אור ברסלב
חידוד הלכות על נדה פרק רביעי › דף לט.

חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי

פרק רביעי · דף לט.

דף לח:

תוס' ד"ה והיולדת וכו' והקשה הר"י מאורליינש דהכי תניא דזבה וש"י ובפ"ק אמרינן דאשה שיש לה וסת וד' נשים ואשה שעברו עליה ג' עונות כו'. לא ידעתי למה נקטו כלל אשה שעברו עליה ג' עונות שאינו אלא לדברי ר"א ולית הלכתא כוותיה והך מתני' דאע"פ שאמרו ד"ש לא קאי אהא דאילו לפירש"י לא קאי אלא אאשה שיש לה וסת וכמו שפירש"י התם ולשיטתם שכתבו שם אאשה שיש לה ואד' נשים קאי מ"מ לכ"ע לא מיירי מתני' באשה שעברו עליה ג' עונות גם התוספות בתירוצם כאן השמיטו הא דעברו עליה ג' עונות:

בא"ד וי"ל דיש לה וסת א"ל כיון דאורח בזמנו בא צריכה בדיקה בשעת וסתה. עכ"ל. ר"ל דהא אשה שיש לה וסת ד"ש בראתה בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מטמא מעל"ע וכדמסקינן לעיל דף ד' ע"ב אם כן שלא בשעת וסתה צריכה בדיקה דהא כשראתה מטמא מעל"ע ובשעת וסתה נמי צריכה בדיקה כיון דאורח בזמנו בא:

רש"י ד"ה מיחוש מהו דניחוש לה אם היתה רגילה מט"ו לט"ו דהיינו תוך ימי זוב מי בעי למיחוש ולא תשמש ליום ט"ו קודם ראיה שמא תראה. עכ"ל. ולאו דוקא נקט שהיתה רגילה לראות אלא אפילו לא ראתה אלא פעם אחת מט"ו לט"ו אפילו הכי צריכה למיחוש לר"פ וכדמוכח לקמן סוף פרק האשה:

תוס' ד"ה מקבע לא קבעה כו'. עיין בחדושי הר"ן שמיישב פירוש רש"י דס"ל דאין חילוק בין שקבעה כבר בימי נדתה או לאו כדמוכח בסוגיא דפ' התינוקת דף ס"ח ע"ב דאל"כ לא הוי מקשה הש"ס התם נימא תיהוי תיובתא דר"ה ב"ח א"ש דלמא מתני' מיירי שקבעה וסת בימי נדתה ועתה איתרמי בימי זיבה א"ו דס"ל להש"ס דאין חילוק ע"ש:

תוכן העניינים

חידוד הלכות על נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה