חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק שלישי · דף כד.
בין ר' ינאי לר"י א"ב דר"א. ובכ"מ פ"י הלכות א"ב תמה על הרמב"ם שפסק כר"י ובהלכות שחיטה פסק כר"א וע"ש ובס' כו"פ תי' דרמב"ם לשיטתו שכ' כל היכא דאמרינן ניטל טרפה אם חסר מתחלת ברייתו כשרה וא"כ הא דאמרינן דפליגי בדר"א היינו דכ"ע אית להו דר"א לענין ניטל אלא דפליגי בחסר אי איתא דר"א ופסק כר"י דניטל לחוד וחסר לחוד אך ז"א דלישנא דסוגי' מוכח דפליגי בפי' הברייתא דאמר כדי שינטל מן החי וימות ואמר כמה כדי שינטל מן החי וכו' משמע דבנטילה פליגי ולפענ"ד נראה דהרמב"ם סמך אהא דרבא דאמר בירך א' מן הצד אמו טמאה וכמ"ש הרמב"ם עצמו להא דרבא וס"ל להרמב"ם דאף רבא אית ליה דר"א אלא דס"ל דבחסר ירך ראוי' לבריית נשמה וכדאיתא בברייתא דלקמן אף דהוא נבלה מחיים מ"מ לדידי' י"ל דיש חילוק בין ניטל לחסר מתחלת ברייתו ורבא לית ליה כברייתא דס"ל דתלי' בכל שאלו ינטל מן החי אלא כברייתא דלקמן דתני תנא קמי' דרב ומעתה י"ל דאף רבא ס"ל דטרפה אינה חי' ואפ"ה בושטו נקוב אמו טמאה דלא תליא כלל בחיות אלא בבריית נשמה ומה שלא הביא הרמב"ם ושטו נקוב אמו טמאה משום דממילא שמעת מינה כיון שפסק ושטו אטום אמו טהורה משמע כל דלאו אטום אמו טמאה דאמו טהורה איצטריך אבל אמו טמאה ממילא משמע וכ"כ בתשובת ח"צ סי' ע"ז ומיהו בחסר גדול עד טבורו ס"ל להרמב"ם דאף רבא מודה לר"י משום ר"י בר"י דכל כה"ג ודאי אין ראוי לבריית נשמה: