חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק שלישי · דף כה.
סימן ולד בבהמה וכו' א"א בשלמא וכו'. למאי דמוכח מסוגי' זו דשפיר מרוקם אף בבהמה סימן הוא לפז"ק מה שפירש"י בבכורות שם שפיר עור צורת ולד דמשמע מרוקם וליתא גם על התוס' שכתבו שם ובמס' ב"ק דשפיר אינו סימן ולד בבהמה כמו באשה וז"א לפי הסוגי' לכאן ודוק:
תוס' ד"ה כסומכוס וא"ת אם שפיר מלא דם כו'. לא ידעתי כוונתם דמאי קו' דודאי אין לדמות שפיר לחתיכה אלא דה"ק כיון דסומכוס משום ר"מ אמר בהמפלת חתיכה אם יש בתוכו דם דטמאה אלמא דלא דריש יתורא דבבשרה למעוטי שפיר וחתיכה מש"ה מטמא נמי בשפיר מלא דם אבל לר"א וחכמים דהתם דרשי בבשרה למעוטי שפיר וחתיכה א"כ הא בהדיא פליגי ע"ז וא"כ ע"כ דס"ל כיחידאה כסומכוס ולא דריש בבשרה וה"ה דהמ"ל כר"ש דהתם אלא דחדא מנייהו נקט וכן ראיתי בתה"א ואפשר דס"ל להתוס' כיון דאף ר"ש אית ליה בהא כסומכוס דלא דרשינן בבשרה להכי לא מקרי סומכוס יחידאה א"ו דמדמה שפיר לחתיכה ומש"ה אמר כיחידאה דאלו לר"ש בעינן אגור דוקא משא"כ מלא דם לא מקרי אגור והארכתי מזה בתשובה:
תוס' ד"ה שמא כר"י כו'. כ' המהרש"א ז"ל דלמא הך מלא בשר בצלול מיירי וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קו' דא"כ למה אמר רבי שמא כר"י ס"ל דהא ודאי כר"י אמר דבצלול ודאי פליגי רבנן אר"י:
שם מחלוקת בצלול. ופירש"י במים צלולים ולדעתו צ"ל דיש חילוק לר"י בין דם למים וכ"ה בפירש"י עפ"י הגהות רש"ל ולפ"ז צ"ל הא דאמר רבי שמא כר"י ס"ל א"כ הא דאמר מלא בשר אמו טמאה לידה ולא קאמר רבותא טפי דאפילו מלא מים טמאה צ"ל כמ"ש הר"ן משום דס"ל בעכור פליגי ומש"ה קאמר מלא בשר לאשמעינן לאפוקי צלול דלא וה"ה למים עכורים וע"ש ולפ"ז קשה כיון דרבי נמי מספקא ליה ואמר לא שמעתי וכמ"ש התוס' דממתני' א"ל דמלא בשר חוששת א"כ מה חידש ר"י ואמר כך אמר אבא דהא רבי נמי טימא מספק וע"כ צ"ל דה"ק כיון דאמר טמאה לידה משמע טומאה ודאי וא"כ איך דחי רבי דלמא כר"י והיינו ע"כ דפליגי בעכור ולא בצלול דאל"כ או כר"י ס"ל לאשמעינן אפילו מלא מים אע"כ דהכי דחי ליה דלמא כר"י ובעכור פליגי ומש"ה אשמעינן במלא בשר לאשמעינן דבעכור פליגי והא אי נימא דבעכור פליגי א"כ ע"כ ר"י מספקא ליה כדמסיק לקמן ממתני' דבכורות וא"כ איך קאמר טמאה לידה הא ודאי ר"י מספקא ליה א"ו דר"י אליבא דכ"ע וצ"ע גם מ"ש התוס' דבפלוגתא לא מיירי ליתא לפי' רש"י אלא אי נימא דבעכור פליגי אבל אי נימא דבצלול פליגי ליכא למימר בפלוגתא לא מיירי א"כ איך קאמר מלא מים אינה חוששת לולד הא ר"י ס"ל דהוי ולד א"ו צ"ל דלרבי בעכור פליגי לפי פי' רש"י ודוק:
תוס' ד"ה עור ובשר וכו' ברישא עור ובשר וכו'. ובתה"מ דיחזקאל איפכא וכו' וי"ל עוד טעם דאיתא במדרש על פסוק עור ובשר וגו' אמר רבי אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם האשה בעוה"ז שלא התחיל יצירת הולד בגידין ובעצמות שאילו היה כן היה מבקע כרסה ומש"ה גבי מתים דיחזקאל דלית להא חששא פי' איפכא עיין שו"ת מעיל צדקה סי' מ"ז מה שמפלפל בסוגי' זו ועיין בשו"ת ח"צ מה שהשיג מסוגי' זו ומסוגיא דלקמן על מהרי"ק סי' קמ"ג הביאו רמ"א בסי' ש"ה שכ' שכ"ז שאין אבריו מרוקמים אין פוטר הבא אחריו ואפ"ה בזה"ז סומכים ע"ז וכ' במהרי"ק טעמא דלא מוקמינן לאשה בחזקת שלא נפטרה רחמה גם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו אבריו וע"ז השיג שם בתשו' סי' ק"ד מהא דלקמן דעברה הנהר והפילה דמביאה קרבן ונאכל משום דרוב נשים ולד מעלי' ילדן וא"ל דש"ה דראינו שלא נתרקמו אבריו הא ניחא אלו הוי מחומרת האחרונים שאין אנו בקיאים י"ל דבהא סמכינן אחזקה ונימא דבקיאין לראות אם לא נתרקמה אבל אחר שהוא מדינא דש"ס כדאמרינן מעולם לא דכל שפיר בנהרדעא א"כ ראיה דידן הוי כאילו לא ראינו וסמכינן ארוב נשים דולד מעלי' ילדה והאריך שם ומסיק דהרוצה להחמיר יתן בלא ברכה ובלא"ה ק' לדברי מהרי"ק הרי כתבו תוס' בבכורות דף ך' ע"א דאפילו היכא דאיכא חזקה ורובא דפטור מליתן לכהן דחזקת ממון עדיפא והמע"ה אלא דקשה לסתור דברי מהרי"ק והרמ"א שהביאו לפסק הלכה מ"מ הא הברכות אינן מעכבות
תוס' ד"ה מלא בשר וכו' דדלמא הא מלא בשר חוששת וכו'. עכ"ל. יש לדקדק דתפשוט ממתני' דפ"ק דכריתות דחשיב התם יש מביאות קרבן ונאכל ויש מביאות קרבן ואינו נאכל ויש שאינן מביאות וכו' ותני התם אלו אין מביאות המפלת שפיר מלא מים וכו' וא"כ ק' אמאי לא תנא במלא בשר ואי דמספקא לי' ה"ל למיחשב בהדי הנך דמביאה ואינו נאכל וא"ל דהיינו הך דתני התם המפלת וא"י מה הפילה ז"א דההיא מוקמינן לה דף כ"ט בלא הוחזקה עוברה וע"ש: