
תוס' ד"ה עצמה וקדשים. מ"ש תוספות בדיבור זה לא עמדתי על כוונתם מ"ש וז"ל וע"ק לרשב"א וכו' דהא איהו גופא אמר בסמוך דתולה בראיות יומו אבל כתם שנמצא ביום שלפני הראיה טמאה למפרע ומקולקלת למנינה משעת כיבוס וכו' ואיך אפשר לומר דטמאה למפרע עד שעת הכיבוס הא אמר רשב"א שלא יהא כתמה חמור מראיתה ואינה מטמאה למפרע יותר מן מעל"ע ואי מה דסיימו עד שעת הכיבוס לא קאי אלא על מקולקלת למנינה ולא על טומאה דלמפרע משום דאינה טמאה אלא מעל"ע ק' למה נקטו כלל טומאה דלמפרע בלשונם והוכיחו מהא דלקמן תיפוק ליה דהא מוכח מדאמר שלא יהא כתמה חמור מראיה דמשמע אבל קל מראיה נמי לא. תו ק' מ"ש ע"י ראיה דהשתא וכתם דאתמול וכו' הא לרבי נמי מקולקלת בהכי וכמ"ש התוס' לקמן ותו מ"ש אכתי כתמה חמור וכו' וכ' המהרש"א שסמכו עצמן מדלא פליג רשב"א אברייתא דלעיל דף ו' ק' דמן הברייתא אין הכרח דאף אם אין הכתם מטמא למפרע מ"מ היא מקולקלת אם תראה אח"כ א"י למנות פתחי נדתה אם מן הכתם אם מן הראיה דשמא הכתם מעלמא אתי' גם לא ידעתי למה לא מייתי המהרש"א ממתני' דף נ"ב ע"ב הרואה כתם ה"ז מקולקלת וכו':
גם מ"ש המהרש"א בא"ד לא זכיתי להבין דבריו שכ' דהתוס' הוכיחו דלרשב"א מקולקלת למנינה למפרע מעל"ע מהא דקאמר רבי שאני מתקנה והוא מעוותה דע"כ העיוות הוא לענין מקולקלות למנינה לרשב"א מעל"ע למפרע דאי לתרומה וקדשים אדרבה רבי מעוותה טפי לר"ל דאמר והוא שבדקוה וכו' עכ"ד לא ידעתי מה אלא מאי איכא הכא דאף אי נימא דרשב"א מקלקלה למנינה מעל"ע למפרע אכתי ק' דהא רבי מקלקלה טפי למנינה היכא דלא בדקה לר"ל או לר"י היכא דלא בדקה כלל שרבי מקלקלה עד שעת הכיבוס לר"ל או עד שעת הבדיקה לר"י משא"כ לרשב"א אינה מקולקלת רק מעל"ע למפרע וצ"ל דס"ל דהא דפליגי ר"י ור"ל היינו לטהרות אבל לבעלה לעולם תולין ואין לדבריו הכרח ועוד ק' מאי שייטא פלוגתא דרבי ורשב"א דפליגי בכתמים דעלמא להך פלוגתא דתולין כתמה בראיתה ורבי לא קאמר אלא בהך פלוגתא דתולין כתם בראיה בהא נראין דברי מדבריו:
רש"י ד"ה הוא מתקן הלכותיה לידי זיבה וכו' ואף להקל ולטבול ליל שביעי לכתמה. עכ"ל גם כאן הקשה הרמב"ן בחדושיו דאיך אפשר למנות ז' ימים מכתמה הא מדאורייתא טהורה מעלי' היא כיון דחזיא בלא הרגשה ועיין מ"ש לעיל דף נ"ב ע"ב בכוונת רש"י וכן צ"ל נמי כאן:
בא"ד ונמצא רבי מחמיר לענין זיבה וכו'. עכ"ל אע"ג דאם ראתה אח"כ בי"ו וי"ז וי"ח לראיה לר"א הוי זבה גדולה אבל לרבי דמונה מכתמה א"כ מה שראתה בי"ח לראיתה הוא י"ט לראית כתמה ונעשה תחלת נדה וא"כ רבי מיקל טפי דא"צ ז"נ י"ל כיון דלר"א נמי איכא לאשכוחי קולא במה דלא תלינן טפי מסתברא שלא לתלות ולהשוות המדה בין לקולא ובין לחומרא דלעולם לא תלינן ועוד י"ל דבשלמא חומרא דאתיא מכח ראיה דידה מן הדין הוא להחמיר אבל לרבי אתיא החומרא מכח הכתם מה שאינו בדין להחמיר ע"י מציאת הכתם דעיקרו אינו אלא מדרבנן וצ"ע:
תוס' ד"ה שהוא מתקן הלכותי' וכו' ונראה כפר"ח וכו'. יש לדקדק הא זימנין דלרשב"א אינה מתוקנת ורבי מתקן הלכותי' לידי זיבה דהא היכא דראתה אתמול ראי' מרובה כב' גריסין ועוד וא"כ לרשב"א מספיקא היא זבה גדולה דדלמא הכתם ראתה בב' ימים דהא רשב"א ס"ל דהכתם של אתמול מטמא למפרע מעל"ע וא"כ איכא למיחש שמא חצי הכתם ראתה אתמול קודם יום המציאה וחצי ראתה ביום המציאה ועכשיו ראתה ממש ביום ג' הרי ג' ימים רצופים משא"כ לרבי דתולה כתמה בראייתה ואינה מטמאה למפרע וליכא אלא ב' ראיות וא"ל דר' ס"ל כחכמים לעיל דפליגי על ר"מ וס"ל דאין בכתמים משום זוב ז"א דהא מוכח שם דף נ"ג דרבי ס"ל דיש בכתמים משום זוב דאמר נראין כו' מיהו בלא"ה כ' תוס' ומיהו כו' ר"ש מחמיר: ועיין חדושי הר"ן והרמב"ן פי' אחר מפי' תוס' בדיבור שהוא מתקן הלכותיה:
תוס' ד"ה צריכה הפסק טהרה ותו אדרבה מדקאמר ר"י אע"פ שלא בדקה בשביעי לכתמה טובלת לערב וכו'. עכ"ל לא ידעתי מאין למדו זה מפירוש רש"י דלר"י אע"פ שלא בדקה בשביעי דטובלת לערב דרש"י לא קאמר אלא דר"י ס"ל אע"פ שלא בדקה בשביעי נמי תולה כתמה בראיתה דלא בגילוי דעתה תליא מלתא ולא מפסיד בהכי אבל שתהא טובלת בשביעי לערב לכ"ע אינה טובלת וכ"מ לשון רש"י ז"ל ואפשר לומר דמ"מ קו' התוס' מנ"ל למיפשט דלמא בהא פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דא"צ בדיקה מש"ה ס"ל אע"פ שלא בדקה תולה הכתם בראיה ולר"ל בעי בדיקה מש"ה איכא גילוי דעת ע"י בדיקתה ולכ"ע בגילוי דעתה תליא:
מ"ש המהרש"א בדבור תוס' הנ"ל צריכה הפסק טהרה שכתב דא"ל דכולי האי לא הוי פליג ר"י אר"ל משום דהוי פלוגתא רחוקה הא א"ל דקאמר ר"ל והוא שבדקה אפי' יש מעל"ע וכו' אלא ר"ל דמיסתבר ליה לתלמודא דכולי האי וכו' עכ"ל לא ידעתי כוונתו דהא דקאמר מכלל דכתמים וכו' היא מדברי ר"ז דמבעי ליה מעיקרא אם צריכה הפסק טהרה או לאו וא"כ מעיקרא מאי קסבר דמבעי' ליה לבסוף אמאי פשיטא ליה דר"י לא פליג כולי האי הא איהו גופא מספקא ליה בהא מעיקרא א"כ דלמא השתא נמי אף דשמע להא דר"ל ור"י אכתי א"ל דר"ל דאמר והוא שבדקה ר"ל אפי' יש מעל"ע בין בדיקה למציאת הכתם ור"י ס"ל דלא בעי בדיקה כלל דהא ע"כ הא דבעי ר"ז מר"א אי בעי הפסק טהרה ר"ל בין כיבוס למציאת הכתם אפי' יש יותר מן מעל"ע דא"ל הא דבעי ר"ז היינו דוקא צריכה הפסק טהרה תוך מעל"ע דווקא אבל בלא בדקה כלל פשיטא ליה דלא תלינן לרבי דא"כ איך קאמר מכלל דכתמים צריכה הפסק טהרה אדרבה הא ר"י לא בעי הפסק טהרה תוך מעל"ע וכמו שהק' תוספות לפירש"י ולעד"נ דה"פ מדאמר ר"ל והוא שבדקה ולא קאמר והוא שהפסיקה בטהרה משמע תוך מעל"ע מיירי שהוא תקנת חכמים שתיבדק שא"א מעל"ע בלא בדיקה אחת וכדלעיל דף ד' ע"ב ומעתה דברי התוספות כפשטיה דכולי האי לא הוי פליג ר"י אר"ל משום דהוי פלוגתא רחוקה: