חידוד הלכות על נדה· רבי אלחנן אשכנזי
פרק רביעי · דף לו.
בגמ' דותה תטמא וכו'. אלא ללוי דאמר שני מעינות הן ל"ל שבעה במשהו סגיא למאי דבעי אביי לאוקמי הך ברייתא לקמן דף ל"ז ע"ב דהא דאמר ז' נקיים היינו מלידה לפי שאין ימי לידה עולין לז' נקיים ה"מ לאוקמי נמי הכי ללוי מיהא לפמ"ש הרמב"ן בחדושיו לקמן דהא דאמר מאי לאו נקיים מלידה דהיינו אף מלידה אבל מדם ודאי משמע ניחא:
שם ושוין ברואה אחר דם טוהר. מפירש"י נראה דה"ק דאע"ג דקיי"ל במניקה לא אמרו ד"ש אלא בראיה ראשונה מ"מ אחר דם טוהר לא מיקרי ראיה שניה אלא ראיה ראשונה מקרי כיון דדם הטוהר מעין אחר הוא ודם לידה לא מקרי הפסק כדאמרינן לעיל בפ"ק בסוגיא שם דדם לידה לחוד ודם נדה לחוד א"כ מוקמי ליה התם בלידה יבשתא וא"כ הכל חד טעמא הוא הא דאחר דם טוהר ד"ש משום דמיקרי ראיה ראשונה ולר"י דוקא בעברו עליה ג' עונות אך התוס' לא ס"ל הכי דא"כ לא הוי מקשי' מידי ועיין בחדושי הרמב"ן:
בפירש"י והא ספרה קתני. עיין במוהרמ"ל וכוונתו מבואר אף שנדפס בטעות והוא דס"ל לרש"י דב"ה מתרי טעמי מטמא בשופעת חדא משום דס"ל ב' מעינות הן וא"כ בשופעת דחד מעין הוא מש"ה טמא ואפילו אי נימא דחד מעין הוא מכל מקום לא טיהרה התורה אלא ביומי וטבילה עכ"ד וסעד לדבריו י"ל דע"כ מוכח דס"ל לב"ה דאפילו אי נימא דחד מעין הוא מ"מ התורה לא טיהרה אלא ביומי וטבילה מדקאמרי ב"ה לב"ש לעיל בברייתא יולדת בזוב תוכיח שאם טבלה וראתה לאחר ימי הספירה טהורה לא טבלה וראתה טמאה וללוי מיירי ע"כ בשופעת דאל"כ אף לב"ה טהורה ומדנקט טבלה ע"כ לב"ש נקטי כמ"ש התו' דס"ל דמעין א' הוא מש"ה אם טבלה טהורה לדידהו ואפ"ה ס"ד דב"ה דמודה ב"ש בלא טבלה משום דסברא פשוטה היא דבטבילה תליא רחמנא אלמא דס"ל לב"ה דאפי' אי נימא דמעין א' הוא מ"מ בטבילה תליא רחמנא וצדקו דברי מוהרמ"ל אבל מ"ש המהרש"א דס"ל לרש"י דאפילו ללוי בשופעת מהני' טבילה הוא תמוה גם לדבריו קשה הא דאמר מר זוטרי הלכתא כוותיה דרב לחומרא והלכתא כוותי' דלוי לחומרא ופי' רש"י דלוי לחומרא בשופעת מתוך י"ד לאחר י"ד וכו' ולדברי המהרש"א הא גם לוי מודה דמהני טבילה:
תוס' ד"ה ושוין ברואה וכו' וא"ת לר"י וכו' ל"ל עונה דמניקתה וכו'. לא ידעתי למה נקטו הך עונה דמניקתה טפי משאר עונות והכי ה"ל למימר ל"ל כלל ג' עונות ת"ל שהוא אחר דם טוהר ויש ליישב דלכאורה ה"א דלהכי מהני הפסקת העונות שאם לא ראתה כלל דם טוהר וא"כ היתה מטמאה מעל"ע דהא לשיטת התוס' עיקר הגורם שתהיה ד"ש כ"א הדם טוהר שמקודם וכמ"ש לעיל וא"כ מש"ה מהני הפסקות ב' עונות בימי עיבורה שאפי' לא ראתה כלל דם טוהר דמצטרפי עם העונה שבימי מניקתה שתהיה ד"ש בראיה שאחר הפסקת ג' עונות ולכך נקטו התוס' בדבריהם דל"ל עונה דמניקתה כו' וכוונתם דהא ללוי הפי' ואחת בימי מניקתה צריך שתפסוק משהו כו' וא"כ הא דנקט ואחת בימי מניקתה היינו לאחר הפסקת משהו נשאר עונה אחת שראתה דם טוהר משמע הא אילו נשאר פחות מעונה כגון שלא הפסיקה משהו כ"א איזה ימים קודם סוף ימי טוהר מטמאה מעל"ע ואהא הקשו שפיר דל"ל עונה דאפי' לא ראתה אלא יום א' דם טוהר נמי ד"ש בראיה שאחריה:
בא"ד ולר"י נמי דאמר בפ"ק וכו'. עכ"ל וכ' המהרש"א וז"ל ומ"ש התוס' עוד וטעמא דמניקה איצטריך וכו' וה"ה לדידהו מצינן למימר כתירוצם שכתבו לעיל לר"מ דמטעם מניקה דיה שעתה כל ימי מניקתה וכן לר"י א"ל כהאי תירוצא דמטעם מניקה ד"ש כל ימי מניקתה בהפסיקה ג' עונות אף אם ראתה כבר כמה פעמים בימי מניקתה לאחר דם טוהר וכו' אשתמיטתיה ליה גמרא ערוכה לעיל דף י"א דר"י ור"י ור"ש ס"ל דלא אמרו במניקה ד"ש אלא בראיה ראשונה אבל בשניה מטמא מעל"ע ומפקידה לפקידה וכבר רמזתי מזה לעיל בדף הנז':
העולה מסוגיא דשמעתין דלב"ש לכ"ע מעין א' הוא אלא דס"ל דביומא לחוד בלא טבילה סגיא ולפ"ז לכאורה יש לסתור מה שהוכחתי מן הגליון תוס' שהביא הרש"ל בדף ל' בשם ר"ת דליתא מ"ש בהגהות מיימוני לדעת ר"ת דפסק דימי לידה שאינה רואה בהם אינו עולה לספירת ז"נ צריך לכל יולדת ב' טבילות דקיי"ל ביומא וטבילה תליא רחמנא וכ"ז שלא טבלה מקרי הכל ימי לידה ואינה יכולה לספור ז"נ וכתבתי לעיל לסתור סברא זו דע"כ ר"ת דאיהו מרא דהך הלכתא לא מצריך ב' טבילות דהא כ' הגליון תוס' הנ"ל לתרץ בשמו וז"ל משום דב"ה לא חשיב חדא בשבוע וכו' משמע דלב"ש ניחא קשה הא אף לב"ש ליכא לשנויי הכי כיון דהשתא מיירי שבאתה לפנינו ביום ועדיין לא טבלה וא"כ יום הראשון עדיין מיקרי ימי לידתה א"ו דר"ת לית ליה הך סברא וע"ל באריכות והנה דברים אלו יש לסתור דהפוסקים לא כתבו כן דצריך ב' טבילות אלא למאן דאית ליה ביומי וטבילה תליא אבל לב"ש דס"ל דביומי בלא טבילה סגי א"כ לדידיה ודאי דא"צ ב' טבילות ולפ"ז יפה תי' ר"ת דדוקא לב"ה לא ה"מ לשנויי הכי אבל לב"ש ניחא אמנם עתה עיינתי וראיתי דהוכחתי הנ"ל קמה ונצבה דע"כ ר"ת לית ליה הך סברא דצריך ב' טבילות דאל"כ מאי משני ר"ת משום דב"ה ע"כ לא קחשיב חדא בשבוע וכו' הא לפי סברא זו בלא"ה לא קשיא כלל לב"ה סוף שבוע קמא ליטבליה כיון דהשתא נוקי שבאתה לפנינו ביום והיא לא טבלה עד הלילה א"כ א"א למיחשב יום הראשון שבאתה לפנינו לענין ספירת ז"נ דהא ב"ה ס"ל ביומי וטבילה תלי רחמנא ודוחק לומר דסוגיא אזלא אליבא דלוי דלית הלכתא כוותיה ועוד דלוי בלא"ה לא ס"ל ככ"ע כדמוקמינן הכא דאיהו אמר כתנא דשוין ולעולם האי תנא ס"ל אליבא דב"ה דמעין א' הוא ולמה ליה לאוקמי כגון שבאתה בה"ש א"ו דר"ת לית ליה סברות ההג"מ והמרדכי ודוק:
גמ' ושוין ברואה אחר ד"ט וכו'. ופי' רש"י ושוין שמאי והלל דפליגי במעל"ע עכ"ל דברים אלו תמוהים הא שמאי והלל דפליגי לא פליגי כלל במעל"ע אלא אי נימא ד"ש או מפקידה לפקידה ותרווייהו לית להו גזירת מעל"ע גם קשה מאי משני הש"ס כיון דמעל"ע ליכא מפקידה לפקידה נמי לא גזרו בהו הא הלל לית ליה כלל גזירת מעל"ע אלא מפקידה לפקידה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ותטמא מפקידה לפקידה אף שיש לדחוק ולומר דה"ק דהלל לא גזר מפקידה לפקידה אלא היכא דאיכא ימים הרבה כמו שאמר הלל אפילו לימים הרבה אבל היכא דליכא אלא זמן מועט פחות מן מעל"ע לא גזר הלל זהו דוחק ונ"ל דמשום זה כ' הרמב"ן בחדושיו וז"ל ונכון הוא לומר דשוין אפלוגתא דר"מ ור"י בדיין כל ימי עיבורן וימי מניקתן קאי מיהו למ"ש התוס' כאן דהאי סוגיא דלא כר' יוסי קשה: