חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק שלישי · דף כו.
בגמרא ולר"ש דאמר יוצא דופן וכו'. יש לדקדק אמאי לא משני דר"ש כר"י ס"ל דאמר בפ"ב דכריתות האשה שילדה ולדות הרבה דרי"א מביאה על הראשון ואינה מביאה על הב' מביאה על הג' וכו' וא"כ נ"מ היכא שילדה ולד גמור ואח"כ נתעברה בתוך מלאת והפילה ביום פ' לראשון קודם שקיעת החמה והסנדל הפילה בליל פ"א דהיינו אחר שקיעת החמה של יום פ' וא"כ משום הולד אינה חייבת קרבן לפי שהיה תוך ימי מלאת של הא' ומביאה קרבן משום הסנדל שהיה אחר מלאת ואין אנו צריכין לדחוק בגיורת שהוא דוחק גדול לפי מה דמסיק שכשהן יוצאין אין יוצאין אלא כרוכים דצ"ל למסקנא שטבלה בין זה לזה שהוא רחוק ממציאות ואפשר משום דסתם בר פלוגתי' דר"י הוא ר"ש ות"ק פליג התם על ר"ש מש"ה לא ניחא להש"ס לאוקמי הכי. מיהו המהרש"א כ' לקמן דף ל"א דת"ק דר"י הוא ר"מ אבל רש"י בעירובין דף מ"ו ע"ב כתב דבר פלוגתא דר"ש מסתמא ר"י הוא. גם אפשר דבזמן מועט כזה אין דרך לעשות סנדל (ועיין במס' ברכות דף ס' ע"א גרסינן מארבעים יום ועד ג"ח יבקש רחמים שלא יהא סנדל מוכח דאחר מ' יום אפשר לעשות סנדל) ואיפכא ליכא לאוקמי אליבא דת"ק וכגון שילדה סנדל ביום פ' ולד גמור לאחר שקיעת החמה דהא משמע התם דמביאה קרבן על הסנדל ואלו בנדון זה אינה מביאה קרבן לא על הסנדל שהי' תוך מלאת הראשון ולא על הולד שהוא תוך מלאת דסנדל אח"ז ראיתי שבירושלמי בפרקין מתרץ כן:
רש"י ד"ה הוי לידה וכו' אבל סנדל עד דנפיק רובא וכו' דהכי אמרינן בבכורות אין הראש פוטר בנפלים. עכ"ל ולכאורה תמוה דהא איתותב שמואל התם וכמ"ש התוס' כאן מיהו נראה מדברי רש"י שם דהא דאמר שמואל אין הראש פוטר בנפלים היינו אפי' בראשו חי ובהא איתותב שם ממתני' אבל ביצא ראשו מת כ"ע מודים דאינו פוטר בנפלים וכן מוכח מרש"י ר"פ בהמה המקשה שכ' דהא דנקט מתני' בן שמונה שיצא ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן הא דנקט ראשו משום רבותא דאינו בכור לכהן דאפי' לא יצא רק ראשו הבא אחריו אינו בכור לכהן אבל לענין נחלה אפי' יצא כולו הבא אחריו בכור לנחלה וא"כ כיון דמשום רבותא דבכור לכהן נקט ראשו אי ס"ד דאפילו בראשו מת פוטר הבא אחריו ליתני רבותא טפי בן שמנה שהוציא ראשו מת ולמה נקט ראשו חי א"ו דדוקא ראשו חי פוטר הבא אחריו ולא בראשו מת דבהא לא איתותב שמואל אדרבה מתני' מסייע ליה וליכא מאן דפליג עליו וכ"כ הרמב"ם בהל' בכורות ובטי"ד ובש"ע סי' ש"ה וצדקו דברי רש"י דבסנדל כ"ע מודו דאין הראש פוטר ודלא כמ"ש בשו"ת פמ"א סי' ו' דאפי' בראשו פוטר להבא אחריו והא דנקט ראשו חי לרבותא דבכור לנחלה נקט דאפי' ראשו חי הבא אחריו בכור לנחלה והא ליתא דאי לרבותא דבכור לנחלה נחית ליתני רבותא טפי דאפי' יצא כולו וכנ"ל (מיהו לישנא דמתני' דתני אע"פ שיצא ראשו חי משמע לכאורה כדברי הפמ"א מיהו בסדר המשניות ל"ג אע"פ) אמנם מדברי התוס' ד"ה סנדל מוכח דס"ל דאפי' ראשו מת בנפלים פוטר להבא אחריו ולדעתם צ"ל הא דנקט במתני' ראשו חי משום רבותא דבכור לנחלה נקט ומעתה קשה דאי משום רבותא דבכור לנחלה נחית ליתני רבותא טפי דאפי' יצא כולו אפ"ה השני בכור לנחלה ע"כ ס"ל כדעת הש"י שהביא הסמ"ע סי' רע"ו דביצא כולו אין השני בכור לנחלה וגוף התשובת ש"י אין כעת תח"י לעיין בו:
המהרש"א מק' לשיטת הירושלמי שהביא התוס' דהולד שעם הסנדל אינו מתקיים א"כ ק' סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא ותי' דאיכא לאוקמי כר"ש וביצא הולד דרך דופן וכו' ותלמודא דידן לא בעי לאוקמי הכי וע"ש ולכאורה אין לדבריו שחר דלמא תלמודא דידן לא בעי לאוקמי הכי משום דס"ל דאפשר להתקיים כדמוכח מסוגיא להדיא ונראה כוונתו דלכאורה ק' על המק' מעיקרא שהקשה סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא איך לא ידע לשנויי להבא אחריו וכן הרגיש מהרמ"ל וצ"ל כתי' מוהר"מ דהמקשה ס"ד דולד שעמו א"א להתקיים (וגם מדמקשה הש"ס למאי הלכתא וכו' עדיפא ה"ל להקשות למאי דס"ד להבא אחריו לסוף שנה דאמאי הוי בכור לנחלה הא קדמי' הולד שעם הסנדל א"ו דס"ל שהולד עם הסנדל א"י להתקיים ולפ"ז שפיר קשה דאמאי נאיד מסברת המקשה ומשני דאפשר להתקיים ה"ל לשנויי דהא מני ר"ש וכסברת המקשה דא"א להתקיים אלא דלא רצה לאוקמי כר"ש ולא כרבנן וכמ"ש מהרש"א והנה לכאורה גם לדברים אלו אין הבנה דהא כרבנן נמי מצי אתי' ואי משום דרבנן ס"ל התם דהנולד אחר יוצא דופן אינו בכור לכהן וא"כ הוי קשיא דמאי ארי' משום סנדל ת"ל משום יוצא דופן ניפטור מבכורה ז"א דהא אמרינן התם דטעמא דרבנן דבכור לכולה מלתא בעי מש"ה השני פטור מן הבכורה הא ניחא אם היוצא דופן הוי בן קיימא ואם כן הראשון הוא בכור לנחלה משום הכי שני פטור מה' סלעים דלאו בכור לכולה מלתא הוא אבל כשהראשון הוא נפל השני שאחר יוצא דופן הוא בכור לכולה מלתא וא"כ אי לאו דסנדל פטור היה השני בכור לכהן אף לרבנן וצ"ל דס"ל להמהרש"א דהא דאמרינן התם דבעינן בכור לכולה מלתא היינו דאפילו הוי השני בכור לנחלה כגון שהראשון שיצא דרך דופן לא היה ב"ק אפ"ה השני פטור מה' סלעים דבעי נמי בכור לולדות וזה לא הוי בכור לולדות שהרי קדם לו היוצא דופן אמנם בט"ז בסס"י ש"ה משמע להדיא כמ"ש לעיל דבנחלה תליא מלתא דאם הראשון אינו ב"ק מקרי השני בכור לכולה מלתא וחייב בה' סלעים לפ"ז אין מקום לדברי המהרש"א ז"ל גם לפמ"ש הרמב"ם לפי' המשניות במס' בכורות שא"א עוד שתתעבר ותלד לאחר שיצא הולד דרך דופן ג"כ אין מקום לדברי המהרש"א ז"ל ומ"ש מוהרמ"ל שהפי' הסוגיא בתלמודא דידן נמי כשיטת הירושלמי והא דמשני הש"ס להבא אחריו היינו לאחר שנה או שנתים וקמ"ל מתני' דהולד שעם יוצא דופן א"י להתקיים ומש"ה הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן דבריו תמוהים דא"א לפרש כן בשנויא דר"פ ובשנויא דר"ה בר תחליפא דמוקי למתני' דבכורות שיצא דרך ראשיהן או דרך מרגלותיהן ומתני' מיירי בולד שעמו: