אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק שלישי › דף כג:

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק שלישי · דף כג:

דף כג.

רבא אמר חסא הגבן והעין וכו' מיתיבי צורת פנים שאמרו וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה לפירש"י ולפי עניות דעתי נראה לתרץ דלא קשה מידי לפמ"ש בחדושי הרמב"ן ז"ל לפירש"י וז"ל דר"י משמי' דרב פליג אדשמואל ואדר"י דפירש"י לעיל טעמא דר"מ משום יצירה יצירה או משום גלגל עין שלדבריהם אפי' תיש גמור במעי אשה ולד מעלי' הוא לר"מ וכו' ולר"י משמיה דרב לית ליה הנהו טעמא אלא ר"מ ורבנן בסברא בעלמא פליגי שר"מ אומר מצורת אדם בעינן והאיכא וחכ"א כל צורת ממש וה"ה לר"מ במצח ועין וגבן ולסת וגבות הזקן סגי' אלא להכי נקט פניו אדם ועין א' בבהמה להודיעך כחן דרבנן וכו' והא דתניא לעיל נראין דברי ר"מ בבהמה וחי' בהכי נמי מתוקמי בבהמה וחי' ומקצת סימנים דאדם דכיון דהא עצמה עיניה הולכות כשל אדם במקצת סימנים לעשות כאדם גמור משא"כ בעופות שאפי' כל פניו כאדם ועיניו לצדדים אינו כלום והאי דדחי רב אחאי בריה דרבה לעיל תבדוק לרבנן דמודו רבנן בקרי' וקפוף הואיל ויש להם לסתות כאדם דחי' בעלמא הוא דדחי אבל לפום מסקנא לרבנן לסתות חדא מצורות דפנים נינהו וצריך נמי גבן וגבות זקן דאדם ועין דאדם באוכמא עכ"ל אך כ"ז אי נימא דלר"מ סגי' במקצת צורה אבל אי נימא דר"מ בעי כל צורה ממש כאדם א"כ ע"כ צ"ל דבתרתי פליגי דהא איפכא אי' במתני' דלר"מ ולד ולחכמים אינו ולד וע"כ דבתרתי פליגי דהיכא דלית ליה כלל צורת אדם רק תיש גמור אית ליה לר"מ דהוי ולד ולרבנן אינו ולד וטעמא דר"מ משום ג"ש דיצירה והיכא דאית ליה צורת אדם ס"ל לר"מ דבעי' כל צורה שלימה משום דגרע מבהמה ממש דהתם יצירה כתיב וכמ"ש התו' ומעתה הא דאמר לעיל ובעופות תבדוק ע"כ דאתי' אליבא דרבנן דאי לר"מ כיון דאמר ברישא המפלת כמין בהמה וחי' לר"מ ולד ולחכמים אינו ולד ע"כ מיירי שאין לו צורת אדם כלל דאי באית ליה צורת אדם אדרבה רמ"א דאינו ולד וחכמים ס"ל דהוי ולד אפי' במקצת סימנים דאדם א"ו דמיירי בתיש גמור וא"כ הא דאמר בעופות תבדוק ע"כ אתי' אליבא דרבנן דלא גמרי יצירה יצירה ואפ"ה מודים בקרי' וקפופא משום דיש להם לסתות כאדם וע"כ דס"ל דבחד נמי סגי' דלא כחסא דלחסא מה מהני חד סימן דהא בעי כולהו בחד צד ולפ"ז לק"מ קו' מהרש"א הנ"ל דאליבא דרבא א"ח דס"ל אליבא דרבנן בעי בחד צד כאדם א"כ ע"כ הא דאמר בעופות תבדוק ע"כ אליבא דר"מ אתי' דאי אליבא דרבנן בחד צד בעי לכולה סימנים כאדם וע"כ ר"מ כל צורות היינו כל דהו דאי בעי ר"מ לכולהו סימני' כאדם ובתרתי פליגי א"כ הא דאמר בעופות תבדוק אליבא דמאן תרמי' דלא ניחא לרש"י דיפלוג הך ברייתא אדר"א ב"צ מש"ה פירש דהך כל היינו כ"ש וא"כ אתי' לר"מ אבל לפי סברת המקשה דלרבנן בחד סגי' א"כ י"ל דהאי כל צורות לר"מ היינו כל צורה ממש והא דאמר בעופות תבדוק אתי' אליבא דרבנן דלא בעי אלא חד סימן כאדם והא דאמר רחב"ג נראין ס"ל דבתרתי פליגי בין בשאר עופות בין בקרי' וקפופא ורחב"ג מכריע מטעמא דנפשיה וכן צ"ל נמי לשיטת המהרש"א שכתב וז"ל דע"כ רש"י סובר דכל צורה דר"מ לית לן לפרש הכי משום דלא גרע מכולה בהמה עכ"ל לכאורה קשה דאם רש"י סבור כן א"כ מה זה שכ' רש"י וז"ל ואע"ג דמצי לאוקמי כדאיתא וכר"מ דאמר כל דהו צורת עכ"ל דאי כר"מ אמאי קאמר חוץ מן האוזן וכי גרע מכולה בהמה א"ו דהא דכ' המהרש"א דלא ניחא לרש"י לפרש הכי משום דלא גרע מכולה בהמה היינו לפום מאי דנימא דס"ל לר"מ כל צורת ממש כאדם ואז ע"כ צ"ל דבתרתי פליגי ר"מ ורבנן בבהמה ממש ס"ל לר"מ דהוי ולד משום גז"ש דיצירה ובדומה לאדם נמי פליגי מש"ה כ' המהרש"א שפיר דס"ל לרש"י דליכא למימר דר"מ בעי כל צורת ממש כאדם מה"ת יגרע מכולה בהמה אבל לפי האמת דלר"מ לא בעי אלא צורה כל דהו א"כ יש לומר דבהא פליגי במתני' ר"מ ורבנן ולר"מ הוי ולד היינו דוקא דאיכא מקצת סימנים דלר"מ הוי ולד ולרבנן לא הוי ולד עד דאיכא כולה סימנים לרב ולחסא חצי פרצוף והיינו דפליגי בסברא בעלמא וכשיטת הרמב"ן או לשיטת המהרש"א שכ' בתוס' ד"ה לאתסורי באחותה ולקמן גבי המפלת דמות לילה דכיון דהך ג"ש איכא פירכא מוקמינן הג"ש למיסתבר טפי והיינו היכא דאיכא קצת צורה מאדם ולפ"ז שפיר כ' רש"י דה"מ לאוקמי כר"מ ולא קשה דאמאי קאמר חוץ מאוזן וכי גרע מכולה בהמה ז"א דהשתא לפי המסקנא אית ליה לר"מ דבעי דוקא מקצת צורת אדם אבל היכא דלית ליה כלל שום צורה אף ר"מ מודה:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה