חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק שני · דף יט.
אלא הכא אי דם טהור ליכא במאי פליגי. צ"ע דלמא פליגי בהמפלת חתיכה ובתוכו דם ובפלוגתא דסומכוס ורבנן או בפלוגתא דר"א ורבנן ברואה דם בשפופרת וכה"ג שם:
שם א"ק דמים דמים הרי כאן ד'. והא דלא משני לעיל מיד דמק' מנ"ל דאיכא דם טהור כו' הא כתיב דמים דמים דמשמע ד' ותו לא משום דהייתי אומר דכל מראה אדום נכלל בכלל דם והא דכתיב דמים דמים אתא לרבוי אחרינא שאין נוטים לאדמימות אלא שאר מראות אך השתא דכתיב בין דם לדם דמשמע בדם עצמו איכא טהור משום הכי טפי מסתבר לרבוי הנך ד' דנוטים למראה אדום:
בתוס' ד"ה אמר רבה כיהה וטיהר. נראה דרבה גרסינן כו'. התוספות במס' נזיר דף ס"ה כתבו דה"פ דמקשה דלמא מאי כיהה וטמא כלומר דת"ק ס"ל דטמאה מספק ור"י אמר כיהה וטמא מודאי וע"ז משני הש"ס א"ק לטהרו או לטמאו פתח הכתוב בטהרה תחלה לומר לך ספק נגעים להקל וא"כ אי הוי ספיקא לת"ק לא היה מטמא א"ו דודאי טמא אית ליה לת"ק וא"כ ע"כ לר"י כיהה וטהור ע"כ. אך ק' לי דאכתי קשה דלת"ק לטהרו או לטמאו ל"ל דספק נגעים להקל דממ"נ אי קודם שנזקק לטומאה ת"ל דמוקמי לגברא אחזקת טהרה ואי משנזקק לטומאה הא קיי"ל דלכ"ע טמא וכדאיתא במס' נגעים ובמס' טהרות ובנזיר שם ובשלמא לר"י איצטריך קרא כמ"ש התוספות לקמן לספק אם בהרת קודם לשער לבן דאע"ג דדרך השער להתלבן מחמת הנגע אפ"ה טהור אבל לרבנן דס"ל בהא טמא וא"כ קרא למאי אתיא וע"כ דאתיא לשום דרשא אם כן הדרה הקו' לדוכתה דלמא ת"ק מטמא מספק ולר"י טמא ודאי וא"ל דאיצטריך להיכא דבשניהם בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע וא"י איזה מהן פשה טהור וכמ"ש התוס' שם (ועיין במס' נגעים פ"ה מ"ד דבכה"ג טהור מקרא דאם פשה תפשה בעור וטמא הכהן אותו את הנגע הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הנגע שיש בו ספק וכמ"ש הרע"ב) ובזה לא שייך לאוקמי אחזקה כיון דא' ודאי טמא ז"א דאפילו בכה"ג מדאורייתא מוקמינן אחזקה וכ"מ מתוספות שם ד"ה אפילו כו' וכ"כ התוס' בפסחים דף י' גבי ב' שבילין וכ"מ בריש מכילתין בתוס' ד"ה וכי אמרינן אוקמי אחזקה כגון ספק נגע כו' ובחולין דף י' ע"ב. אך נ"ל דרבה לשיטתו אזיל לפי מה דאמרינן ביבמות דף ל"א דרבה ור"י סברי גבי תרי כיתי עדים המכחישים זה את זה דהוי ספקא דאורייתא ולא אמרינן אוקמי אחזקה כיון דאיכא שנים המפקיעים מחזקה ואם כן י"ל דאף ת"ק דריש לטהרו או לטמאו והיינו בכה"ג כגון ב' אומרים שהיה כגריס וב' אומרים שלא הי' נגע כגריס ומדאורייתא אין כאן חזקה ומש"ה כתב לטהרו או לטמאו מספק ואם כן שפיר מוכח דת"ק מטמא מודאי דאי מספק היה להם לטהר הגם דמשמע שם מפירוש התוספות דלמסקנא אף רבה הדר ביה וס"ל דתרי ותרי ספקא דרבנן מ"מ בהמ"מ פ"ך מהלכות א"ב משמע שעדיין המחלוקת ב"ע אלא דאנן לא פסקינן כרבה ור"י אלא כר"א. ובזה אמרתי בדרוש להספד לתרץ הא דאמרינן במס' ב"מ דף פ"ו גבי פלוגתא במתיבתא דרקיע דאמרינן מאן מוכח רבה ב"נ וכו' ופירש רש"י בר פלוגתיה דר"י מה רצה רש"י להורות לנו בזה אלא משום דק' איך אמר רבה טהור והיינו כר"י דמנ"ל דלמא ר"י ודאי טמא אית ליה ופליג עם ת"ק בהא דלת"ק טמאה מספק ולר"י טמאה מודאי וצ"ל דא"א דת"ק מטמא מספק דהא מספק טהור דכתיב לטהרו או לטמאו אך קשיא דא"כ השתא נמי ל"ל לטהרו או לטמאו דממ"נ כנ"ל א"ו דת"ק אית ליה קרא לטהרו או לטמאו לשום דרשא אחרינא לכך פי' דרבה הוא בר פלוגתיה דר"י ואיהו אית ליה בב' כיתי עדים אין כאן חזקה ואם כן י"ל דכ"ע אית ליה קרא דלטהרו וגו' אלא דת"ק מוקים לה בכה"ג אבל בספק דשער לבן ס"ל דטמא מודאי ור"י מטהר לגמרי וק"ל:
ובזה נ"ל לתרץ הרמב"ם סוף פרק ג' הלכות טומאת צרעת כו' וז"ל ספק אם בהרת קודם או שער לבן ה"ז טמא ויראה לי דטומאתו מספק ע"כ וכתב הרב בכ"מ וז"ל אע"ג דבפ' הפועלים אמרינן דהקב"ה אמר טהור לא בשמים היא ואע"ג דאמר רבה ב"נ טהור י"ל כיון דבשעת יציאת נשמתו אמר הכי הוא בכלל לא בשמים היא ואינו כדאי להוציא מהכלל דהלכה כת"ק ועוד דסתם לן תנא הכי פ"ה דנגעים עכ"ל ועדיין ק' דמנ"ל להרמב"ם דטומאתו מספק הא פשטיה משמע כתוספות דודאי טמא קאמר ת"ק וכ"כ הרב בתוי"ט פ"ד דנגעים ולדברינו ניחא דודאי רבה לשיטתו אזיל דס"ל דתרי ותרי סד"א הוא ואם כן לדידיה לכ"ע אית ליה דרשא לטהרו או לטמאו אלא דרבנן מוקי' ליה בכה"ג ומש"ה שפיר מוכח דת"ק מטמא מודאי דאי מספק ה"ל לטהר אבל הרמב"ם פסק כר"א דתרי ותרי ספקא דרבנן דלא כרבה ואם כן הת"ק לית ליה כלל דרשא דלטהרו או לטמאו להא אלא לדרשא אחרינא וא"כ י"ל כקו' המק' דת"ק מטמא מספק ור"י מטמא מודאי ומש"ה פסק כת"ק דטומאתו מספק וק"ל:
בתוס' ד"ה ר"י אמר כיהה וכו'. מה שהקשה מהרש"א וז"ל מיהו הך ספקא דמשארסתני נאנסתי איכא לדמויי לסוטה וצ"ע עכ"ל לא ידעתי כוונתו הא כתבו התו' לעיל בריש מכילתין דטומאה למפרע לא ילפינן מסוטה אלא מוקמינן אחזקה וכמו שפי' מהרש"א עצמו שם. גם מה שפי' דטומאת נגע מקרי טומאת ראיה מדברי התוס' חולין דף י' ע"ב לא משמע כן ע"ש ד"ה דלמא אדנפיק וכו' אך י"ל דהתוס' בחולין לא ס"ל לחלק בין טומאה דראיה לטומאה דנגיעה: